בהגווד גיטה: פרק 17, פסוק 23

סיגופים, הקרבות, צדקה ומזון — אלה כאמור נחלקים לשלוש קבוצות, על-פי המידות: טובות, להיטות ובערות. אולם בין שהם בדרגה ראשונה ובין שבשנייה או בשלישית — כולם מותנים ונגועים במידות הטבע. הם הופכים לאמצעי להתקדמות רוחנית רק בשעה שהם מכוונים לעליון — אוֹםּ תַת סַת — לאישיות אלוה, הנצחי. כללי הכתובים מורים על מטרה כזו. שלוש המילים אוֹםּ תַת סַת מצביעות במיוחד על האמת המוחלטת, האישיות העליונה. המילה אוֹםּ מופיעה בכל המזמורים הוֵדיים.

מי שאינו מקיים את כללי הכתובים לא יגיע לאמת המוחלטת. אפשר שישיג תוצאה זמנית כלשהי, אולם לא את מטרת החיים העליונה. מכאן שצדקה, הקרבה וסיגופים — אלה צריכים להתבצע במידת הטובות, ואין ספק שכאשר הם מתבצעים בלהיטות ובבערות הם מטבע נחות יותר. המילים אוֹםּ תַת סַת נהגות עם שמו של האל, לדוגמה, אוֹםּ תַד וישנוהּ. אוֹםּ מתווספת לכל מזמור וֵדי, או כל אימת שנהגה שמו הקדוש של אלוהים. זו ההוראה הוֵדית. שלוש המילים מקורן במזמורים הוֵדים. אוֹםּ איתְי אֵתַד בְּרַהְמַנּוֹ נֵדישְׁטַםּ נָאמַה מציין את המטרה הראשונה. תַת תְוַם אַסי (צְ'הָאנְדוֹגְיַה אוּפַּנישַׁד 6.8.7) מציין את המטרה השנייה. וסַד אֵוַה סַוּמְיַה (צְ'הָאנְדוֹגְיַה 6.2.1) מציין את המטרה השלישית. יחדיו הם מצטרפים לאוֹםּ תַת סַת. בשעה שברהמה, היצור הראשון, ביצע הקרבות, הוא ציין בשלוש מילים אלה את האל, ואחריו, בשושלת הוראה, המשיכו וקיימו עיקרון זה. מכאן שחשיבותו של המזמור רבה מאוד. הבהגווד גיטה מורה לבצע עבודה למען אוֹםּ תַת סַת, כלומר אישיות אלוה. ומי שמבצע סיגופים, צדקה והקרבה עם שלוש המילים הללו, פועל בתודעת קרישנה. תודעת קרישנה היא תהליך מדעי לביצוע פעילות נשגבת שתכליתה שיבה הביתה לאלוהות; שום בזבוז אנרגיה לא כרוך בפעילות שכזו.