סנסקריט
מילה למילה
תרגום
התעמקות
בּוּדְדְהיר גְ'נָֿאנַם אַסַמְמוֹהַהּ  קְשַׁמָא סַתְיַםּ דַמַהּ שַׂמַהּ
סוּקְהַםּ דוּהְּקְהַםּ בְּהַווֹ 'בְּהָאווֹ  בְּהַיַםּ צָ'אבְּהַיַם אֵוַה צַ'ה

אַהימְּסָא סַמַתָא תוּשְׁטיס  תַפּוֹ דָאנַםּ יַשׂוֹ 'יַשַׂהּ
בְּהַוַנְתי בְּהָאוָא בְּהֻוּתָאנָאםּ  מַתְתַה אֵוַה פְּרּיתְהַג-וידְהָאהּ
בּוּדְדְהיהּ—תבונה; גְ'נָֿאנַם—ידע; אַסַמְמוֹהַהּ—השתחררות מספקות; קְשַׁמָא—מחילה; סַתְיַם—יושר; דַמַהּ—שליטה בחושים; שַׂמַהּ—שליטה במיינד; סוּקְהַם—שמחה; דוּהְּקְהַם—צער; בְּהַוַהּ—לידה; אַבְּהָאוַהּ—מוות; בְּהַיַם—פחד; צַ'ה—גם; אַבְּהַיַם—אי-פחד; אֵוַה—גם; צַ'ה—ו-; אַהימְּסָא—אי-אלימות; סַמַתָא—ישוב דעת; תוּשְׁטיהּ—סיפוק; תַפַּהּ—חישול עצמי; דָאנַם—מתן צדקה; יַשַׂהּ—כבוד; אַיַשַׂהּ—קלון; בְּהַוַנְתי—מתהווים; בְּהָאוָאהּ—סוגי טבע; בְּהֻוּתָאנָאם—של ישויות החיים; מַתְתַהּ—ממני; אֵוַה—אכן; פְּרּיתְהַק-וידְהָאהּ—מאורגנים בצורות שונות.
תרגום
תבונה, ידע, השתחררות מספק ומאשליה, מחילה, יושר, שליטה בחושים, שליטה במיינד, שמחה וצער, לידה, מוות, פחד, אי-פחד, אי-אלימות, יישוב דעת, סיפוק, חישול עצמי, מתן צדקה, כבוד וקלון — את כל התכונות הללו של ישויות החיים — אני יצרתי.
התעמקות
קרישנה הוא יוצרן של כל תכונותיהן של ישויות החיים, הטובות והרעות. אלה מתוארות כאן.

תבונה היא היכולת לנתח דברים בהקשרם הנכון, וידע הוא ההבחנה בין רוח לחומר. אותו ידע שנלמד באוניברסיטאות עוסק בחומר בלבד, ומכאן שאינו נחשב לידע כלל, שהרי ידע פירושו ידיעת ההבדל שבין חומר לרוח. תכניות הלימוד כיום אינן כוללות כל מידע על הרוח; עניינן נסב כולו סביב היסודות החומריים והצרכים הגופניים. ומכאן שהידע האקדמי אינו מושלם.

אַסַמְמוֹהַה, שפירושו חופש מספקות ומאשליה, יכול להשיג מי שגבר על החשש ומבין את הפילוסופיה הנשגבת. לאט אך בבטחה הוא משתחרר מבלבול. אין לקבל דבר באופן עיוור, אלא בקפדנות ובזהירות.

קְשַׁמָא, שפירושו איפוק ומחילה — אלה דורשים תרגול; עלינו ללמוד להתאפק ולסלוח על פגיעות פעוטות מזולתנו.

סַתְיַם, יושר, פירושו הצגת העובדות כמות שהן, לטובתם של אחרים. אין לסלף ולפרש את העובדות. על-פי המוסכמות החברתיות, נהוג לחשוב שאמת צריכה להיאמר רק כאשר היא נעימה. אלא שזה אינו יושר. על האמת להיאמר בצורה ישירה, כדי שאחרים יבינו את העובדות לאשורן. אם אדם הוא גנב, והאנשים מוזהרים על כך, זו אמת. גם כאשר אינה נעימה, אין להימנע מלהגיד אותה. יושר פירושו להציג את העובדות כמות שהן, לטובת האחרים. זוהי הגדרתה של אמת.

שליטה בחושים פירושה שהם אינם משמשים עוד לעינוג אישי מיותר. האיסור לא חל על סיפוק צרכים הכרחיים של החושים, אלא על עינוג חושים מיותר. זאת משום שזה מזיק להתקדמות רוחנית. מכאן שיש לרסן את החושים משימוש מיותר. כמותם, יש גם לשמור את המיינד ממחשבות בטלות. זה נקרא שַׂמַה. למשל, אין לבזבז את הזמן במחשבה על צבירת ממון. זהו שימוש לא נכון ביכולת החשיבה. יש לנסות ולהבין ממקורות מוסמכים מהם צרכיו הראשוניים של האדם. חשיבה שכזו מתפתחת בחברתם של בני סמכא בכתבי הקודש, קדושים, מורים רוחניים, ומי שחשיבתם מפותחת. סוּקְהַם, כלומר עונג או אושר, הוא כל מצב שמסייע לפיתוחו של ידע רוחני, תודעת קרישנה. המכאיב והגורם למצוקה הוא זה שמפריע לפיתוחה של תודעה כזו. מכאן שיש לקבל כל דבר חיובי לפיתוחה של תודעת קרישנה, ולדחות את השלילי.

בְּהַוַה, כלומר לידה –מתייחסת כמובן לגוף, שהרי הנשמה אינה נולדת ואינה מתה; נושא זה נדון בראשית הבהגווד גיטה. לידה ומוות מתייחסים רק לגוף שעוטה ישות החיים בעולם החומרי. פחד מקורו בחשש מהעתיד. אדם המודע לקרישנה משולל פחד, שהרי הוא בטוח כי מעשיו יחזירוהו לרקיע הרוחני, הביתה לאלוהים. מצפה לו עתיד מזהיר. מכל מקום, זולתו, איש לא יודע מה טומן לו העתיד, מה צופנים לו חייו הבאים. משום כך, הכול שרויים בחרדה מתמדת. כדי להשתחרר מחרדה שכזו ומכל פחד, יש להבין את קרישנה ולהיות מודעים לו תמיד. בשרימד בהאגותם (11.2.37) נאמר, בְּהַיַםּ דְויתִייָאבְּהיניוֵשַׂתַהּ סְיָאת: פחד מקורו בהזדהות עם האנרגיה המשלה. מכאן שמי שפטורים מהאנרגיה המשלה, כלומר, מי שבטוחים שאינם הגוף החומרי אלא חלקיק רוחני של אישיות אלוה, ועוסקים משום כך בשירותו — אלה אינם חוששים מדבר. עתידם בטוח. פחד הוא מנת חלקם של מי שאינם מודעים לקרישנה, ואַבְּהַיַם, אי-פחד, אפשרי רק למי שמודעים לו.

אַהימְּסָא, אי-אלימות, פירושה לא לעשות דבר שגורם לסבל או מבוכה לזולת. המעשים החומריים שמבטיחים הפוליטיקאים, הסוציולוגים והפילנתרופים למיניהם, אינם מניבים תוצאות טובות ביותר. זאת משום שהם משוללים כל ראייה רוחנית; הם אינם יודעים מה מועיל באמת לחברה האנושית. אַהימְּסָא פירושה חינוך האנשים להגשמת התכלית האנושית במלואה. גוף האדם נועד להגשמה רוחנית, ומכאן שכל תנועה או ארגון שאינם חותרים ליעד הזה רק מחבלים ופוגעים בו. ומה שמבטיח את אושרם הרוחני של האנשים נקרא אי-אלימות.

סַמַתָא, יישוב דעת, מתייחס להשתחררות ממשיכה ודחייה. לא הימשכות רבה מדי ולא סלידה עזה הן טובות. ההתייחסות לעולם החומרי צריכה להיות פטורה מאלה. יש לקבל את החיובי לביצועה של תודעת קרישנה ולדחות את השלילי. זהו סַמַתָא, יישוב דעת. מי שמודע לקרישנה אינו נמשך לדבר ולא נדחה מדבר, אלא מתייחס לכול בהתאם לשימושיות שלו בתודעת קרישנה.

תוּשְׁטי, סיפוק, פירושו לא לבקש ולצבור במאמץ מיותר עוד ועוד דברים חומריים. פירושו גם הסתפקות במה שמעניק אלוהים בחסדו.

תַפַּס פירושו סיגופים או חישול עצמי. הוודות מלאות בכללים שנוגעים לאלה, כגון השכמה מוקדמת ורחצה. לעתים קשה מאוד להשכים קום. מכל מקום, חישול עצמי פירושו בחירה מרצון בקושי כזה. ישנן גם הוראות לצום בימים מסוימים בחודש. גם מי שאינו נוטה לצומות שכאלה, אם הוא החלטי להוסיף ולהתקדם במדע של תודעת קרישנה, הרי שיבצעם כמומלץ. מכל מקום, אין לצום שלא לצורך, או נגד הוראות הוודות. אין לצום מטעמים פוליטיים; זה מתואר בבהגווד גיטה כצום במידת הבערות, ודבר שנעשה בבערות או בלהיטות, אינו מוביל להתקדמות רוחנית. רק מעשים בטובות מקדמים, ומכאן שצום על-פי הכללים הוֵדיים מעשיר בידע רוחני.

בנוגע לתרומות, על כל אחד להפריש חמישים אחוז מהכנסותיו למטרות טובות. ומהי מטרה טובה? זו שמיושמת בתודעת קרישנה. פעולה כזו אינה סתם טובה, אלא הטובה ביותר. מאחר שקרישנה הוא טוב, הרי שגם מטרתו טובה. מכאן שיש לתת צדקה למי שעוסק בתודעת קרישנה. על-פי הספרות הוֵדית צדקה אמורה להינתן לבְּרָאהְמַנּים. עד היום מקיימים כלל זה, אף שלא ממש על-פי הכלל הוֵדי. מכל מקום, זו ההוראה. ומדוע? כיוון שהם עוסקים בפיתוח ידע רוחני. ברהמנה אמור להקדיש את חייו כליל להבנת ברהמן. בְּרַהְמַה גָ'אנָאתִיתי ברהמנה: ברהמנה הוא מי שיודע את הברהמן. מאחר שהם עסוקים כליל בשירות רוחני נעלה, הרי שאין להם זמן להרוויח למחייתם, ומכאן שיש לסייע להם בתרומות.

הספרות הוֵדית מורה על מתן צדקה גם לסַנְנְיָאסִים, אשר מצויים בשלב הנזירות. אלה מקבצים נדבות מדלת לדלת, לא בשביל כסף, אלא לצורכי הטפה. הם אמורים לעבור מדלת לדלת כדי לעורר את בעלי המשפחות מתרדמת הבערות. מאחר שאלה שקועים במשק ביתם ושוכחים את מטרת החיים — שהיא פיתוח תודעת קרישנה — חובתם של הסַנְנְיָאסִים לבוא כקבצנים ולעודדם לתודעת קרישנה. בוודות נאמר שחובתו של אדם לעורר ולהשיג את שמגיע לו בגוף אדם. הסַנְנְיָאסִים אמורים לתת את הידע והשיטות הללו. לא כל מטרה שעולה בדעתנו היא ראויה לצדקה. הצדקה צריכה להינתן למצויים בשלב הנזירות, לבְּרָאהְמַנּים, ולמטרות טובות דומות.

יַשַׂס, תהילה, היא כמצוותו של שְׂרִי צ'איטניה מַהָאפְּרַבְּהוּ, שאמר שאדם מפורסם הוא מי שידוע כדָבֵק גדול. זוהי תהילה אמיתית. מי שנודע כדָבֵק גדול בתודעת קרישנה, רק הוא מפורסם באמת. ומי שמשולל תהילה שכזו אינו מפורסם כלל.

האיכויות הללו כולן מצויות ברחבי תבל — בחברה האנושית ובחברת האלים-למחצה. ישנן חברות אנושיות גם על כוכבים אחרים, והמעלות הללו מצויות גם בהן. קרישנה יצר את התכונות הללו עבור מי שמבקש להתקדם בתודעת קרישנה, על כל אחד לפתח אותן בתוכו בעצמו. בחסדו של האל, כל מי שעוסק בשירותו מפתח את המעלות הטובות כולן.

כל הקיים, בין שטוב ובין שרע, מקורו בקרישנה. דבר אינו קיים בעולם שאינו בקרישנה. זהו ידע; למרות מצבם השונה של הדברים, עלינו לדעת שהכול נובע מקרישנה.