בהגווד גיטה - פרק 9

9.1 - האל אמר: אַרְג'וּנַה יקירי, כיוון שאינך מקנא בי לעולם, אעניק לך את הידע וההבנה הכמוסים ביותר, וביודעך זאת, יפוגו מצוקות קיומך החומרי כולן.
9.2 - ידע זה הוא מלך כל חינוך, והגנוז והכמוס מכול. הוא הידע הטהור ביותר. וכיוון שהוא מעניק תפיסה ישירה של העצמי מתוך התנסות פנימית, הרי שהוא מהווה את שלמות הדת. הוא נצחי ומיושם בחדווה.
9.3 - הו מייסר האויבים, מי שאינם מאמינים בשירות המסור לא יגיעו אליי. הם שבים לנתיב הלידה והמוות שבעולם חומרי זה.
9.4 - בדמותי הסמויה שורה אני ביקום זה כולו. כל הישויות נמצאות בי, אולם אני איני בהן.
9.5 - אלא שבו זמנית כל הנברא אינו מצוי בי. הבט נא וראה את שפעת יכולתי המיסטית! אף על פי שאני הוא מקיימן של כל ישויות החיים, ואף שאני נמצא בכול, איני חלק מעולם התופעות הזה, שהרי אני הוא מקור הבריאה.
9.6 - דע כי יצורי הבריאה כולם מצויים בי, ממש כשם שהרוח העַזה, הנושבת בכל מקום, מצויה תמיד בשמיים.
9.7 - הו בן-קוּנְתִי, עם קץ העידן נכנסות כל התופעות החומריות אל הווייתי, ועם ראשיתו של עידן נוסף, בעזרת אוני אני שב ובוראן.
9.8 - סדרי הבריאה כולם כפופים לי. ברצוני מתגלה היקום מוכנית, פעם אחר פעם, וברצוני הוא נכחד לבסוף.
9.9 - הו דְהַנַנְגַ'יַה, אין מעשים אלה יכולים לכובלני. לעד אני נבדל מכל פעילות חומרית, כמו חופשי מכל מעורבות.
9.10 - הו בן-קוּנְתִי, הטבע החומרי, שהוא אחד מאוניי, פועל בהשגחתי ומייצר את כל ישויות החיים הנעות והנייחות. על פי חוקיו נבראת התגלות זו ונכחדת שוב ושוב.
9.11 - הכסילים ממעיטים בערכי בשעה שאני מתגלה בדמות אדם. אין הם יודעים את טבעי הנשגב כאדון העליון של כל הקיים.
9.12 - אלה שנתונים לבלבול שכזה נמשכים אחר השקפות דמוניות ומשוללות אמונה. בשבי האשליה, תקוותם לגאולה, פעילותם למען הפרי וחתירתם לידע — כולן עולות בתוהו.
9.13 - הו בן פְּרּיתְהָא, מי שאינם נתונים לאשליה, הנשמות הדגולות, זוכים להגנת הטבע האלוהי. מאחר שהם יודעים שאני הוא האל האישי העליון, המקורי והבלתי מתכלה, הרי שהם עוסקים כליל בשירותי המסור.
9.14 - אלה, הנשמות הדגולות, מזמרים ללא הרף את תהילותיי, עוסקים בשירותי במרץ והחלטיות, משתחווים לפניי, ולעד סוגדים לי במסירות.
9.15 - אחרים, אשר הקרבתם היא פיתוח ידע — אלה סוגדים לאל כאחד ויחיד, כרב-צורות, ובדמותו היקומית.
9.16 - אולם אני הוא הפולחן, אני ההקרבה, המנחה לאבות, עשב המרפא והמזמור הנשגב. אני הוא החמאה, האש והמנחה.
9.17 - אני הוא אבי היקום, האם, התומך והסב. אני מטרת הידע, המטהר וההברה אוֹםּ. אני גם הוֵדות רּיג, סָאמַה ויַג'וּר.
9.18 - אני המטרה, המקיים, האדון, העד, המשכן, המקלט והידיד הטוב. אני הבריאה והכיליון, הבסיס לכול, המקום שבו נח הכול, והזרע הנצחי.
9.19 - הו אַרְג'וּנַה, אני הוא מספק החום ואני עוצר הגשם וממטירו. אני האלמוות, ואני גם התגלמות המוות. הרוחני והחומרי, שניהם מצויים בי.
9.20 - מי שלומדים את הוֵדות ולוגמים את עסיס הסוֹמַה, בבקשם אחר כוכבי עדן, סוגדים לי בעקיפין. לאחר שהם מיטהרים מחטאיהם כולם, הם נולדים על כוכבו הצדיק של אינְדְרַה שבעדן, ומתענגים שם בעונג שמימי.
9.21 - לאחר עינוג חושים שמימי למכביר, ועם כלות תוצאות מעשיהם הטובים, הם שבים וחוזרים לכוכב בן מוות זה. מכאן שמי שמבקשים עינוג חושים ודְבֵקים בעקרונות שלוש הוֵדות, זוכים רק בלידה ומוות חוזרים ונשנים.
9.22 - אולם מי שסוגדים לי ומסורים רק לי תמיד, והוגים בדמותי הנשגבת — לאלה אני מספק את מחסורם ושומר על המצוי עמם.
9.23 - הו בן-קוּנְתִי, הסוגדים לאלים אחרים ועובדים אותם באמונה, למעשה סוגדים לי, אלא שאינם עושים זאת בדרך הנכונה.
9.24 - אני הוא הנהנה היחיד ואדון כל הקרבה. מכאן שאלו שאינם מכירים את טבעי האמיתי, הנשגב — מועדים.
9.25 - הסוגדים לאלים למחצה ייוולדו בקרבם; הסוגדים לאבות הקדומים יצטרפו אליהם; הסוגדים לשדים ולרוחות ייוולדו בין יצורים שכאלה; והסוגדים לי יחיו עמי.
9.26 - כאשר אדם מגיש לי באהבה ובמסירות עלה, פרח, פרי או מים — הריני מקבל את מִנחתו.
9.27 - הו בן-קוּנְתִי, כל אשר תפעל, תאכל, תגיש או תחלק, גם כל סיגוף — עשה כמִנחה לי.
9.28 - בדרך זו תשתחרר מן השעבוד לפעולה, על תוצאותיה החיוביות והשליליות. אם תמקד בי את מחשבתך על פי עיקרון פרישות זה, הרי שתזכה בגאולה ותבוא אליי.
9.29 - איני מקנא באיש, גם איני נוטה לאיש; שווה אני לכול. אך מי שמשרתני במסירות הוא ידיד, הוא בי, וגם אני ידיד לו.
9.30 - גם מי שמבצע את הנתעב שבמעשים, אם הוא עוסק בשירות מסור, הרי שהוא נחשב לקדוש. זאת משום שתכליתו נכונה.
9.31 - במהרה הוא הופך לצדיק וזוכה בשלווה תמידית. הו בן-קוּנְתִי, הכרז בעוז שדְבֵקי לא ייכחד לעולם.
9.32 - הו בן פְּרּיתְהָא, מי שמוצאים בי את מקלטם, אפילו אם מוצאם נמוך – נשים, וַיְשְׂיות (סוחרים), ושֻׂוּדְרות (פועלים) — יכולים להגיע ליעד העליון.
9.33 - קל וחומר אפוא באשר לבְּרָאהְמַנּים ישרי הדרך, הדְבֵקים והמלכים הקדושים. עתה, משבאת לעולם בן חלוף ומיוסר זה, עסוק בשירותי המסור.
9.34 - הגֶה בי במחשבתך תמיד, הֱיֵה לדְבֵקי, השתחווה לפניי וסגוד לי. אם כל כולך תתמקד בי כך, הרי שתבוא אליי.