בהגווד גיטה - פרק 3

3.1 - אַרְג'וּנַה אמר: הו גַ'נָארְדַנַה, הו קֵשַׂוַה, מדוע ברצונך לגוררני למלחמה נוראה שכזו, אם סבור אתה שתבונה עדיפה על פעילות למען פרי?
3.2 - תבונתי מתבלבלת לנוכח הוראותיך כפולות המשמעות. לכן, אנא אמור לי באופן חד משמעי איזו דרך טובה יותר עבורי.
3.3 - האל אמר: הו אַרְג'וּנַה הנקי מחטא, כבר הסברתי ששניים הם סוגי האנשים שמבקשים להבין את העצמי. האחד נוטה להבינו באמצעות לימוד שכלתני ניסיוני, והאחר באמצעות שירות מסור.
3.4 - לא ההימנעות מפעולה לבדה משחררת מתגובה, גם ההתנזרות לבדה לא מביאה לשלמות.
3.5 - הכול נאלצים לפעול בחוסר ישע על פי התכונות שרכשו ממידות הטבע החומרי; אף לא אחד יכול להימנע מעשייה כלשהי ולו לרגע.
3.6 - מי שמדכא את פעילות החושים, אף שבמחשבתו ממשיך והוגה במושאיהם, אין ספק שהוא מוליך עצמו שולל ונקרא מתחזה.
3.7 - לעומת זאת, נעלה לאין ערוך הוא אדם כן שמנסה לרסן את פעילות חושיו באמצעות המיינד, ומתחיל בקַרְמַה-יוגה (תודעת קְרּישְׁנַּה) תוך ויתור על קשריו.
3.8 - בצע את חובתך, כיוון שעשייה כזו עדיפה על אי עשייה. ללא עבודה אי אפשר אפילו לקיים את הגוף הגשמי.
3.9 - פעולה שנעשית כמִנחה לוישְׁנּוּ — יש לבצע. אלמלא כן, משעבדת הפעולה לעולם החומרי. הו בן קוּנְתִי, בצע לכן את החובות המוטלות עליך במטרה לספקו, ובדרך זו תהיה חופשי תמיד משעבוד.
3.10 - בראשית הבריאה שלח ריבון כל הברואים דורות של אנשים ואלים למחצה ועמם הקרבות לוישְׁנּוּ, ובירכם ואמר: "היו מאושרים ביַגְ'נַה (הקרבה) זו, כיוון שביצועה יעניק לכם את כל הדרוש לחיי אושר ויביאכם לגאולה."
3.11 - כאשר יתרצו האלים למחצה מטקסי ההקרבה, הם ירַצו גם אתכם. בעקבות שיתוף פעולה כזה שבין אדם לאלים ישרור השגשוג בכול.
3.12 - כאשר האלים למחצה, אשר אחראים לצורכי החיים השונים, יתרצו מביצוע היַגְ'נַֿה (הקרבה), הם יספקו לכם את כל צורכיכם. אולם מי שנהנה מתשורות אלה מבלי להשיבן כמנחה לאלים למחצה, הוא בסך הכול גנב.
3.13 - דְבֵקיו של האל מתנקים מן החטאים כולם. זאת משום שהם אוכלים מזון שהוגש תחילה כמִנחה. אחרים, אשר מכינים את מזונם לצורך עינוגם האישי, אוכלים רק חטא.
3.14 - כל גוף חי ניזון מדגנים, ואלה צומחים מגשם. גשם יורד כתוצאה מביצוע יַגְ'נַֿה (הקרבה), וזו מקורה בחובות הכתובים.
3.15 - תרגולות אלה מתוארות בוֵדות, והוֵדות ניתנו בידי האל במישרין. מכאן שנוכחותו השורה בכול של הנשגב מצויה תמיד בעת ביצוע ההקרבה.
3.16 - אַרְג'וּנַה יקירי, אין ספק שאדם שאינו מקיים את מעגל ההקרבות, כמצוות הוֵדות, חי כולו בחטא. מאחר שהוא חי למען השבעת חושיו בלבד, הרי שחייו מתנהלים לריק.
3.17 - אולם מי שמוצא את עינוגו בעצמי העליון, שחייו מוקדשים להגשמה עצמית, והוא מסופק בעצמי העליון בלבד ושבע רצון לגמרי — אדם כזה פטור מכל חובה.
3.18 - לאדם שהגשים את עצמו אין עוד מטרה להשיג בביצוע חובותיו, גם אין לו סיבה לחדול מפעילות שכזו, ואינו צריך להיתלות בשום ישות חיה.
3.19 - על האדם לפעול מתוך חובה, מבלי להתקשר לפירות עבודתו, מאחר שפעולה ללא התקשרות מובילה לעליון.
3.20 - עצם ביצוע חובתם הקנה למלכים כמו גַ'נַקַה שלמות. מכאן שעליך לבצע את מלאכתך, ולו רק לצורך חינוך הציבור.
3.21 - כל מעשה שעושה אדם גדול, חוזרים אחריו המוני העם, והתנהגותו הופכת לדוגמה ואמת מידה לעולם כולו.
3.22 - הו בן פְּרּיתְהָא, בשלוש מערכות הכוכבים כולן אין מלאכה שמוטלת עליי. איני חסר דבר, גם איני זקוק למאומה — אף על פי כן, הריני ממלא את חובות הכתובים.
3.23 - כי אם אחדל מלמלא את החובות הללו, הו פָּארְתְהַה, כל האנשים יצעדו בעקבותיי.
3.24 - אם לא אבצע את חובותיי, יוטלו כל העולמות לתוהו ובוהו. אני אגרום לגידולה של אוכלוסייה בלתי רצויה, ואָפֵר אז את שלוותן של כלל ישויות החיים.
3.25 - כשם שהבורים מבצעים את חובותיהם מתוך התקשרות לתוצאות, כך פועל גם המלומד — אלא שמבלי להתקשר — כדי להוביל את האנשים בדרך הנכונה.
3.26 - אל לו למלומד להטריד את דעתם של הבורים, אשר קשורים לתוצאות חובותיהם הדְהַרְמיות, ולעודדם להימנעות מפעולה. אדרבה, עליו להעסיקם בפעילויות שונות ברוח של מסירות (לצורך התקדמות הדרגתית בתודעת קְרּישְׁנַּה).
3.27 - הנשמה הרוחנית מתבלבלת בהשפעת העצמי הכוזב, וחושבת את עצמה לעושת הפעולות, שלמעשה מתבצעות על ידי שלוש מידות הטבע החומרי.
3.28 - הו גיבור חיל, מי שיודע את האמת המוחלטת אינו מעסיק את עצמו בחושים ובעינוג חושים, שהרי הוא יודע היטב את ההבדל שבין עבודה מתוך מסירות לבין עבודה למען טובת הנאה.
3.29 - הבורים אשר מבולבלים על ידי מידות הטבע החומרי עוסקים כליל בפעילויות ארציות ונקשרים אליהן. אלא שאל לו לחכם לרפּות את ידיהם, אפילו שמחוסר ידע, חובותיהם נחותות יותר.
3.30 - הו אַרְג'וּנַה, לכן הקדש כל מעשיך לי, תוך ידע מלא על אודותיי, וללא תשוקה לרווח וללא תחושת קניין, חופשי מעצלות ואדישות, קום והילחם.
3.31 - מי שמבצעים את חובותיהם בהתאם להוראותיי, ובאמונה וללא קנאה מקיימים את מדרשיי — אלה משתחררים מהשעבוד לפעילות למען פרי.
3.32 - לעומת זאת, מי שמתעלמים מתוך קנאה מתורה זו ונמנעים מלקיימה — אלה נחשבים למשוללי ידע ולמוּלכים שולל שנכשלו בחתירתם לשלמות.
3.33 - אפילו אדם בעל ידע נוהג על פי טבעו, שהרי כל אחד כפוף לטבע שרכש משלוש מידות הטבע. מה אם כן, ביכולתה של הימנעות להועיל?
3.34 - ישנם עקרונות לוויסות משיכת החושים ודחייתם ממושאיהם; אל לו לאיש להיכנע למשיכה ולדחייה שכאלה, כיוון שהן מהוות אבני-נגף על נתיב ההגשמה העצמית.
3.35 - עדיף לו לאדם לבצע את החובות שנקבעו לו, ולוּ גם באופן לקוי, מלבצע בשלמות את חובות זולתו. אפילו הרס במהלך ביצוע החובה עדיף על עשיית חובתו של אחר. זאת משום שהליכה בנתיבים זרים היא מסוכנת.
3.36 - אַרְג'וּנַה אמר: הו נצר וְרּישְׁנּי, מהו שדוחף אדם וכופה עליו לחטוא, אפילו נגד רצונו?
3.37 - האל האישי אמר: זו התאווה בלבד, אַרְג'וּנַה, אשר נולדת ממגע עם מידת הלהיטות ואחר הופכת לזעם. היא אויבו שטוף החטא והמשחית כול של עולם זה.
3.38 - ישות החיים מכוסה בדרגות שונות של תאווה, שמשולות לאש אפופה בעשן, למראָה מכוסה באבק ולעוּבּר עטוף ברחם אמו.
3.39 - כך מתכסה תודעתה של ישות החיים הנבונה באויבתה הנצחית, התאווה, שלעולם אינה יודעת שובעה ובוערת כאש.
3.40 - החושים, המיינד והתבונה הם מקום מושבה של התאווה, באמצעותם היא מכסה את הידע האמיתי של ישות החיים ומבלבלת את דעתה.
3.41 - הו אַרְג'וּנַה, הטוב בבְּהָארַתים, כבר מבראשית, רסן באמצעות ויסות החושים סמל גדול זה של חטא (התאווה), ושים קץ להורס הידע וההגשמה העצמית.
3.42 - החושים הפועלים עליונים מחומר חסר חיים; המיינד עליון מהחושים; התבונה עליונה עוד יותר; והיא (הנשמה) עליונה אף מהתבונה.
3.43 - הו אַרְג'וּנַה גיבור חיל, מי שמכיר את עצמו כנשגב מהחושים החומריים, מהמיינד ומהתבונה, חייב לייצב את תודעתו בעזרת תבונה רוחנית שקולה (תודעת קְרּישְׁנַּה), ואז — בכוח רוחני — למגר אויב זה שאינו יודע שובעה, הידוע כתאווה.