בהגווד גיטה - פרק 16
16.1 - האל אמר: אי פחד, טיהור ההוויה, פיתוח ידע רוחני, מתן צדקה, שליטה עצמית, הקרבה, לימוד הוֵדות, חישול עצמי, פשטות, אי אלימות, יושר, השתחררות מכעס, פרישות, שלווה, סלידה ממציאת פגמים, חמלה על כל ישויות החיים, השתחררות מתאווה, עדינות, צניעות, החלטיות והתמדה, נמרצות, מחילה, עוז, ניקיון וחופש מקנאה ומרדיפת כבוד — הו בן בְּהַרַתַה, התכונות הנשגבות הללו שייכות לאדם קדוש בעל טבע אלוהי.16.4 - הו בן פְּרּיתְהָא, גאווה, יהירות, שחצנות, כעס, גסות ובערות — תכונות אלה שייכות לבעלי הטבע הדמוני.
16.5 - התכונות הנשגבות מובילות לגאולה, בעוד שהדמוניות גוררות לשעבוד. הו בן פָּאנְּדּוּ, הסר חשש מלבך, כי ניחנת בתכונות אלוהיות מלידתך.
16.6 - הו בן פְּרּיתְהָא, הברואים בעולם זה הם משני סוגים — אלוהי ודמוני. כבר הארכתי בתיאור המעלות האלוהיות, ועתה שמע ממני על אודות הדמוניות.
16.7 - הדמונים אינם יודעים מה מותר לעשות ומה אסור, הם משוללים ניקיון, התנהגות נאותה או מידה של יושר ואמת.
16.8 - אלה גורסים שעולם זה אין בו ממש, הוא חסר יסוד ואין אלוהים ששולט בו. הם אומרים שהוא נוצר מתשוקה מינית ואין לו מניע אחר לבד מתאווה.
16.9 - לאור מסקנות אלה עוסקים הדמונים, האבודים וחסרי התבונה, בפעילות חסרת תועלת ונתעבת שתכליתה להמיט כליה על העולם.
16.10 - הדמונים, אשר מוצאים מקלט בתאווה שאינה יודעת שובעה, וחדורים ביהירות וביוקרה כוזבת, דְבֵקים מתוך אשליה בפעילות לא נקייה ונמשכים אחר הארעי.
16.11 - אלה מאמינים שעינוג חושים מהווה את הצורך הראשוני לחברה האנושית. וכך, עד סוף ימיהם הם חיים בחרדה אינסופית. סבוכים ברשת של מאות ואלפי תשוקות וחדורים בתאווה ובכעס, הם צוברים ממון בדרכים לא כשרות לעינוג חושיהם.
16.13 - אדם דמוני חושב: "ממון כה רב צברתי עד היום, ועל פי תוכניתי עוד אוסיף וארוויח. כל זה שלי, ואני ארבה זאת עוד ועוד בעתיד. הוא אויבי ואני הרגתיו, וגם את אויביי האחרים אהרוג. אני אדון הכול, אני הנהנה, אני מושלם, רב עוצמה ומאושר. אני העשיר באדם, ומוקף בקרובים רמי יחס. אין חזק ומאושר ממני. אני אערוך הקרבות, אחלק תרומות, וכך אעלוז." כך מתעתעת הבערות באנשים שכאלה.
16.16 - אובדים באינספור חרדות וסבוכים ברשת האשליה, הם נקשרים יותר מדי להנאות חושים ומידרדרים לגיהינום.
16.17 - בהיותם מרוצים מעצמם וחסרי בושה תמיד, ומבוסמים מממונם ומיוקרתם הכוזבת, הם מבצעים מדי פעם בגאוותם הקרבות לראווה, מבלי לקיים כל חוקים או כללים.
16.18 - הדמונים, המבולבלים על ידי זהות כוזבת, כוח, גאווה, תאווה וכעס, מקנאים באל שנמצא בגופם ובגוף זולתם, ומנאצים את דת האמת.
16.19 - מי שחדורים בקנאה ומלאי רשע — הנחותים באדם — אותם אני משליך שוב ושוב לים הקיום החומרי, למיני חיים דמוניים.
16.20 - הו בן-קוּנְתִי, הם שבים ונולדים בקרב מינים דמוניים, ואינם מגיעים אליי לעולם, ובהדרגה מידרדרים לקיום הנתעב ביותר.
16.21 - שלושה שערים מוליכים לגיהינום זה — תאווה, כעס וחמדנות. על כל אדם שפוי לזונחם, שהרי הם מובילים להידרדרות הנשמה.
16.22 - הו בן-קוּנְתִי, אדם שהצליח ונמלט משלושת שערי הגיהינום, מכוון את מעשיו להגשמה עצמית ומשיג בהדרגה את היעד העליון.
16.23 - מי שמתעלם מהוראות הכתובים ופועל כרצונו, לא מגיע לשלמות, לא לאושר ולא ליעד העליון.
16.24 - משום כך חשוב להבין מהי חובה ומה אינה חובה על סמך הוראות הכתובים. לאור ידיעה זו צריך האדם לחתור ולהתעלות בהדרגה.