בהגווד גיטה - פרק 15

15.1 - האל אמר: נאמר שקיים עץ בניאן אשר חי לעד, שמשלח את שורשיו מעלה ואת ענפיו מטה, ועליו הם המזמורים הוֵדיים. יודע עץ זה הוא יודע הוֵדות.
15.2 - ענפיו של העץ מסתעפים מטה ומעלה, וניזונים משלוש מידות הטבע. שריגיו הם מושאי החושים. העץ מצמיח גם שורשים למטה, והם סבוכים בפעילות למען פרי של החברה האנושית.
15.3 - בעולם זה אי אפשר לתפוס את מבנהו האמיתי של העץ. איש אינו מסוגל להבין היכן אחריתו, היכן ראשיתו או היכן מונחים יסודותיו. אולם בהחלטיות, בנשק ההתנתקות, יש לגדוע עץ עב שורשים זה, ואז לצאת ולחפש אחר אותו מקום שמי שמגיע אליו לא שב עוד לעולם; ושם להתמסר לאותו אל אישי עליון שממנו התחיל הכול וממנו התרחב הכול מאז ימות עולם.
15.5 - מי שמשוחררים מיוקרה כוזבת, מאשליה ומחברה רעה, שמבינים את הנצחי, משוללים תאווה חומרית וחופשיים משניוּת השמחה והצער; מי שאינם מבולבלים ויודעים כיצד להתמסר לאישיות העליונה — אלה מגיעים לממלכה נצחית זו.
15.6 - לא שמש, לא ירח, ולא אש או חשמל מאירים את משכני העילאי. מי שמגיעים אליו לא שבים עוד לעולם חומרי זה.
15.7 - ישויות החיים בעולם מותנה זה הן חלקיקים נצחיים שלי. אלא שבגלל חייהן המותנים הן נאבקות מרה עם ששת החושים, לרבות המיינד.
15.8 - ישות החיים שבעולם החומרי נושאת מגוף לגוף את תפיסות חייה השונות, ממש כשם שהאוויר נושא ניחוחות. כך היא מקבלת גוף מסוים ונוטשת אותו, ושבה ומקבלת אחר.
15.9 - אותה ישות חיים שנכנסה בגוף גשמי אחר זוכה בסוג מסוים של אוזניים, עיניים, לשון, אף וחוש מישוש, אשר מתקבצים סביב המיינד. כך היא מתענגת על מערכת מסוימת של מושאי חושים.
15.10 - הסכלים אינם מבינים כיצד נוטשת ישות החיים את גופה, ואינם מבינים את מהות הגוף שהיא מתענגת עליו בהשפעת מקסם מידות הטבע. אולם מי שעיניו אומנו בידע רואה את כל זה.
15.11 - היוגים שחותרים להתקדמות ושרויים בהגשמה רוחנית רואים כל זאת בבירור. לעומתם, מי שתודעתם לא התפתחה ולא הגיעו להגשמה עצמית, אינם מסוגלים להבין את המתרחש, גם אם ינסו.
15.12 - אני מקור אור החמה שמפזר את חשכת היקום כולו. אני גם מקור אור הלבנה ואור האש.
15.13 - אני חודר לכל כוכב וכוכב, ובאמצעות אוני הם נשארים במסלולם. אני הופך לירח ומספק את עסיס החיים לירקות כולם.
15.14 - אני אש העיכול שבגופן של ישויות החיים, ומצטרף אני לאוויר החיים, הננשף והנשאף, כדי לעכל את ארבעת סוגי המזון.
15.15 - אני יושב בלב כול, וממני באים זיכרון, ידע ושיכחה. מן הוֵדות כולן, אותי יש לדעת. למעשה, אני הוא מחבר הוֵדָאנְתַה, ואני גם יודע הוֵדות.
15.16 - הישויות נחלקות לשתיים — אלה שמוּעדות ליפול ואלה שאינן מוֹעדות לעולם. אלה שבעולם החומרי כולן נוטות למעוד, ובעולם הרוחני כולן אינן מוֹעדות.
15.17 - מלבד שתיים אלה, קיימת אישיות גדולה מכול, הנשמה העליונה, האל הבלתי מתכלה עצמו, שנכנס בשלושת העולמות ומקיימם.
15.18 - מאחר שהנני עילאי ונשגב מהישויות המוֹעדות כמו גם מאלה שאינן מוֹעדות, ומאחר שאני הגדול מכול, הריני ידוע בעולם זה ובוֵדות כאותה אישיות עליונה.
15.19 - הו בן בְּהַרַתַה, מי שיודעני, ללא ספק, כאישיות העליונה — יודע הכול. או אז הוא עוסק כולו בשירותי המסור.
15.20 - הו הנקי מחטא, חלק זה הוא הכמוס ביותר מכל כתבי הוֵדות, ועתה הנני חושף אותו. מי שמבינו נהיה לחכם, ומאמציו יובילוהו לשלמות.