אחוז כולו תדהמה מביקורו עם קרישנה בעולם הרוחני, ארג׳ונה חשב לעצמו שאף שהוא בסך הכול ישות חיים רגילה, בחסדו של קרישנה הוא זכה לראות במו עיניו את העולם הרוחני. ובעולם הרוחני הוא ראה גם את מהא־וישנו המקורי, סיבת הבריאה החומרית.
נאמר שקרישנה אינו עוזב את ורינדאונה לעולם. ורינדאונם פריתיג׳יה נה פאדם אקם גצ׳צ׳התי. קרישנה הינו עליון במתהורא. הוא עליון יותר בדוארקא, והעליון ביותר בורינדאונה. את עלילותיו בדוארקא הוא מבצע באמצעות התרחבותו כואסודוה, אף שאין הבדל באמת בין התרחבותו כואסודוה להופעתו המקורית כקרישנה בורינדאונה. בראשית הספר הסברנו כבר שכאשר קרישנה מופיע, באים עימו גם כל התגלויותיו, חלקיו המוחלטים, וחלקים של חלקיו המוחלטים. כמה מעלילותיו מתבצעות איפוא, לא על־ידי קרישנה המקורי, אלא על־ידי התגלויותיו השונות. מכל מקום, ארג׳ונה תמה מאד כיצד יכול היה קרישנה להגיע לעולם הרוחני ולראות שם את מהא־וישנו. זה נדון בהרחבה בביאוריו של וישונאתהה צ׳קרורתי טהאקורה.
מדבריו של מהא־וישנו מסתבר שהיה להוט מאד לראות את קרישנה. אולם מאחר שחטף את בני הבראהמנה, הרי שהגיע לדוארקא. מדוע הוא לא ראה את קרישנה שם? תשובה אפשרית היא שללא אישורו של קרישנה, אפילו מהא־וישנו ששרוע בים הסיבה שבעולם הרוחני אינו מסוגל לראות אותו. הוא חטף איפוא, בזה אחר זה את ילדי הבראהמנה מיד עם לידתם, כדי לגרום לקרישנה בעצמו לבוא ולהשיב אותם, וכך יוכל לראות אותו. אם זו התשובה, השאלה הבאה שנשאלת היא: מדוע מהא־וישנו בא בעצמו לדוארקא אם לא יכול היה לראות שם את קרישנה? מדוע הוא לא שלח אחד מבני לוויתו כדי לחטוף את הילדים? תשובה אפשרית היא שלא קל בנוכחותו של קרישנה לפגוע באנשי דוארקא. משום כך, רק מהא־וישנו בעצמו יכול היה לבצע את משימת החטיפה.
ועוד שאלה שיכולה להישאל: הריבון ידוע כברהמניה־דוה, או מושא סגידתם של הבראהמנים, מדוע איפוא, הוא בחר להטיל בראהמנה לקשיים נוראים שכאלה ולצער מתמיד על תשעה ילדים אבודים? התשובה היא שמהא־וישנו היה להוט כל כך לראות את קרישנה, עד כי לא היסס אפילו לגרום עוגמת נפש לבראהמנה. אפילו מעשה אסור שכזה הוא היה נכון לבצע ובלבד שיראה את קרישנה—כה עז היה רצונו. והבראהמנה, כל פעם אחרי שאיבד בן, היה ניגש אל שער הארמון ומאשים את המלך באוזלת יד ובחוסר יכולת לגונן על הבראהמנים, ומשום כך גם שאינו מתאים בכלל לשבת על כס המלוכה. על־פי תוכניתו של מהא־וישנו, ההאשמות הללו של הבראהמנה נגד הקשתרייות וקרישנה יאלצו את קרישנה לבוא אליו ולהשיב את הבנים.
והנה שאלה נוספת: מאחר שמהא־וישנו לא היה מסוגל לראות את קרישנה, כיצד יכול היה לאלץ אותו, עם גניבת הילדים, לבוא אליו? התשובה היא שקרישנה לא הלך לשם למעשה, כדי להשיב את הבנים האבודים, אלא עבור ארג׳ונה. ידידותם היתה קרובה מאד, וכאשר ארג׳ונה עמד לקפוץ לאש, קרישנה רצה לגונן עליו בכל מחיר. אולם כיוון שרק החזרת הבנים האבודים יכולה היתה למנוע את המעשה, קרישנה הבטיח אז: ״אני אשיב את בני הבראהמנה, ורק שלא תנסה להתאבד.״
אם השבת הבנים היתה מטרת הליכתו למהא־וישנו, קרישנה לא היה ממתין עד להעלמותו של הבן התשיעי. החלטתו של ארג׳ונה לקפוץ לאש אחרי שנכשל בנסיונו להגן על הפעוט התשיעי היא שהפכה את המצב לחמור עד מאד וגרמה לקרישנה להחליט לראות את מהא־וישנו. נאמר שארג׳ונה הינו התגלות אונו של נרה־נאראינה; לפעמים הוא נקרא אפילו כך. נרה־נאראינה גם הוא הינו התגלות או התרחבות מוחלטת של וישנו, ומשום כך יש להבין שארג׳ונה הלך אל וישנו בהיבטו הזה, ממש כשם שקרישנה מבצע את עלילותיו בדוארקא בהיבטו כואסודוה.
אחרי הביקור הזה בעולם הרוחני ארג׳ונה הסיק שכל שיפעה שבה ניחן אדם בעולם החומרי או ברוחני הינה מתנתו של קרישנה. קרישנה מתגלה בדמויות שונות—כוישנו־תתתוה וכג׳יוה־תתתוה, או כסואמשה וויבהיננאמשה. הוישנו־תתתוה הן סואמשה, והג׳יוה־תתתוה הן ויבהיננאמשה. קרישנה משתתף איפוא, בעלילותיו הנשגבות בחלקו כסואמשה או בחלקו כויבהיננאמשה, כרצונו, אולם תמיד נשאר הוא אישיות אלוה המקורי.
הפרק התשעים של הספר העשירי של השרימד־בהאגותם מסכם את עלילותיו של קרישנה. בפרק זה שוקדוה גוסואמי ביקש לתאר כיצד קרישנה חי בדוארקא ברוב שיפעה ואושר. את עוצמתו הרבה הגוסואמי כבר תיאר בעלילותיו הרבות, ועתה הוא יתאר את עושרו ואת יופיו. בעולם החומרי, שהינו בסך הכול בבואה מעוותת של העולם הרוחני, מעלות העושר והיופי נחשבות לנפלאות במעלות. משום כך, כאשר קרישנה שהה עלי אדמות, לא היה דומה לעושרו וליופיו בכל שלושת העולמות. קרישנה נהנה משש עשרה אלף נשים יפיפיות. ובמיוחד מודגש בשרימד־בהאגותם שהוא היה בעלן היחיד של שש עשרה אלף המלכות היפיפיות הללו. בתולדות העולם היו כמובן מלכים חזקים שהחזיקו מאות ואלפי נשים והיו בעליהן היחידים. אלא שאיש מאלה לא יכול היה ליהנות מנשותיו כולן בו־זמנית. בעוד שקרישנה יכול היה.
וגם אם נאמר שהיוגים מסוגלים להתרחב למספר דמויות, התרחבותם שונה מזו של קרישנה, ומשום כך קרישנה נקרא לפעמים יוגשורה, או אדון כל היוגים. בספרות הודית מתואר למשל שהיוגי סובהרי מוני התרחב לשמונה דמויות. אולם הדמויות הללו היו כמו התרחבותה של תמונה אחת למסכי טלויזיה רבים. התמונה שעל מסך הטלויזיה יכולה להופיע במליוני עותקים, אולם עותקים שכאלה אינם מסוגלים לפעול בנפרד; הם כולם משקפים את המקור ועושים בדיוק מה שהוא עושה. קרישנה אינו מתרחב בצורה חומרית שכזו, כמו התרחבות התמונה בטלויזיה או התרחבותו של היוגי; כאשר נארדה ביקר בארמונותיו השונים, הוא ראה שם, בכל ארמון וארמון, את קרישנה מבלה עם מלכתו המסוימת בצורה שונה לחלוטין.
נאמר גם שקרישנה חי בדוארקא כבעלה של אלת המזל. רוקמיני הינה אלת המזל, וכל שאר המלכות הינן התרחבויות שלה. קרישנה, ראש שושלת הורישני, נהנה עם כן, בחברת אלת המזל משיפעה אדירה. מתואר שמלכותיו היו כולן צעירות ויפיפיות לעד, ואפילו שהיו להן ולקרישנה כבר נכדים ונינים, הם לא נראו מבוגרים יותר מבני שש עשרה או עשרים. המלכות הצעירות היו יפות להפליא וכאשר נעו הן דמו לברק שחולף בשמים. הן היו לבושות תמיד בבגדים ובתכשיטים יקרים, ובילו תמיד בשעשועים כגון ריקוד, שירה או משחקי כדור על גגות ארמונותיהן. הריקודים ומשחקי הטניס של נערות בעולם החומרי הינם בבואה מעוותת של הבילוים המקוריים של אישיות אלוה, קרישנה, ומלכותיו.
בכבישיה של דוארקא וברחובותיה התגודדו תמיד פילים רבים, סוסים, מרכבות וחיילים. נהוג להשקות ביין את הפילים שעוסקים בשירות, ונאמר על הפילים בדוארקא שכמות היין שקיבלו היתה עצומה כל כך, עד כי גם אחרי שהתיזו כמות אדירה מזה על הכביש, היו פוסעים ברחובות מבוסמים לחלוטין. החילים שצעדו ברחובות היו מקושטים בתכשיטי זהב לרוב, וסוסים ומרכבות זהב דהרו שם הלוך ושוב. בכל עבר בעיר, לאן שרק פנתה העין, היו גנים וגינות מוריקים, משופעים בעצים ובצמחים עמוסי פירות ופרחים. ובגלל שלל העצים הזה, התקבצו שם ציפורי שיר רבות שעם ציוצן המתוק בלווית המיית הדבורים הפיקו צלילים ערבים. הקיריה טבלה כולה בשלל שיפעה, וגיבורי שושלת הידו חשבו עצמם למבורכים שבכל תושבי העיר, ונהנו מן השיפעה הנשגבת הזו כולה.
שישה עשר אלף ארמונותיהן של נשותיו של קרישנה ניצבו כולם בקיריה היפיפיה הזו, וקרישנה, הנהנה הנצחי והעילאי מכל שיפעה, התרחב לשש עשרה אלף דמויות ועסק בו־זמנית בענייני משפחה שונים בשישה עשר אלף הארמונות הללו. בכל אחד מן הארמונות היו גם גינות ואגמים יפים, שבמימיהם הזכים צמחו פרחי לוטוס רבים בשלל גוונים, כגון כחול, צהוב, לבן ואדום. משב הרוח הקליל פיזר בכול את אבקתם הזהובה. האגמים מלאו גם בברבורים אציליים ובברווזים ועגורים שפצחו לסירוגין בקריאות ענוגות, כמו לחני שיר. שרי קרישנה נהג להיכנס לעיתים עם נשותיו לאגמים הללו או לנהרות ולהשתעשע עמן במים ברוב חדווה. לפעמים היו הנשים, כולן אלות המזל, מחבקות את הריבון בשעה ששחה או רחץ, ואבקת הקונקומה האדומה שקישטה את חזיהן היפים, עיטרה עתה בגוון אדמדם את חזהו של האל.
האימפרסונליסטים אינם מעיזים בכלל להאמין שבעולם הרוחני ישנו מגוון כזה של בילוים. קרישנה ירד איפוא, עלי־אדמות כדי להציג את ההנאה האמיתית, הנצחית ומלאת החדווה של העולם הרוחני; הוא הראה שהעולם הרוחני אינו משולל תענוגות. ההבדל היחידי הוא שבעולם הרוחני בילוים כאלה הינם נצחיים ומתרחשים ללא קץ, ואילו בעולם החומרי אלה בסך הכול בבואות חולפות ומעוותות. ובשעה שהאל התענג לו כך, גנדהרוים ונגנים מקצועיים פיארו אותו בלחן ערב, מלווה בהלמות מרידנגות, תופים ותופי דוד, ובצליליהם של כלי מיתר ושופרי נחושת, והאווירה כולה היתה לחגיגה קסומה. בעליצות רבה, היו הנשים מתיזות אז מים על גופו של הריבון מכלים דמויי מזרק, וגם הוא היה מרטיב את גופן. ובשעה שהשתעשעו בעלילות שכאלה נראה היה כאילו יקשראג׳ה מעדן מתהולל שם עם נשותיו הרבות. (יקשראג׳ה ידוע גם כקוורה ונחשב לשר האוצר של ממלכת עדן.) הבגדים הרטובים לגופן של הנשים עוד העצימו, אלפי מונים, את יפי חזן וירכיהן, ושערן הארוך שצנח לו, קישט עתה את אברי הגוף הללו. הפרחים שקישטו את שיערן נשרו, והמלכות, כמו מוטרדות מן המים הניתזים עליהן, היו מתקרבות אל הריבון בניסיון לחטוף ממנו את הכלי דמוי המזרק. אלא שאז קרישנה היה מנצל את ההזדמנות ומחבק אותן. חבוקות בזרועותיו, הן חשו אז בפיהן גירוי עז להתעלס באהבים, דבר שעורר עד מאד את החדווה הרוחנית. כאשר היה אז הזר שלצוארו של הריבון נוגע בחזן, היה גופן מתכסה כולו באבקה זהובה. שקועות בשעשועים שמימיים שכאלה, הן שכחו עצמן כליל ושערן שנפרע נראה כמו גלי נהר יפים. כך, מתיזים זה על זה, הם נראו יחדיו כמו פיל שמשתעשע באגם בחברת פילותיו.
אחרי שהתענגו לסיפוקם המלא, קרישנה והמלכות היו יוצאים מן המים ומוסרים אז את בגדיהם הרטובים, יקרי הערך, לזמרים ולרקדנים. באירועים שכאלה נהגו מלכים ומלכות להעניק לאמנים השונים בגדים ותכשיטים יקרים, וזה היווה אמצעי המחיה היחיד שלהם. השיטה החברתית היתה ערוכה להפליא ואיש מבני המעמדות השונים—בראהמנים, קשתרייות, וישיות או שודרות—לא התקשה להרוויח למחיתו. המעמדות השונים לא נאבקו זה בזה. בשיטת המעמדות המקורית לא היתה כל תחרות בין הקבוצות המקצועיות השונות.
כך בילה האל בחברת שש עשרה אלף נשותיו. אותם דבקים שמתאווים לאהוב את אישיות אלוה ברוח של אהבת נאהבים, מתעלים למעמד של נשותיו, וקרישנה, ביחסו העדין, שומר ומהדק את זיקתם אליו. במגעיו עם נשותיו, בתנועותיו, בשיחתו עמן, בחיוכיו, בחיבוקו, ובשאר מעשים של בעל אוהב, קרישנה שמר את נשותיו קשורות אליו מאד. זוהי שלמות החיים העליונה. מי שקשור אל קרישנה תמיד, פירושו של דבר שהוא בן חורין וחייו הגיעו להצלחה. קרישנה נענה לכל דבק שאוהב אותו בכל לבו ונשמתו, ומשום כך דבק כזה אינו יכול להתנתק מן הזיקה הזו אליו. והדבק, שבוי כולו בקסמם של היחסים ההדדיים הללו, אינו יכול לחשוב על דבר מלבד קרישנה.
עבור כל המלכות קרישנה היווה מושא הסגידה היחיד. הן הגו בו תמיד, באישיות אלוה היפיפה, שחור הגוון בעל עיני הלוטוס. ובשעה שהגו בו, הן היו לעיתים דוממות, ולעיתים, מתוך אקסטזה גדולה של בהאוה ואנובהאוה, היו מדברות כמו מתוך טירוף. לפעמים, אפילו בנוכחותו, היו מתארות לפרוטרוט את שעשועיהם באגמים ובנהרות. עתה נתאר כמה מן השיחות הללו.
אחת המלכות אמרה לציפור הקוררי: ״ציפור יקרה, עכשיו מאוחר מאד בלילה. כולם כבר ישנים. העולם כולו שליו ורגוע, וגם אישיות אלוה נם עתה, על אף שידיעתו אינה נפגמת לעולם. מדוע רק את אינך ישנה? מדוע את מקוננת כל הלילה? ידידתי, האם גם את, כמוני, נמשכת אל עיני הלוטוס של האל ואל חיוכו המתוק ואל קסם מילותיו? האם, כמותי, גם לבבך נסער מן ההתנהגות הזו של אישיות אלוה?״
״הי צ׳קרואקי, מדוע עצמת את עיניך? האם את מחפשת את בעלך שנעלם לו לארצות נכר? מדוע את מקוננת ביגון שכזה? אויה, מה רב צערך! או שמא גם את חפצה להפוך לשפחתו הנצחית של אישיות אלוה? נראה שאת להוטה מאד להניח זר על כפות רגלי הלוטוס של אדוני ואז לשים אותו בשערך.״
״הו אוקינוס יקר, מדוע אתה נוהם יומם וליל? אינך אוהב לישון? נראה לי שאתה סובל מנדודי שינה, או, אם איני טועה, זהו שיאמסונדרה שלי שגזל ממך ברוב עורמה את חומרתך ואיפוקך, בהם אתה ניחן מטבעך. האם זו הסיבה שכמותי אתה סובל עתה מנדודי שינה? אכן, אני מודה שאין מרפא למחלה הזו.״
״אל־ירח יקר, נראה לי שנתקפת בשחפת קשה, ומשום כך אתה מרזה מיום ליום. אדוני, אתה חלש וכחוש עתה כל כך, עד כי קרניך הקלושות אינן מסוגלות לסלק בכלל את חשיכת הליל. או שמא גם אתה, כמוני, נאלמת דום למישמע מילותיו המתוקות והמיסתוריות של אדוני שיאמסונדרה. האם בגלל החרדה העצומה הזו נהיית כל כך רציני?״
״הו משב רוח מן ההימליה, מה עוללתי לך שאתה שוקד כל כך לקנטר אותי ולעורר את תאוותי לפגוש את קרישנה? אינך יודע שכבר נפגעתי מהתנהגותו הערמומית של אישיות אלוה? דע לך שאני פגועה לחלוטין, ואינך צריך עוד להוסיף ולהכות בי.״
״הו ענן יפיפה, צבע גופך היפה מזכיר לי את גוון גופו של שיאמסונדרה שלי. אני סבורה משום כך שאתה יקר מאד לאדוני, מנהיג שושלת הידו. ומשום שאתה יקר לו כל כך, גם אתה, כמותי, שקוע בהגות. ניכר בך שלבך חרד מאד לאל, ואתה להוט מאד לראות אותו. וממש כמוני, גם עיניך מזילות דמעות בגלל זה. ענן שחור שלי, עלינו להודות בכנות שיחסים קרובים עם שיאמסונדרה פירושם הזמנת חרדות מיותרות אשר בלעדיהן יכולנו לחיות לנו בשלווה רבה בבתינו.״
הקוקיה נוהגת לקרוא בקולה בסופו של הלילה או עם דמדומי השחר. כאשר המלכות שמעו את קריאת הקוקיה באשמורת אחרונה, הן אמרו: ״קוקיה יקרה, קולך מתוק מאד. ברגע שאת קוראת בקולך הענוג, אנחנו נזכרות בשיאמסונדרה, כיוון שקולך דומה ממש לשלו. עלינו להודות בכנות שקולך רווי בנקטר, והוא נמרץ כל כך ומלא עוז, עד כי בכוחו להפיח חיים באלה שגוועים כמעט בגלל פרידה מידיד אהוב. משום כך אנחנו אסירות תודה לך. אמרי לנו בבקשה כיצד נוכל לקדם את פניך או לעשות משהו עבורך.״
המלכות המשיכו כך ואמרו להר: ״הר יקר, אתה נדיב מאד. בכובדך אתה שומר את מעטה האדמה במקומו, וכיוון שאתה ממלא את חובתך בנאמנות, אינך יודע איך לזוז. אתה רציני מאד ואינך נע ממקום למקום, גם אינך אומר דבר; אתה נראה תמיד שקול ורב מחשבות. אפשר שאתה הוגה במשהו חשוב ועמוק עד מאד, אולם אנו מנחשות בבירור על מה אתה חושב. אנחנו משוכנעות שאתה הוגה בכפות רגלי הלוטוס של שיאמסונדרה וחפץ להניח אותן על פסגותיך הנישאות, ממש כמו שאנחנו מתאוות לשים אותן על שדינו הזקופים.״
״הו נהרות חרבים, ידוע לנו שבגלל עונת הקיץ יבשו עתה אפיקיכם והתרוקנו ממים. וללא מים, גם אינכם מהודרים כבר בפרחי הלוטוסים. אתם נראים רזים וכחושים מאד, ומזה אנחנו מסיקות שמצבכם דומה לזה שלנו. בגלל הפרידה משיאמסונדרה איבדנו את הכול; איננו שומעות עוד את מילותיו הענוגות. גם לבנו אינו פועם כשורה, ומשום כך כחשנו גם אנחנו. אנו סבורות משום כך, שאתם ממש כמונו; כחשתם כיוון שאינכם מקבלים עוד מים מבעליכם—הים—באמצעות העננים.״ דוגמתן של המלכות הינה מתאימה מאד. אפיקי הנהרות מתיבשים כאשר הים אינו מספק עוד מים באמצעות העננים. הים נחשב לבעלם של הנהרות שאמור לתמוך בהם. אשה שבעלה אינו מקיים אותה הופכת חרבה כמו נהר צחיח.
מלכה אחת אמרה לברבור: ״ברבור יקר, בוא נא, התקרב לכאן, אתה מוזמן. שב בבקשה ושתה מעט חלב. אמור לי, האם יש לך מסר כלשהו משיאמסונדרה? אני מבינה שאתה שליח שלו, ואם יש לך איזה שהן חדשות, ספר נא לי. שיאמסונדרה שלנו הינו עצמאי לחלוטין. לעולם אינו נכנע לשליטתו של איש. כולנו נכשלנו בניסיונותינו לשלוט בו, ומשום כך אנחנו מבקשות לדעת האם הוא מצליח לשמור על עצמו. עלי להודיע לך ששיאמסונדרה הינו הפכפך מאד וידידותו זמנית למדי; די בהתגרות קלה, וזו מתנתקת. אולם תסביר לי בטובך מדוע הוא מתאכזר אלי כל כך. בעבר הוא נהג לומר שאני אשתו היקרה לו מכול. האם הוא זוכר את ההצהרה הזו שלו? בכל אופן, אתה מוזמן לכאן. שב בבקשה. אולם איני מוכנה להעתר לתחנוניך וללכת אליו. לו לא אכפת ממני, אז מדוע שאני אטרף אחריו? צר לי להודיע לך שהפכת לשליח של נשמה קשת לב. אתה אמנם מבקש ממני ללכת אליו, אולם איני מתכוונת ללכת. מה זה? אתה רומז שהוא יבוא לכאן? האם זה בגלל שהוא רוצה לספק את געגועי הממושכים אליו? בסדר, תוכל להביא אותו. אולם אל תביא איתו את אלת המזל, אהובתו. לדעתך הוא לא מסוגל להיפרד ממנה אפילו לרגע? הוא לא יכול לבוא לבד, בלעדיה? אינני מרוצה מהתנהגותו בכלל. האם פירושו של דבר שללא לקשמי, שיאמסונדרה אינו יכול להיות מאושר? שום אשה אחרת לא מסוגלת לספק אותו? או שאלת המזל הינה ים של אהבה ואף אחת מאיתנו אינה יכולה לשוות לה?״
נשותיו של קרישנה כולן היו שקועות כליל במחשבות אודותיו. קרישנה ידוע כיוגשורה, או אדון כל היוגים. ונשותיו בדוארקא שמרו אותו יוגשורה בתוך לבן. במקום לנסות ולהשיג כוחות מיסטיים, עדיף לשמור בתוך הלב את קרישנה, היוגשורה העליון. ומי שעושה זאת—חייו הופכים למושלמים והוא מתעלה בקלות רבה לממלכת אלוהים. הנשים הללו בדוארקא כולן היו בחייהן הקודמים דבקים מתקדמים מאד שהתאוו ליחסי נאהבים עם קרישנה. עתה אלה זכו להפוך לנשותיו ולהתענג עמו ביחסי אהבה תמידיים. ולבסוף—להתעלות לכוכבי הויקונטהה.
אישיות אלוה, האמת העליונה, לעולם לא משולל אישיות. הספרות הודית כולה מהללת את עלילותיו ואת מעשיו הנשגבים, האישיים. נאמר שהודות והראמאינה מכילים רק את תיאור מעשיו, ותפארתו מושרת בכל מזמורי הודות. מי שלבם רך, כמו נשים למשל, נמשכים אליו מיד, מעצם השמיעה אודות עלילותיו הנשגבות. לכן קל כל כך לנשים ולנערות רכות להימשך לתנועה למען תודעת קרישנה. ומי שנמשך לתנועה הזו ומנסה לשמור את עצמו מודע לקרישנה תמיד, אין ספק שיזכה בגאולה העליונה—שיבה לקרישנה לגולוקה ורינדאונה.
אם די להיות מודע לקרישנה כדי לעבור לעולם הרוחני, ניתן רק לדמיין את החדווה והברכה שבה חוו אותן מלכות, ששוחחו עם קרישנה וראו אותו פנים אל פנים. איש לא מסוגל לתאר כראוי את מזלן של נשותיו של קרישנה. הן דאגו לכל צרכיו בעצמן; הן רחצו אותו, האכילו אותו, הנעימו לו את זמנו, ושרתו אותו בכל מיני דרכים נשגבות שכאלה. שום סיגופים לא ישוו משום כך, לשירותן של המלכות מדוארקא.
שוקדוה גוסואמי הסביר למהאראג׳ה פריקשית שאין שום נדר או סיגוף שישווה לסיגופים שאלה לקחו על עצמן לצורך הגשמה עצמית. ההגשמה הרוחנית מטרתה אחת: קרישנה. משום כך, למרות שהיחסים בין המלכות לקרישנה נראו כמו יחסים רגילים בין בעל לאשה, משמעותית במיוחד כאן היא זיקתן העזה לאל. תהליך הסיגופים כולו תכליתו לשחרר את האדם מזיקתו לעולם החומרי ולהגביר את זיקתו לקרישנה, אלוה העליון. קרישנה הינו מקלטם של כל המתקדמים בהגשמה עצמית. כדי להראות לחסרי התבונה שאלוהים אינו משולל אישיות, הוא חי עם נשותיו כמו בעל מושלם וביצע את כל טקסי הפולחן הודי. כדי ללמד אותן נשמות מותנות כיצד לנהל חיי משפחה כשקרישנה במרכז, הוא הדגים בעצמו חיי שיפעה ואושר בחיק אשה וילדים, כמו נשמה מותנית רגילה. בני שושלת הידו למשל, היו בני משפחתו, וקרישנה היווה מרכז כל מעשיהם.
פרישות אינה כה חשובה כמו פיתוח זיקה עזה לקרישנה. זו כל תכליתה של התנועה לתודעת קרישנה. אנחנו מבססים את ההטפה שלנו על העיקרון הזה, שאין זה משנה אם אדם הוא סנניאסי או גריהסתהה; עליו רק להגביר את זיקתו לקרישנה, ואז יהפכו חייו למוצלחים. על־פי דוגמתו של שרי קרישנה, ביכולתו להמשיך ולחיות בחיק משפחה ובתוך חברה ועם, אולם לא לצורך התמכרות לעינוג חושים, אלא כדי להבין את קרישנה ולהגביר את זיקתו אליו. ישנם ארבעה עקרונות להתקדמות מחיים מותנים לחיי גאולה—דהרמה, ארתהה, קאמה ומוקשה (דתיות, פיתוח כלכלי, עינוג חושים וגאולה). ומי שינהל את חיי משפחתו על־פי דוגמתם של בני משפחתו של קרישנה—כלומר, יציב את קרישנה במרכז כל מעשיו—הלה ישיג הצלחה בו־זמנית בכל ארבעת העקרונות הללו.
כבר ידוע לנו שקרישנה נשא 16,108 נשים, כולן נשמות נעלות ובנות חורין. מכולן, היתה רוקמיני הראשית, ואחריה היו עוד שבע עיקריות. הזכרנו כבר את שמות בניהן של שמונה המלכות הללו, ומלבדם היו לקרישנה עשרה בנים גם מכל אחת מן המלכות האחרות. מכאן שסך הכול היה מספר בניו 161,080. אולם אל לנו להתפלא שהיו לו בנים רבים כל כך, שהרי הוא הינו אישיות אלוה העילאי ובעל אונים בלתי מוגבלים. ישויות החיים כולן הינן בניו, ומשום כך גם אם היו לו שישה עשר מליון בנים אשר קשורים אליו באופן אישי, זה לא היה מפליא בכלל.
מבין בניו אדירי הכוח, שמונה עשר היו מהא־רתהים, כלומר, מסוגלים להילחם בעצמם נגד אלפי חיילים, לוחמי מרכבות, פרשים ופילים. שמונה עשר אלה הינם מפורסמים מאד ותהילתם נזכרת כמעט בכל הספרות הודית. ואלה שמותיהם: פרדיומנה, אנירודדהה, דיפתימאן, בהאנו, סאמבה, מדהו, בריהדבהאנו, צ׳יתרבהאנו, וריקה, ארונה, פושקרה, ודבאהו, שרותדוה, סוננדנה, צ׳יתרבאהו, וירופה, קוי, וניגרודהה. פרדיומנה נחשב לראשי ולנעלה מביניהם. הוא היה בנה הבכור של רוקמיני, וירש את כל מעלותיו של אביו הדגול. הוא נשא את בתו של רוקמי, אחי אמו, ואנירודדהה נולד מן הנישואים הללו. אנירודדהה היה בעל עוצמה אדירה ויכול היה להילחם נגד עשרת אלפים פילים. הוא נשא את נכדתו של רוקמי, אחיה של רוקמיני, סבתו. נישואים שכאלה היו שכיחים למדי, כיוון שהיחסים בין בני הדודים היו רחוקים מאד. בנו של אנירודדהה היה וג׳רה, והוא היחידי שנשאר אחרי ששושלת הידו נחרבה כולה מקללת הבראהמנים. בנו של וג׳רה היה פרתיבאהו, בנו של פרתיבאהו היה סובאהו, בנו של סובאהו היה שאנתסנה, ובנו של שאנתסנה היה שתסנה.
שוקדוה גוסואמי עוד סיפר שלכל בני הידו היו ילדים רבים; ממש כשם שלקרישנה היו בנים, נכדים ונינים רבים, גם לכל המלכים בני משפחתו היו ילדים רבים משלהם, כולם עשירים ורבי שיפעה עד מאד. איש מהם לא היה חלש, גם לא ניחן בחיים קצרים, ומעל לכול, כולם דבקו בנאמנות בתרבות הברהמינית. חובתם של המלכים הקשתרייות לקיים תרבות ברהמינית ולגונן על הבראהמנים. ומלכי הידו כולם מילאו את החובה הזו כראוי. מספרם היה רב ועצום, וגם מי שיחיה אלפי שנים יתקשה למנות אותם כולם. שוקדוה גוסואמי סיפר למהאראג׳ה פריקשית ששמע ממקורות מהימנים שלפחות 38,800,000 מורים או אאצ׳אריות היו דרושים כדי ללמד את ילדי השושלת. וממספר המורים הזה ניתן כבר להעריך כמה אדיר היה מספרם של בני המשפחה. ובאשר לכוחם הצבאי נאמר שלמלך אוגרסנה לבדו היו עשרה קוודריליון חיילים שומרי ראש.
לפני הופעתו של קרישנה ביקום התחוללו קרבות רבים בין הזדים לאלים־למחצה. רבים מן הזדים שמתו בקרב נולדו אחר כך למשפחות רמות יחס על־פני כדור הארץ. עתה, גאים על מעמדם הרם, מלכים רשעים אלה לא חדלו מלהציק לנתיניהם, וקרישנה הופיע כאן בסוף דואפרה־יוגה כדי להכחיד אותם כולם. בבהגוד־גיתא נאמר: פריתראנאיה סאדהונאם וינאשאיה צ׳ה דושקריתאם. הריבון מופיע כדי לגונן על הדבקים וכדי להכחיד את הרשעים. כמה מן האלים־למחצה התבקשו גם הם להופיע עלי אדמות, כדי לסייע לריבון בעלילותיו הנשגבות. כאשר קרישנה הופיע, הוא הופיע בלווית משרתיו הנצחיים. אולם גם האלים־למחצה התבקשו לבוא ולעזור לו, ואלה נולדו בשושלת הידו. שושלת הידו מנתה 101 בתי אב, כולם פזורים במחוזות שונים, וכולם כיבדו את הריבון כיאה למעמדו האלוהי והיו דבקיו בלב ובנפש. הם היו גם עשירים מאד, מאושרים ומשגשגים, ומשוללי כל חרדה. בגלל מסירותם ואמונם באל, שום מלך לא יכול היה להביסם. ובגלל אהבתם העזה לו, הם הגו בו ללא הרף, אפילו במהלך פעילותם היומית—כגון ישיבה, שינה, נסיעה, שיחה, שעשועים, נקיון ורחצה—ולא נתנו כלל דעתם לצרכיהם הגופניים. זהו סימנו של דבק טהור. שקועים כליל בקרישנה, בני הידו ביצעו את פעילותם הגופנית באופן מוכני, ממש כמו שאדם ששקוע במחשבה כלשהי, מסיח דעתו משאר פעולות גופו. פעילותם הגופנית התבצעה מוכנית, בעוד שליבם היה נתון כליל לקרישנה.
לסיכום הפרק התשעים של הספר העשירי של השרימד־בהאגותם שרילה שוקדוה גוסואמי מצביע על חמש מעלות מיוחדות של קרישנה. המעלה הראשונה היא שלפני שקרישנה הופיע בשושלת הידו, נהר הגנגס נודע כטהור שבדברים; כל דבר, אפילו בלתי טהור, מיטהר ממגע מימיו. כוחו המופלא של הנהר מקורו בכך שהוא זורם מאגודלו של הריבון. מכל מקום, אחרי הופעתו של קרישנה בשושלת הידו וסיוריו האישיים ברחבי הממלכה וקשריו האישיים עם בני השושלת, הפכה המשפחה למפורסמת מאד וכוחה המטהר נהיה אפילו רב מכוחם של מי הגנגס.
המעלה השניה של הופעתו של קרישנה היא שלמרות שלכאורה הוא גונן על הדבקים והכחיד את הזדים, למעשה, הדבקים והזדים השיגו אותה תוצאה. קרישנה מעניק חמישה סוגי גאולה. רשעים כמו קמסה זכו בגאולת סאיוג׳יה, או התאחדות עם העליון, ואילו הגופיות זכו להתרועע עם האל אישית. הגופיות שמרו על יחודיותן ונהנו בחברתו של הריבון, בעוד שקמסה ניטמע בברהמג׳יותי הבלתי אישי. במילים אחרות, גם אלה וגם אלה נגאלו מבחינה רוחנית, אלא שהגופיות היו ידידות ומשום כך זכו בהגנה, בעוד שהזדים היו אויבים ומשום כך נהרגו.
המעלה השלישית היא שאלת המזל, לה סוגדים אלים־למחצה כמו ברהמא, אינדרה וצ׳נדרה, עוסקת בשירותו של האל תמיד. זאת למרות שהוא נוטה יותר לגופיות. לקשמיג׳י ניסתה כמיטב יכולתה להישתוות לגופיות, אולם ללא הצלחה. ואף־על־פי־כן נשארה נאמנה לקרישנה, אף שברגיל היא אינה נשארת במקום אחד, גם אם הסוגדים לה הם אלים־למחצה כגון ברהמא.
המעלה הרביעית קשורה לתפארת שמו. בספרות הודית נאמר שהברכה שבזימרת אלף פעמים אחד משמותיו של וישנו שווה לברכה שבזימרת שמו של ראמה שלוש פעמים, וזה שווה לברכה שבזימרת שמו של קרישנה פעם אחת. במילים אחרות, מבין כל שמותיו של האל, לרבות וישנו וראמה, שמו של קרישנה הינו החזק ביותר. משום כך הספרות הודית מדגישה במיוחד את זימרת השמות: הרא קרישנה, הרא קרישנה, קרישנה קרישנה, הרא הרא/ הרא ראמה, הרא ראמה, ראמה ראמה, הרא הרא. שרי צ׳יתניה יעד את הזימרה הזו לתקופה הנוכחית, ובכך הפך את הדרך לגאולה קלה בהרבה מאשר בתקופות קודמות. פירושו של דבר שקרישנה הינו נעלה מכל שאר התגלויותיו, אף שכולן הינן אישיות אלוה.
המעלה החמישית היא שהוא ביסס את עקרון הדת העליון; הוא קבע בגיתא שדי בהתמסרות לו כדי לקיים את כל עיקרי הדת ופולחניה. בספרות הודית נזכרים עשרים סוגים של כללים דתיים, כל אחד מתואר בספר שונה. אולם קרישנה, ברוב חסדו לנשמות הכושלות בתקופתנו, הופיע בעצמו וביקש מכולם לזנוח את המצוות הללו כולן ופשוט להתמסר לו. נאמר שהתקופה הזו של קלי מרוקנת כבר משלושה רבעים מעקרונות הדת, והרבע הנותר אף הוא מקויים רק בקושי. אולם בחסדו של הריבון, החלל הזה התמלא עתה ותהליך הדת הפך לקל ופשוט; די לעסוק בשירות אוהב לאל באמצעות זימרת שמותיו, הרא קרישנה, הרא קרישנה, קרישנה קרישנה, הרא הרא/ הרא ראמה, הרא ראמה, ראמה ראמה, הרא הרא, כדי להשיג את התוצאה העליונה—התעלות לכוכב העליון בעולם הרוחני, גולוקה ורינדאונה. מכאן ניתן להעריך בקלות את הברכה העצומה שבהופעתו של קרישנה, גם ניתן להבין שההקלה שהביא עמו לאנשי העולם הינה יחידה במינה, אף שלא בלתי אפשרית לאלוהים.
לסיכום תיאור מעלותיו הנפלאות של קרישנה, אמר שרילה שוקדוה גוסואמי את דברי ההלל הללו: ״הו שרי קרישנה, הלל לך. אתה נוכח בלבו של כל אחד כפרמאתמא וידוע משום כך כג׳נניואסה, או מי שמתגורר בלב כול.״ זה מאושש בבהגוד־גיתא, אישורה סרוה־בהותאנאם הריד־דשא ׳רג׳ונה תישטהתי: הריבון העליון, בהיבטו כפרמאתמא, חי בלב כל. מכל מקום, אין להסיק מזה שאין לו גם קיום נפרד כאישיות אלוה. הוגי הדעות המאיאואדים מקבלים את היבטו השורה בכול. אולם כאשר הפרברהמן, או הריבון העליון, מופיע, אלה גורסים שהופעתו כפופה לטבע החומרי. קרישנה למשל, הופיע כבנה של דוקי, ומשום כך הם חושבים שהוא ישות חיים רגילה שנולדה בעולם החומרי. עתה שוקדוה גוסואמי מתריע נגדם ואומר, דוקי־ג׳נמה־ואדה, כלומר שקרישנה, למרות פרסומו כבנה של דוקי, הינו נשמת־העל, או אישיות אלוה השורה בכול. הדבקים מכל מקום, מבינים את המילה הזו—דוקי־ג׳נמה־ואדה—אחרת. הם מבינים שלמרות שקרישנה הופיע כבנה של דוקי, הוא למעשה בנה של ישודא. כי מיד אחרי שהופיע לדוקי, הוא עבר לזרועותיה של ישודא, והיא וננדה מהאראג׳ה היו מי שזכו להתענג על משובות ילדותו. אפילו וסודוה בעצמו, בפגישתו עם ננדה וישודא בקורוקשתרה, הודה בזה. הוא הודה שקרישנה ובלראמה הינם למעשה בניהם של ישודא ושל ננדה מהאראג׳ה. הם היו הוריהם האמיתיים, אף שוסודוה ודוקי נחשבו להוריהם הרשמיים. לכן שוקדוה גוסואמי כינה את קרישנה כדוקי־ג׳נמה־ואדה.
הגוסואמי פיאר את קרישנה גם כמי שנסגד בידו־ורה־פרישת, או בית האסיפות של שושלת הידו, וכמכחידם של זדים שונים. קרישנה, אלוהים, היה יכול להרוג את הזדים הללו באמצעות אוניו החומריים השונים, אולם כדי להעניק להם גאולה, הוא בחר להרוג אותם בעצמו. המתת הזדים אינה מצריכה את בואו לעולם החומרי; ברצונו בלבד, ללא כל מאמץ אישי מצדו, ביכולתו להמית מאות ואלפי רשעים שכאלה. הוא בא איפוא, למען דבקיו הטהורים—כדי להשתעשע כילד עם אמא ישודא וננדה מהאראג׳ה, וכדי לגרום עונג לתושבי דוארקא. עיקרי הדת מיתמצים כולם באהבת אלוהים. ההגנה על הדבקים והריגת הזדים נועדו לכונן ולבסס את העקרון הזה. ומי שמקיים את דת האמת הזו ומפתח את אהבתו לאל, אפילו הוא ישות חיה מקטגורית הסתהירה־צ׳רה, נגאל מן הטומאה החומרית ועובר לממלכה הרוחנית. סתהירה אלה עצים וצמחים חסרי תנועה, וצ׳רה אלה בעלי חיים נעים, ובמיוחד פרות. הוא גאל את כל אותם עצים, קופים ושאר הצמחים ובעלי החיים שראו אותו ושרתו אותו בורינדאונה ובדוארקא.
מכל מקום, קרישנה הינו מהולל במיוחד על העונג שהעניק לגופיות ולמלכות. שוקדוה גוסואמי מהלל את חיוכו המצודד, באמצעותו הוא שבה את לב הגופיות, גם את לב המלכות בדוארקא. המילים שמופיעות בהקשר זה הן ורדהין קמאדום. כאהובן של גופיות רבות בורינדאונה וכבעלן של מלכות רבות בדוארקא, קרישנה הצית בהן את התאוה להתענג עמו. ברגיל צריכים לבצע סיגופים קשים במשך אלפי אלפי שנים כדי להגיע להגשמה עצמית או להבנת אלוהים. והנה הגופיות והמלכות, פשוט משום שנמלאו בתאווה עזה לאל, זכו בגאולה העליונה.
התנהגותו של קרישנה עם הגופיות ועם המלכות הינה יחידה במינה בכל תולדות ההגשמה העצמית. לרוב סוברים האנשים שעליהם לפרוש ליער או להרים ולבצע שם סיגופים קשים לצורך הגשמה עצמית. אלא שהגופיות והמלכות, פשוט משום שהיו קשורות אל קרישנה באהבת נאהבים ובילו בחברתו בתענוגות חושניים־לכאורה גדושים בפאר ובמותרות, זכו בגאולה העליונה; גאולה שאינה אפשרית אפילו לגדולי החכמים והקדושים. גם זדים כמו קמסה, דנתוקרה, שישופאלה וכו׳ זכו בברכה העליונה ועברו לעולם הרוחני.
בראשית השרימד־בהאגותם שרילה ויאסדוה חלק הוקרתו לאמת העליונה—ואסודוה, קרישנה. אחר כך הוא הורה לבנו, שוקדוה גוסואמי, להורות את השרימד־בהאגותם. בהקשר זה שוקדוה גוסואמי פיאר את קרישנה כג׳יתי. ובעקבותיהם של ויאסדוה, שוקדוה גוסואמי, ושאר האאצ׳אריות שבשושלת המורים, צריכה אוכלוסית העולם כולו להלל את קרישנה, ולטובתה העליונה, להצטרף לתנועה למען תודעת קרישנה. התהליך הינו פשוט ורב תועלת; די לזמר את המהא־מנתרה—הרא קרישנה, הרא קרישנה, קרישנה קרישנה, הרא הרא/ הרא ראמה, הרא ראמה, ראמה ראמה, הרא הרא. שרי צ׳יתניה יעץ להתייחס בשיוויון נפש לתהפוכות החיים החומריים. החיים החומריים הינם בני חלוף, וגם העליות והירידות שבהם באות והולכות. כאשר אלה באות, על האדם לשאת בהם בסבלנות כמו עץ ובצניעות וענווה כמו עשב, ובו בזמן להעסיק עצמו בתודעת קרישנה ולזמר הרא קרישנה.
קרישנה, אישיות אלוה העילאי ונשמת־העל שבכל ישויות החיים, יורד בחסדו נטול הסיבה וחושף את עלילותיו הנשגבות בהתגלויותיו השונות. שמיעת העלילות המופלאות הללו שבהתגלויותיו השונות הינה התהליך לגאולתה של הנשמה המותנית. ומכל עלילותיו, המקסימות והמופלאות ביותר הינן אלה שלו עצמו כקרישנה. זאת משום שקרישנה בעצמו הינו שובה לב כול.
על־פי עקבותיו הקדושות של שוקדוה גוסואמי, ניסינו להציג את הספר הזה, ״סיפורי קרישנה״, כדי שהנשמות הכושלות של התקופה יוכלו לקרוא ולשמוע אודות קרישנה. כי מי ששומע אודות עלילותיו, מובטח לו לזכות בגאולה ולשוב הביתה לאלוהות. ולפי דבריו של שוקדוה, עם השמיעה אודות העלילות הנשגבות ומעשיו של האל, נגדעים בהדרגה קשריה העבותים של הטומאה החומרית. מכאן שכל אחד, ללא הבדל מיהו ומהו, שרוצה להתרועע עם קרישנה בממלכת אלוהים הנשגבת של קיום נצחי ומלא חדווה—צריך לשמוע אודות עלילותיו של האל ולזמר את המהאמנתרה—הרא קרישנה, הרא קרישנה, קרישנה קרישנה, הרא הרא/ הרא ראמה, הרא ראמה, ראמה ראמה, הרא הרא.
עוצמתן של העלילות הללו הינה כבירה כל כך, עד כי די בשמיעה, בקריאה או בזכירת הספר הזה, כדי לעבור לעולם הרוחני—דבר שברגיל הינו קשה עד מאד להשגה. העלילות הללו גם קוסמות כל כך ללב, עד כי מאליו מתעורר הרצון לשוב ולחזור עליהן. וככל שמרבים ולומדים אותן, גוברת הזיקה אליהן. והזיקה הזו לקרישנה, היא שמכשירה אותנו לעבור למשכנו, גולוקה ורינדאונה. כפי שלמדנו בפרקים קודמים, היחלצות מן עולם החומרי פירושה לגבור על חוקיו הנוקשים של הטבע החומרי. אלא שהחוקים הנוקשים הללו אינם מסוגלים לעצור את התקדמותו של מי שנמשך לטבע הרוחני. הריבון מאשש את זה בעצמו בבהגוד־גיתא: קשה אמנם לגבור על חוקי הטבע החומרי, אולם מי שמתמסר לאל יכול לגבור על הבערות בקלות רבה. העולם הרוחני מכל מקום, פטור כליל מהשפעת הטבע החומרי. בספר השני של השרימד־בהאגותם מוסבר שכוח שלטונם של האלים־למחצה והשפעת הטבע החומרי נעדרים כליל בעולם הרוחני.
בראשית הספר השני של הבהאגותם שוקדוה גוסואמי הורה למהאראג׳ה פריקשית, ולכל נשמה מותנית, לשמוע ולזמר את עלילותיו הנשגבות של הריבון. הוא גם אמר למלך שמלכים וקיסרים רבים מן העבר פרשו ליער לצורך סיגופים קשים על־מנת לשוב הביתה לאלוהות. עד היום רבים מחפשי האמת בהודו שנוטשים חיי משפחה והולכים לורינדאונה כדי להתבודד שם ולהקדיש עצמם כליל לשמיעה ולזימרה אודות עלילותיו הקדושות של הריבון. זו השיטה שמומלצת בשרימד־בהאגותם, וזו הדרך שבה נקטו ששת הגוסואמים. אלא שכיום מוצף אתר הקודש ורינדאונה בקרמים (אנשים חומרניים) ובדבקים מזויפים שבסך הכול מחקים את התהליך הזה. אף שנאמר שמלכים וקיסרים רבים פרשו בעבר ליער, שרילה בהקתיסידדהאנתה סרסותי טהאקורה גוסואמי מהאראג׳ה אינו ממליץ על התבודדות שכזו למי שאינו בוגר דיו.
מי שינסה בטרם עת לחיות בורינדאונה ולדבוק בהוראותיו של שוקדוה—הלה ישוב ויפול קרבן למאיא, אפילו בעודו בורינדאונה. בהקתיסידדהאנתה סרסותי חיבר שיר יפה בהקשר זה שנועד למנוע התבודדות בלתי מוסמכת שכזו וזו תמציתו: ״מחשב יקר שלי, מדוע אתה מתגאה על היותך וישנוה? התבודדותך לצורך סגידה וזימרת השם הקדוש מבוססת בסך הכול על התשוקה לתהילה זולה. ומשום כך הזימרה הזו הינה בסך הכול העמדת פנים. השאיפה לפירסום זול שכזה דומה לצואת חזיר, שהרי הינה בסך הכול התרחבות נוספת של השפעתה של מאיא.״ מי שמחפש בורינדאונה פירסום זול, במקום להיות שקוע בתודעת קרישנה יחשוב תמיד על כסף ונשים, שמהווים בסך הכול מקור לאושר חולף. עדיף לו לאדם להשקיע כל כסף או נשים שברשותו בשירותו של אלוהים, שהרי עינוג חושים לא נועד לנשמה המותנית. אדון החושים הינו הרישיקשה, קרישנה. ומכאן שהחושים צריכים לעסוק תמיד בשירותו. ובאשר לתהילה חומרית, רבים הזדים, כגון ראונה, שניסו לגבור על חוקי הטבע, אולם נכשלו. זה זדוני להתחזות לוישנוה, לצורך תהילה כוזבת, מבלי לעסוק בשירותו של הריבון, ואל לו לאיש לעשות זאת. מכל מקום, מי שעוסק בשירות מסור לאל, התהילה דובקת בו כמאליה. אין גם לקנא באותם דבקים שעוסקים בהטפת תפארתו של הריבון. בעצמנו נפגשנו עם באבאג׳ים לכאורה בורינדאונה שיעצו לנו לא להטיף, ולהישאר ולהתבודד בורינדאונה כדי לזמר את השם הקדוש. אלא שהבאבאג׳ים האלה אינם יודעים שמי שמטיף את תפארתו של האל מתפרסם כמאליו. מכאן שאין לנטוש בטרם עת חיי משפחה הגונים כדי לנהל חיי פריצות בורינדאונה. הוראתו של שוקדוה גוסואמי לנטוש חיי משפחה ולצאת ליער בחיפוש אחר קרישנה לא נועדה לאדם בלתי בוגר. המלך פריקשית היה בוגר דיו. אפילו בעודו בחיי משפחה, או כבר משחר ילדותו, הוא סגד למורתי של קרישנה. בילדותו הוא סגד לדמותו של קרישנה ואחר כך, בחיי המשפחה, הוא היה פטור מזיקות חומריות. משום כך, מיד עם הינתן אות המוות, הוא נטש כל קשר לחיי המשפחה וישב על גדות הגנגס כדי לשמוע את השרימד־בהאגותם בחברתם של דבקים.