פעם, לפני שנים רבות, התאספו חכמים וקדושים על גדות נהר הסרסותי לצורך ביצוע הקרבה גדולה בשם סתריג׳נה. בכנסים שכאלה נוהגים הקדושים לדון בנושאים פילוסופיים ובשאלות מן הספרות הודית, והפעם נדונה השאלה מי מבין שלושת שליטי העולם החומרי—ברהמא, וישנו ושיוה—הינו העליון. לאחר דיון ממושך, נבחר בהריגו החכם, שהינו אחד מבניו של ברהמא, לבחון את שלושת השליטים הללו ולדווח לבאי האסיפה על מימצאיו.
בתוקף מינויו, הוא פנה עתה תחילה אל משכנו של אביו, ברהמא, בברהמלוקה. שלושת השליטים אחראים על שלוש מידות הטבע—טובות, להיטות ובערות—ותכניתם של החכמים היתה לבדוק מי מן השלושה ניחן במידת הטובות במלואה. משום כך עתה, לפני אביו, בהריגו לא השתחווה בכונה, גם לא נשא תפילות, מבקש לבחון את מידת הטובות שבו. חובתו של בן או של תלמיד להשתחוות ולומר תפילות בבואו לפני אביו או מורו הרוחני. אולם בהריגו התעלם מזה בכונה, חפץ לבדוק כיצד יגיב האל־למחצה. ואכן, ברהמא נרעש מחוצפת הבן ואף ניכרו בו סימני הכעס. הוא נכון היה אפילו לקלל אותו, אולם זוכר שזהו בנו, הוא כבש את זעמו בכוח תבונתו הכבירה. פירושו של דבר שברהמא חדור אמנם במידת הלהיטות, אלא שבכוחו להכניע אותה. זה משול לאש ומים. מים מופקים אמנם מאש, אולם משמשים גם אמצעי לכיבויה. באופן דומה, בגלל מידת הלהיטות נרגז עתה ברהמא, אולם בגלל שבהריגו הינו בנו, הוא הצליח למשול בלהט החימה.
אחרי שבחן את ברהמא, המשיך בהריגומוני לכוכב קילאסה, מקום משכנו של שיוה. שיוה הינו אחיו, ועתה, למראה המוני, נמלא האל־למחצה שמחה והתרומם ממושבו כדי לחבק אותו. אלא שבהריגומוני סירב להתחבק. ״אחי,״ הוא אמר, ״אתה אינך טהור בכלל. אתה מלוכלך תמיד בגלל האפר שאתה מורח על גופך. אל תיגע בי בבקשה.״ המילים הללו עוררו מיד את חמתו של שיוה. נאמר שעבירה ניתן לבצע בגוף, במחשבה ובמילים. עבירתו הראשונה של בהריגומוני, נגד ברהמא, היתה במחשבה. ועתה הביקורת שהטיח בשיוה על ליכלוכו והרגליו המגונים היתה עבירה במילים. ושיוה, חדור במידת הבערות, רתח ממש מזעם ועיניו אפילו התאדמו. ללא שליטה עצמית, הוא אחז בקלשונו והיה נכון כבר להרוג את האיש. רק אשתו, פארותי, שהיתה שם, היא שהצילה אז את המצב. אישיותה מורכבת משלוש המידות והיא נקראת משום כך תריגונמיי, ועתה היא עוררה בבעלה את מידת הטובות שבו; היא נפלה לרגליו והתחננה בדברי נועם שלא יהרוג.
אחרי שניצל מכעסו של שיוה, בהריגומוני הלך לכוכב שותדויפה, שם שרוע וישנו על מיטת פרחים בחברת אשתו, אלת המזל, שמעסה את כפות רגלי הלוטוס שלו. שם בהריגומוני ביצע את החמורה שבעבירות—עבירה במעשים גופניים. העבירה הראשונה שלו היתה מחשבתית, השניה מילולית, והשלישית גופנית. חומרתן של העבירות הללו עולה מאחת לשניה. עבירה במחשבה הופכת חמורה יותר כאשר נותנים לה ביטוי מילולי, והופכת חמורה לאין ערוך כאשר היא מקבלת ביטוי גופני. אם כן, עתה ביצע בהריגומוני את החמורה שבעבירות: הוא דרך על חזהו של הריבון עם רגלו בנוכחותה של אלת המזל. וישנו הינו מלא בחסד כמובן, ולא כעס בכלל על מעשהו של המוני, כיוון שהיה האיש בראהמנה דגול. אפילו אם בראהמנה חוטא לפעמים, צריך לסלוח לו, ווישנו הדגים את זה בהתנהגותו. מכל מקום, נאמר שמאז אותה תקרית, לקשמי, אלת המזל, אינה נוטה במיוחד לבראהמנים. ומאחר שהיא מונעת מהם את ברכותיה, אלה עניים בדרך כלל. אין ספק שזוהי עבירה חמורה לדרוך על חזהו של הריבון, אלא שברוב גדולתו, וישנו אפילו לא נתן את דעתו לזה. הבראהמנים־כביכול של קלי־יוגה מתגאים לפעמים שהם יכולים להניח את כף רגלם על חזהו של האל. מכל מקום, כאשר בהריגומוני הניח את רגלו, היה זה שונה לגמרי. כי למרות שזו היתה החמורה בעבירות, וישנו, ברוחב לבו, לא קיבל את זה ברצינות.
במקום להתרגז או לקלל, הוא התרומם מיד מיצועו יחד עם אשתו, אלת המזל, והשתחווה לפני הבראהמנה. הוא אמר לו אז: ״בראהמנה יקר, בואך לכאן הינו ברכה עצומה עבורי. שב בבקשה על הכרית הזו לכמה דקות. צר לי שכאשר נכנסת לא יכולתי לקבל את פניך כראוי. עברתי עבירה חמורה נגדך ואני מבקש את סליחתך. אתה טהור כל כך ודגול, עד כי בכוחם של המים שרוחצים את רגליך לטהר אפילו את אתרי הקודש. משום כך בקשתי שתטהר גם את כוכב הויקונטהה שבו אני חי עם בני לוויתי. אבי היקר, הו חכם דגול, אני יודע שכפות רגליך הינן רכות מאד, כמו פרח לוטוס, ושחזי הינו קשה כמו ברק. אני חושש משום כך שחשת כאב כלשהו בשעה שנגעת בחזי. הנח לי לגעת ברגליך כדי להפיג את הכאב.״ עתה וישנו החל לעסות את כפות רגליו של הבראהמנה.
הריבון המשיך ואמר: ״אדוני היקר, בגלל מגע רגליך, חזי התקדש עתה, ואני בטוח שמעכשיו תהיה אלת המזל מוכנה לשכון בו לעד.״ שם נוסף של לקשמי, אלת המזל, הוא צ׳נצ׳לא, כלומר שאינה נשארת במקום אחד לזמן ממושך. משום כך אנו מוצאים שאפילו משפחת עשירים מתרוששת אחרי כמה דורות מנכסיה, ואילו משפחת עניים עולה לגדולה לפעמים. לקשמי הינה צ׳נצ׳לא בעולם החומרי, בעוד שבכוכבי הויקונטהה היא מצויה לעד אצל כפות רגלי הלוטוס של האל. בגלל טבעה ההפכפך הזה, נאראינה רמז עתה שאפשר שלא היתה נשארת על חזהו לעד, אולם כיוון שהחזה התקדש עתה ממגע רגליו של בהריגומוני, הוא בטוח שהיא לא תרצה לנטוש אותו. בהריגומוני הבין מכל מקום, את מעמדו שלו ואת מעמדו של הריבון, והוכה בתדהמה מהתנהגותו. קולו נשנק מאסירות תודה, לא מסוגל להשיב על מילותיו. דמעות זלגו מעיניו ובלי לומר דבר הוא רק עמד שם לפני האל ושתק.
עתה, אחרי שבחן את השלושה, בהריגומוני שב לאסיפה שעל גדות הסרסותי ותיאר את חויותיו. למישמע סיפורו ברוב קשב, הסיקו החכמים שמכל השלושה, וישנו שרוי בטובות העליונה. בשרימד־בהאגותם מתוארים החכמים הללו כברהמה־ואדינאם, או מי שמשוחחים אודות האמת המוחלטת אולם לא הגיעו עדין למסקנה. בדרך כלל המושג ברהמה־ואדי מתייחס לאימפרסונליסטים או לתלמידי הודות. מכאן שהחכמים שנאספו בכנס הזה כולם היו תלמידים רציניים של הספרות הודית, שלא הגיעו עדין למסקנה סופית לגבי זהותו של אישיות אלוה.
עתה, אחרי ששמעו את חויותיו של בהריגומוני מפגישותיו עם שלושת השליטים, אלה הסיקו שוישנו הינו האמת העליונה, אישיות אלוה. בשרימד־בהאגותם נאמר שאחרי ששמעו את הפרטים, הם נדהמו מאד, כי ברהמא ושיוה כעסו מיד, בעוד שוישנו לא כעס בכלל, למרות שבהריגומוני ממש בעט בו. דוגמה לכך זו עששית קטנה ששלהבתה מיטלטלת עם כל משב רוח קל, בעוד שהמנורה הגדולה ביותר, או מקור האור העליון—השמש—אינה נסערת לעולם, גם בנוראה שבסופות. גדולתו של אדם נבחנת במידת יכולתו לשמור על שלוותו לנוכח התגרות. החכמים שהתכנסו על גדות נהר הסרסותי הסיקו אז שרק מקלט בכפות רגליו של וישנו יכול להקנות שלווה אמיתית ואי פחד. אם די בהתגרות קטנה כדי לעורר את כעסם של ברהמא ושיוה, כיצד ביכולתם לשמור על שלוות חסידיהם? בעוד שעל וישנו, או קרישנה, נאמר בבהגוד־גיתא שמי שמקבל אותו כידיד העליון—הלה זוכה בשלווה העליונה.
החכמים הסיקו אז שעקרונות הוישנוה־דהרמה מביאים לשלמות האמיתית. לעומת זאת, גם אם יקפיד אדם ויקיים את כל כלליה ומצוותיה של דת כלשהי, אולם לא יתקדם בהבנת אלוהים, וישנו—מאמציו ודבקותו הינם בסך הכול עבודה לבטלה. קיום אמיתי של עקרונות הדת פירושו להתעלות לידע מושלם. ומי ששרוי בידע מושלם, מאבד כל עניין בדברים חומריים. ידע מושלם מתבטא בידע אודות העצמי וידע אודות העצמי העליון. העצמי העליון והעצמי היחודי הינם זהים אמנם באיכותם, אולם שונים בכמותם. הבחנה שכזו הינה ביטוי לידע מושלם, בעוד שההבנה ש״אני אינני חומר, אלא רוח,״ אינה מושלמת. שירות מסור, או בהקתי, מהווה עקרון הדת האמיתי. זה מאושש בבהגוד־גיתא. קרישנה אומר שם, ״נטוש את כל עקרונות הדת והתמסר רק לי.״ מכאן שהמונח דהרמה הינו נכון למעשה, רק לוישנוה־דהרמה או בהגות־דהרמה. ומי שצועד בנתיב הזה משיג כמאליהן גם את כל הקידמה והמעלות הטובות.
פסגת הידע הינה לדעת את אישיות אלוה, ושום תהליך דתי, לבד משירות מסור, אינו מסוגל ללמד את זה. מכאן שידע מושלם הינו תוצאתו הישירה של שירות מסור. ומי שקנה לו ידע שכזה, מאבד כל עניין בעולם החומרי. חוסר הענין הזה אינו נובע מניתוח עיוני יבש או מהבנה תאורטית גרידא, אלא מהתנסות מעשית. החוויה שהדבק חווה ביחסיו עם האל הופכת באופן טבעי כל התרועעות אחרת עם חברה, ידידות ואהבה כביכול—לדוחה. הדחיה הזו אינה מותירה אותו יבש ומרוקן; אדרבה, מקורה בהתעלות למישור גבוה יותר של טעמים נשגבים. בשרימד־בהאגותם נאמר עוד שמי שקנה לו ידע והתנתקות מעינוג חושים חומרי, משיג גם מוכנית את שמונה השלמויות של תירגול היוגה המיסטית—אנימא סידדהי, לגהימא סידדהי, פראפתי סידדהי וכו׳. מהאראג׳ה אמברישה מהווה דוגמה מושלמת לזה. הוא לא היה יוגי מיסטי, אלא דבק, אולם בסיכסוך שהתגלע בינו לבין היוגי המיסטי דורואסא, גברה רוח המסירות שלו על כוחו המיסטי של היוגי. במילים אחרות, דבק אינו צריך לתרגל יוגה מיסטית כדי להשיג כוח. בחסדו של האל, הכוח עומד לרשותו, ממש כמו שכוחו של האב החזק עומד לרשותו של ילדו הקטן שתלוי בו.
מי שהתפרסם כדבק של הריבון, תהילתו לא תאבד לעולם. שרי צ׳יתניה שאל את ראמאננדה ראיה: ״מהו הפרסום הגדול ביותר?״ וראמאננדה ראיה השיב שזה להתפרסם כדבק טהור של קרישנה. המסקנה הינה איפוא, שוישנוה־דהרמה, או דת השירות המסור לאל, נועדה לאנשי מחשבה ושכל. על־ידי שימוש נכון במחשבה לומדים להגות באישיות אלוה. ההגות באל מטהרת מכל הזוהמה שהצטברה בלב בגלל התרועעות רעה בעולם החומרי, ואז הופך הדבק לשליו ורגוע. רק בגלל מחסור בדבקים שלווים שכאלה בחברה האנושית, העולם כולו מיטלטל כל הזמן מתהפוכות ומסערות שונות. מי שאינו דבק אינו מסוגל לפתח יחס שווה לכל ישויות החיים. כיוון שהדבק רואה כל יצור כחלקיק של הריבון, הרי שהוא מתייחס שווה לחיות, לאנשים ולכולם. באישופנישד נאמר בבירור שמי שמצוי בשלב שבו הוא רואה את כל ישויות החיים באופן שווה, אינו שונא איש גם אינו מפלה איש לטובה. הוא אינו להוט לצבור לו יותר מן הדרוש, ומשום כך הוא נקרא אקינצ׳נה; הוא מסופק בכל תנאי החיים. נאמר שבגיהנום, כמו בגן עדן, הוא תמיד יציב ושקול. הוא שווה נפש לכל דבר, לבד משירותו המסור. מי שכזהו הלך רוחו, הרי שהשיג את שלב השלמות העליון, ממנו ביכולתו להתעלות לעולם הרוחני, חזרה הביתה לאלוהות. דבקיו של הריבון נמשכים במיוחד למידה החומרית העליונה—מידת הטובות. מי שניחן בכישוריו של בראהמנה מיצג את הטובות הזו. ומכאן שהדבק נמשך לאורח חיים ברהמיני; הוא אינו מעוניין במידות הלהיטות והבערות, אף שגם המידות הללו מקורן באל, בוישנו. בשרימד־בהאגותם הדבקים מתוארים כניפונה־בודדהיה, או קבוצת האנשים החכמים ביותר. אלה חיים בשלווה, פטורים מכל זיקה או דחיה חומרית, גם מהשפעתן של מידות הלהיטות והבערות.
אפשר לשאול כאן מדוע הדבק קשור למידת הטובות בעולם החומרי, אם הוא נשגב למידות החומריות כולן. התשובה היא שהאנשים נחלקים לסוגים שונים על־פי מידותיהם השונות. אלה ששרויים בבערות נקראים ראקשסים, אלה ששרוים במידת הלהיטות נקראים אסורות, והשרויים בטובות נקראים סורות או אלים־למחצה. הטבע החומרי יצר אמנם את כל אלה בהכוונת הריבון, אלא שמי ששרויים במידות הטובות, סיכוייהם להתעלות לממלכה הרוחנית, חזרה לאלוהות, הינם רבים יותר.
אותם חכמים שנאספו לגדות נהר הסרסותי כדי לקבוע מיהו השליט העליון, השתחררו עתה מכל ספק לגבי הסגידה לוישנו. הם כולם החלו לעסוק בשירות מסור וכך הגשימו את מטרתם ושבו חזרה לאלוהות.
מי שרציני בנסיונו להשתחרר משיעבוד חומרי, מוטב שיקבל מיד את מסקנתו של שוקדוה גוסואמי בראשית השרימד־בהאגותם. נאמר שם ששמיעת הבהאגותם הינה תהליך אדיר ורב עוצמה להשגת גאולה. זאת משום ששוקדוה גוסואמי הגיד את הספר הזה. גם סותה גוסואמי מאשש את זה: הכול נודדים להם חסרי מטרה בעולם החומרי, אולם מי שבוחר להאזין למתק מילותיו של שוקדוה גוסואמי, אין ספק שיגיע למסקנה הנכונה; עיסוקו בשירות מסור לאל די בו כדי לשים קץ להתגלגלות המתישה והאינסופית מגוף לגוף. כלומר, שמיעה נכונה מייצבת את הדבק בשירות מסור לוישנו. זהו תהליך פשוט מאד אולם בכוחו לחלץ את הדבק ממסעו בנתיבי החיים החומריים. אם כן, כל שנדרש זה להאזין למילים המתוקות שהגיד שוקדוה גוסואמי בצורת השרימד־בהאגותם.
מסקנה נוספת היא שאל לנו לחשוב לעולם את האלים־למחצה, אפילו את ברהמא ושיוה, לשווים לוישנו. ומי שעושה זאת, נחשב, על־פי הפדמה פוראנה, לכופר. גם בספר הודי הריומשה נאמר שיש לסגוד רק לוישנו, אישיות אלוה העילאי. ותמיד צריך לזמר את המהאמנתרה הרא קרישנה, או מנתרה אחרת של וישנו. בספר השני של השרימד־בהאגותם ברהמא אומר, ״אני ושיוה שנינו כפופים לאישיות אלוה ופועלים על־פי מצוותו בתחומים שונים.״ ובצ׳יתניה־צ׳ריתאמריתה נאמר שקרישנה הינו האדון היחיד, והשאר, מכל המינים והרמות, כולם הינם משרתיו.
קרישנה מאשש בבהגוד־גיתא שאין אמת גבוהה ממנו, ושוקדוה גוסואמי, חפץ להצביע על העובדה הזו, שמכל הוישנו־תתתוה קרישנה הינו אלוה עליון במאת האחוזים, סיפר עתה מאורע שהתחולל בעת שהותו של קרישנה על פני כדור הארץ.
פעם אחת ילדה אשת בראהמנה אחת ילד, אלא שלרוע המזל, מיד כאשר יצא הולד אל אויר העולם ונגע בארץ, הוא מת. האב לקח אז את הילד המת והלך במישרין לדוארקא, לארמונו של המלך, כעוס וליבו מוטרד מן המוות בלא עת של פעוט שכזה בנוכחות הוריו הצעירים. לפנים היו המלכים אחראים מאד. עד לתקופת דואפרה־יוגה, שבה הופיע קרישנה, מוות שכזה—של ילד בעוד הוריו חיים—נחשב לאשמתו של המלך. זה היה כך גם בזמן שלטונו של ראמצ׳נדרה. כפי שהסברנו בספר הראשון של השרימד־בהאגותם, המלך היה אחראי לגמרי לנוחיותם של האזרחים, אפילו עד כדי מניעת חום או קור מופרזים. למרות שבמקרה הזה, לא היתה זו אשמתו של המלך, ניגש הבראהמנה השכול אל שער הארמון והחל להטיח אשמותיו במלך:
״אוגרסנה, המלך הנוכחי, הינו אויבם של הבראהמנים!״ המילים שמופיעות בהקשר זה הן בראהמה־דוישה. מי שעוין את הודות או את הבראהמנים המיומנים או את מעמד הבראהמנים ככלל—נקרא ברהמה־דוית. המלך הואשם איפוא, שהינו ברהמה־דוית. הוא הואשם גם שהינו שטהה־דהי, או בעל תבונה כוזבת. שליט המדינה חייב להיות נבון מאד ומסוגל לדאוג לנוחותם של האזרחים, אלא שמלך זה, לדבריו של הבראהמנה, למרות שישב על כס המלכות, לא היה נבון בכלל. הוא כינה אותו גם לובדהה, או חמדן. כלומר, שאל לו למלך או שליט לכהן בתפקידו אם הוא חמדן ובעל מניעים אנוכיים. מכל מקום, שליט שקשור לעינוגים חומריים הינו בהכרח בעל מניעים אנוכיים, ומשום כך מופיעה כאן המילה וישיאתמנה.
הבראהמנה האשים גם את המלך שהוא קשתרה־בנדהו, או מי שנולד למשפחת קשתרייות או למעמד המלוכה, אולם אינו ניחן בכישוריו של מלך. חובתו של המלך להגן על התרבות הברהמינית ולהבטיח את שלום האזרחים. עליו גם להיות פטור מחמדנות שמקורה בזיקה לעינוג חושים. ומי שמציג את עצמו כקשתרייה, אולם חסר את הכישורים הללו, הרי שאינו קשתרייה, אלא קשתרה־בנדהו. גם בראהמנה שנולד למשפחת בראהמנים אולם אינו ניחן בכישורים ברהמיניים נקרא ברהמה־בנדהו, או דויג׳ה־בנדהו. פירושו של דבר שמוצא לבדו לא הופך אדם לבראהמנה או לקשתרייה; דרושים כישורים מתאימים.
הבראהמנה האשים שתינוקו מת בגלל חוסר כישוריו של המלך. כיוון שהיה זה מוות בלתי טבעי לחלוטין, הוא האשים את המלך באחריות לו. אנו מוצאים בודות שלפעמים, כאשר מלך התגלה כבלתי אחראי, היה גוף מיעץ של בראהמנים, שהוחזק בידי הממלכה, מוריד אותו מן השלטון. לאור כל הנקודות הללו מסתבר שמעמדו של מלך בתרבות הודית היה בעל אחריות רבה מאד.
הבראהמנה אמר עתה: ״איש אינו צריך לסגוד או להשתחוות לפני מלך שענינו היחיד הוא קנאה. מלך שכזה מבלה את כל זמנו בציד והרג חיות ביער או בהמתת אזרחים פושעים. הוא חסר שליטה עצמית וניחן באופי שפל. אזרחים שסוגדים למלך שכזה לא יהיו מאושרים לעולם; הם יהיו עניים, מלאי חרדות וצער, ותמיד אומללים.״ כיום חוסל אמנם השלטון המלוכני, אולם ראשי הממשל אינם אחראים לנוחותם של האזרחים. בתקופת קלי אלה משיגים להם קולות בדרכים כשלהן ונבחרים למעמדם הרם, אלא שמצבם של האזרחים לא משתפר; הם מלאים בחרדות, במצוקות ובחוסר סיפוק.
גם בנו השני של הבראהמנה נולד מת, וגם בנו השלישי. וכך נולדו לו תשעה בנים, כולם מתים, וכל פעם הלך לשער הארמון להטיח אשמותיו במלך. כאשר הלך בפעם התשיעית, היו שם במקרה גם קרישנה וארג׳ונה. וארג׳ונה, ששמע את ההאשמה הזו שהמלך אינו מגונן כראוי על אזרחיו, נמלא סקרנות וניגש לבראהמנה ושאל: ״בראהמנה יקר, מדוע אתה טוען שאין כאן קשתרייה שמסוגל לגונן על אזרחי ארצך? אפילו לא אחד לדעתך, כאן מסוגל להעמיד פני קשתרייה ולאחוז בקשת וחיצים ולפחות להציג כאילו הוא מגונן? האם לדעתך אבדו כל אומץ לב ותושיה בקרב בני המלוכה בארצך ואלה עסוקים בסך הכול בביצוע הקרבות עם בראהמנים? ארג׳ונה מציין כאן שקשתרייה אינו אמור לשבת לו בנוחות ולהתעסק רק בטקסי פולחן. עליו להיות עז רוח ונכון לגונן על אזרחיו. הבראהמנים עוסקים בפעילות רוחנית ואינם צריכים להיטרד מפעילות שדורשת מאמץ גופני. כדי לבצע את חובותיהם הנעלות אלה זקוקים איפוא, להגנת הקשתרייות.
״כאשר הבראהמנים סובלים מפרידה לא רצויה מנשותיהם או מילדיהם,״ ארג׳ונה המשיך, ״והמלכים אינם דואגים לבטחונם, הרי שמלכים שכאלה הינם בסך הכול שחקנים. בתאטרון שחקן משחק לפעמים בתפקיד של מלך, אולם איש לא מצפה לברכה כלשהי ממלך מדומה שכזה. גם אותם שליטים שאינם מסוגלים לגונן על ראש המבנה החברתי נחשבים בסך הכול לרמאים. אף שאלה מכהנים בתפקיד מכובד של מנהיג, הם בסך הכול חיים למחייתם. אדוני, אני מבטיח שאגונן על ילדיך, ואם לא אוכל לעשות זאת, או אז אקפוץ לאש כדי להיטהר מטומאת פשעי.״
הבראהמנה השיב אז לדבריו: ״ארג׳ונה יקר, בלראמה נמצא כאן אולם אין בכוחו לגונן על ילדי. גם קרישנה כאן, גם גיבורי חיל נוספים כגון פרדיומנה ואנירודדהה, כולם אוחזים בקשתות ובחיצים, אולם איש מהם איננו מסוגל להגן על ילדי.״ הבראהמנה רמז במישרין שארג׳ונה לא יוכל לעמוד במשימה, שאפילו אישיות אלוה לא יכל לה. הוא חש שההבטחה הזאת הינה מעבר לכוחו. הוא אמר: ״הבטחתך דומה להבטחתו של ילד חסר נסיון, איני בוטח בה בכלל.״
ארג׳ונה הבין עתה שהבראהמנה איבד כל אמונה במלכים הקשתרייות, ואז, כדי לעודד אותו, הוא דיבר כמו מבקר את ידידו, קרישנה. בנוכחותם של קרישנה והשאר הוא אז אמר: ״בראהמנה יקר, אני אינני סנקרשנה, גם אינני קרישנה, גם לא אחד מבניו כגון פרדיומנה או אנירודדהה. שמי ארג׳ונה ושם קשתי גאנדיוה. אינך רשאי להעליב אותי כי בעוז רוחי ריציתי אפילו את שיוה, בשעה ששנינו צדנו ביער. נלחמתי עם האל־למחצה, שנראה כמו ציד, ואחרי שריציתי אותו בגבורתי, הוא העניק לי את נשק הפשופתאסתרה. אל תפקפק איפוא, בכוחותי. אני אשיב לך את בניך גם אם אאלץ להילחם באל המוות.״ והבראהמנה, משוכנע כלשהו מן המילים הנלהבות, שב אז לביתו.
כאשר עמדה אשת הבראהמנה ללדת שוב, הבראהמנה קרא, ״ארג׳ונה יקירי, בוא עתה והצל נא את ילדי.״ מיד למישמע הקריאה, ארג׳ונה התכונן למשימה; הוא נגע במים מקודשים וזימר מנתרות קדושות להגנה על קשתו וחיציו מסכנה. הוא אחז אז בחץ שהעניק לו שיוה, ובשעה שיצא, הוא הגה באל הזה ובחסדו אליו. עתה הוא הופיע לפני חדר היולדת, מצוייד בקשתו גאנדיוה ובכלי נשק נוספים.
נראה שכדי לקיים את הבטחתו לבראהמנה, ארג׳ונה לא עזב את דוארקא. עתה הוא נקרא בלילה אל היולדת. בשעה שפסע אל חדר היולדות, הוא הגה בשיוה ולא בקרישנה ידידו; ״עדיף למצוא מקלט בחסדו של שיוה,״ הוא חשב, ״שהרי קרישנה נכשל במשימה הזאת.״ זוהי דוגמה נוספת למציאת מקלט באלים־למחצה. בבהגוד־גיתא נאמר: קאמיס תיס תיר הריתה־ג׳נאנאה: מי שהחמדנות והתאוה גזלו את תבונתו—הלה שוכח את אישיות אלוה ומחפש מקלט באלים־למחצה. ארג׳ונה כמובן, אינו ישות חיים רגילה, אולם בגלל יחסי קירבה עם קרישנה, הוא המעיט ביכולתו לגונן על בן הבראהמנה וסבר שעדיף להגות בשיוה. מכל מקום, אחר כך הוכח שבקשת העזרה משיוה, במקום מקרישנה, לא הועילה לו בכלל. אולם עתה הוא עשה כמיטב יכולתו וזימר מנתרות שונות, ועם קשתו בידו שמר על חדר היולדת מכל הכיוונים.
אשת הבראהמנה ילדה בן, וכמו תמיד, החל העולל ליבב. אולם לפתע, בתוך כמה שניות, הילד, גם חיציו של ארג׳ונה, כולם נעלמו בשמים. מסתבר שביתו של הבראהמנה היה סמוך לארמונו של קרישנה, ועתה צפה האל בהנאה במתרחש, שנועד כמו להתריס על סמכותו. למעשה, היה זה הוא שביצע את התעלול וחטף את הילד ואת חיציו של ארג׳ונה, לרבות זה שהעניק לו שיוה והיה מקור גאוותו. תד בהותי אלפמדהסאם: מי שתבונתם מעטה, מחפשים כתוצאה מבלבולם מקלט באלים־למחצה ומסתפקים בברכות שאלה מעניקים.
עתה, בנוכחותו של קרישנה ואחרים החל הבראהמנה לגדף את ארג׳ונה: ״הכול נוכחו עתה בסכלותי! האמנתי למילותיו של ארג׳ונה אף שהוא חסר כל יכולת ויודע רק להבטיח הבטחות. כמה טיפש הייתי שהאמנתי לו! הוא הבטיח להגן על ילדי, דבר שאפילו פרדיומנה, אנירודדהה, בלראמה וקרישנה לא הצליחו לעשות. וכיצד יכול היה להצליח במקום שאפילו דגולים כאלה נכשלו? בוז לו לארג׳ונה ולהבטחתו הכוזבת. גם בוז לקשתו גאנדיוה המהוללת ולחוצפתו להציג את עצמו כאילו הוא חזק יותר מן האישים הללו. ילדי עבר כבר לעולם אחר, ואיש לא מסוגל עוד להציל אותו. והנה ארג׳ונה ברוב אוילותו, חשב שבכוחו לעשות את זה.״
עתה, למישמע דברי התוכחה הללו, עטה עליו ארג׳ונה את שלמויות הנסתר ויצא לתור בכוכבים השונים, מחפש אחר בן הבראהמנה. מסתבר שארג׳ונה היה בקי בכל הכוחות המיסטיים בעזרתם מגיעים היוגים לכל כוכב כרצונם. הוא פנה תחילה לימלוקה שהינו כוכבו של ימראג׳ה, שר המוות. הוא חיפש שם אחר התינוק, אולם לא מצא. הוא מיהר אז לכוכבו של אינדרה, מלך עדן, אולם גם שם לא מצא את התינוק. הוא פנה אז לכוכביהם של אלי האש, נירריתי, ומשם לירח ולואיולוקה ולורונלוקה. אחרי שלא מצא שם את הפעוט, הוא ירד לכוכב רסאתלה שבמערכת הכוכבים התחתונה, ולבסוף הגיע לברהמלוקה, אליו אפילו היוגים המיסטים אינם מסוגלים להגיע. בחסדו של קרישנה יכול היה ארג׳ונה לעבור אפילו את כוכבי העדן ולהגיע לשם. ואז, אחרי שחיפש בכל הכוכבים האפשריים ולא מצא, הוא ניסה לקפוץ לאש, כפי שנשבע מקודם לעשות, אם לא יצליח להגן על התינוק. אלא שקרישנה, ברוב חמלה על ארג׳ונה, שהיה ידידו הקרוב, שידל אותו שלא ישליך עצמו לאש מרוב בושה. אם ארג׳ונה, חברו, יכנס לאש בחוסר ישע, זה כמו מטיל את האשמה עליו בעקיפין, הוא הסביר. משום כך, עוצר בעדו ומבטיח שבעצמו ימצא את הפעוט, הוא אמר לו, ״אל נא תתאבד בטפשותך.״
או אז, מזמין את מרכבתו הנשגבת, הוא עלה עליה עם ארג׳ונה ושם פעמיו אל הצפון. שרי קרישנה הינו אישיות אלוה הכל־יכול, ומשום כך יכול היה להשיב את הילד ללא כל מאמץ. אולם עלינו לזכור תמיד שהוא שיחק עתה כבן אנוש רגיל. כמו שכל אדם צריך להתאמץ כדי להשיג משהו, גם קרישנה, כמו אדם רגיל, או כמו חברו של ארג׳ונה, עזב עתה את דוארקא כדי למצוא את התינוק. הוא הופיע בחברה האנושית וביצע עלילותיו כבן אדם, וכך הוכיח בעליל שאף לא אחד הינו גדול ממנו. ״אלוהים גדול.״ זוהי ההגדרה של אישיות אלוה. וקרישנה, לפחות בזמן ששהה עלי אדמות, הוכיח שאיש אינו גדול יותר.
ישובים במרכבה, קרישנה פנה לעבר צפון, עובר על פני מערכות רבות של כוכבים. אלה מתוארות בשרימד־בהאגותם כספתה־דויפה. דויפה פירושו אי. הכוכבים מתוארים לעיתים בספרות הודית כאיים. הכוכב שעליו אנו חיים נקרא ג׳מבודויפה. החלל החיצון נחשב לים גדול של אויר, ובתוכו ישנם איים רבים, הכוכבים השונים. על הכוכבים ישנם כמובן, ימים שונים, חלקם של מים מלוחים וחלקם של חלב. ישנם אפילו ימים של יין, או ימים של גהי או שמן. גם ההרים הינם מסוגים שונים. ובכל כוכב שוררים תנאי מחיה שונים.
קרישנה עבר על־פני כל הכוכבים הללו עד שהגיע למעטפת היקום. המעטפת הזו מתוארת בשרימד־בהאגותם כחשיכה גדולה. העולם החומרי כולו מתואר כחשוך. מרחבו מואר אמנם באור השמש, אלא שהאור אינו מגיע למעטפת וזו שרויה בחשיכה גמורה. עתה, כאשר קרישנה הגיע אל שכבת המעטה, ארבעת הסוסים שמשכו את מרכבתו—שיביה, סוגריוה, מגהפושפה ובלאהקה—כמו היססו מעט להיכנס לאפלה. ההיסוס הזה גם הוא הינו חלק מעלילותיו של קרישנה, שהרי סוסיו אינם סוסים רגילים. סוסים רגילים אינם מסוגלים לחצות את היקום ולחדור בעד מעטיו החיצוניים. סוסיו של קרישנה, מרכבתו, וכל דבר הקשור אליו הינו נשגב כמותו ומעבר לאיכויות העולם החומרי. אלא שקרישנה שיחק כמו אדם פשוט, ועתה גם סוסיו, כמו סוסים רגילים, חששו, ברצונו, מן החושך.
קרישנה ידוע כיוגשורה. זה נאמר בחלק האחרון של הבהגוד־גיתא. יוגשורה הרי: הכוחות המיסטים כולם מצויים בשליטתו. אפילו בקרב בני האדם אנו מוצאים כאלה שניחנים בכוחות נסתרים, ולפעמים אלה מבצעים דברים מופלאים. אולם קרישנה הינו אדון כל כוחות הנסתר, ועתה, נוכח בחששם של הסוסים להיכנס לחשיכה, הוא שיחרר את גלגל הסודרשנה צ׳קרה שהאיר את השמיים כמו אלפי שמשות. חשכת מעטה היקום הינה יצירתו של קרישנה, וסודרשנה צ׳קרה הינו בן לוויתו התמידי. וכך, עם הגלגל המאיר לפניהם, הם פרצו את החשיכה. בשרימד־בהאגותם מתואר שסודרשנה צ׳קרה פילח את האפלה כמו שהחץ ששלח ראמצ׳נדרה מקשתו שארנגה פילח את צבאו של ראונה. סו פירושו יפה מאד, ודרשנה פירושו התבוננות; בחסד גלגלו של קרישנה הכול נראה יפה מאד, ודבר אינו לוטה עוד בחשיכה.
עתה חצו קרישנה וארג׳ונה את אזור החושך הגדול שעוטף את היקום. או אז נגלה לעיניו של ארג׳ונה זוהר הברהמג׳יותי. הברהמג׳יותי נמצא מחוץ למעטה היקום החומרי, וכיוון שלא ניתן לראות אותו בעיניים חומריות, הוא נקרא לפעמים אויקתה. הזוהר הרוחני הזה הינו יעדם העליון של האימפרסונליסטים שידועים כודאנתיסטים. הברהמג׳יותי מתואר גם כאננתפארם, או אינסופי ובלתי נתפס. לנוכח זוהרו של הברהמג׳יותי, ארג׳ונה עצם אז את עיניו, לא מסוגל לסבול את האור המסנוור. זה מתואר בספר הודי הריומשה. קרישנה אומר שם לארג׳ונה: ״ארג׳ונה יקירי, הזוהר המסנוור הזה, האור הנשגב אשר אתה רואה, הינו ההילה שקורנת מגופי. הו הטוב בבהרתים, הברהמג׳יותי הזה הינו אני עצמי.״ ממש כשם שלא ניתן להפריד בין השמש לקרניה, לא ניתן להפריד בין קרישנה לברהמג׳יותי, או קרינת גופו. קרישנה מורה איפוא, שהברהמג׳יותי זה הוא. זה נאמר בהריומשה בבירור. קרישנה אומר שם, ״אהם סה.״ הברהמג׳יותי מורכב מחלקיקים זעירים שידועים כניצוצות רוחניים, או ישויות חיים, צ׳יתקנה. האימרה הודית סו׳הם, או ״אני הברהמג׳יותי״, הינה נכונה גם לגבי ישויות החיים, שהרי גם הן שיכות לברהמג׳יותי. בהריומשה קרישנה מסביר עוד, ״הברהמג׳יותי הינו התרחבות אוני הרוחני.״
קרישנה אמר לארג׳ונה: ״הברהמג׳יותי הינו מעבר לתחומי האנרגיה החיצונית שלי, מאיא־שקתי. מי שמצוי בעולם החומרי, אינו מסוגל לחוות בזוהר הברהמן, כי הזוהר הזה אינו נגלה שם, רק בעולם הרוחני. זוהי איפוא, משמעותן של המילים ויקתה־אויקתה. בבהגוד־גיתא נאמר אויקתו׳ויקתאת סנאתנה: האונים הללו שניהם קיימים לעד.
קרישנה וארג׳ונה נכנסו אז אל המים הרוחניים האדירים. המים הרוחניים הללו נקראים ים הקארנארנוה או וירג׳א, כלומר שהים הזה מהווה מקור הבריאה החומרית. בספרות הודית, במריתיונג׳יה תנתרה, ים הקארנה מתואר בהרחבה. נאמר שם שסתילוקה, או ברהמלוקה, הינה מערכת הכוכבים העליונה ביקום. מעבר לה מצוים רודרלוקה ומהא־וישנולוקה. מהא־וישנולוקה זה מתואר בברהמה־סמהיתא: יה קארנארנוה־ג׳לא בהג׳תי סמה יוגה: ״מהא־וישנו שרוע בים הקארנה, וכאשר הוא נושף, אינספור יקומים מתהווים, וכאשר הוא שואף, אלה נכנסים לתוכו.״ בדרך זו מתחוללת הבריאה החומרית ושבה ונכחדת. כאשר נכנסו השנים, געשו פתאום המים, כמו סופה אדירה התחוללה שם של זוהר רוחני. בחסדו של קרישנה, ארג׳ונה זכה בחויה יחידה במינה—הוא חזה במלוא יופיו של ים הקארנה.
ארג׳ונה, בחברתו של קרישנה, ראה אז ארמון עצום מימדים בתוך המים. היו שם אלפי עמודים עשויים מרגליות, שזוהרם הקסום שבה מיד את לבו של ארג׳ונה. בתוך הארמון קרישנה וארג׳ונה ראו את דמותו הענקית של אננתדוה, הידוע גם כששה. אננתדוה או ששנאגה היה בדמות נחש בעל אלפי ראשים, כל אחד מהם מקושט באבני חן זוהרות שנצנצו בנועם רב. בכל אחד מן הראשים היו גם שתי עיניים מפחידות. גופו היה לבן כמו פסגתו המושלגת של הר קילאסה. צווארו היה כחלחל, וכך גם לשונותיו. ארג׳ונה ראה את ששנאגה ועל גופו הרך והלבן היה שרוע מהא־וישנו בנוחיות רבה. מהא־וישנו נראה שורה בכול ורב עוצמה וניכר היה שהוא הינו אלוה עליון, פורושותתמה. הוא ידוע כפורושותתמה, או הטוב ביותר, או אישיות אלוה העילאי, כיוון שמדמותו נובעת דמות נוספת של וישנו, גרבהודקשאיי וישנו, שמצוי בעולם החומרי. מהא־וישנו הינו מחוץ לעולם החומרי. הוא ידוע גם כאותתמה. תמה פירושו חשיכה, ואו פירושו מעבר או נשגב; אותתמה פירושו איפוא, מעבר לחשכת העולם החומרי. גוון גופו של פורושותתמה, מהא־וישנו, היה כצבעו של ענן חדש בעונת הגשמים; הוא לבש בגד צהוב יפיפה, חיוך מקסים היה נסוך על פניו, ועיניו, כמו עלעלי הלוטוס, היו שובות לב. כתרו היה משובץ באבנים יקרות, ועגילים מרהיבים עוד העצימו את יפי שערו הגלי. היו לו שמונה זרועות ארוכות, מגיעות עד לברכיו, לצוארו הוא ענד את אבן הקוסתובהה, ועל חזהו היה סימן השריותסה, שהינו מקום מנוחתה של אלת המזל. האל ענד גם זר מפרחי לוטוס שהשתלשל עד מתחת לברכיו. זר ארוך שכזה נקרא זר ויג׳ינתי.
שני מלוויו האישיים, ננדה וסוננדה, עמדו לצדו, גם גלגל הסודרשנה בדמותו האנושית עמד שם. בודות נאמר שאוניו של האל הינם רבים לאינספור, ועתה אלה כולם ניצבו שם בדמותם האישית. החשובים שבהם אלה: פושטי, או אנרגית ההזנה; שרי, או אנרגית היופי; קירתי, או אנרגית הפרסום; ואג׳א, או אנרגית הבריאה החומרית. האונים הללו כולם מואצלים על האחראים למנהל היקום—ברהמא, שיוה ווישנו—ועל מלכי כוכבי העדן כגון אינדרה, צ׳נדרה, ורונה ואל השמש. במילים אחרות, האלים־למחצה הללו הינם מיופי כוח של האל וחדורים באוניו השונים, באמצעותם הם עוסקים בשירותו המסור. דמותו של מהא־וישנו מתרחבת מגופו של קרישנה. גם בברהמה־סמהיתא מאושש שהוא הינו חלק של התרחבות מוחלטת של קרישנה. ההתרחבויות הללו אינן שונות מקרישנה, אולם עתה קרישנה הופיע עלי־אדמות ונהנה מעלילות כבן אנוש, ומשום כך, הוא וארג׳ונה השתחוו מיד לפני מהא־וישנו. בשרימד־בהאגותם מתואר שקרישנה השתחווה לפני מהא־וישנו; הוא השתחווה לפניו כיוון שהוא אינו שונה ממנו עצמו. מכל מקום, ההשתחוות הזו אינה ביטוי לסגידת האהנגרהה־אופאסנא שנהוגה אצל מי שמנסים להתעלות לעולם הרוחני באמצעות הקרבת ידע. זו מתוארת גם בבהגוד־גיתא: ג׳נאנה־יג׳ננה צ׳אפי אנתא יג׳נתו מאם אופאסתא.
קרישנה לא היה צריך אמנם להשתחוות, אולם כמורה העליון, הוא חפץ ללמד את ארג׳ונה כיצד לחלוק כבוד למהא־וישנו. וארג׳ונה, מבועת למראה הדמות האדירה, השונה כל כך מכל דבר חומרי שראה, חיקה מיד את קרישנה והשתחווה גם הוא לפני האל ונעמד לפניו בידים צמודות. או אז, מרוצה עד מאד ומחיך בנעימים, פתח מהא־וישנו אדיר המימדים ואמר:
״קרישנה וארג׳ונה יקרים, ברוב להיטותי לראות את שניכם, חטפתי את ילדיו של הבראהמנה ושמרתי אותם כולם כאן. ציפיתי לביקורכם בארמוני. הופעתם בעולם החומרי כהתגלויות שלי, כדי לצמצם את כוחם של הזדים שהפך לנטל בלתי נסבל לעולם. ואחרי שתהרגו את כל הרשעים המיותרים הללו, אתם גם תשובו אלי. שניכם הינכם התגלויות של הקדוש נרה־נאראינה, ואף שאתם מלאים ומושלמים בעצמכם, כדי להגן על הדבקים ולהכחיד את הרשעים, ובמיוחד כדי לכונן את עקרונות הדת ולהשכין שלום ושלווה בעולם, אתם מלמדים את העקרונות הבסיסיים של דת אמת. זאת כדי שאנשי העולם ינקטו על־פיהם ויקנו להם שלום ושיגשוג.״
קרישנה וארג׳ונה השתחוו שוב לפני האל, ועם ילדי הבראהמנה, שכבר גדלו בינתיים, הם שבו אז לדוארקא, באותה דרך שבה באו, ואז מסרו את הילדים לאביהם.
מכל מקום, הביקור הזה, בחסדו של קרישנה, בעולם הנשגב, הותיר את ארג׳ונה אחוז תדהמה. בחסדו של קרישנה הוא גם הבין עתה שהשיפעה שבעולם החומרי כולה מקורה באל, גם כל מעמד רם ומיוחס נובע מחסדו. ומכאן שעל כולם להיות מודעים לו תמיד, גם אסירי תודה, כי כל שברשותם בא בחסדו.
החוויה המופלאה שבה זכה ארג׳ונה בחסדו של קרישנה, הינה אחת מיני אלפי עלילות שביצע האל בעת שהותו בעולם החומרי. עלילותיו כולן הינן יחידות במינן, ללא אח ורע בתולדות העולם. הן מוכיחות בעליל שקרישנה הינו אישיות אלוה העילאי, אף ששיחק את משחקו של איש העולם אשר כבול בחובות ארציות רבות. הוא מילא תפקיד של בעל מושלם; בנוסף ל־16,000 נשים, 16,000 ארמונות ו־160,000 בנים, הוא ביצע גם הקרבות רבות, כדי ללמד את מעמד המלוכה כיצד לחיות בעולם החומרי לטובת כלל האנשים. כאישיות העילאית, הוא סיפק את מאווי הכול—החל בבראהמנים, שנחשבים למעמד העליון, וכלה בישויות חיים פשוטות, ואפילו הנחותים באנשים. הוא הרעיף את חסדו על כולם, ממש כשם שהמלך אינדרה מפזר את הגשמים בעולם לסיפוקו של כל אחד. משימתו היתה לגונן על הדבקים ולהכחיד את המלכים הזדוניים; משום כך הוא הרג מאות ואלפי רשעים—כמה הרג בעצמו, וכמה הרג ארג׳ונה עבורו—וביסס בעולם את שלטונם של מלכים צדיקים, כמו יודהישטהירה. בסידורו האלוהי הוא הקים את ממשלו הטוב של יודהישטהירה והשכין שלום ושלווה בכול.