בעת ליקוי החמה התאספו בקורוקשתרה נשים רבות, ביניהן קונתי, גאנדהארי, דרופדי, סובהדרא, ומלכותיהם של מלכים רבים. גם הגופיות מורינדאונה היו שם. עתה למישמע סיפוריהן השונים של מלכותיו של קרישנה, הוכו בנות משפחת הקורו בתדהמה. מלאות הערצה לזיקתן ואהבתן העזה של המלכות לקרישנה, הן לא יכלו שלא להזיל מעיניהן דמעות.
ובעוד הנשים שקועות בשיחתן והגברים עסוקים בשיחות דומות, הופיעו במקום כמעט כל הקדושים והסגפנים החשובים מכל רחבי תבל. הם באו כדי לחזות בקרישנה ובבלראמה. מן החשובים שביניהם היו שם קרישנה־דויפאינה ויאסה, הקדוש הדגול נארדה, צ׳יונה, דולה, אסיתה, וישואמיתרה, שתאננדה, בהרדואג׳ה, גותמה, התגלות האל פרשוראמה בלויית תלמידיו, וסישטהה, גאלוה, בהריגו, פולסתיה, קשיפה, אתרי, מארקנדיה, בריהספתי, דויתה, תריתה, אקתה, ארבעת הקומארים בניו של ברהמא—סנקה, סננדנה, סנאתנה וסנתקומארה; גם אנגירה, אגסתיה, יאג׳נולקיה וואמדוה.
המלכים, לרבות מהאראג׳ה יודהישטהירה, שאר הפאנדוים, וקרישנה ובלראמה, כולם התרוממו מיד ממושביהם לכבודם והשתחוו לפני החכמים גדולי העולם הללו. אחר כך ערכו להם קבלת פנים—הוצעו להם מושבים, שטפו את רגליהם במים, והגישו להם פירות עסיסיים, זרי פרחים, קטורת ומשחת עץ סנדל. המלכים, ובראשם קרישנה ובלראמה, סגדו להם אז על־פי כללי הפולחן הודי. ואחרי שהקדושים כולם ישבו להם בנוחיות, פתח קרישנה, שירד עלי־אדמות כדי לגונן על עקרונות הדת, ופנה לברך אותם בשם כל המלכים ששם. הכול השתתקו אז, להוטים לשמוע ולהבין את דבריו.
קרישנה אמר: ״הלל לכל הקדושים והפרושים שכאן! היום הפכו חיינו למוצלחים. היום התגשמה מטרת חיינו, כי זכינו לחזות היום בפניהם של קדושים נעלים ובני חורין, אותם אפילו האלים־למחצה מעדן מתאווים לראות. הטירונים בשירות המסור, שמשתחווים רק לפני דמותו של האל שבמקדש מבלי להבין שהאל מצוי בלבו של כל אחד, או מי שסוגדים לאלים־למחצה השונים לצורך הגשמת תאוותיהם—אלה אינם מסוגלים להבין את חשיבותם של קדושים כאלה. וכיוון שאינם מבינים זאת, גם אינם יודעים להפיק את הברכה שטמונה בקבלת פניהם, בראייתם בעיניים, בנגיעה בכפות רגליהם, בדרישה בשלומם, או בסגידה להם.״
מתרגלי דת טירונים אינם מבינים את חשיבותם של מהאתמות גדולים. אלה הולכים למקדש ומשתחווים לפני המורתי של האל כמתוך מיצווה או שיגרה. מי שהתעלה למישור רוחני גבוה יותר מבין כבר את חשיבותם של המהאתמות והדבקים, ומנסה לספק אותם. משום כך קרישנה אמר שהטירונים אינם מסוגלים להבין את חשיבותם של קדושים, דבקים או פרושים.
קרישנה המשיך: ״לא די בהליכה ורחצה במקומות קדושים ובצפייה במורתי שבמקדש כדי להיטהר. רק מי שפוגש בדבק דגול, מהאתמא שהינו נציגו של אלוהים—רק הוא זוכה להיטהר. לצורך היטהרות, ישנה הוראה לסגוד לאש, לשמש, לירח, לאדמה, למים, לאויר, לשמים ולמחשב. הסגידה ליסודות הללו ולשליטיהם מטהרת מהשפעתה של קנאה. אולם חטאיו של צר העין מתבטלים כולם על־ידי שירות לנשמה דגולה. קדושים מכובדים ומלכים רמי יחס, האמינו לי שאותו אדם שחושב שגוף זה העשוי משלושה מרכיבים—ליחה, מיצי מרה ואויר—הינו הוא עצמו, וחושב את בני משפחתו ושארי בשרו לשלו, גם סוגד לדברים חומריים, ומבקר באתרים קדושים רק כדי לרחוץ בהם, מבלי להתרועע עם הקדושים ששם—אדם כזה אפילו שצורתו צורת אדם, הינו בסך הכול חיה, כמו חמור.״
דממת מוות השתררה בקרב הקדושים בשעה שקרישנה, הסמכות העליונה, דיבר כך, בכובד ראש ובעמקות. הם נדהמו מיכולתו המופלאה להסביר את פילוסופית החיים העליונה בצורה כה מתומצתת. פרט לאנשים מתקדמים מאד בידע רוחני, הכול חושבים את גופם לעצמם, את בני משפחתם לשלהם, ואת ארץ מולדתם לנערצת. מתפיסת חיים כזו צמחה הלאומנות של ימינו. קרישנה מגנה גישה כזו, הוא מגנה גם אותם אנשים שטורחים והולכים לאתרים קדושים כדי לרחוץ בהם, מבלי להתרועע עם הדבקים והמהאתמות שחיים שם. אנשים כאלה משולים לשוטה שבחיות—החמור.
אחרי שהמאזינים שקלו את דבריו של קרישנה, אלה הסיקו שהינו אכן אישיות אלוה; הוא משחק כבן אנוש רגיל שגופו המסוים נכפה עליו בתגובה למעשי עברו, אף שלמעשה הוא בחר להופיע כך כדי ללמד את כלל האנשים כיצד להשיג את השלמות האנושית.
עתה, אחרי שהסיקו שהוא אכן אלוה העליון, פנו אליו החכמים ואמרו: ״אל יקר, אנו, מנהיגי החברה האנושית, אמורים לדעת את תורת החיים הנכונה, אולם אפילו אנחנו מתבלבלים מתעתועי אונך החיצוני. אנחנו מופתעים לגמרי מהתנהגותך; נוהג כמו אדם רגיל, אתה מסתיר את זהותך האמיתית כאישיות אלוה, ומשום כך אנו סבורים שעלילותיך מופלאות מאד.״
״באמצעות אונך אתה בורא את כל עולם התופעות, על שלל שמותיו וצורותיו, אתה גם מקיים אותו וגם מחריב אותו, ממש כמו שהאדמה נשארת כמות שהיא, אף שמניבה שלל אבנים, עצים, ושאר דברים שונים, באינספור שמות ופנים. אתה בורא באמצעות אונך תופעות לאינספור, אולם בעצמך נשאר בלתי מושפע ממעשים כאלה. אלוה יקר, אנחנו נאלמים דום למראה מעשיך המופלאים; אתה נשגב לבריאה החומרית כולה, אתה הריבון העליון ונשמת־העל שבכל ישות חיה, ואף־על־פי־כן אתה מופיע עלי־אדמות באמצעות אונך הפנימי ומגונן על הדבקים ומכחיד את הרשעים. כך אתה שב ומכונן את עקרונות הדת הנצחית, אותם שכחה החברה האנושית, בגלל מעורבות ממושכת עם האנרגיה החומרית. אתה הוא יוצר השיטה החברתית של מעמדות חברתיים ושלבים רוחניים, שנקבעים על־פי איכות ועבודה. וכאשר שיטה זו משתבשת בגלל אנשים זדוניים, אתה מופיע ושב ומתקן אותה.״
״הידע הודי מיצג את לבך הטהור. סיגופים, לימוד הודות, והשתקעות בהגות—אלה כולם מובילים להבנת עצמיותך בהיבטיך הנגלים והבלתי נגלים. עולם התופעות הינו בסך הכול גילוי של אונך המופשט והשורה בכול, כי אתה בעצמך, אישיות אלוה המקורי, אינך נגלה בו. אתה נשמת־העל, אתה הברהמן העליון. רק מי שמקיימים את התרבות הברהמינית יכולים להבין את האמת אודות דמותך הנשגבת. אתה חולק משום כך כבוד רב לבראהמנים, ונחשב איפוא, לגדול חסידי התרבות הברהמינית ונודע כברהמניה־דוה. אתה מגלם את המזל המבורך כולו, אתה גם מפלטם היחיד של הקדושים; משום כך אנו סבורים שעתה, אחרי שפגשנו בך, הגיעו חיינו לשלמות, גם כל השכלתנו, סיגופינו, וחקירותינו במדע הנשגב. למעשה, אתה הוא המטרה העליונה של התהליכים הרוחניים כולם.״
״ידיעתך הינה חסרת גבולות ודמותך נשגבת וקיימת לעד במלוא החדווה והידע. אתה אישיות אלוה העילאי, הברהמן העליון, הנשמה העליונה. עתה, מכוסה באונך הפנימי, יוגמאיא, אתה מסתיר באופן זמני את אוניך הבלתי מוגבלים, ואף־על־פי־כן ביכולתנו להבין את מעמדך הרם, ומשום כך הרינו משתחווים לפניך. אלוה יקר, משתעשע בעלילות כבן אנוש, אתה מסתיר עתה את שיפעתך הנשגבת; מסיבה זו כל המלכים שכאן, לרבות בני משפחת הידו שממש חיים איתך ואוכלים ויושבים איתך—אפילו הם אינם מסוגלים להבין שאתה הינך סיבת כל הסיבות, נשמתו של כל אחד, ומקור הבריאה הראשוני.״
״בלילה, בשעת חלימה, אנו חושבים את הדמויות הדמיוניות שמופיעות בחלום לאמיתיות, גם את גופנו הדמיוני שבחלום אנו חושבים לאמיתי, ושוכחים שמלבדו קיים גם גוף אחר, אמיתי, שפועל בעירות. כזו גם הנשמה המותנית והמבולבלת; זו חושבת עינוג חושים לאושר אמיתי.״
״הנשמה הרוחנית, בחתירתה לענג את חושי גופה החומרי, מתכסה כליל ותודעתה נכתמת בחומרנות. ורק בגלל תודעה חומרית לא ניתן להבין את אלוהים. היוגים הגדולים כולם מתאמצים לעורר את מודעותם לך, קרישנה, באמצעות תירגול בוגר של שיטת היוגה; הם מבקשים להבין את כפות רגלי הלוטוס שלך ולהגות בדמותך הנשגבת. כי רק כך ניתן לבטל את מאגר התגובות למעשי החטא כולם. נאמר שמימי הגנגס בכוחם לטהר את האדם מכמות אדירה של חטאים. אולם מים אלה הינם מהוללים רק בזכות כפות רגליך. הם אגלי זיעה אשר נוטפים מרגליך דמויות הלוטוס. היום התברכנו מאד, כי זכינו לראות את רגליך. אלוה יקר, כולנו דבקים מסורים לך; הייה נא רחום עמנו והענק לנו את חסדך. מי שהפך לבן חורין באמצעות שירות מסור ומתמיד, אינו נגוע עוד בשלוש המידות החומריות, וזכאי להתעלות לממלכת אלוהים שבעולם הרוחני.״
הקדושים סיימו את תפילותיהם לאל, ועתה היו מוכנים לשוב לאאשרמים שלהם וכבר עמדו לבקש רשות מן המלכים דהריתראשטרה ויודהישטהירה. אלא שאז ניגש אליהם וסודוה, אביו של קרישנה והמהולל בצדיקים, ובענווה רבה השתחוה לרגליהם. הוא אמר, ״קדושים יקרים, אתם מכובדים אפילו מן האלים־למחצה, ומשום כך הריני משתחווה לפניכם. אם בקשתי נראית לכם, קבלו נא את משאלתי האחת והגידו לי מהו אותו מעשה צדקה שעשייתו מכפרת על התגובות למעשים כולם.״
נארדה, שהיה ראש כל החכמים ששם, השיב אז. ״חכמים וקדושים,״ הוא אמר, ״ראו כמה נפלא! וסודוה, אף שקיבל את קרישנה כבנו והפך לאביו של אלוהים, הרי שבזכות טוב לבו ופשטותו הרבה, הוא מבקש עתה לדעת כיצד יזכה באושר וברכה. נאמר שקירבה מולידה זילזול. ואכן, מאחר שוסודוה חושב את קרישנה לבנו, הוא אינו מתייחס אליו ביראת כבוד. זה דומה לאותם אנשים שחיים על גדות הגנגס, אולם לא יודעים את חשיבותו של הנהר והולכים הרחק, לאתרי קודש אחרים, כדי להתרחץ. ומאחר שקרישנה, שידיעתו עליונה מכול, נמצא כאן בעצמו, אין שום סיבה לשאול לעצתנו.״
״קרישנה אינו מושפע מתהליך הבריאה, הקיום והחורבן; גם ידיעתו אינה מושפעת מדבר מחוצה לו, והוא אינו מושפע מפעילותן של המידות החומריות, שגורמות לדברים להשתנות במהלך הזמן. דמותו הנשגבת הינה מלאה בידע שלעולם אינו נכתם בבערות, בגאוה, בהתקשרות עזה, בקנאה או בעינוג חושים. זאת משום שידיעתו אינה כפופה לחוקי הקרמה—בין אם זו חיובית, ובין אם זו שלילית—גם אינה מושפעת משלוש המידות החומריות. איש אינו גדול ממנו או שווה לו; הוא הסמכות העליונה, אישיות אלוה.״
״אדם מותנה חושב אולי שנשמה מותנית, אשר מכוסה בחושיה, במחשבה ובתבונתה החומריים, הינה זהה לקרישנה. אלא שקרישנה דומה לשמש, שלעולם אינה מתכסה, אפילו שנראה לפעמים כאילו מכסים אותה עננים, שלג, ערפל או כוכב כלשהו. רק מחוסר תבונה חושב מי שעיניו מכוסות בדברים הללו, שזו השמש שמכוסה. וכמותו מי שמושפע מחושיו ומכור לתענוגות חומריים—הלה לא מסוגל לראות בבירור את אלוהים.״
או אז, בנוכחות קרישנה, בלראמה, ועוד מלכים רבים, פנו החכמים ששם אל וסודוה, ולפי בקשתו, נתנו הוראותיהם: ״ביצוע הקרבות לוישנו, כמומלץ בכתובים, מתוך אמונה ומסירות—רק זה בכוחו לבטל את תגובות הקרמה, או את התשוקות שדוחפות את האדם לפעילות למען גמול. וישנו הינו מושא ההקרבות כולן, וכל אותם גדולים בחכמה שיודעים לחדור בעד גורם הזמן ולראות עבר, הווה ועתיד, גם מי שלמדו לראות בעיני כתבי הקודש—אלה כולם מורים פה אחד על סיפוקו של וישנו כאמצעי היחיד לטיהור האבק החומרי שהצטבר בלב; כי עצם סיפוקו סולל לאדם את נתיב הגאולה ומקנה לו חדווה נשגבת. הסגידה לאישיות אלוה, שידוע כפורושותתמה, הינה הנתיב המבורך היחיד לאיש משפחה מכל מעמד חברתי (בראהמנה, קשתרייה ווישיה).״
״הנשמות המותנות שבעולם החומרי כולן חדורות בתשוקה לשלוט במשאבי הטבע החומרי. הכול רוצים לצבור ממון וליהנות מחייהם כמידת האפשר; הם מתאווים לאשה, לבית ולילדים, ובקיצור, להיות מאושרים בחיים אלה, ולהגיע לעדן בבאים. אלא שהתשוקות הללו בעצמן הינן הסיבה לשיעבודם החומרי. מכאן שכדי להגאל משיעבוד עליהם להקדיש את נכסיהם, שהרויחו ביושר, לסיפוקו של וישנו.״
״השירות המסור לאל הינו התהליך היחיד שמסוגל לשים קץ לתשוקות החומריות. מי שהשיג שליטה עצמית, אפילו הינו בעל משפחה, חייב לוותר על שלושת סוגי התשוקות החומריות, כלומר על השאיפה לשיפעה חומרית, השמחה שבקרב אשה וילדים, וההתעלות לכוכבי עדן—אדם כזה נוטש לבסוף את חיי המשפחה ופונה לחיי פרישות, ומקדיש עצמו כליל לשירותו של האל. הכול—גם מי שנולד למשפחה רמת יחס כגון בראהמנה, קשתרייה או וישיה—כולם הינם בעלי חוב לאלים־למחצה, לאנשי חכמה ודעת, לאבות המשפחה הקדומים, לישויות חיים שונות וכו׳. כדי לשלם את חובם, עליהם לבצע הקרבות שונות, ללמוד את הודות, ולהוליד ילדים במסגרת חיי משפחה דתיים. ומי שפורש מן החיים בטרם שילם את חובותיו, אין ספק שיפול מעמדתו. היום שילמת כבר את חובך לאבות המשפחה ולחכמים. עתה, אם תבצע הקרבות, תגמור גם עם חובך לאלים־למחצה, ותוכל למצוא מקלט מוחלט באישיות אלוה. וסודוה יקר, אין ספק שכבר ביצעת מעשי צדקה רבים בחיים קודמים, כי אלמלא כן, כיצד נהיית אב לאלוהים—קרישנה ובלראמה?״
למישמע דבריהם של החכמים, וסודוה הצדיק השתחווה לרגליהם, וכך ריצה אותם. הוא בחר אותם אז לשמש ככוהני ההקרבות, ואלה, מצדם, הורו לו לאסוף את כל הפריטים הדרושים לביצוע יג׳נה באתר הקודש שם. וסודוה היה מוכן עכשיו להתחיל; בני הידו כולם התרחצו, התלבשו בבגדים מפוארים, והתקשטו בתכשיטים ובזרים מלוטוסים. גם נשותיו של וסודוה כולן לבשו הדר ועדו תכשיטים ומחרוזות זהב. הן ניגשו עתה אל זירת ההקרבה, נושאות בידיהן את תשמישי הקודש.
כשהכול היה ערוך כך ומוכן, בקעו לפתע צלילי מרידנגות, קונכיות, תופי דוד, ושאר כלי נגינה. רקדנים ורקדניות החלו לחולל, זמרים מקצועיים—הסותות והמאגדהים—שוררו תפילות, והגנדהרוים ונשותיהם זימרו שירים מבורכים בקולם הערב. וסודוה משח את עיניו בתרחיץ מיוחד, ואת גופו משח בחמאה, ואז התיישב עם שמונה עשרה נשותיו, ובראשן דוקי, לפני הכוהנים, לטקס האבהישקה המטהר. הטקסים כולם נערכו בדקדקנות, על־פי הכללים, ווסודוה, מוקף בנשותיו, נראה כמו הירח המוקף בכוכבים. וסודוה, מבצע ההקרבה, היה לבוש בעור צבי, אולם נשותיו היו לבושות בסארים נאים, ובצמידים, מחרוזות, פעמוני קרסול, עגילים ושאר תכשיטים שכאלה. מוקף בנשותיו, הוא נראה יפה מאד, כמו היה זה מלך עדן שמבצע את הקרבן הזה.
גם קרישנה ובלראמה התיישבו אז בזירה הגדולה, עם נשותיהם, ילדיהם וקרוביהם, ונראה שאישיות אלוה נמצא שם עם ישויות החיים—חלקיקיו—ועם כל שלל אוניו. הכתובים מלמדים שקרישנה ניחן באונים ובחלקים לאינספור. והנה עתה, בזירת הקרבן, יכלו הכול ממש לראות כיצד האל קיים לעד עם שלל אוניו. קרישנה הופיע שם בדמות נאראינה, ובלראמה הופיע בדמותו כסנקרשנה, מאגרן של כלל ישויות החיים.
וסודוה ביצע לסיפוקו של וישנו הקרבות שונות, כגון ג׳יותישטומה, דרשה ופורנמאסה. אחדות מן היג׳נות היו מסוג פראקריתה, ואחרות היו סוריסתרה או ויקריתה. הוא ביצע אחר כך גם את הקרבת האגניהותרה, מציע את כל פריטי הטקס כנדרש, וכך ריצה כליל את וישנו. סיפוקו של וישנו הינו תכלית כל הקרבה. מכל מקום, בתקופתנו, תקופת קלי, קשה מאד להשיג את כל הפריטים אשר דרושים להקרבות כאלה; אין לאנשים בדרך כלל את האמצעים הדרושים, גם אין להם את הידע הדרוש או את הרצון לכך. בתקופה זו האנשים הינם לרוב חסרי מזל, מלאי חרדות, ומוטרדים תמיד מפגעים שונים, ומשום כך ההקרבה היחידה שמומלצת להם זה ביצוע סנקירתנה־יג׳נה—הסגידה לשרי צ׳יתניה באמצעות סנקירתנה.
עם תום ההקרבות, וסודוה חילק לכוהנים ממון רב, גם בגדים, תכשיטים, פרות, אדמה ומשרתות. נשותיו ביצעו אז את טקס רחצת האובהריתהה וביצעו את חלקן בהקרבה, הידוע כפתניסמיאג׳ה. אחרי שהציעו את כל האביזרים הדרושים, רחצו כולם יחדיו באגמים שחפר פרשוראמה, אשר ידועים כראמה־הרדה. עתה, לבושים בבגדים ובתכשיטים חדשים, הם חילקו את כל הבגדים והתכשיטים שלבשו לפני הרחצה למשתתפים מישניים באירוע, כגון זמרים, רקדנים ועוד כמותם.
חשוב לציין שחלוקה נדיבה של נכסים הינה חלק בלתי נפרד מביצוע ההקרבה. בתחילה מעניקים תרומות לבראהמנים ולכוהנים, ועם סיום ההקרבה מעניקים את הבגדים והתכשיטים המשומשים למשתתפים המישניים.
עתה, אחרי שחילקו את החפצים המשומשים לזמרים ולקריינים, לבושים בבגדיהם ובתכשיטיהם החדשים, וסודוה ונשותיו האכילו לשובע את כל הנוכחים, החל בבראהמנים וכלה בכלבים. ואז נאספו יחדיו כל ידידיו של וסודוה, בני משפחתו, נשותיו וילדיו, גם כל המלכים ובני שושלות וידרבהה, קושלה, קורו, קאשי, קקיה וסרינג׳יה. כוהני הדת, האלים־למחצה, הציבור הרחב, גם האבות הקדומים, רוחות הרפאים והצ׳ארנים—כולם קיבלו גמולם במתנות רבות ורוב כבוד, ועתה פנו הנאספים לבקש את רשותו של קרישנה, בעלה של אלת המזל, לפרוש משם. מפארים את ההקרבה המושלמת שוסודוה ביצע, הם פנו אז, איש איש, לביתו.
כאשר המלך דהריתראשטרה, וידורה, יודהישטהירה, בהימה, ארג׳ונה, בהישמדוה, דרונאצ׳אריה, קונתי, נקולה, סהדוה, נארדה, שרי ויאסדוה ועוד בני משפחה וקרובים—כאשר אלה עמדו להיפרד, הם חשו צער רב וחיבקו את בני הידו ברגש עז. רבים מן הנאספים בזירת ההקרבה פנו כבר לדרכם, ועתה ניגשו קרישנה ובלראמה עם המלך אוגרסנה לרצות את תושבי ורינדאונה, ובראשם ננדה מהאראג׳ה ורועי הבקר. הם העניקו להם שפע של מתנות משלל סוגים כדרך של סגידה ורצון לשמח אותם. ותושבי ורינדאונה, מתוך ידידות עמוקה, נשארו עמם שם עוד זמן רב.
אחרי ביצוע ההקרבה וסודוה חש מסופק לחלוטין ואושרו לא ידע גבול. מוקף בכל בני משפחתו, הוא תפס אז בידו של ננדה מהאראג׳ה ואמר לו: ״אחי היקר, אישיות אלוה יצר כבלים עבותים שנקראים כבלי אהבה. אני סבור שאפילו גדולי החכמים והקדושים מתקשים לנתק כבלים שכאלה. אחי, הראת כלפי רגשות אהבה עזים, ואני לא יכולתי להשיב עליהם. משום כך אני חש עצמי ממש כפוי טובה. התנהגותך מאפיינת אדם קדוש, אולם אני לעולם לא אצליח להשיב לך כגמולך. אין ביכולתי להשיב לך על ידידותך הרבה, ואף־על־פי־כן אני בטוח שעבותות האהבה שבינינו לא ינתקו לעולם. הם ימשכו לעד, למרות חוסר יכולתי לגמול לך. אני רק מקווה שתסלח לי על אי יכולת זו.״
״אחי היקר, בהתחלה הייתי שבוי במעצר ולא יכולתי לשרת אותך כידיד. ואילו עתה, למרות שאני משופע עד מאד, בגלל שיפעתי החומרית, הפכתי לעיוור, ומשום כך גם עכשיו איני מסוגל לספק אותך כראוי. אולם אתה, אחי, הינך מיטיב כל כך ועדין, ונכון לחלוק את מלוא הכבוד לזולתך, מבלי לבקש כל כבוד לעצמך. מי שמבקש להתקדם בחייו, אל לו לצבור לו נכסים חומריים רבים מדי שגורמים לעיוורון ויהירות, אלא לדאוג לידידיו ולקרוביו.״
בשעה שוסודוה דיבר כך אל ננדה מהאראג׳ה, הוא התרגש כל כך מידידותו של ננדה ומן המעשים הנפלאים שעשה עבורו, עד כי דמעות הציפו את עיניו והוא החל להתייפח. וננדה מהאראג׳ה, מבקש לשמח את וסודוה, חברו, וברוב אהבתו לקרישנה ובלראמה, נשאר עוד שלושה חודשים בחברתם. עם תום שלושת החודשים, ניסו בני הידו לשמח את תושבי ורינדאונה בשלל מתנות לסיפוקם המלא. הם העניקו להם בגדים, תכשיטים, ושאר דברי ערך. וסודוה, אוגרסנה, קרישנה, בלראמה, אודדהוה ועוד מבני הידו נתנו גם מתנות אישיות לננדה מהאראג׳ה ולבני לוייתו, ועתה, אחרי קבלת מתנות הפרידה, הם יצאו לעבר ורג׳בהומי, ורינדאונה. אלא שלבם נשאר עם קרישנה ובלראמה, וכך יצאו תושבי ורינדאונה לכפרם ללא לבם.
עתה, אחרי שפרשו כל הידידים והמבקרים, נוכחו בני הורישני שעונת הגשמים מתקרבת, והחליטו לשוב לדוארקא. הם היו מסופקים כליל, משום שחשבו את קרישנה לכל מכול. עם שובם, כולם תיארו בשמחה את ההקרבה שוסודוה ביצע, גם את פגישותיהם עם ידידיהם השונים ודורשי טובתם, ושאר האירועים שפקדו אותם במסעם לאתרי הקודש.