גרגמוני ערך את טקס מתן השם בחשאי, ברפת של ננדה מהאראג׳ה
אחרי האירוע בו קרישנה הציג בפני אמא ישודא את מראה כל היקום בפיו, ביקש וסודוה מגרגמוני, כוהן משפחתו, לבקר אצל ננדה מהאראג׳ה ולערוך תחזית אסטרולוגית לעתידו של קרישנה. גרגמוני היה איש קדוש וחכם שביצע סיגופים רבים והתמנה לכוהן שושלת הידו. על כן רבה היתה שמחתו של ננדה כאשר הלה הגיע לביתו. הוא מיד נעמד והשתחווה לפניו בידיים צמודות, ובכך קיבל את פניו וסגד לו כמו היה הוא האל העליון עצמו. הוא הציע לו מושב נאה, ואחרי שהתיישב, פנה אליו בנועם: ״בראהמנה יקר, אתה מופיע בבתיהם של אנשי משפחה רק כדי להאיר אותם בידע. טרודים בחובות הבית, אנחנו שוכחים את חובתנו האמיתית – הגשמה רוחנית. עתה באת כדי לעורר אותנו לחיים רוחניים שכן זוהי סיבתך היחידה לבקר אנשים כמותנו.״ ואכן, אין זה מעניינו של איש קדוש לבקר בבתיהם של אנשי משפחה שחייהם סובבים כליל סביב כסף. ואם נשאל, ״מדוע אלה אינם פונים בעצמם לקדושים לצורך הארה?״ התשובה היא שלבם הפך דל וקטנוני. רוב בעלי המשפחות בטוחים שהדאגה לענייני המשפחה היא חובתם הראשונית, וכי זו קודמת להגשמה עצמית או להארה בידע רוחני. רק מתוך חמלה מבקרים איפוא, הבראהמנים בבתיהם.
ננדה מהאראג׳ה פנה אל הכוהן כאל אחד מהמוסמכים הגדולים במדע האסטרולוגיה. התחזיות שעל־פי מדע זה, כגון מועד התרחשותם של ליקוי חמה או ירח, כרוכות בחישובים מורכבים. על־פי תחשיבים אלה ניתן לצפות את העתיד בבהירות רבה. גרגמוני היה בקי ומיומן מאד במדע זה. מדע האסטרולוגיה מגלה גם את מעשיו של האדם בחייו הקודמים, שמכתיבים את הנאותיו או סבלותיו בחיים אלה.
ננדה מהאראג׳ה כינה אותו אז הטוב שבבראהמנים. בראהמנה הוא מי שיודע את העליון. ומבלי לדעת את האמת העליונה, אל לו לאיש להיקרא כך. המילה שמופיעה כאן היא ברהמוידאם, או מי שמיטיבים לדעת את העליון. בראהמנה מיומן אמור לערוך טקסי טהרה לבני מעמדות הביניים, כלומר לקשתרייות ולוישיות, ולכן נחשב למורה הרוחני או לכוהן הדת שלהם. שודרות, לעומתם אינם מקיימים טקסים שכאלה. ננדה מהאראג׳ה היה וישיה, והחשיב את גרגמוני לבראהמנה מעולה. לפיכך ביקש אותו שיטהר את שני בניו המאומצים – קרישנה ובלראמה. הוא הדגיש גם שכמו שני אלה, צריך כל בן אנוש לקבל מיד עם היוולדו בראהמנה מיומן כמורה רוחני.
עתה, בתשובה לבקשתו, אמר גרגמוני: ״וסודוה שלח אותי לבצע את טקסי הטהרה לשני הבנים, ובמיוחד לקרישנה. אני כוהן הדת שלו ובדרך כלשהי נראה לי שקרישנה הוא בנה של דוקי.״ מתחשיביו האסטרולוגיים התחוור לו שקרישנה נולד לדוקי ואחר כך נמסר להשגחתו של ננדה מהאראג׳ה, כל זה ללא ידיעתו של ננדה מהאראג׳ה. בעקיפין הוא אמר עתה שקרישנה ובלראמה שניהם בניו של וסודוה. על בלראמה ננדה מהאראג׳ה ידע כבר, שהרי אמו, רוהיני, התגוררה אצלו, אולם לא ידע כי גם קרישנה הוא בנו של וסודוה. עתה גרגמוני חשף בעקיפין עובדה זו. הוא גם הזהיר שאם בעצמו יבצע את טקס הטהרה, מיד יבין קמסה החוטא שקרישנה הוא בנם של דוקי ווסודוה. החישובים האסטרולוגיים הראו שילדה השמיני של דוקי לא היה בת, כפי שהכול חשבו עד אז. הוא רמז למעשה, שהבת נולדה לישודא, ושקרישנה, בנה של דוקי, הוחלף איתה. אותה ילדה, דורגא, גם הודיעה לקמסה שהילד שיהרוג אותו כבר נולד במקום כלשהו. לכן אמר גרגמוני, ״אם אעניק לבנך שם, וילד זה אמור להגשים את נבואתה של האלה, עלול לבוא הדמון המרושע ולנסות להרוג אותו אחרי הטקס ואני איני רוצה להיות אחראי לפורענות שכזו.״
ננדה מהאראג׳ה השיב: ״אם נשקפת סכנה, עדיף לא לערוך את טקס מתן השם בפאר. מוטב אולי רק לזמר את המיזמורים הודיים ולבצע את תהליך הטהרה. אנו משתייכים למעמד כפולי־הלידה, ובואך לכאן הוא הזדמנות נפלאה. ערוך נא טקס פשוט.״ ננדה מהאראג׳ה העדיף לערוך את הטקס בצנעה, ובלבד שגרגמוני יבצע אותו.
כך, להפצרותיו, ערך גרגמוני את טקס מתן השם בחשאי, ברפת של ננדה מהאראג׳ה. הוא אמר לננדה מהאראג׳ה שבלראמה, בנה של רוהיני, יהווה מקור שמחה לבני משפחתו ולקרוביו, ויקרא משום כך ראמה. הוא יהיה גם חזק מאד ויקרא לכן, בלראמה. כמו כן אמר ״שמו יהיה גם סנקרשנה; בגלל הקשר העז והמשיכה שבין משפחתך למשפחת הידו.״ גרגמוני נתן אם כן, לבנה של רוהיני שלושה שמות – בלראמה, סנקרשנה ובלדוה. מכל מקום, הוא הקפיד שלא לגלות את העובדה שגם בלראמה הופיע ברחמה של דוקי והועבר משם לרחמה של רוהיני. קרישנה ובלראמה שניהם במקורם בניה של דוקי, ומכאן שהם אחים אמיתיים.
״באשר לילד השני,״ אמר גרגמוני, ״ילד זה נולד ביוגות (עידנים) שונות בצבעים שונים. תחילה היה גופו לבן, אחר כך אדום, לאחר מכן צהוב, ועתה הוא הופיע בשחור. מאחר שהיה קודם בנו של וסודוה, יהיה שמו ואסודוה, כמו גם קרישנה. יהיו שיקראו לו ואסודוה, ויהיו שיקראו לו קרישנה. אולם דע כי עוד רבים עד מאוד שמותיו, בהתאם למעשיו השונים ועלילותיו.
גרגמוני גם רמז שהילד יקרא גירידהרי, בגלל המעשה המופלא של הרמת גבעת גוורדהנה. הוא יכול היה לדעת עבר ועתיד ולכן הוסיף, ״אני יודע הכול אודות מעשיו של הילד ושמותיו, אך אין איש זולתי שיודע. ילד זה יהיה מקור שמחה לרועי הבקר ולפרות, ויהיה אהוב מאד בורינדאונה. הוא יביא לכם ברכה רבה, ובזכות נוכחותו תגברו על פורענויות חומריות רבות, למרות גורמים עוינים.
גרגמוני המשיך: ״מלך ורג׳ה, בלידותיו הקודמות הירבה ילד זה לגונן על צדיקים מפניהם של חומסים וגנבים, כל אימת שהשלטון התערער. בגלל כוחו הרב, כל מי שיהפוך לדבקו, לא יסבול מאויבים לעולם. נאראינה יגונן על דבקיו של ילדך, ממש כמו שהאלים־למחצה מוגנים תמיד בידי וישנו. כאשר יגדל, ישווה בכל – בכוחו, ביופיו ובשיפעתו, לנאראינה. עצתי איפוא, שתקפיד ותגונן על התבגרותו התקינה.״
גרגמוני הסביר לננדה מהאראג׳ה שבגלל מסירותו הרבה לנאראינה, העניק לו האל בן ששווה לו בכול. אולם גם ציין, ״דמונים רבים יבואו להטריד אותו; היה זהיר ודרוך!״ כך שיכנע גרגמוני את ננדה מהאראג׳ה שנאראינה עצמו הפך לבנו. בסיום הטקס ולאחר שפיאר ושיבח את מעלותיו הנשגבות, הוא שב לביתו. ואילו ננדה מהאראג׳ה חשב עצמו למבורך באדם, והיה מאושר על מזלו.
קרישנה ובלראמה מוצאים את הכדים בחשיכה בגלל זוהר התכשיטים שלגופם
זמן קצר אחרי הטקס התחילו קרישנה ובלראמה לזחול על ברכיהם, ובזחילתם שימחו מאד את אמהותיהם. הם נעו סביב בחן, מפיקים צלילים קסומים מהפעמונים שעל מותניהם וקרסוליהם. לפעמים, ממש כמו ילדים רגילים, היו נבהלים מאנשים זרים, וממהרים אז לאמהותיהם. לפעמים גם היו נופלים ומתלכלכים באדמה או בבוץ של ורינדאונה, ושבים הביתה מרוחים כליל בבוץ ובזעפרן. רוהיני וישודא כאמהות מסורות משחו אותם בזעפרן ובמשחת עץ סנדל, אולם אחרי שזחלו באדמה הבוצית, הם היו מרוחים גם בעפר. כאשר היו מגיעים אל אמהותיהם, אלה מיהרו להרים אותם אל חיקן ולהניק אותם, מכסות אותם בחלקו התחתון של הסארי. בשעה שהתינוקות ינקו משדיהן, הן הבחינו בשיניים קטנות מבצבצות וסימני גדילה כאלה עוד העצימו את שמחתן. לעיתים היו הפעוטים השובבים זוחלים לרפת, תופסים בזנבו של עגל, ונעמדים. העגלים המוטרדים, היו פותחים במרוצה, והילדים נגררים אחריהם בתוך הבוץ והגללים. ישודא ורוהיני היו אז מזמינות את כל חברותיהן הגופיות שבשכנות לראות את המחזה המבדח, ולמראה שעשועי ילדות שכאלה, היו כולן נמלאות חדווה נשגבת, נהנות וצוחקות בקול.
קרישנה ובלראמה היו חסרי מנוחה, ואמהותיהם, למרות חובות הבית, היו טרודות כל הזמן בניסיון לגונן עליהם מפני פרות, שוורים, קופים, מים, אש וציפורים. בגלל החרדה המתמדת למלא את חובות הבית ולגונן על הילדים, הן לא ידעו שלווה. בתוך זמן קצר קרישנה ובלראמה נעמדו והתחילו לנוע קצת על רגליהם. כאשר התחילו ללכת, הצטרפו אליהם ילדים בני גילם, ויחדיו הם הסבו את העונג הנשגב מכול, לגופיות, ובמיוחד לאמא ישודא ולרוהיני.
"קרישנה ובלראמה שלך גם נהנים מאד לגנוב את מלאי היוגורט והחמאה שלנו"
הגופיות, ידידותיהן של ישודא ורוהיני, כולן נהנו ממשובות הילדות ותעלולי השניים בורינדאונה. כדי להעצים את חדוותן, הן התאספו יחדיו, והלכו להתלונן בפני אמא ישודא על ילדיה השובבים. קרישנה ישב שם עם אמו, וכדי שישמע, הן התלוננו בקול: ״ישודא יקרה, מדוע אינך מחמירה עם קרישנה השובב הזה. כל בוקר וערב הוא בא עם בלראמה לבתינו, וממש לפני החליבה הוא משחרר את העגלים. אלה שותים אז את כל החלב מהפרות, וכאשר אנחנו באות לחלוב, אין כבר חלב ועלינו לשוב עם כדים ריקים. כאשר אנו גוערות בהם, הם רק מביטים בחיוך מקסים, ואיננו יכולות לעשות להם כלום. קרישנה ובלראמה שלך גם נהנים מאד לגנוב את מלאי היוגורט והחמאה שלנו, אפילו כאשר הם מוחבאים. כשאנחנו תופסות אותם, הם אומרים ׳למה אתן מאשימות אותנו בגניבה? כאילו שחסר לנו חמאה או יוגורט בבית'. לפעמים הם גונבים חמאה, חלב ויוגורט ומחלקים זאת לקופים, ואחרי שהקופים כבר שבעים ולא אוכלים יותר, מתלוננים הילדים שהחלב, החמאה והיוגורט האלה אינם טובים ואפילו הקופים לא רוצים אותם. הם מנפצים את הכדים ומשליכים אותם לכל עבר. גם כאשר אנחנו מחביאות את החמאה והחלב במקום חשוך ומבודד, שני אלה מוצאים את הכדים בחשיכה, בגלל זוהר התכשיטים שלגופם. ואם במקרה אינם מוצאים, הם ניגשים אל ילדינו הקטנים, צובטים אותם עד שאלה צווחים ומסתלקים. גם אם אנו שומרות את היוגורט והחמאה גבוה, תלויים בנדנדה על התקרה מחוץ להישג ידם, הם עורמים כל מיני תיבות עץ על מטחנת הקמח ומגיעים. וכאשר אינם יכולים להגיע, הם עושים חור בכד. לכן מוטב אולי שתסירי מהם את כל התכשיטים ואת אבני החן.״
בתגובה לתלונות אמא ישודא השיבה: ״בסדר, אסיר מקרישנה את תכשיטיו כדי שלא יוכל לראות עוד את החמאה שמוחבאת בחושך.״ אלא שהנשים היו ממהרות לחזור בהן: ״לא, לא, אל תעשי זאת. מה תועיל הסרת התכשיטים? שניים אלה, איננו יודעות איזה מן ילדים הם. אפילו ללא תכשיטים הם מפיצים מן אור שמסלק את החשיכה.״ אמא ישודא היתה אומרת, ״אם כן, שימרו היטב על מוצריכן, כדי שלא יגיעו אליהם.״ והגופיות היו אומרות, ״למעשה, אנו עושות זאת, אולם לפעמים אנו טרודות בעבודות הבית, ואז שובבים אלה נכנסים בדרך כלשהי לבתינו ומשחיתים הכול. ולעיתים, כאשר אינם מצליחים לגנוב, הם מטילים ברוב כעס מימיהם על הרצפה הנקייה, ולפעמים יורקים עליה. ראי עכשיו את בנך כיצד הוא מאזין לתלונותינו. כל היום הם רק מתכננים תחבולות לגנוב חמאה ויוגורט, ועכשיו הם יושבים שקטים כמו ילדים טובים. ראי את פניו.״ ואמא ישודא, למרות שהתכוונה לגעור בבנה, למראה פניו המסכנות, לא היתה עושה דבר.
אמא ישודא ראתה בפיו של קרישנה את מלוא שיפעתה של הבריאה
יום אחד, בשעה שקרישנה ובלראמה שיחקו עם חבריהם, פנו כל הילדים, עם בלראמה, אל אמא ישודא וסיפרו שקרישנה אכל עפר. אמא ישודא תפסה בידו של קרישנה ואמרה, ״קרישנה שלי, מדוע אכלת עפר בהחבא? ראה, כל חבריך ובלראמה מתלוננים עליך.״ קרישנה, חושש מאמו, השיב, ״אמא יקרה, הילדים האלה, ואפילו אחי בלראמה, כולם משקרים. מעולם לא אכלתי עפר. כאשר שיחקנו היום, בלראמה התרגז עלי, ולכן הלך עם כל הילדים להתלונן עלי. הם כולם רצו שתתרגזי ותנזפי בי. אם את מאמינה להם, אז תסתכלי ותבדקי בתוך פי.״ אמו השיבה, ״אם באמת לא אכלת עפר, פתח את פיך ותראה לי.״ לפקודת אמו, פער אישיות אלוה את פיו, ממש כמו ילד רגיל, אלא שבפיו ראתה אמא ישודא את מלוא שיפעתה של הבריאה. היא ראתה את החלל החיצון שבכל עבר מקיף הרים, איים, ימים, כוכבים, אויר, אש וירח. ובלווית הירח והכוכבים היא ראתה גם את כלל היסודות, מים, שמים ואת הקיום האתרי אשר פושט בכול. גם את כלל העצמיות, את התפיסה החושית ואברי החישה, את שליטי החושים – האלים למחצה, את מושאי החושים כגון צליל וריח, ואת שלוש מידות הטבע החומרי. בתוך פיו של קרישנה היא גם הבחינה בכלל ישויות החיים, בזמן הנצחי, בטבע החומרי, בטבע הרוחני, בפעילות, בתודעה ובצורותיה השונות של הבריאה. היא מצאה בפי הילד את כל אשר קיים בבריאה החומרית, ואף את עצמה, אוחזת את קרישנה בחיקה ומניקה אותו משדיה. מוכת הלם ותדהמה ונפעמת מן המראה, היא תהתה האם זה רק חלום או מציאות מופלאה. היא הסיקה שהיא חולמת, או חוזה במשחק אונו המתעתע של האל וחשבה שדעתה נטרפת והיא מאבדת את שפיותה. אולם אז חשבה, ״אפשר שילדי ניחן בכוח כישוף פלאי שמבלבל אותי וגורם לי לראות מראה מוזר שכזה בפיו. הבה ואשתחווה לאישיות אלוה, שבהשפעת אונו אנו חושבים את גופנו לעצמנו וקניינים חומריים לשלנו.״ ואז הוסיפה, ״הינני משתחווה לפניו, שבהשפעת אונו המתעתע אני חושבת את ננדה מהאראג׳ה לבעלי ואת קרישנה לילדי; אני סבורה שנכסיו של ננדה מהאראג׳ה כולם שייכים לי ורועי הבקר ונשותיהם הם כולם נתיני. אך מקור כל הרעיונות המוטעים הללו הוא באון המשלה של האל. לכן הריני מתפללת שיגונן עלי תמיד.״
ובעודה מתעמקת ברעיונות גבוהים כאלה, שב קרישנה ופרש עליה את אונו הפנימי, כדי שתשוב ותוצף ברגשות אמהיים. מיד אמא ישודא שכחה את מחשבותיה הגבוהות והתמקדה רק במחשבותיה על קרישנה כבנה. היא אימצה אותו אל חיקה ברגש חם. למראה היקום בפיו היא הבינה: ״כלל האנשים, באמצעות תהליך הידע הרגיל, אינם מסוגלים להבין את קרישנה. אולי ניתן להבין אותו באמצעות האופנישדים והודאנתה, או על־ידי שיטת היוגה המיסטית ופילוסופית הסנקהיה.״ אך ברצונו פשוט חשבה אותו לילדה, פרי בטנה.
אין ספק שאמא ישודא ביצעה מעשי צדקה וחסד לאינספור עד שזכתה באמת המוחלטת, אישיות אלוה, כבן שיונק מחלב שדיה. גם מעשיו הטובים של ננדה מהאראג׳ה והקרבותיו, הם מן הסתם רבים מספור, כי זכה שאלוהים יהיה לבנו ויקרא לו אבא.
עולה התהייה מדוע וסודוה ודוקי לא זכו ליהנות מן החדווה הנשגבת שבעלילות ילדות שכאלה, למרות שקרישנה היה בנם האמיתי. עד היום מהללים הקדושים והחכמים את עלילות הילדות של קרישנה ובלראמה אולם וסודוה ודוקי לא זכו ליהנות מהן בעצמם. שוקדוה גוסואמי הסביר את הסיבה למהאראג׳ה פריקשית.
כאשר ברהמא ציוה על הטוב בוסוים, דרונה, ועל אשתו, דהרא, להגדיל את האוכלוסיה, הם אמרו לו: ״אב יקר, אנו מבקשים את ברכתך.״ הברכה שקיבלו היתה שבעתיד, כאשר יוולדו ביקום זה, קרישנה, האל העליון, ישבה את לבבם כליל בדמותו המצודדת מכול – דמות ילדותו. יחסיהם עמו יהיו רבי עוצמה, ודי יהיה לשמוע אודותם כדי לגבור על בערות הלידה והמוות. לברכתו של ברהמא, אותו דרונה הופיע עתה כננדה מהאראג׳ה בורינדאונה, ודהרא הופיעה כאמא ישודא, אשתו.
עתה, כאשר הופיע האל כבנם, היתה מסירותם לו עזה וטהורה. גם שאר הגופיות ורועי הפרות פיתחו, כל אחד, את יחסי אהבתם הטבעיים לקרישנה
קרישנה הופיע איפוא, כדי למלא את ברכתו של ברהמא. הוא הופיע עם התרחבותו המוחלטת, בלראמה, וביצע משובות ילדות רבות כדי להעצים את חדוותם הנשגבת של תושבי ורינדאונה.