עתה התכונן בלראמה לפגוש את בלולה הרשע. בשעה שבה נוהג היה הזד לתקוף, ניטחה לפתע פתאום משמים סופת ברד נוראית. הרקיע כוסה כולו באבק, והאויר נמלא בריחות צחנה. מיד אחר כך התחיל הפוחז המרושע הזה להמטיר צואה ושתן ועוד טינופת שכזו על זירת הקרבן, ואז הופיע בעצמו עם קלשון גדול בידו. הוא היה ענק וגופו השחור דמה לגוש פחם אדיר. שערו, זקנו ושפמו בהקו כצבע הנחושת, ובגלל זקנו ושפמו הארוכים נראה פיו אכזרי ומסוכן עד מאד. בלראמה לא השתהה, וכבר היה נכון להשיב במלחמה. תחילה הוא שקל כיצד יחסל את הזד הענק הזה, ואז הזמין את מחרשתו ואלתו, שניצבו מיד לפקודתו. בהזדמנות הראשונה, בשעה שהרשע עופף בשמים, בלראמה גרר אותו לארץ עם המחרשה, ועם האלה היכה אז על ראשו בזעם. הלה, שמצחו התנפץ מן המכה, התחיל לצווח בקולי קולות, ואז, זד זה, שגרם להטרדות רבות כל כך לבראהמנים ישרי הדרך, צנח לאדמה.
תושבי נימישארניה, החכמים והבראהמנים המלומדים, כולם שמחו מאד ונשאו תפילות תודה לבלראמה. הם גם בירכו אותו בכל לב והבטיחו שמאמציו לא יכשלו לעולם. או אז הם רחצו אותו על־פי כללי הטקס, ממש כמו שהאלים־למחצה רוחצים את אינדרה אחרי נצחונותיו על הזדים. הם העניקו לו גם מלבושים מעולים ותכשיטים, וגם זר ניצחון מפרחי לוטוס, שיופיו אגדי ואינו נובל לעולם.
אחר כך, ברשות כל הבראהמנים ששם, הלך בלראמה עם כמה בראהמנים אל גדות נהר קושיקי, ואחרי שרחץ באתר הקודש הזה, הוא המשיך לעבר נהר סריו וביקר במקום מוצאו של הנהר. משם הוא פנה לעבר פריאגה—מקום מפגשם של שלושה נהרות: הגנגס, הימונא והסרסותי. גם כאן הוא רחץ, סגד לאל במקדשים המקומיים, וכמיצוות הספרות הודית, העלה מינחות לאבותיו הקדומים ולקדושים. אחר כך הוא הגיע במסעו לאאשרמה של החכם פולהה, ומשם המשיך לגנדקי שעל נהר גומתי. אחר כך הוא רחץ בנהר ויפאשא, ובהדרגה התקדם לעבר נהר שונה. (נהר זה הינו עדיין אחד מן הגדולים שבנהרות מחוז ביהאר.) גם שם הוא רחץ וביצע את טקסי הפולחן הודי. משם הוא המשיך לעיר הקודש גיא, בה ניצב מקדש מפורסם של וישנו. על־פי עצת אביו, וסודוה, הוא העלה שם במקדש מינחות לאבות המשפחה. ומשם המשיך לשפך נהר הגנגס שבחופי מפרץ בנגל. אתר קודש זה נקרא גנגאסאגרה, ועד היום מתכנסים שם מדי שנה, בסוף ינואר, קדושים ואנשים דתיים רבים. מפגש זה דומה למפגש המגה מלה שנערך מדי שנה בפריאגה.
אחרי שסיים שם את רחצתו ואת טקסי הפולחן, הוא המשיך לעבר ההר מהנדרה פרותה. שם הוא פגש את פרשוראמה, שהינו התגלות של קרישנה, והשתחווה לפניו ברוב כבוד. משם הוא הלך לדרום הודו וביקר בגדות נהר הגודאורי. אחרי שרחץ בנהר וביצע את הטקסים כנדרש, הוא ביקר ורחץ בנהרות נוספים—ונא, פמפא ובהימרתהי. על גדות נהר בהימרתהי ישנו מקדש עם מורתי של סואמי קארתתיקיה. אחרי שביקר שם הוא המשיך לשילפורה שהינה עיר עולי רגל במחוז מהאראשטרה ואחת מן הגדולות בערי המחוז. משם הוא הלך לדרוידדשה. דרום הודו מחולקת לחמישה מחוזות שנקראים פנצ׳דרוידה. גם צפון הודו מחולקת לחמישה אזורים שנקראים פנצ׳גורה. האאצ׳אריות החשובים של העת החדשה, כלומר, שנקראצ׳אריה, ראמאנוג׳אצ׳אריה, מדהואצ׳אריה, וישנוסואמי ונימבארקה כולם הופיע במחוזי דרוידה. שרי צ׳יתניה הופיע בבנגל, שהינה חלק מחמשת הגורדשים.
בדרום הודו, אתר העליה לרגל החשוב ביותר הוא ונקטאצ׳לה, שידוע יותר כבאלג׳י. משם בלראמה המשיך לוישנוקאנצי, ומשם לגדות נהר קאורי. הוא רחץ שם, ואחר כך הגיע לרנגקשתרה, שם מצוי המקדש הגדול ביותר בעולם ודמותו של וישנו שם ידועה כרנגנאתהה. בורינדאונה מצוי מקדש כזה של רנגנאתהה, אף שאינו גדול כמו זה שברנגקשתרה.
בדרכו לוישנוקאנצי, בלראמה ביקר גם בשיוקאנצי. מרנגקשתרה בלראמה המשיך לעבר מתהורא, שידועה יותר כמתהורא של דרום הודו, ומשם המשיך לסתובנדהה. במקום זה בנה ראמצ׳נדרה גשר אבנים מהודו ללנקא (צילון). כאן בלראמה חילק עשרת אלפים פרות לבראהמנים ולכוהנים המקומיים. הנוהג הודי הוא שעולי רגל עשירים מעניקים לכוהני הדת המקומיים מתנות שונות, כגון סוסים, פרות, תכשיטים ומלבושים. בתקופה זו של קלי המנהג הזה לספק את צרכיהם של הבראהמנים המקומיים כמעט שאבד. העשירים, בגלל הסתאבות התרבות הודית, אינם נמשכים כבר לאתרי הקודש, ואנשי הדת שאמורים לסייע למבקרים ותלויים בתרומותיהם, גם הם הדרדרו מאד במתן שירותיהם. בעבר נקראו הבראהמנים הללו פנדה או פנדית, כלומר שהיו מלומדים מאד ונהגו להדריך את המבקרים בכל הקשור למטרת ביקורם. וכך שני הצדדים היו נהנים משיתוף הפעולה הזה.
מתיאורי השרימד־בהאגותם מסתבר שבלראמה הקפיד בביקורו באתרי הקודש לקיים את כל כללי הודות. אחרי שחילק פרות בסתובנדהה, הוא המשיך לעבר נהרות קריתמאלא ותאמרפרני. שני נהרות אלה נחשבים לקדושים והאל רחץ בשניהם. הוא פנה אז לעבר גבעת מליה. זהו הר גבוה מאד ונאמר שהינו אחד משבעת הפסגות שנקראות גבעות מליה. חי שם החכם אגסתיה ובלראמה ביקר אותו והשתחווה לפניו בהוקרה. אחרי שקיבל את ברכתו של החכם, הוא המשיך, ברשותו, לעבר האוקינוס ההודי.
שם, ממש בקצה הכף, ניצב מקדש גדול של האלה דורגא. היא ידועה שם כקניאקומארי. גם ראמצ׳נדרה ביקר במקדש הזה, ומכאן שהמקדש קיים כבר מליוני שנים. משם בלראמה המשיך לעיר פהאלגונתירתהה, שעל חופי האוקינוס ההודי, או הים הדורמי. עיר זו מפורסמת כאתר עליה לרגל משום שוישנו שרוע שם בהתגלותו כאננתה. משם הוא המשיך לאתר הקודש פנצ׳אפסרסה. גם שם הוא רחץ על פי כללי הפולחן וביצע את הטקסים כנדרש. זהו מקום סגידה לוישנו, ומשום כך בלראמה חילק שם עשרת אלפים פרות לבראהמנים ולכוהנים המקומיים.
מכף קומורין בלראמה פנה לקרלה. ארץ זו עדין קיימת בדרום הודו ונקראת קרלה הדרומית. ומשם הוא המשיך לגוקרנתירתהה, שם סוגדים לשיוה ללא הפסק. אחר כך הוא ביקר במקדש של אאריאדוי, המוקף כולו במים, ומאי זה הוא המשיך לשורפארקה. הוא רחץ אז בנהרות תאפי, פיושני ונירוינדהיא, ומשם הגיע ליער דנדקארניה. זהו אותו יער שבו בילה ראמצ׳נדרה את תקופת גלותו. משם בלראמה הגיע לגדות נהר נרמדא, שהינו גדול הנהרות במרכז הודו. הוא רחץ בנהר זה, באתר הקודש מאהישמתי פורי, ומשם חזר לפרבהאסתירתהה, שם התחיל את מסעו.
עתה, משהגיע לפרבהאסתירתהה, הוא שמע מן הבראהמנים המקומיים שהלוחמים בקרב בקורוקשתרה כמעט כולם נהרגו. הוא חש הקלה למישמע הידיעה, כי עכשיו פחת הנטל בעולם. קרישנה ובלראמה שניהם הופיעו עלי־אדמות כדי להפחית את העומס הצבאי האדיר שיצרו מלכים שאפתניים. כזהו אורח החיים החומרני: האנשים, בלתי מסופקים מצרכי החיים הבסיסיים, יוצרים להם ברוב שאפתנותם צרכים מיותרים, אלא שחוקי הטבע, או חוקיו של אלוהים—שמופיעים בצורת בצורת, מלחמות, מגיפות וכיוצא בזה—בולמים מאוויים בלתי חוקיים שכאלה. בלראמה שמע מכל מקום, שאף שהחילים בשדה הקרב כמעט כולם כבר נהרגו, קרב ממשיך להתנהל בין שני מחנות הקורו. הוא מיהר אל שדה המלחמה ומצא שם את בהימסנה ודוריודהנה נלחמים זה בזה בדו־קרב. חפץ בטובת שניהם, הוא ניסה אז לעצור בעדם, אולם ללא הועיל.
כאשר בלראמה הופיע שם, המלך יודהישטהירה ואחיו הצעירים—נקולה, סהדוה וארג׳ונה—ואפילו קרישנה כולם השתחוו לפניו, אולם לא אמרו מילה. הם שתקו כי ידעו שהוא נוטה מעט לדוריודהנה, שלמד ממנו את תורת הקרב באלה; הם חששו שיאמר משהו בזכותו, ובחרו איפוא לשתוק.
דוריודהנה ובהימסנה שניהם היו לוחמי אלה נלהבים ולעיני הקהל הרב הם ניסו עתה ברוב מיומנות להכות איש את רעהו, ובנסיונם, נראו כמו רוקדים. אולם למרות שתנועותיהם דמו למחול, ברור היה לכול שהם בוערים מחימה.
בלראמה, חפץ מאד להפסיק אותם, אמר עתה : ״המלך דוריודהנה ובהימסנה, אני יודע ששניכם לוחמים מעולים. בעולם כולו אתם מפורסמים כגיבורים עזי רוח. בהימסנה עולה על דוריודהנה בכוחו הגופני, בעוד שדוריודהנה מיומן יותר בתורת הקרב באלה. מכאן שאיש ממכם אינו עולה על רעהו וסיכוייכם לנצח הינם קלושים. אני מבקש איפוא, שלא תבזבזו כך את זמנכם, ותחדלו ממלחמה מיותרת שכזו.״
עצתו הטובה של בלראמה נועדה לטובת השניים, אלא שבלהט זעמם, אלה זכרו רק את שנאתם עתיקת היומין. מטרה אחת עמדה לנגד עיניהם—המתת יריבם—ומשום כך לא יחסו כל חשיבות להצעה הזו. הם היו עתה כמו מטורפים, זוכרים את כל חילופי העלבונות והפגיעות ביניהם. ובלראמה, צופה את הנולד, הירפה ידיו מנסיונו, ובמקום להישאר, החליט לשוב לדוארקא.
קרוביו וידידיו ובראשם המלך אוגרסנה ושאר זקני המשפחה כולם צהלו עם שובו לעיר ומיהרו לקבל את פניו. מכל מקום, מדוארקא הוא שוב הלך לאתר הקודש נימישארניה, ועם בואו, הבראהמנים והקדושים כולם נעמדו שם לכבודו. הם הבינו שאף שהינו קשתרייה, הוא פרש עתה מכל עסקי המלחמות, וכמובן שכל אותם קדושים, שמחפשים תמיד אחר שלווה ורוגע, שמחו מזה מאד. הם חיבקו אותו באהבה ועודדו אותו לערוך שם הקרבות שונות. למעשה, בלראמה אינו חייב בכלל לבצע הקרבות כמו אנשים רגילים; הוא הרי אישיות אלוה העילאי ובעצמו הינו הנהנה מכל ההקרבות. אלא שבמעשיו הוא לימד את האדם הפשוט את החשיבות שבציות לכללי הודות.
בנימישארניה, בלראמה, אלוה עליון, הורה לחכמים ולקדושים אודות יחסיהן של ישויות החיים עם עולם התופעות; כיצד יש להבין את היקום הזה וכיצד להתנהג בו על מנת להשיג את השלמות העליונה—כלומר ההבנה שעולם התופעות כולו מצוי באל, ושהוא עצמו מצוי בכול, אפילו באטום המזערי, באמצעות היבטו כפרמאתמא.
בלראמה ביצע אז את רחצת האובהריתהה, שמתבצעת אחרי סיום טקסי ההקרבה, ואחרי שרחץ, הוא התלבש במלבושי משי חדשים והתקשט בעדיים יפיפיים. ועתה, בין קהל מקורביו, הוא נראה ממש כמו הירח הזוהר במלואו מוקף בכוכבים. בלראמה הינו אישיות אלוה אננתה עצמו; מכאן שהוא מעבר לתפיסת המחשבה, הרגש או הגוף. הוא ירד עלי־אדמות והתנהג כמו אדם רגיל למען מטרתו שלו; אנו יכולים רק להסביר את מעשיו כעלילות שעשועיו. מכל מקום, מאחר שהוא כל העוצמה, הרי שאיש לא מסוגל לאמוד בכלל את היקף העלילות הללו. בלראמה הינו וישנו המקורי; משום כך, מי שמדי בוקר ומדי ערב יזכר במעשיו, יהפוך לדבק גדול של הריבון ומטרות חייו יתגשמו כולן.