המלך יודהישטהירה נודע כאג׳אתשתרו, או מי שמשולל אויבים; לכן שמחו כולם—כל האלים־למחצה, המלכים, החכמים והקדושים—עם הצלחת הטקס. העובדה שרק דוריודהנה לא שמח הפתיעה משום כך את פריקשית מהאראג׳ה והוא ביקש הסבר משוקדוה גוסואמי.
שוקדוה גוסואמי אמר: ״מלך יקר, סבך, המלך יודהישטהירה, היה נשמה דגולה מאד. בגלל מזגו הנעים, הכול חפצו בידידותו והוא נודע משום כך כאג׳אתשתרו, או מי שלעולם אינו יוצר אויבים. הוא מינה את כל בני משפחת הקורו כאחראים למחלקות השונות בניהול הטקס. בהימסנה למשל, מונה כאחראי על הבישול, דוריודהנה מונה כאחראי על האוצר, סהדוה—כאחראי על קבלת אורחים, נקולה—כאחראי על המחסנים, וארג׳ונה מונה לדאוג לנוחיותם של הזקנים. המפליא מכול הוא שקרישנה, אישיות אלוה העילאי, בחר לשטוף את רגליהם של כל המגיעים. המלכה, דרופדי אלת המזל, היתה אחראית על חלוקת האוכל, וקרנה, שהתפרסם כנותן צדקה גדול, מונה כאחראי למתן תרומות. גם סאתיקי, ויקרנה, הארדיקיה, וידורה, בהורישרוא וסנתרדנה, בנו של באהליקה, מונו, איש איש, למחלקה שונה, וברוב אהבתם למלך, ניסו כולם רק להשביע את רצונו.
אחרי מותו של שישופאלה בחסדו של קרישנה והיטמעותו בקיום הרוחני, ואחרי שתם הטקס והידידים והאורחים ושוחרי הטוב כולם זכו בגמול מתאים ובכבוד, הלך המלך יודהישטהירה להתרחץ בגנגס
כיום שוכנת הסתינאפורה על גדות נהר הימונא. מדברי השרימד־בהאגותם שיודהישטהירה רחץ בגנגס מסתבר איפוא, שבזמנם של הפאנדוים גם נהר הימונא נודע כגנגס.
כלי נגינה שונים, כגון מרידנגות, קונכיות, תופים, תופי־דוד, ושופרים, ליוו את רחצת האובהריתהה של המלך. ולצליליהם הצטרפו גם צילצולי פעמונים מקרסוליהן של רקדניות. להקות רבות של זמרים ניגנו בוינא, בחלילים, בגונג ובמצילתיים, והצלילים האדירים הידהדו ברחבי השמיים. מלכי הממלכות השונות, כגון סרינג׳יה, קאמבוג׳ה, קורו, קקיה וקושלה כולם היו שם, על דגליהם השונים וצבא פילים מקושטים ברוב פאר ומרכבות, סוסים וחילים. כולם פסעו בסך, והמלך יודהישטהירה צעד בראש התהלוכה. אנשי דת מיומנים בנוהלי קרבן—כוהני הדת והבראהמנים—ערכו שם הקרבה וזימרו בקול את מזמורי הודות. וממרום אלים־למחצה, תושבי פיתרילוקה וגנדהרולוקה, גם חכמים רבים, המטירו פרחים. אזרחי הסתינאפורה, אינדרפרסתהה—גברים ונשים—גופם משוח בשימני פרחים ריחניים, התלבשו ברוב פאר במלבושים משלל צבעים ועדו זרי פרחים ותכשיטים. כולם נהנו מן טקס ועתה התיזו זה על זה נוזלים שונים כגון מים, שמן, חלב, חמאה ויוגורט, והיו אפילו שממש מרחו את אלה על גוף זולתם. כך הם חגגו את האירוע. גם יצאניות השתתפו בפסטיבל ומרחו ברוב שמחה את הנוזלים על הגברים, והגברים מרחו עליהן. הנוזלים עורבבו עם כרכום וזעפרן וצבעם הפך צהוב בוהק.
בשמיים נראו נשותיהם של אלים־למחצה רבים שבאו באוירוניהן להשקיף בטקס. גם מלכות משפחת המלוכה הופיעו על אפיריונים שונים, מקושטות ברוב הדר ומוקפות בשומרי ראש. קרישנה, בן דודם של הפאנדוים, וידידו היקר ארג׳ונה, החלו שניהם להתיז נוזלים על המלכות, והמלכות, למרות שחשו קצת בושה, חיוך זוהר האיר אז את פניהן. הסארים שכיסו את גופיהן נרטבו כליל וחיטובי גופן היפיפה, ובמיוחד החזה והמתניים, ניגלו מעט מבעד לבגדים הרטובים. גם המלכות נטלו אז דליי נוזלים והתיזו את תוכנם על גיסיהן. במהלך השעשוע העליז הזה, נפרע שער ראשן ונשרו רבים מן הפרחים שלגופן. מי שצפו במשחקם של קרישנה, ארג׳ונה והמלכות בלב בלתי טהור—נמלאו בתאוה מינית. במילים אחרות, השתעשעות שכזו בין גברים ונשים טהורים הינה רבת הנאה, אלא שמי שנגועים בתפיסות חומריות נמלאים בתאוה.
המלך יודהישטהירה ניצב במרכבה מפוארת רתומה לסוסים משובחים עם כל מלכותיו, לרבות דרופדי. חגיגות הקרבן היו יפות כל כך, עד כי נראה היה שהראג׳סויה בהתגלמותו נמצא שם בטקסי ההקרבה.
אחרי קרבן הראג׳סויה מבצעים פולחן נוסף שנקרא פתניסמיאג׳ה, שמתבצע עם האשה. גם טקס זה ביצעו כוהניו של יודהישטהירה כהילכתו, ואחר כך, כאשר המלך ודרופדי רחצו את רחצת האובהריתהה, כל תושבי העיר והאלים־למחצה פצחו בהלמות תופים ובתקיעות חצוצרות מרוב שמחה, ופרחים ירדו ממעל. אחרי המלך והמלכה, רחצו בגנגס גם כל אזרחי העיר מן הורנות, או מן המעמדות, כולם—בראהמנים, קשתרייות, וישיות ושודרות. הרחצה בגנגס מומלצת בודות כיוון שזו מנקה את הרוחץ מכל תגובות החטא, ועד היום זו נהוגה בהודו, במיוחד בזמנים מבורכים. בעיתות כאלה רוחצים בגנגס מליוני אדם.
אחרי הרחצה התלבש המלך יודהישטהירה במלבושי משי חדשים והתקשט בעדיים יקרים. הוא העניק גם מלבושים ותכשיטים לכוהני הדת ולשאר המשתתפים בעריכת הטקס, וכך סגד להם. הוא סגד לידידיו, לבני משפחתו, לקרוביו, לשוחרי טובתו, ולכל מי שנוכח שם, וכיוון שהיה דבק גדול של נאראינה, כלומר, שהיה וישנוה, הרי שידע להעניק לכל אחד את היחס הנכון. נסיונם של הוגי הדעות המאיאואדים לראות כל אחד כאלוהים, הינו דרך מלאכותית להגיע לאחדות, בעוד שוישנוה, או דבק של אלוהים, רואה כל ישות חיה כחלק של הריבון, ומשום כך מתיחס לכל הישויות על המישור המוחלט. ממש כשם שאדם מתיחס שווה לכל אברי גופו, גם הוישנוה אינו מפלה בין אדם לחיה. זאת משום שבשניהם הוא רואה את הנשמה ואת נשמת־העל מצויים יחדיו.
רעננים אחרי הרחצה ולבושים במלבושי משי ועדויים בעגילי יהלומים ובזרי פרחים, בטורבנים, בגלימות ארוכות ובמחרוזות פנינים, נראו כולם כמו האלים־למחצה מעדן. הנשים במיוחד נראו כך, לבושות ברוב הדר, חייכניות, וחגורות זהב למתניהן. טיפות של תילקה ביצבצו על שיערן הגלי שהתפזר, והצירוף הזה היה מצודד עד מאד.
כל הנוכחים בטקס—כוהני דת מיומנים, בראהמנים שסייעו בעריכת ההקרבה, אזרחים בני כל המעמדות, מלכים, אלים־למחצה, חכמים וקדושים, ותושבי פיתרילוקה—כולם מרוצים מיחסו של יודהישטהירה—פרשו אז, איש איש למשכנו. בדרכם הם שוחחו על גדולתו, וגם אחרי שהוסיפו לשוחח, לא שבעו משיחתם עליו, ממש כמו נקטר שלא רווים ממנו לעולם, גם אם שותים ממנו עוד ועוד. מכל מקום, על חוג ידידים קרובים, לרבות שרי קרישנה, אסר המלך לעזוב. וקרישנה שלא יכול היה לסרב, שלח את גיבורי הידו, כגון סאמבה והשאר, לדוארקא, ובעצמו נשאר שם לשמח את המלך.
כל אחד בעולם החומרי משתוקק למשהו ומבקש לממש את תשוקתו, אף שאיש לא מסוגל לספק את תשוקותיו עד תום. מכל מקום, בזכות מסירותו לקרישנה יכול היה המלך יודהישטהירה באמצעות קרבן הראג׳סויה להגשים את מאוויו כולם. מתיאור ההקרבה הזו נראה שאירוע שכזה הינו ים של שאיפות אדירות. אדם רגיל לא מסוגל לחצות ים עצום שכזה; אולם בחסדו של קרישנה יכול היה המלך לחצות אותו ללא כל קושי ולהשתחרר מחרדה.
יודהישטהירה התפרסם מאד בגלל הטקס והיה מסופק מכל בחינה, דבר שעורר קנאה עזה בלבו של דוריודהנה, שהיה מלא ברעל. יותר מכל הוא התקנא בהיכל המלכותי שבנה הזד מיה לפאנדוים. הארמון, עשוי כולו מלאכת מחשבת ומלא בתחבולות אמנותיות, היה יאה בתפארתו לשמש מלכים גדולים, או אף את מלכיהם של הזדים. בארמון הזה חיו הפאנדוים עם בני משפחתם, ודרופדי המלכה שירתה שם בשלווה את בעליה. בעת ההיא גם קרישנה שהה שם, וכך קושט גם הארמון באלפי נשותיו. ובשעה שהמלכות נעו בארמון, עם חזיהן התפוחים ומתניהן הצרות, וצילצולי הפעמון הענוגים לרגליהן, נראה ההיכל משופע אף מממלכת עדן. אבקת הזעפרן הפזורה על חלק מחזן שיוותה למחרוזות הפנינים על צוארן גוון אדום. עם שיפעת עגיליהן ושערן הגולש הן נראו יפות להפליא. ולמראה היפיפיות הללו בארמונו של יודהישטהירה, בערה קנאתו של דוריודהנה בו להשחית. למראה יופיה של דרופדי עוד התעצמו קנאתו ותשוקתו, כי היתאווה לה כבר מרגע הינשאה לפאנדוים. גם הוא נכח בטקס שערכו לה לבחירת חתן, וכמו שאר הנסיכים, גם הוא נשבה אז ביופיה, אולם נכשל מלהשיג אותה.
פעם, בשעה שהמלך יודהישטהירה ישב על כס זהב בארמונו, מוקף בארבעת אחיו ובקרובים וידידים, וגם אישיות אלוה, קרישנה, היה עמו—מוקף כך בשיפעתו החומרית, שכמו עלתה על זו של ברהמא, והקריינים משוררים את תפארתו—נכנס לפתע לארמון דוריודהנה עם אחיו הצעיר. דוריודהנה היה חבוש קסדה ונשא חרב בידו. כיוון שהיה צר עין ומרוגז תמיד, די היה בהתגרות קלה כדי לעורר את חמתו, ועתה צעק על השומרים בשער. הוא כעס כיוון שלא הצליח להבחין בין מים לבין יבשה. הזד מיה קישט בתחבולות את הארמון ומי שלא הכיר את התחבולה, חשב מים ליבשה ויבשה למים. דוריודהנה הולך עתה שולל במעשה התחבולה הזה, ובשעה שחצה מה שחשב ליבשה, הוא נפל לתוך המים. לנוכח סיכלותו, גיחכו כל המלכות בהנאה, אף שיודהישטהירה, מבין ללבו של דוריודהנה, ניסה להפסיק את ציחקוקן. קרישנה מכל מקום, חפץ לשים את דוריודהנה כך לשוטה ורמז למלך שלא יפריע למלכות ליהנות מטיפשותו. פגוע מן הצחוק ושערותיו סומרות מזעם, דוריודהנה עזב את הארמון בראש רכון מתוך עלבון צורב ובלי לומר מילה. כולם התחרטו אז על התקרית ויודהישטהירה הצטער במיוחד, אך קרישנה נשאר שותק; הוא לא אמר מילה בזכות מה שקרה גם לא אמר מילה כנגד. נראה שדוריודהנה כוסה באשליה ברצונו העילאי של קרישנה, והיתה זו ראשיתה של איבה עזה בין שני פלגי משפחת הקורו. היה זה חלק מתכניתו של קרישנה במשימתו להקטין את נטל העולם. המלך פריקשית חקר משוקדוה גוסואמי מדוע לא היה דוריודהנה מרוצה אחרי ההקרבה, וזה היה הסברו של הגוסואמי.