בשמחה רבה האזין המלך יודהישטהירה לפרטי מותו של ג׳ראסנדהה, ואז אמר: ״קרישנה יקר, הו דמות נצחית של חדווה וידע, האחראים לסדרי העולם החומרי, לרבות ברהמא, שיוה והמלך אינדרה, כולם להוטים תמיד לבצע את הוראותיך. אם אלה זוכים ברוב מזל לקבל הוראות שכאלה, הם שומרים אותן עמוק בתוך לבם. אתה הינך בלתי מוגבל, בעוד שאנו, אף שלעיתים חושבים עצמנו למלכים מיוחסים ולשליטי העולם, ומתנפחים מגאוה על מעמדנו הפעוט, בעצם, לבבנו דל ועלוב. למעשה אנחנו ראויים לעונש מצדך; והנה הפלא ופלא, במקום להעניש אתה ברוב טובך וחסדך מקבל מאיתנו הוראות ואף מבצע את אלה כנדרש. לאחרים נראה אולי מפתיע שהאל מופיע כאדם פשוט, אולם אנו מבינים שמעשיך הינם כמו משחקו של שחקן על במה. מעמדך נשגב תמיד, ממש כמו השמש שחומה אחיד ובלתי משתנה, בשעת זריחה כמו בשעת שקיעה; רק אנו אלה שחווים את הבדלי החום. לעולם אינך חורג מאיזונך העילאי, ומכאן שאינך מוטרד משום מצב חומרי, גם לא שמח במיוחד. אתה הברהמן העליון, אישיות אלוה, ומעבר לכל יחסיות. מאדהוה יקר, איש לא יכול להביס אותך, אתה נעדר גם כל הזדהויות כמו ׳זה אני׳, ׳זה אתה׳, ׳זה שלי׳, ׳זה שלך׳. הכול מותנים להבחנות כוזבות שכאלה, אפילו בעלי חיים; רק דבקיך הטהורים פטורים מהן. ומובן שכמו דבקיך, גם אתה פטור מהן כליל.״
יודהישטהירה ריצה את קרישנה בדבריו, ועתה היה מוכן לביצוע הקרבן. הוא הזמין את כל הבראהמנים המיומנים ואת גדולי החכמים ליטול חלק בניהול הטקס, בתפקידי כהונה שונים בזירת ההקרבה. ואלה שמותיהם של אותם אישים דגולים: קרישנה־דויפאינה ויאסדוה, בהרדואג׳ה, סומנתו, גותמה, אסיתה, וסישטהה, צ׳יונה, קנוה, מיתריה, קושה, תריתה, וישואמיתרה, ואמדוה, סומתי, ג׳ימיני, קרתו, פילה, פראשרה, גרגה, וישמפאינה, אתהרוא, קשיפה, דהומיה, פרשוראמה, שוקראצ׳אריה, אאסורי, ויתיהותרה, מדהוצ׳צ׳הנדא, וירסנה ואקריתורנה. הוא הזמין גם זקנים מכובדים כגון דרונאצ׳אריה, בהישמה סב הקורוים, קריפאצ׳אריה ודהריתראשטרה. הוזמנו גם כל בניו של דהריתראשטרה ודוריודהנה בראשם, הוזמן גם הדבק הגדול וידורה. מכל קצות תבל הוזמנו מלכים, על פמליית שריהם ומזכיריהם. גם אזרחי העיר נכחו בטקס, ביניהם בראהמנים מלומדים, קשתרייות עזי רוח, וישיות אמידים, ושודרות נאמנים.
הבראהמנים והחכמים ששימשו ככוהני ההקרבה התקינו את זירת הקרבן כמקובל, עם מחרשת זהב, והסמיכו את המלך יודהישטהירה על־פי כללי הפולחן הודי למבצע ההקרבה. עתה, כמו לפנים, לפני הרבה הרבה שנים, בהקרבה דומה שביצע ורונה, היו כל כלי הקודש עשויים זהב.
החשובים שבאלים־למחצה כולם הוזמנו להשתתף בטקס; היו שם ברהמא ושיוה ואינדרה מלך עדן, עם צבא בני לוויתם. היו גם שליטי מערכות הכוכבים העליונות כגון גנדהרולוקה, סידדהלוקה, ג׳נלוקה, תפולוקה, נאגלוקה, יקשלוקה, ראקשסלוקה, פקשילוקה וצ׳ארנלוקה. גם המלכים החשובים ומלכותיהם היו במוזמנים. הנוכחים כולם הסכימו פה אחד שיודהישטהירה ראוי ומסוגל לבצע את ההקרבה; איש לא חלק על כך. כולם ידעו את גדולתו; הוא היה הרי דבק גדול של קרישנה, ומשום כך דבר לא נבצר מיכולתו. הבראהמנים והכוהנים המלומדים הקפידו לבצע את הטקס ממש כפי שבוצע בימים עברו בזירת ההקרבה של האל־למחצה ורונה. וכנהוג בעריכת קרבן, הוצע לכל המשתתפים בטקס גם עסיס הסומה. עסיס זה מצמח הסומה הינו סוג של שיקוי נותן חיים. ביום הפקת העסיס המיוחד, המלך יודהישטהירה גם חנך ברוב כבוד לתפקידו את הכוהן האחראי למציאת שגיאות בהילכות הטקס ובנוהליו. המנתרות הודיות צריכות להאמר בדיוק רב ובהיגוי נכון כדי להצליח בקרבן, ולכן דרוש כוהן מיומן שיתקן את אלה שטועים. כי ביצוע בלתי מושלם לא יניב את התוצאות המקווות. מאחר שבתקופתנו, תקופת קלי, אין עוד בראהמנים או כוהנים מיומנים כאלה, הרי שכל טקסי ההקרבה הללו אסורים; ההקרבה היחידה שמתירה השאסתרה זו זימרת המנתרה הרא קרישנה.
עתה, לאחר שכל ההכנות כבר נעשו להתחלת ההקרבה, הגיע שלב חשוב נוסף בטקס—סגידה לאישיות רמת המעלה מכול המשתתפים. טקס זה נקרא אגרפוג׳א. אגרה פירושו ראשון, ופוג׳א—סגידה. טקס זה דומה כלשהו לבחירת נשיא המעמד. אלא שבמעמד הזה היו המשתתפים כולם רמי יחס והדעות נחלקו—אחדים תומכים בזה ואחרים בזה.
או אז, כיוון שלא הגיעו לכלל הכרעה, סהדוה הגיד דבריו, קורא לבחור בקרישנה. הוא אמר: ״שרי קרישנה, הטוב בבני הידו ומגינם של הדבקים, הינו הנעלה מכל הנאספים שכאן, ומשום כך אני סבור שאיש לא יתנגד לכבד אותו בסגידה הראשונה. למרות שמצויים פה בקהל אלים־למחצה רבים כגון ברהמא, שיוה ואינדרה מלך עדן, ועוד רבים הנכבדים שכאן, אף לא אחד שווה לקרישנה או נעלה ממנו במונחים של זמן, מרחב, נכסים, כוח, פרסום, חכמה, פרישות ושאר המעלות. כי כל מעלה, כל שפע שניתן לחשוב עליו—מקורם בקרישנה. ממש כשם שהנשמה היחודית הינה הבסיס לצמיחת הגוף החומרי, קרישנה הינו נשמת־העל של כלל עולם התופעות. הטקסים הודיים, כגון עריכת הקרבות, העלאת מינחות לאש, זימרת מזמורים, ותירגול יוגה מיסטית—אלה כולם נועדו להבין אותו. הוא הינו היעד העליון של כל התהליכים, אפילו של נתיב טקסי הדת הארציים, או של הנתיב העיוני הספקולטיבי; הדרכים המוסמכות להגשמה עצמית כולן נועדו להבין אותו. גבירותי ורבותי, למעשה, אפילו מיותר לומר את זה, כי כולכם, רמי היחס, יודעים את הברהמן העליון, שרי קרישנה, שהינו מעבר לכל ההבדלים החומריים שבין גוף לנשמה, בין און למקור האון, או בין איבר לאיבר אחר בגוף. מאחר שכולם הם חלקיקים שלו, הוא אינו נבדל באיכותו מכלל הישויות. הכול נובע מאוניו, החומריים והרוחניים. אוניו דומים לחום האש ולאורה; אלה אינם שונים באיכותם מן האש עצמה.״
״קרישנה גם, עם כל אחד מאיברי גופו, יכול לבצע את תיפקודי כל שאר האיברים; לגמרי לא כמונו, שמסוגלים לבצע רק תיפקוד אחד עם כל איבר שלנו. ומאחר שגופו הנשגב חדור כולו בידע ובחדווה לעד, הרי שהוא אינו כפוף לשש התמורות החומריות—לידה, צמיחה, קיום, התרבות, קמילה וחידלון. הוא מחוץ להשפעת האנרגיה החומרית; הוא הגורם הראשוני לבריאה, לקיום ולחורבן כל יש. זה הוא שבחסדו מאפשר לכול לעסוק בתירגול דתי, בפיתוח כלכלי, בעינוג חושים, ולבסוף, לזכות בגאולה משיעבוד חומרי. רק בחסדו שלו ניתן לתרגל את ארבעת העקרונות הללו של חיי קידמה. על כולנו להסכים איפוא, לסגוד לו הראשון בטקס הגדול הזה. עם השקית שורש העץ מושקים כמאליהם גם כל עלי העץ וענפיו ופרחיו, ועל־ידי מתן מזון לקיבה ניזונים אברי הגוף כולם. וכך גם כל באי האסיפה הזו, לרבות האלים־למחצה החשובים, יתרצו מיד אם קרישנה יהיה ראשון הנסגדים. כל אדם, ללא הבדל מהו גופו ומהי אישיותו, אם הינו נדיב מטבעו ונוטה לתת צדקה, ייטב לו אם יתן את מינחתו לקרישנה, נשמת־העל שבלב כול, כי כאשר הוא מסופק, מוכנית מסופקות גם שאר ישויות החיים.״
סהדוה ידע לרוב מזלו את תפארתו של קרישנה ועתה סיים את תיאורו הקצר. הנאספים כולם הריעו לו, מאששים את נאומו במילים, ״כל מה שאמרת נכון לחלוטין. הכול נכון לחלוטין.״ עתה, אחרי שכל הנוכחים אישרו, ובמיוחד הבראהמנים והחכמים הדגולים, יודהישטהירה התחיל לסגוד לקרישנה כמצוות הודות. הוא עם כל אחיו, נשותיו, ילדיו, קרוביו ושריו רחצו את כפות רגליו של קרישנה והתיזו את המים על ראשם. אחר כך הוצעו לאל מינים רבים של מלבושי משי צהובים, וגם שלל תכשיטים ועדיים לשימושו.
מה רבה היתה התרגשותו של המלך משסגד עתה לקרישנה—מושא אהבתו היחיד! דמעות זלגו מעיניו, ואף שחפץ מאד, הוא לא הצליח לראות אותו כהלכה. הנאספים כולם נעמדו על רגליהם וקראו, ״ג׳יה! ג׳יה! נמה! נמה!״ וממרום החלו לרדת ממטרי פרחים.
באסיפה הזו היה גם שישופאלה, שהיה אויב מושבע של קרישנה מסיבות רבות, ובמיוחד כיוון שקרישנה חטף את רוקמיני מטקס נישואיו. הוא לא יכול היה לשאת את הכבוד הרב הזה שחולקים לאל; הוא לא סבל שמהללים אותו כל כך. במקום לשמוח לשמע תפארתו, הוא התמלא חימה. וכאשר נעמדו כולם בהוקרה, רק הוא נשאר יושב על מקומו. מכל מקום, לפתע, ברוב זעמו, נעמד גם הוא, מרים ידו, ובקול בוטה, נטול כל פחד, הוא גידף את קרישנה, דואג שמילותיו יגיעו לאוזניו.
״גבירותי ורבותי, עתה סוף סוף אני מבין את קביעת הודות שגורם הזמן שולט בכול. זה מבצע תוכניתו, למרות כל נסיונות ההתנגדות. את רגע המוות למשל, איש לא יכול לעצור, גם אם יתאמץ בכל כוחו לחיות. והנה, רבים הנכבדים ורמי היחס כאן באסיפה, אולם בהשפעתו האדירה של הזמן, כולם הולכו שולל אחר מילותיו השטותיות של ילד שפיאר בסכלותו את קרישנה. מלומדים רבים יושבים פה, גם זקנים רבי בינה, אולם כולם הסכימו לדבריו של ילד מטופש. פירושו של דבר שאפילו תבונתם של נכבדים כאלה יכולה בהשפעת הזמן לסטות ממסלולה.״
״בהחלט אני מסכים שהמכובדים שכאן הינם מוכשרים דיים לבחור באישיות הראשונה, אולם איני מסכים עם דבריו של סהדוה שבמילים גבוהות כל כך שיבח את קרישנה והמליץ עליו. מצויים כאן בהיכל מלומדים גדולים שעמדו בחיי צנע ובסיגופים קשים. בידיעתם ובאמצעות הדרכתם אלה יכולים להציל סובלים רבים ממצוקות הקיום החומרי. מצויים גם רישים דגולים שידיעתם חסרת גבולות, ומצויים כאלה ששרויים בהגשמה עצמית, וישנם גם בראהמנים רבים. אין ספק שכל אחד מאלה יכול היה להיבחר להיסגד ראשון, כי אפילו גדולי האלים־למחצה, המלכים וקיסרי העולם סוגדים להם. לכן נשגב מבינתי כיצד התעלמתם מכל האישים הדגולים האלה ובחרתם ברועה פרות. קרישנה בעיני אינו טוב אפילו מעורב—כיצד נתתם לו את הבכורה?״
״איננו בטוחים אפילו לאיזה מעמד הוא משתייך או מהן חובותיו.״ נכון שקרישנה אינו שייך לשום מעמד, גם שום חובה לא חלה עליו. בודות נאמר שאישיות אלוה הינו פטור מכל חובה מעמדית; הכול הוא מבצע באמצעות אוניו השונים.
שישופאלה המשיך: ״הוא אינו בעל יחוס משפחתי רם והוא עצמאי כל כך, עד כי איננו יודעים אפילו מהם עקרונותיו הדתיים. נראה בכלל שהוא מחוץ לכל כללי הדת; הוא פועל תמיד כרצונו, מתעלם מכל כללי הודות. מכאן שאינו ניחן בשום מעלה.״ שישופאלה בעקיפין פיאר למעשה, את קרישנה על שאינו כפוף לכללי הודות, שהרי הוא אישיות אלוה העילאי. הוא אינו ניחן בשום תכונה, כלומר שאינו בעל תכונות חומריות, וכאישיות אלוה, הרי שהוא בלתי תלוי לחלוטין ואינו חייב להתחשב במוסכמות חברתיות או דתיות.
הוא המשיך: ״כיצד לאור זה, הוא ראוי להיסגד ראשון בטקס? הוא נטש בסיכלותו את מתהורא המלאה באנשים נעלים ומתקדמים בתרבות הודית, ומצא מקלט בלב הים, שם הודות לא נזכרות בכלל. במקום לחיות בגלוי, הוא בנה לו שם מבצר וחי באוירה שמשוללת כל דיון בידע ודי. וכאשר הוא יוצא ממבצרו, זה בסך הכול כדי לפגוע באזרחים כמו שודד, בוזז או סתם גנב.״
שישופאלה, מטורף מזעם בגלל בחירתו של קרישנה, דיבר עתה בחוסר אחריות גמור, ונראה שמזלו הטוב כבר התכלה כליל. שבוי במזלו הרע, הוא עוד הוסיף והעליב את קרישנה, וקרישנה, סבלני, האזין לו ללא כל מחאה. קרישנה נשאר רגוע ושליו ממש כמו שאריה איננו מתיחס ללהקת תנים מיללים; הוא לא השיב אפילו על אחת מההאשמות. מכל מקום, כל שאר הנוכחים באסיפה, למעט כמה שצידדו בשישופאלה, נסערו מאד. כי חובתו של כל אדם בעל כבוד שלא לשתוק לנוכח חילול שמו של האל או חילול דבקיו. מי שחשבו שאינם מסוגלים לנקוט באמצעים נגד האיש, עזבו את המקום, אוטמים את אוזניהם בידיהם, כדי שלא לשמוע עוד האשמות כאלה. הם עזבו את האולם מגנים את המעשה המחפיר. הודות מורות לנטוש מיד מקום שבו מחולל שם אלוהים. ומי שאינו עושה זאת, כל תוצאות מעשיו הטובים נשללות ממנו והוא מדרדר לחיים נחותים.
המלכים שבקהל הנאספים—מלכי שושלת הקורו, מלכי מתסיה, מלכי קקיה ומלכי סרינג׳יה—כולם מלאי חימה, שלפו אז חרבות ומגינים, מתאווים להרוג את שישופאלה. אלא שאיש סכל זה לא הוטרד בכלל; הוא לא טרח לשקול אפילו את תוצאות דיבורו האוילי, ולא חדל ממעשיו. למרות שמלכים רבים כל כך עמדו עתה לתקוף אותו, הוא לא נרתע ונעמד מולם, אוחז בחרב ומגן, מוכן להילחם. קרב עמד לפרוץ שם על זירת ההקרבה המקודשת. רק קרישנה, שהחליט ברוב חסדו שבעצמו יהרוג את שישופאלה, הצליח כלשהו לפייס את הרוחות. ובעוד הלה מגדף את המלכים הנרגזים, קרישנה אחז בנשק הגלגל שלו, החד כתער, וערף כך את ראשו.
קריאות וצעקות רמות פרצו אז מכל עבר. מנצלים את המהומה, התחמקו משם בשקט, חוששים לחייהם, אותם כמה המלכים, תומכיו של הרשע. והנה, למרות הכול, לעיניהם של כל הנוכחים, נטמעה אז נשמתו בת המזל של שישופאלה בתוך גופו של קרישנה, ממש כמו מטאור שנופל על־פני האדמה. היטמעות נשמתו של שישופאלה בגופו של האל מחזירה אותנו לסיפורם של ג׳יה וויג׳יה, שלקללתם של ארבעת הקומארים, נפלו מויקונטהה לעולם החומרי. שלוש פעמים היה עליהם להיוולד כאויביו של אלוהים ולמות בידו, ורק עתה, בלידה הזו, שהיתה הפעם השלישית, יכלו לחזור לעולם הרוחני—לשוב ולשרת אותו.
אף ששישופאלה נהג לכאורה כמו אויב, לא היה רגע בחייו שלא היה מודע לקרישנה. הוא הגה בו תמיד, ומשום כך זכה תחילה בגאולת סאיוג׳יה־מוקתי, או היטמעות בקיומו של אלוהים. אחר כך הוא שב והתעלה למעמדו המקורי כמשרת אישי. בבהגוד־גיתא מוסבר בהרחבה כיצד מי שהוגה באל בשעת מותו, נכנס מיד עם נטישת גופו החומרי לממלכת אלוהים.
עתה, משתם מעשה גאולתו של שישופאלה, חילק המלך יודהישטהירה מינחות לכל הנוכחים. הוא גמל כראוי לכוהנים ולחכמים הדגולים שהשתתפו בטקס הקרבן, ואז, עם תום ההליכים, הוא התרחץ. הרחצה הזו בסוף הינה חלק מן הטקס ונקראת רחצת אובהריתהה.
כך איפשר שרי קרישנה לסיים בהצלחה את קרבן הראג׳סויה של המלך יודהישטהירה, ועתה, לבקשת דודניו וקרוביו, הוא נשאר בהסתינאפורה עוד מספר חודשים. לבסוף, אף שחמשת האחים לא חפצו כלל להניח לו ללכת, הוא ביקש את רשותו של יודהישטהירה לשוב לדוארקא, ועם מלכותיו וכל שריו הוא שב אז לביתו.
סיפור נפילתם של ג׳יה וויג׳יה מכוכבי הויקונטהה לעולם החומרי מתואר בספר השביעי של השרימד־בהאגותם. מותו של שישופאלה קשור במישרין לסיפור הזה. מכל מקום, לקח חשוב יותר מן התקרית הזו הוא שאישיות אלוה, מאחר שהוא מוחלט, הרי שביכולתו לגאול כל אחד—בין אם זה נוהג כאויב ובן אם כידיד. מכאן שרק טעות לחשוב שאל אחד הוא מתייחס כמו אל ידיד ולאחר נוטר כמו לאויב. מגעיו מעוגנים כליל בנשגב ופטורים מהבחנות חומריות שכאלה.
המלך יודהישטהירה, שסיים את רחצתו בתום הטקס ונעמד בקרב הבראהמנים וכל החכמים, נראה יפה להפליא, ממש כמו מלך עדן. הוא גמל גם כראוי לאלים־למחצה שנכחו ביג׳נה, ואלה עזבו אז מרוצים לחלוטין, מפארים את מעשי המלך ומהללים את קרישנה.
משסיים שוקדוה גוסואמי לספר על מותו של שישופאלה ועל הצלחת טקס הראג׳סויה של המלך יודהישטהירה, הוא ציין שרק אדם אחד מכל קהל הבאים היה לא מרוצה. היה זה דוריודהנה. הלה, צר עין מטבעו בגלל חיים של חטא, הופיע בשושלת הקורו כמו מחלה ממארת שתביא לחורבן המשפחה.
שוקדוה גוסואמי גם הדגיש בפני המלך פריקשית שעלילותיו של קרישנה—הריגת שישופאלה וג׳ראסנדהה ושיחרור כל המלכים העצורים—כולן הינם סיפורים נשגבים ששמיעתם ממקור מוסמך משחררת מכל תגובות החטא מיד.