בפני קהל גדול של אנשים מכובדים, ביניהם אזרחים, ידידים, קרובים, בראהמנים, קשתרייות, וישיות וגם אחיו שלו, פנה המלך יודהישטהירה אל קרישנה ואמר: ״קרישנה יקר, קיסר העולם אמור לבצע את קרבן הראג׳סויה יג׳נה, שנחשב למלך כל ההקרבות. באמצעות ההקרבה הזו בכוונתי לרצות את האלים־למחצה, שמשמשים בסך הכול כנציגיך ומיופי כוחך בעולם החומרי. אני זקוק לסיועך וחסדך כדי לנחול הצלחה בהרפתקאה הגדולה הזו. אנו הפאנדוים איננו זקוקים לדבר מן האלים־למחצה. אנו מסופקים כליל בשירותך. אתה בעצמך אומר בבהגוד־גיתא, ״מי שמבולבלים מתשוקות חומריות, סוגדים לאלים־למחצה.״ אלא שתכליתנו שונה. ביצוע הקרבן יאפשר לי להזמין את האלים־למחצה ולהראות להם שהם אינם עצמאיים וכוחם תלוי כולו בך. אתה הוא אישיות אלוה והם כולם רק משרתיך. אנשים סכלים ומשוללי ידע חושבים אותך לסתם אדם פשוט ומנסים לפעמים למצוא בך פגמים, ואפילו מבזים אותך. משום כך אני חפץ לבצע את הטקס הזה. אני אזמין את האלים־למחצה כולם, החל מברהמא, שיוה, ושאר מנהיגי הכוכבים העדניים. ובקהל רב שכזה של אלים־למחצה מכל קצות תבל אני אבסס את עמדתך כאישיות אלוה ואוכיח שכולם רק משרתים.״
״אלי, מי שמודעים לך תמיד והוגים בכפות רגלי הלוטוס שלך או בנעליך, אין ספק שישתחררו מכל טומאת החיים החומריים. מי שעוסקים בשירותך בתודעת קרישנה מלאה והוגים רק בך ונושאים לך תפילות, הינם נשמות טהורות. ובגלל עיסוקם המתמיד בשירות מודע לך, הם משתחררים ממחזוריות הלידה והמוות. הם אינם משתוקקים אפילו להיגאל מן הקיום החומרי או ליהנות משפע חומרי; מאווייהם באים על סיפוקם כליל בפעילות בתודעת קרישנה. גם אנו היננו נשמות מסורות לך, ובחסדך זכינו במזל הרב לראות אותך בעצמך. רק טבעי איפוא, שאיננו נמשכים יותר לשום שיפעה חומרית. מסקנת כל החכמה הודית היא שאתה הינך אלוה עילאי. ברצוני לבסס את העובדה הזו. אני חפץ גם ללמד את העולם כולו את ההבדל שבין קבלתך כאלוהים לבין קבלתך כסתם אישיות היסטורית רבת כוח. אני רוצה שהעולם ידע שדי למצוא מקלט אצל כפות רגליך כדי לזכות בשלמות החיים העליונה, ממש כשם שדי בהשקית שורש העץ כדי לספק את ענפיו, עליו ופרחיו כולם. כי מי שמפתח תודעת קרישנה, מתגשמים חייו כליל, מן הבחינה החומרית והרוחנית.״
״אולם אין פירושו של דבר שאתה נוטה יותר למי שמודע לך ומפלה לרעה את הבלתי מודע. אתה שווה לכול; אתה בעצמך הכרזת זאת. כיצד יתכן שאתה נוטה למישהו ומתעלם מאחר? שהרי אתה הוא נשמת־העל אשר מצוי בלב כול, ומעניק לכל אחד את תוצאות מעשיו. אתה מאפשר לישות החיים ליהנות בעולם החומרי כרצונה. מצוי בגוף יחד עם ישות החיים, אתה מעניק לה אמנם, את תוצאות מעשיה, אולם גם מספק לה הזדמנויות לפנות לשירותך המסור ולפתח תודעת קרישנה. אתה קורא לה בגלוי להתמסר לך ולנטוש את כל שאר עיסוקיה, ומבטיח שתגונן עליה ותגאל אותה מכל תגובות החטא. ממש כמו עצי המשאלה מכוכבי עדן, אתה מגשים את משאלות כל איש. כל אחד חופשי לבחור בשלמות העליונה, אולם אם אינו חפץ בכך, זו לא הפליה לרעה לספק לו ברכות נחותות יותר.״
קרישנה השיב אז לדברי המלך: ״הו מדביר האויבים, הו התגלמות הצדק והיושר, אני תומך לחלוטין בהחלטתך לבצע את קרבן הראג׳סויה. עם ביצוע הקרבן הגדול יתאדר שמך ויחרט לעד בתולדות החברה האנושית. מלך יקר, למעשה, זהו רצונם של כל החכמים הדגולים, של אבות משפחתך, של האלים־למחצה, ושל ידידיך וקרוביך, לרבות אני עצמי. אפילו כלל ישויות החיים יתברכו מן הקרבן, אלא שקודם כל מחובתך לנצח את כל מלכי העולם ולקבץ את הפריטים הדרושים לבצוע הטקס האדיר. ארבעת אחיך הינם נציגים ישירים של אלים־למחצה חשובים כגון ואיו, אינדרה וכו׳ [נאמר שבהימה נולד מן האל־למחצה ואיו, ארג׳ונה נולד מאינדרה, ויודהישטהירה נולד מימראג׳ה.] אחיך הינם לוחמים גיבורי חיל ואתה הינך הצדיק שבמלכים ובעל שליטה עצמית מושלמת, ומשום כך נודע כדהרמראג׳ה. במסירותכם העצומה לשירותי כבר הבסתם אותי כליל.״
קרישנה אמר ליודהישטהירה שהוא מנוצח על־ידי אהבתו של מי שגבר על חושיו. מי שאינו שולט בחושיו, לא יוכל לכבוש את אלוהים. זהו סוד השירות המסור. שליטה בחושים פירושה עיסוק מתמיד בשירות הריבון. האחים הפאנדוים כולם ניחנו במעלה הזו של שירות מתמיד לאל. השירות המתמיד מטהר את החושים, ואז, עם חושים מטוהרים, ניתן לשרת את האל במישרין. הדבק יכול איפוא, לכבוש את הריבון באמצעות שירות אוהב ונשגב שכזה.
קרישנה המשיך: ״אף לא אחד בשלושת העולמות, לרבות האלים־למחצה רבי הכוח, עולה על דבקי בששת השפעים, כלומר עושר, כוח, פרסום, יופי, ידע ופרישות. ומאחר שאתה חפץ לגבור על המלכים הארציים, הרי שנצחונך מובטח.״
למישמע מילות העידוד של האל, זרחו פניו של המלך בחדווה, כמו פרח במלוא תפרחתו. הוא הורה אז לאחיו הצעירים לצאת ולכבוש את המלכים בכל הכיוונים. קרישנה ייפה את כוחם של הפאנדוים לבצע את משימתו החשובה—למגר את כל הרשעים והכופרים שבעולם, ולגונן על הדבקים המסורים. משום כך נושא האל בדמותו כוישנו ארבעה כלי נשק בארבע ידיו. בשתי ידיים הוא נושא פרח לוטוס וקונכיה, ובשתיים הוא נושא אלה ודיסקוס. האלה והדיסקוס נועדו ללא־דבקים. אולם כיוון שהוא מוחלט, הרי שפעולותיהם של החפצים הללו כולן זהות. עם האלה והדיסקוס הוא מייסר את הרעים. זאת כדי שיתפכחו ויבינו שאינם הכול מכול; אלוהים מצוי תמיד מעליהם. ועם תקיעת הקונכיה וברכת הלוטוס הוא מבטיח לדבקים שדבר לא יוכל להכחידם, גם לנוכח הגדולה בסכנות.
מעודד מדבריו של קרישנה, הורה המלך יודהישטהירה לסהדוה, הצעיר שבאחים, בלווית שבט הסרינג׳יה, לכבוש את הארצות הדרומיות. לנקולה, בלווית חיילי מתסידשה, הוא הורה לכבוש את המלכים במערב. את ארג׳ונה הוא שלח בלווית חיילי קקידשה לכבוש את מלכי צפון, ואת בהימסנה בלווית חיילי מדרדשה (מדרס) הוא שלח לכבוש את המזרח.
חשוב לציין שיודהישטהירה, במסע הכיבושים הזה של האחים, לא התכוון להכריז מלחמה על המלכים. האחים יצאו למעשה, לכל הכיוונים כדי להודיע למלכים על עריכת קרבן הראג׳סויה, כדי שאלה ישלמו להם את מסיהם לקראת הטקס. תשלום המס פירושו שהמלך המסוים קיבל את ריבונותו של יודהישטהירה. קרב היה פורץ רק אם המלך התנגד. בעוצמתם ובכוחם הרב הצליחו האחים לכבוש את המלכים בכל הכיוונים והביאו שלל מיסים ומתנות למלך.
מכל מקום, הידיעה שג׳ראסנדהה מלך מגדהה לא קיבל את סמכותו, היתה סיבה לדאגה. וקרישנה שראה את חרדתו, סיפר לו אז על תכניתו של אודדהוה כיצד להביס את הסורר. בהימסנה, ארג׳ונה וקרישנה יצאו אז לעבר גיריורג׳ה, בירתו של ג׳ראסנדהה, לבושים כבראהמנים. היתה זו תחבולתו של אודדהוה, אותה זמם עוד לפני שקרישנה עזב לאינדרפרסתהה, ועתה הגיע זמנה להתממש.
ג׳ראסנדהה, מקפיד מאד בקיום חובות איש משפחה, חלק כבוד גדול לבראהמנים. הוא היה מלך קשתרייה ולוחם רב כוח, אך מעולם לא הזניח את כללי הודות. על־פי הודות נחשבים הבראהמנים למורים הרוחניים של שאר המעמדות. קרישנה, ארג׳ונה ובהימסנה, אף שהיו קשתרייות, התחפשו עתה לבראהמנים וניגשו אל ג׳ראסנדהה ממש באותה עת שעמד לארח את הבראהמנים ולהעניק להם תרומות.
קרישנה בלבוש בראהמנה אמר למלך: ״הרינו מאחלים כל טוב להוד כבודך. היננו שלושה אורחים בארמונך שבאו ממרחק. באנו לבקש ממך תרומה, ואנו מקווים שתאות להעניק לנו את שבלבנו. שמענו על מעלותיך הרבות. מי שניחן בסובלנות וביכולת הבלגה, יוכל לשאת הכול, אפילו את הלא נעים. ממש כשם שהפושע נכון לבצע את הנתעב במעשים, נכון אדם נדיב כמותך להגשים כל משאלה. אדם דגול כמוך אינו מפלה בין קרובים לבין זרים. המפורסם חי לעד, גם לאחר מותו; בעוד שמי שמסוגל לבצע מעשה שינציח את שמו הטוב, אולם נמנע מכך, הופך בזוי ומתועב בעיניהם של אנשים דגולים. אין חרפה שיאה דיה לאיש כזה, וסירובו יוסיף ויצער אותו למשך כל חייו. בודאי שמעת, הוד מעלתך, על תהילתם של נדבנים גדולים כמו הרישצ׳נדרה, רנתידוה ומודגלה, שהתקיימו רק על שאריות דגנים שליקטו משדות שניקצרו. שמעת בודאי גם על מהאראג׳ה שיבי הדגול שתרם את בשרו שלו כדי להציל חיי יונה. בעצם הקרבת גופם בן החלוף זכו כל האישים הללו להתפרסם לעד.״
קרישנה במסווה של בראהמנה הסביר לג׳ראסנדהה שאפילו שהגוף נכחד, פרסום נשאר לעד. ומי שמקריב את גופו הזמני וזוכה בשם כזה, הופך לדמות מכובדת מאד בתולדות החברה האנושית.
בשעה שקרישנה דיבר, אף שהשלושה התלבשו כמו בראהמנים, ג׳ראסנדהה ציין לעצמו שאלה אינם נראים בכלל כבראהמנים. מן הסימנים שעל גופם ניכר שהם בעצם קשתרייות. על כתפיהם בלט סימן של קשת, גופם היה יפה וחסון, וקולם נועז ותקיף. לא היה למלך כל ספק שאלה אינם בראהמנים אלא קשתרייות. הוא גם חשב שכבר ראה אותם איפה שהוא לפני כן. אולם אף שהיו קשתרייות, הם באו אל פתח ביתו לקבץ נדבות כמו בראהמנים. משום כך החליט, למרות הכול, להגשים את משאלתם; ״שהרי מעמדם הושפל כבר מעצם הופעתם כקבצנים״. ״לאור הנסיבות״, הוא חשב, ״אני נכון לתת להם הכול. גם אם יבקשו את גופי, לא אהסס להעניק להם.״ הוא נזכר בבלי מהאראג׳ה, שוישנו בלבוש של בראהמנה הופיע לפניו כמו קבצן, וגזל ממנו את כל נכסיו וממלכתו. הוא עשה זאת בשביל אינדרה, שבלי הביס אותו והותיר אותו ללא כל ממלכה. בלי אמנם רומה, אולם שמו כדבק גדול שתרם את כל שברשותו, מהולל עדיין בכל שלושת העולמות. בלי אפילו הבין שהבראהמנה הינו וישנו שבא לקחת את ממלכתו האדירה עבור אינדרה, ומורו הרוחני וכוהן המשפחה, שוקראצ׳אריה, אף הזהיר אותו, אולם הוא לא היסס לתת לבראהמנה את כל מבוקשו, ולבסוף העניק לו את הכול. כזו היתה גם החלטיותו של ג׳ראסנדהה. הוא חשב, ״אם על־ידי הקרבת גופי בן החלוף אוכל לזכות בשם נצחי, מחובתי לעשות זאת. אין ספק שקשתרייה שאינו מקדיש את חייו לטובת הבראהמנים, הינו מגונה מאד.״
ג׳ראסנדהה היה אכן נדיב מאד כלפי הבראהמנים, והוא אמר עתה לקרישנה, בהימה וארג׳ונה: ״בראהמנים יקרים, בקשו ממני כל אשר תרצו, אפילו את ראשי אני נכון לתת, אם זהו רצונכם.״
קרישנה אמר אז לג׳ראסנדהה: ״מלך יקר, דע כי למעשה איננו בראהמנים, גם לא באנו לבקש אוכל או דגנים. אנחנו קשתרייות ובאנו לבקש דו־קרב. אנו מקווים שתעתר לבקשה. זהו בהימסנה, בנו השני של פאנדו, וזהו ארג׳ונה, בנו השלישי. ואילו אני הוא קרישנה, אויבך הותיק, דודנם של הפאנדוים.״
עתה, משנגלה הסוד, פרץ ג׳ראסנדהה בצחוק רועם, ואז, בקול עז, רווי חימה, הוא צעק, ״שוטים שכמותכם! מיד העניק לכם את מבוקשכם להלחם איתי. אולם קרישנה, אתה מוכר לי כפחדן גדול שמאבד עשתונותיו ומתבלבל מולי בקרב, לכן לא אלחם איתך. ברחת ברוב פחד מעירך, מתהורא, ואתה מתחבא עכשיו בים; משום כך איתך לא אלחם. באשר לארג׳ונה, הינו צעיר ממני ואינו שווה לי בכוחו. גם איתו לא אלחם כיוון שאיננו מתחרה הולם. בהימסנה, אני סבור, מתאים להלחם עמי.״ הוא סיים דבריו ומיד נתן לבהימסנה אלה כבדה ואחז באחרת בעצמו, ואז יצאו כולם כדי להלחם מחוץ לשערי העיר.
בהימסנה והמלך ג׳ראסנדהה תאבי המלחמה פתחו בקרב, איש איש מכה עם אלתו שהיתה רבת עוצמה כמו ברק. שניהם היו לוחמי אלה מיומנים וסגנון מכותיהם היה יפה כל כך, עד כי נראו ממש כמו רקדנים בהופעת מחול. בשעה שאלותיהם נפגשו זו עם זו בקול אדיר, דמה הרעש להתנגשות שנהביהם העצומים של שני פילים נלחמים, או לרעם בסופת ברקים. כאשר שני פילים נלחמים בשדה קני סוכר, הם לופתים, כל אחד, קנה סוכר בחדקו ומכים זה את זה בחוזקה. הם מכים בכתפי היריב, בגפיו, בעצמות הבריח, בחזה, בירכיים, במתניים וברגליים, ומנפצים עם מהלומותיהם את קני הסוכר. כמוהם, גם אלותיהם של ג׳ראסנדהה ובהימסנה נופצו בזו אחר זו, ועתה היו נכונים שני היריבים להילחם באגרופיהם האימתניים. שניהם היו מלאי חימה בשעה שהנחיתו את מהלומות האגרופים. צלילי חבטותיהם דמו להלמות של מטילי ברזל או לקול הרעם המתגלגל, והם דמו לשני פילים בקרב. אלא שלחוסר המזל, שניהם היו מיומנים מאד, גם שווים בכוחם ובסגנון לחימתם, ואיש לא הצליח להביס את יריבו. איש מהם לא הובס, גם איש לא התעייף, אף שהכו זה את זה ללא הרף. בתום יום קרב, שניהם התרועעו יחדיו בארמונו של ג׳ראסנדהה כידידים, ולמחרת התחילו שוב במלחמה. כך חלפו להם עשרים ושבעה ימים.
ביום העשרים ושמונה בהימסנה אמר לקרישנה: ״קרישנה, עלי להודות בכנות שאיני מסוגל לנצח את ג׳ראסנדהה.״ אולם קרישנה ידע את סוד לידתו של האיש. הלה נולד בשני חלקים, משתי אמהות שונות. כאשר אביו נוכח שהתינוק הינו חסר כל ערך, הוא השליך את שני החלקים ליער. שם מצאה אותו ג׳רא, המכשפה שחורת הלב, שחיברה מלמעלה עד למטה את שני חלקי הילד. קרישנה, שידע את זה, ידע גם איך להרוג אותו. הוא רמז לבהימסנה שג׳ראסנדהה, שהובא לחיים על־ידי חיבור שני חלקים, יומת על־ידי הפרדתם. קרישנה האציל אז מכוחו על בהימסנה וגם לימד אותו את התחבולה כיצד ימית את יריבו; הוא קטף עלה מעץ סמוך וקרע אותו לשניים בידיו. קרישנה, אישיות אלוה העילאי, הינו יודע־כול, ואם ברצונו להמית מישהו, איש לא יוכל להצילו, ולעומת זאת, אם ברצונו להציל מישהו, איש לא יוכל להרוג אותו.
בהימסנה, שהבין את הרמז, תפס אז ברגליו של ג׳ראסנדהה והשליך אותו לארץ, ובעודו שרוע, הוא לחץ רגל אחת לקרקע ואת הרגל השניה תפס בשתי ידיו, ואז קרע את גוף האיש לשניים, מישבנו ועד ראשו, ממש כמו שפיל שובר ענפיו של עץ לשניים. קהל הצופים בקרב ראו עתה את גופו של ג׳ראסנדהה חצוי לשני חלקים זהים, בכל חצי היתה רגל אחת, ירך אחת, אשך אחד, חזה אחד, חצאי חוליות, חצי חזה, עצם בריח אחת, זרוע אחת, עין אחת, אוזן אחת, וחצי פנים.
תושבי מגדהה פתחו בבכי, ״אויה, אויה״, בהיוודע להם על מות מלכם, בעוד שקרישנה וארג׳ונה חיבקו את בהימסנה בברכה. אף שג׳ראסנדהה מת, לא קרישנה, גם לא שני האחים הפאנדוים, ביקשו לתפוס את השלטון. הם רצו בסך הכול לשים קץ להפרעות הסדר שפגעו בשלום היקום. זדים פורעים תמיד את הסדר הטוב, בעוד שהאלים־למחצה מנסים להשכין שלום. משימתו של קרישנה היא לגונן על ישרי הדרך ולהכחיד את הזדים פורעי החוק. עתה קרישנה קרא לבנו של ג׳ראסנדהה, שמו סהדוה, ועל־פי כללי הטקס ביקש אותו למלא את מקום אביו ולמשול בממלכה בשלום ובשלווה. קרישנה הינו אדון כל הבריאה ורצונו שכל אחד יוכל לתרגל בשלווה תודעת קרישנה. אחרי שהמליך את סהדוה, הוא שיחרר את כל אותם מלכים ונסיכים שהיו עצורים שלא כדין בשביו של ג׳ראסנדהה.