בנוכחותם של נארדה ושאר בני לוויתו של קרישנה שקל אז אודדהוה את המצב, ולבסוף פסק: ״אלי, מאחר שנארדה מוני הזמין אותך להסתינאפורה כדי לשמח את דודנך המלך יודהישטהירה שמתכונן עתה לקרבן הראג׳סויה הגדול, הרי שחובתך לדעתי, ללכת לשם מיד ולסייע למלך במשימתו האדירה. אולם אף שנכון להענות תחילה להזמנתו של הקדוש, חובתך גם לגונן על נשמות שמתמסרות לך. מכל מקום, אם נבחון את המצב בכללותו נראה ששתי המטרות הללו יכולות להתגשם יחדיו, כי רק מי שניצח את כל המלכים האחרים יכול לבצע את קרבן הראג׳סויה. פירושו של דבר שמבלי להביס את ג׳ראסנדהה מחרחר המלחמות, יודהישטהירה לא יוכל לערוך את טקס הקרבן הזה. רק מי שגבר על מלכי כל העולם יכול לבצע את קרבן הראג׳סויה, ומכאן שנוכל להגשים את שתי מטלותינו רק כאשר ג׳ראסנדהה יומת. מטרותינו יוגשמו כמאליהן אם נצליח להרוג אותו בדרך כלשהי; המלכים שכלא על לא עוול בכפם ישוחררו משבי, ושמך יתפרסם בכול, לשמחתנו הרבה, כמי שהצילם.״
״אלא שהמלך ג׳ראסנדהה אינו אדם רגיל. הוא מהווה מכשול רציני אפילו בפני לוחמים דגולים, כי כוחו שווה לכוחם של 10,000 פילים. רק בהימסנה, שגם כוחו שווה ל־10,000 פילים, יוכל לנצח מלך זה. מוטב איפוא, שילחמו השניים לבדם, כדי למנוע הרג מיותר של חילים רבים. למעשה, לא קל יהיה לגבור על ג׳ראסנדהה כל עוד מוקף האיש בגדודי האקשוהיני שלו. עדיף לבחור בתנאים נוחים יותר. ידוע שהוא מסור מאד לבראהמנים ונוטה להעניק להם תרומות ברוחב לב; לעולם לא יסרב לבקשתו של בראהמנה. נראה לי משום כך, שבהימסנה צריך לפגוש אותו בלבוש של בראהמנה ולבקש ממנו נדבה, ואז בעצמו להלחם איתו. כדי להבטיח את נצחונו של בהימסנה, גם אתה צריך להתלוות אליו, כי בנוכחותך בטוח שיזכה בנצחון. מעצם נוכחותך, הבלתי אפשרי הופך לאפשרי, ממש כשם שהעולם הזה נברא וגם נכחד בידי ברהמא ושיוה פשוט משום השפעתך.״
״למעשה, אתה הוא שבורא ואף הורס את כל עולם התופעות; ברהמא ושיוה נראים רק לכאורה כמו אלה שעושים את זה. גורם הזמן הבלתי נראה, שהינו בסך הכול יצוג מופשט שלך, הוא שאחראי לבריאה ולחורבן; הכול נתון לשליטתו. ואם בכוחו של הזמן לחולל מעשים מופלאים שכאלה באמצעות ברהמא ושיוה, כיצד זה שנוכחותך לא תביא לנצחונו של בהימסנה? אלי, עם מותו של ג׳ראסנדהה, יעלצו כל נשותיהם של המלכים האסורים ויזמרו ויהללו אותך על שהצלת ברוב חסד את בעליהן. אלה ישמחו כמו הגופיות בשעה ששוחררו מידיו של שנקהאסורה. החכמים הדגולים, גג׳נדרה מלך הפילים, סיתא אלת המזל, ואפילו אביך ואמך—כולם ניצלו בחסדך נטול הסיבה. גם אנחנו כך ניצלנו, ומשום כך הרינו מזמרים תמיד אודות תפארת מעשיך הנשגבים.״
״אני סבור איפוא, שמותו של ג׳ראסנדהה בתחילה יביא כמאליו לפתרונן של בעיות רבות. ובאשר לקרבן הראג׳סויה שיערך בהסתינאפורה, זה יערך בזכות מעשיהם הטובים של המלכים האסורים, או אולי בזכות מעשיו הנפשעים של ג׳ראסנדהה.״
״אלי, נראה שרק אם תלך בעצמך להסתינאפורה ותשתתף בקרבן הגדול, אפשר יהיה לשים קץ למלכים רשעים כמו שישופאלה וג׳ראסנדהה, גם לשחרר את המלכים האסורים, ולהבטיח את עריכת הטקס. לאור כל זאת, נראה לי שעליך לצאת מיד לשם.״
הנוכחים באסיפה כולם העריכו את הצעתו של אודדהוה; כולם חשבו שהליכתו של קרישנה להסתינאפורה הינה מבורכת מכל הבחינות. החכם הדגול נארדה, זקני הידו, וקרישנה, אישיות אלוה עצמו—כולם תמכו בהצעה. או אז, לאחר שביקש את רשותם של וסודוה, אביו, ואוגרסנה, סבו, קרישנה הורה למשרתיו דארוקה וג׳יתרה לעשות את כל ההכנות הדרושות לנסיעה. משתמו ההכנות, קרישנה נפרד לשלום, ובמיוחד מבלראמה ומאוגרסנה מלך הידוים. את נשותיו עם ילדיהן הוא כבר שלח, כל אחת עם מטען הכרחי, ועתה עלה בעצמו על מרכבתו שנושאת על דגלה את דמותו של גרודה.
ממש לפני שיצא לדרך הוא סגד לקדוש נארדה באביזרים שונים, והלה, אף שחפץ ליפול מיד ולהשתחוות לכפות רגלי הלוטוס של האל, כיוון שידע שעתה הוא משחק כבן אנוש רגיל, רק השתחווה לו במוחו, מקבע את דמותו הנשגבת בתוך לבו, ומיד עזב את בית האסיפות בדרך האויר. נארדה אינו נוהג לדרוך על האדמה אלא לנוע בחלל החיצון. ואחרי שעזב, קרישנה פנה אל נציגם של המלכים האסורים, אומר לו לא לדאוג, כי במהרה יגרום למותו של ג׳ראסנדהה מלך מגדהה. הוא גם איחל כל טוב לכל אותם מלכים ונציגם. השליח מיהר אז ושב אל המלכים עם החדשה המשמחת על ביקורו של הריבון. ואלה, מלאי שמחה, חיכו עתה בציפיה רבה לבואו.
לקול תרועותיהם של שופרים, תופים, חצוצרות, קונכיות וקרנות, שהידהדו בכל עבר, יצאה אז מרכבתו של הריבון לדרך ועמה עוד מרכבות רבות וגם פילים, חיל פרשים, חיל רגלים, ושאר אביזרי מלכות. בעקבותיו נסעו גם 16,000 נשותיו, כל אחת עם בניה, ובראשן רוקמינידוי, אלת המזל והאשה למופת. כולן עטו מלבושים יקרים והתקשטו בתכשיטים לרוב. משחת עץ סנדל סכה את גופן וזר פרחים מדיף ניחוחות היה תלוי על צוארן. כך, בעקבות בעלן העילאי, הן נישאו באפריונים מקושטים להפליא בבדי משי, בדגלונים, ובתחרות זהב. חיל רגלים נושאים בידיהם מגינים, חרבות, ופגיונים שימשו כשומרי ראש מלכותיים למלכות. אל מאסף השיירה הצטרפו נשותיהם וילדיהם של שאר הנספחים, וגם נערות שעשועים לרוב. בהמות משא רבות כגון שוורים, תאויים, פרדות וחמורים נשאו את ציוד המחנה, וכלי מיטה ושטיחים. הנשים המתלוות הושבו, כל אחת באפריון נפרד, על גמלים. אל השיירה הססגונית הזו—על שלל דגליה הצבעוניים, השמשיות והמניפות, גם כלי הנשק השונים, התכשיטים, הקסדות, ושאר אביזרי הקרב—הצטרפו גם קולות תרועת ההמונים, ובשעה שהשתקפה באור השמש, נראתה השיירה ממש כמו ים גדול עם גלים גבוהים וכרישים.
בדרכה להסתינאפורה (ניו דלהי) עברה שיירתו של קרישנה בממלכות אאנרתה (מחוז גוג׳רת), סווירה (סורת), מדבר ראג׳סתהאן הגדול, ולבסוף קורוקשתרה. היא חלפה בדרכה על־פני הרים רבים, נהרות, ערים, כפרים, שטחי מרעה, ומכרות מחצבים. הריבון חצה אז שני נהרות גדולים, הדרישותי והסרסותי, ואת מחוז פנצ׳האלה ומחוז מתסיה, ולבסוף הגיע לאינדרפרסתהה.
אין זה דבר שגרתי בכלל לזכות בחברתו של אישיות אלוה, משום כך משנודע למלך יודהישטהירה על בואו של קרישנה לבירה, הסתמרו שערותיו ממש, מרוב שמחה. הוא מיהר אז ויצא מחוץ לשערי העיר כדי לקבל את פניו כיאות. כלי נגינה וזמרים פצחו, לפקודתו, בזמר ובשיר, והבראהמנים המלומדים החלו לשורר בקול את מזמורי הודות. קרישנה ידוע כהרישיקשה, או אדון החושים, ויודהישטהירה מיהר לפגוש אותו ממש כמו החושים שפוגשים בתודעת החיים. מאחר שיודהישטהירה היה בן דוד בוגר של קרישנה, רק טבעי שאהב אותו מאד, וברגע שראה אותו הוצף לבו באהבה וחום. ימים רבים כבר לא ראה את הריבון, ועתה חשב שמזלו עצום על שזכה לראות אותו, עומד לפניו. ברוב אהבתו הוא גם חיבק את קרישנה שוב ושוב.
דמותו הנצחית של קרישנה הינה גם משכנה הנצחי של אלת המזל, ועתה, כיוון שיודהישטהירה חיבק דמות זו, הרי שהתנקה כליל מטומאת הקיום החומרי. הוא נמלא חדווה נשגבת, כמו שחה בים של אושר; דמעות זלגו מעיניו, גופו רעד באקסטזה, והוא שכח לגמרי את חייו החומריים. אחריו מיהר אז בהימסנה, האח השני מבין הפאנדוים, ובחיוך חיבק את קרישנה, חושב אותו לבן דודו מצד אמו. נרגש כולו, ברוב שמחה גם הוא שכח לפרק זמן את קיומו החומרי. קרישנה בעצמו חיבק אז את שאר שלושת האחים—ארג׳ונה, נקולה וסהדוה—ועיני שלושתם הוצפו מיד בדמעות. ארג׳ונה שב וחיבק את קרישנה ושב וחיבק, כיוון שהיו השניים ידידים קרובים מאד, בעוד ששני האחים הצעירים, אחרי שחובקו בידי קרישנה, נפלו לכפות רגליו והשתחוו לפניו. קרישנה השתחווה אז לפני הבראהמנים שנוכחו שם, גם לפני מבוגרי שושלת הקורו, כגון בהישמה, דרונה ודהריתראשטרה. מלכיהם של מחוזות רבים כבר התקבצו שם, כגון מחוז הקורו, סרינג׳יה וקקיה, וקרישנה החליף עמם ברכות וחלק להם כבוד כיאה למעמדם. הבראהמנים, בלווית הקריינים המקצועיים—הסותות, המאגדהים והונדינים—פתחו אז בתפילות הלל לאל. שחקנים ונגנים, כגון גנדהרוים, גם בדחני החצר, החלו לנגן בתופים, בקונכיות, בתופי דוד, בוינות, במרידנגות ובשופרים. והרקדנים הפגינו את כישרונם לחולל, כדי לשמח אותו. כך נכנס שרי קרישנה, אישיות אלוה המפורסם מכול, אל הקריה העצומה שטבלה כולה ברוב שיפעה ויופי. ובשעה שפסע במבואות העיר, שוחחו הכול בינם לבין עצמם אודות תפארת תהילותיו, משבחים את שמו הנשגב, מעלותיו, דמותו וכו׳.
פילים מבוסמים התיזו מחידקיהם מי בשמים על כל כבישי העיר, הרחובות והשבילים. הבתים והרחובות במקומות שונים קושטו בדגלונים ובדגלים צבעוניים. בצמתים חשובים הוקמו שערים מעוטרים בזהב, ולשני צדדיהם ניצבו כדי מים מזהב. הקישוטים הללו עוד האדירו את תפארת העיר. האזרחים כולם, לכבוד הטקס הגדול, התקבצו במקומות שונים, לבושים במלבושים חדשים בשלל צבעים ומקושטים בעדיים ובזרי פרחים ובבשמים. הבתים כולם הוארו במאות ובאלפי מנורות שהוצבו בפינות הכרכובים, הקירות, העמודים, הבסיסים והקשתות. ממרחק דמה ניצנוץ האורות לחגיגת הדיפאולי (חג לכבוד ראש השנה ההינדי). בתוך הבתים בערה קטורת ריחנית ועשנה שהיתמר מבעד לחלונות יצר אוירה נעימה עד מאד. על גגות הבתים התנופפו דגלים וכדי המים המוזהבים שעל הגגות בהקו למרחוק.
כך נכנס קרישנה לעירם של הפאנדוים, פוסע לאיטו ונהנה מן האוירה הקסומה. בכל בית, כאשר שמעו הנערות הצעירות שקרישנה, שהינו מושא הראייה היחיד שראוי לצפות בו, פוסע עתה ברחוב, אלה נמלאו בערגה עזה לחזות באישיות המפורסמת הזו. שערן נפרע ובד הסארי ההדוק שלגופן התרופף בגלל חפזונן לראות אותו. הן נטשו את כל מלאכות הבית—אפילו מי שהיו שרועות לצד בעלן, זנחו אותו—ומיהרו וירדו לרחוב להביט באל.
שיירת הפילים, הסוסים, המרכבות וחיל הרגלים עברה שם, אולם בגלל הדוחק הרב, היו כאלה שלא יכלו לראות כראוי ועלו על גגות הבתים. כמה נעם להן מראהו של קרישנה, עובר שם עם אלפי מלכותיו! שמחות לקראתו, הן המטירו פרחים על השיירה, מחבקות אותו בלבבן. בקרב מלכותיו הרבות הוא נראה להן כמו הירח המלא בין כוכבים רבים, והן החלו משוחחות ביניהן.
נערה אחת אמרה לחברתה: ״ידידתי, קשה לשער אילו מעשים טובים עשו כל המלכות הללו כדי לזכות וליהנות עתה תמיד מפניו החייכניות וממבטיו האוהבים של קרישנה.״ בשעה שקרישנה פסע לו כך, היו מדי פעם ניגשים אליו אזרחים עשירים, כולם עתירי נכסים, מכובדים, ופטורים מכל פעילות חטאה, ומגישים לו חפצים מבורכים, כדרך של קבלת פנים. הם סגדו לו כמשרתים כנועים.
קרישנה נכנס עתה לארמון, ולמראהו גאה לב הגברות ששם באהבה עזה. הן קיבלו את פניו בעיניים בורקות שהביעו את זיקתן אליו, וקרישנה חייך, מקבל את רגשותיהן ואת מחוות האהבה. כאשר קונתי, אם הפאנדוים, ראתה את בן אחיה, אישיות אלוה, היא הוצפה ברגש עז. היא התרוממה מיד ממושבה, וניגשה אליו עם דרופדי, כלתה, וחיבקה אותו באהבה אמהית.
כאשר המלך יודהישטהירה הביא את קרישנה אל תוך הארמון, הוא התבלבל כל כך ברוב עליצותו, עד ששכח את כל הנוהגים והכללים לקבלת פנים. קרישנה השתחווה ברוב שמחה לפני קונתי ושאר הנשים המבוגרות שבארמון. סובהדרא, אחותו הצעירה, עמדה שם עם דרופדי, ושתיהן השתחוו לפני כפות רגלי הלוטוס של האל. להוראת חמותה, דרופדי הביאה אז מלבושים ותכשיטים וגם זרי פרחים, ועם האביזרים הללו הן קיבלו את פני המלכות רוקמיני, סתיבהאמא, בהדרא, ג׳אמבותי, קאלינדי, מיתרוינדא, לקשמנא וסתיא המסורה. אחרי שהן קיבלו את פני שמונה מלכותיו הראשיות של קרישנה, הן קבלו גם כיאות את פני שאר המלכות. המלך יודהישטהירה דאג למנוחתו של קרישנה וראה שגם כל בני לויתו—כלומר, המלכות, החיילים, השרים והמזכירים—כולם ישוכנו בנוחות. מדי יום, במשך שהייתם כאורחי הפאנדוים, הוא דאג להנעים להם את ביקורם בצורה חדשה.
היה זה באותה עת שקרישנה, בסיועו של ארג׳ונה, איפשר לאגני, אל האש, לאכל את יער קהאנדוה, לסיפוקו המלא. במהלך השריפה קרישנה הציל את הזד מיאסורה שהתחבא ביער. וזה, באסירות תודה לקרישנה וארג׳ונה, בנה אז בהסתינאפורה בית אסיפות מופלא. קרישנה נשאר שם כמה חודשים כדי לשמח את המלך יודהישטהירה, ובמהלך שהייתו שוטט לו בסביבה, נוסע במרכבתו עם ארג׳ונה, ובעקבותיהם חילים ולוחמים רבים.