שמיעה מהווה הזדמנות להתרועע עם האל
קרישנה, אישיות אלוה העילאי, ניחן תמיד בששת השפעים במלואם – עושר מושלם, כוח מושלם, פרסום, ידע, יופי ופרישות מושלמת. האל מתגלה בדמויות נצחיות שונות, שהן כולן מושלמות. בזכות מעשיו הנשגבים שמבצעות התגלויותיו השונות, יכולה הנשמה המותנית להרבות ולשמוע אודותיו. בבהגוד־גיתא נאמר, ג׳נמה קרמה צ׳ה מא דיוים; עלילותיו ומעשיו של אלוהים אינם ארציים, הם מעבר לתפיסה החומרית. אולם שמיעה אודות מעשים בלתי רגילים שכאלה, בכוחה לרומם את הנשמה המותנית. שמיעה מהווה הזדמנות להתרועע עם האל; שמיעה אודות מעשיו היא כשלעצמה כבר התעלות לטבע הנשגב. הנשמה המותנית נמשכת מטבעה לשמוע אודות נשמות אחרות, בין אם ברומנים, ובין אם בהצגות או בסיפורי בדים. נטייה זו לשמוע אודות אחרים ניתן לכוון לשמיעת עלילותיו של אלוהים, שהרי אז מתעלים לטבע הנשגב. עלילות אלה, בנוסף ליופיין, גם מספקות מאד את המחשב.
שמיעת עלילותיו של האל, בכוחה לנקות מיד את אבק הטומאה החומרית שהצטבר בלב בגלל התרועעות ממושכת עם הטבע החומרי. גם שרי צ׳יתניה הורה ששמיעת שמו הקדוש של קרישנה יכולה לנקות את הלב מכל לכלוך חומרי. אף שישנם תהליכים שונים להגשמה עצמית, כל נשמה מותנית שתיפנה לתהליך השירות המסור – שהשמיעה היא היבטו החשוב ביותר – תתנקה מיד מכל טומאה חומרית ותבין את זהותה האמיתית. חיים מותנים מתחילים עם טומאה זו, וכאשר היא מתנקה, רק טבעי שתפקודה הרדום של ישות החיים – השירות המסור לאל – נעור. מי שפיתח את יחסיו הנצחיים עם קרישנה, זכאי להתידד עם דבקיו. מהאראג׳ה פריקשית ממליץ לכול, על בסיס התנסות מעשית, לנסות ולשמוע אודות עלילותיו הנשגבות של אישיות אלוה. הספר סיפורי קרישנה נועד לכך, ומן הראוי שידע הקורא לנצל אותו להתקדמות לעבר מטרת החיים העליונה.
אלוהים מופיע בעולם החומרי מתוך חסד נטול סיבה, ומציג את מעשיו כמו היה אדם רגיל. למרבה הצער, ישויות כופרות, או אנשים משוללי אמונה, סוברים שקרישנה הוא אדם כמותם, וממעיטים בערכו. בבהגוד־גיתא קרישנה מגנה זאת בעצמו ואומר, ״אוג׳אננתי מאם מודהאה״. המודהות, או השפלים, חושבים אותו לאדם רגיל, אולי חזק במקצת מאחרים; לרוע מזלם, הם אינם מסוגלים לקבל אותו כאל עליון. לעיתים חסרי מזל כאלה מציגים את עצמם כהתגלויות של קרישנה, מבלי להתבסס בכלל על כתובים מוסמכים.
כאשר קרישנה גדל מעט, הוא החל מתהפך על בטנו ולא שכב כבר רק על גבו. אמא ישודא וננדה מהאראג׳ה חגגו אז אירוע נוסף: יום הולדתו הראשון של קרישנה. מי שמקיימים את העקרונות הודיים חוגגים גם כיום אירוע זה. (ההינדים בהודו, על שלל כתותיהם, כולם חוגגים את יום הולדתו של קרישנה.) רועי הבקר ונשותיהם הוזמנו להשתתף, וכולם הגיעו בשמחה. תזמורת הנעימה בנגינותיה, להנאתם של הנאספים. כל הבראהמנים המלומדים הוזמנו וזימרו לקרישנה מזמורים ודיים מביאי ברכה. בשעה שאלה זימרו מזמוריהם והתזמורות ניגנו, רחצה אמא ישודא את הילד. טקס רחצה זה נקרא אבהישקה, ונחוג גם כיום במקדשי ורינדאונה ביום הג׳נמאשטמי – הוא יום הולדתו של קרישנה.
קרישנה הפעוט פגע במקרה באופן העגלה, וזו התמוטטה
לרגל המאורע הורתה אמא ישודא לחלק דגנים לרוב, ופרות מעולות מעוטרות בתכשיטי זהב ניתנו לבראהמנים מלומדים ומכובדים. ישודא התרחצה בעצמה, התלבשה בבגד נאה, ועם קרישנה הפעוט בחיקה, רחוץ ומלובש, התיישבה להאזין למזמורי הבראהמנים. נראה כי הילד נרדם בעודה מקשיבה, ומשום כך הניחה אותו חרש בעריסה. היא פנתה אז לקבל את פני ידידיה וקרוביה וכל תושבי ורינדאונה שבאו לרגל המאורע הקדוש, ושכחה להניק את הילד. אף שהתינוק הרעב פרץ בבכי, לא יכלה אמא ישודא לשמוע אותו, בגלל ההמולה הרבה. ואז, רעב ונרגז על הזנחת אמו, הרים קרישנה את רגליו והחל לנפנף אותן ולבעוט, ממש כמו ילד רגיל. קרישנה הפעוט הונח תחת עגלת יד וכשנפנף את רגליו דמויות הלוטוס, הוא פגע במקרה באופן העגלה, וזו התמוטטה. כלי מטבח שונים וכלי פליז ומתכת שנערמו על העגלה, כולם נפלו בחבטה גדולה. אופן העגלה התפרק מצירו וחישוריו נשברו והתפזרו לכל עבר. אמא ישודא והגופיות, גם ננדה מהאראג׳ה ורועי הפרות, תמהו כיצד קרסה העגלה מעצמה. כל הגברים והנשים באי החג, התקהלו סביב ופתחו בניחושים. איש לא מצא את הסיבה, אולם כמה ילדים קטנים שהתבקשו לשחק עם קרישנה, דיווחו שהיה זה קרישנה שבעט באופן. הם אמרו שראו במו עיניהם ועמדו על כך בתוקף. היו שהאמינו לדבריהם, אולם אחרים אמרו, ״כיצד אפשר להאמין לדבריהם של ילדים?״ נבצר מבינתם של רועי הבקר והנשים, שאישיות אלוה הכל יכול שרוע עתה לפניהם כתינוק פעוט חסר ישע. האפשרי והבלתי אפשרי שניהם מצויים בכוחו.
הם שוחחו כך ביניהם, והילד בכה. אמא ישודא מיהרה אז ללא תוכחות, הרימה את הילד אל חיקה וקראה לבראהמנים מלומדים לזמר מזמורים ודיים קדושים, כדי לסלק את הרוחות הרעות. היא גם הניחה לילד לינוק משדיה. ילד שיונק כראוי מחזה אמו, פירושו של דבר שיצא מכלל סכנה. החזקים שבגברים תיקנו אז את העגלה השבורה ושבו וסידרו עליה את החפצים שהתפזרו. הבראהמנים החלו להעלות מינחות יוגורט, חמאה, עשב קושה ומים לאש הקרבן. הם סגדו לאישיות אלוה למען עתידו המבורך של הילד.
כל הבראהמנים שנכחו שם היו משוללי קנאה
כל הבראהמנים שנכחו שם היו משוללי קנאה; הם נהגו תמיד ביושר, בהגינות וגם לא היו גאוותנים; לא אלימים, ולא ביקשו אחר יוקרה כוזבת. מכאן שהיו בראהמנים אמיתיים ולא היה מקום לחשש שברכתם תהיה לשווא. מתוך אמונה מלאה שכזו, לקח ננדה מהאראג׳ה את ילדו בזרועותיו ורחץ אותו במים מעורבבים בעשבים שונים בשעה שהבראהמנים זימרו מן הודות ריג, יג׳ור וסאמה.
נאמר שרק מי שניחן בכישוריו של בראהמנה רשאי לזמר את המנתרות הודיות. מכאן, שאותם בראהמנים שביצעו את הטקסים שם, אכן ניחנו בכל המעלות הברהמיניות. גם ננדה מהאראג׳ה האמין בהם לחלוטין. ישנן הקרבות שונות ולכל אחת מומלצות מנתרות שונות, אולם בכל מקרה צריכים מזמרי המנתרות להיות בראהמנים מיומנים. מכל מקום, בתקופה זו של קלי אין עוד בראהמנים מיומנים שכאלה, ולכן אסורים כיום טקסי הקרבן הודיים. אולם ישנו סוג הקרבה אחר ששרי צ׳יתניה מהאפרבהו המליץ לתקופה הנוכחית – סנקירתנה־יג׳נה, או זימרת המהא־מנתרה: הרא קרישנה, הרא קרישנה, קרישנה קרישנה, הרא הרא/ הרא ראמה, הרא ראמה, ראמה ראמה, הרא הרא.
פעם שניה זימרו הבראהמנים את המזמורים הודיים וביצעו את טקסי הקרבן, וננדה מהאראג׳ה שב וחילק להם דגנים ופרות לרוב. כל הפרות היו מכוסות בכסות רקומה זהב וקרניהן היו מעוטרות בטבעות זהב; פרסותיהן כוסו בשכבת כסף והן ענדו זרי פרחים. למען שלום ילדו המופלא, ננדה מהאראג׳ה חילק המוני פרות כאלה, והבראהמנים כתמורה, בירכו אותו בכל לב. ברכותיהם של בראהמנים רבי כישורים אינן מכזיבות לעולם.
תרינאורתה, שנשא את קרישנה הפעוט על כתפיו, התרומם אל על לשמיים
יום אחד, זמן קצר אחרי הטקס, כאשר אמא ישודא ישבה עם התינוק בחיקה, קרישנה הפך עצמו לפתע לכבד מכדי לשאת אותו. בלית ברירה נאלצה ישודא להניחו על הארץ, וכעבור זמן מה פנתה לעיסוקי הבית. ואז, לפקודתו של קמסה, הופיע במקום תרינאורתה, ממשרתיו של הרשע, בצורת מערבולת אוויר. הוא הרים את הפעוט על כתפיו וחולל סופת חול נוראה בכל ורינדאונה. בתוך כמה רגעים כוסו עיני כול ועלטה כבדה השתררה, איש לא ראה עוד את עצמו, ולא את זולתו. ישודא, שלא יכלה למצוא בחשכה הנוראה את בנה הקטן שנחטף, פרצה בבכי תמרורים. היא צנחה לקרקע, ממש כמו פרה שאיבדה את עגלה. נשות הרועים ששמעו את בכיה מיהרו לבוא והחלו לחפש את הילד. אולם למרבה אכזבתן, לא מצאו אותו. הדמון תרינאורתה, שנשא את קרישנה הפעוט על כתפיו, התרומם אל על לשמיים, אולם אז הפך התינוק כבד כל כך, עד כי נאלץ הדמון לעצור ולהפסיק את מערבולת האוויר. עתה, כשהוא מעיק על תרינאורתה בכובדו הרב, תפס קרישנה ולפת גם את צוארו. תרינאורתה חש כאילו היה התינוק הר גדול והוא ניסה להיחלץ מאחיזתו, אולם ללא הצלחה. עיניו פרצו מחוריהן ובזעקה מרה צנח על אדמת ורינדאונה ומת, ממש כמו תריפוראסורה, שנפגע מחיצו של שיוה. הוא נפל על האדמה הסלעית, אבריו התרסקו, וגופו נגלה לכל תושבי הכפר.
הגופיות ראו את הדמון המת ואת קרישנה משתעשע בחדווה על גופו, ומיהרו להרים את הילד באהבה. רועי הבקר והנשים, ששבו ומצאו את ילדם האהוב, נמלאו שמחה רבה. הם שוחחו ואמרו שזהו נס גדול; כי הדמון, אף שחטף את הילד במטרה לחסל אותו, לא הצליח במשימתו, ובעצמו נפל לארץ מת. היו שהסבירו שזה קרה בצדק: ״חוטאים גדולים מתים מהתגובות לחטאיהם, והילד קרישנה תם ונקי מחטא; משום כך הוא ניצל מהפורענויות כולן. גם אנו, כנראה, ביצענו הקרבות גדולות בחיינו הקודמים, סגדנו לאישיות אלוה, תרמנו תרומות גדולות, והרבינו במעשי צדקה לטובת כלל הציבור ולכן בזכות מעשים חסודים אלו ניצל עתה הילד מכל סכנה.״
הגופיות ראו את הדמון המת ואת קרישנה משתעשע בחדווה על גופו, ומיהרו להרים את הילד באהבה
הגופיות שנאספו שם שוחחו ביניהן: ״באילו סיגופים עמדנו בחיינו הקודמים?! בודאי סגדנו לאלוהים, ערכנו טקסי קרבן שונים, תרמנו תרומות, ועסקנו בפעילות רווחה ציבורית כגון נטיעת עצי בניאן וחפירת בארות, ובזכות מעשי צדקה אלה, שב אלינו ילדנו ממש ממוות על מנת להפיח בכולנו חיים.״ אירועים מופלאים אלו החזירו את ננדה מהאראג׳ה שוב ושוב למילותיו של וסודוה.
פעם אחרת, לאחר תקרית זו, החזיקה אמא ישודא את ילדה בזרועותיה וטיפלה בו באהבה. ברוב אהבתה החל חלב ניגר בשפע משדיה. היא פתחה את פי הפעוט עם אצבעה, אולם לפתע ראתה בפיו את היקום כולו. היא ראתה בפה את כל השמים והמאורות, גם את הכוכבים שבכל עבר, את השמש, הירח, אש, אוויר, ימים, איים, הרים, נהרות, יערות, ואת כל הישויות הנעות והנייחות. לבה הלם בחוזקה והיא מלמלה לעצמה, ״כמה מופלא!״ יותר מזה לא אמרה, רק עצמה את עיניה ושקעה במחשבות מופלאות. קרישנה, שוכב בזרועות אמו, הציג את דמות היקום האלוהית; זו ההוכחה שאלוהים הוא אלוהים תמיד, בין אם מופיע כתינוק בחיק אמו, ובין אם כרכב בשדה הקרב בקורוקשתרה. עובדה זו גם מפריכה את טענתו של האימפרסונליסט, שניתן להפוך לאלוהים באמצעות הגות או תרגול חומרי כלשהו. אלוהים הוא אלוהים תמיד ובכל מצב, וישויות החיים הן תמיד חלקיקים שלו. לעולם אלה לא ישוו לכוחו הבלתי נתפס ולעוצמתו העל־טבעית.