סיפורו של המלך פונדרקה הינו מעניין מאד. זאת משום שתמיד היו שוטים וסכלים שחשבו עצמם לאלוהים. אפילו בזמנו של קרישנה היה אויל כזה, שמו פונדרקה, שהציג עצמו כאלוהים. בשעה שבלראמה שהה בורינדאונה, אותו פונדרקה, מלך מחוז קרושה, שלח אל קרישנה, ברוב טיפשות ושחצנות, שליח. קרישנה ידוע כאישיות אלוה, אלא שהמלך הסכל הזה שלח עתה מסר מתגרה שטען שהוא, ולא קרישנה, הינו ואסודוה. כיום רבים מאד חסידיהם הבורים של רמאים כאלה, וגם אז היו טפשים רבים שהאמינו לנוכל. בלתי מודע למצבו, הלה חשב עצמו לאל. השליח גם אמר שאישיות אלוה פונדרקה ירד לאדמה ברוב חסדו כדי לגאול את השרויים במצוקה.
מוקף בחסידים שוטים הסיק האיש שהוא אכן ואסודוה, אלוה עילאי. אין ספק שזו מסקנה ילדותית; ילדים במשחקם ממנים לפעמים אחד מהם למלך, והילד הנבחר מזדהה כליל עם תפקידו. כמותם, סכלים ונבערים בוחרים להם אדם כמותם לאלוהים, והלה מתחיל לחשוב עצמו לאל, כאילו שאפשר ליצור את אלוהים במשחקי ילדות או בקולות של בוחרים. ופונדרקה, נתון לרושם הכוזב הזה—חושב עצמו לאל—שלח עתה לדוארקא שליח, קורא תגר על מעמדו של קרישנה. באסיפה המלכותית, בנוכחותו של קרישנה, קרא אז השליח את המסר שנתן לו אדונו, וזה היה דברו:
״אני הוא ואסודוה, אישיות אלוה האחד והיחיד, ללא כל מתחרה. ירדתי עלי אדמות בחסדי נטול הסיבה כמלך פונדרקה, מתוך חמלה אינסופית לסבלן של הנשמות המותנות. ללא סמכות, גם בכזב, אתה מציג את עצמך כואסודוה. חדל מתעמולה כוזבת שכזו ונטוש מעמדך. הו בן שושלת הידו, וותר גם על סמליו של ואסודוה, בהם אתה נוהג להתהדר. פטור ממעמדך הכוזב, בוא אלי והתמסר. אולם אם בחוצפתך תתעלם ממילותי, הריני מזמין אותך לקרב—קרב שיכריע את הדין.״
למישמע הצהרתו של פונדרקה, פרצו חברי האסיפה, לרבות המלך אוגרסנה, בצחוק רועם וממושך. וקרישנה, נהנה מצחוקם הרם, נתן אז תשובתו: ״שליחו של פונדרקה, זה המסר שתמסור לאדונך: הוא בעצמו שוטה ורמאי. אני קורא לו רמאי במישרין ומסרב לציית להוראותיו. לעולם לא אנטוש את סמליו של ואסודוה, במיוחד לא את הגלגל, איתו אהרוג אותו ואת חסידיו עמו. אני אכחיד אותו ואת חבר מרעיו המטופשים, שיצרו להם חברה של מרמים ומרומים. או אז, מלך אויל שכמותך, תאלץ להסתיר פניך מבושה, ואחרי שנשק הגלגל יערוף את ראשך, יעוטו עייטים, בזים ונשרים על גוויתך. במקום להיות לי למקלט ולמגן, כפי שביקשת, תהיה נתון אז לחסדיהן של ציפורי טרף נחותות שכאלה. גופתך תושלך אז לכלבים שיטרפו אותה בהנאה רבה.״
השליח נשא לאדונו אז את דבריו של קרישנה, והלה האזין בסבלנות רבה לעלבונות. ואילו קרישנה, מבלי להשתהות, מיהר על מרכבתו להעניש את הנוכל. כיוון שפונדרקה התגורר באותה עת אצל ידידו מלכה של קאשי, קרישנה צר עתה על קאשי וכיתר את כל העיר.
המלך פונדרקה היה לוחם גדול, ומיד כאשר נודע לו על המתקפה, הוא יצא מן העיר בלווית שני גיסות אקשוהיני. מלך קאשי, כאות לידידותו, יצא גם הוא להילחם עם שלושה גיסות צבא. לראשונה, עתה בשדה הקרב, קרישנה ראה במו עיניו את פונדרקה. הלה היה מקושט בקונכיה, גלגל, פרח לוטוס ואלה; הוא נשא את קשת השארנגה; על חזו ביצבץ סימן השריותסה; על צוארו היתה תלויה אבן קוסתובהה מדומה, והוא ענד חיקוי מדויק לזר הפרחים של ואסודוה. הוא לבש גם מלבושי משי צהובים, ועל דגל מרכבתו היתה חקוקה דמותו של גרודה—שוב חיקוי מדויק לזה של קרישנה. הקסדה שלראשו נראתה יקרת ערך, ועגיליו, כדג החרב, ניצנצו וזהרו מאד. אלא שבסך הכול נראו כל הבגדים והאיפור הללו כחיקוי מובהק; הוא דמה יותר לשחקן על במה שהתחפש. כמה מצחיק היה לראות אותו שם, מחקה את הופעתו ומלבושיו של קרישנה, וקרישנה אכן לא התאפק ופרץ בצחוק צוהל.
חיליו של פונדרקה החלו להמטיר על קרישנה כלי נשקם—קלשונים, אלות, מוטות, כידונים, חרבות, פגיונים וחיצים—שעפו לעברו כמו גלים. אלא שקרישנה ניפץ אותם כולם. הוא חיסל גם את החילים, עוזריו של פונדרקה, כמו האש המכלה בעת החורבן ושורפת לאפר את הכול. מחנה האויב, על פיליו, מרכבותיו, סוסיו וחיליו, הופץ לכל עבר. שדה הקרב נמלא במרכבות פזורות ובגויות של בעלי חיים. היו שם סוסים, פילים, אנשים, חמורים וגמלים. שדה הקטל דמה עתה לזירת מחולו של שיוה בעת החורבן, דבר שנסך עידוד ויתר און בחיליו של קרישנה.
קרישנה פנה אז אל פונדרקה: ״ביקשת שאנטוש את סימניו של וישנו, ובמיוחד את נשק הגלגל. עתה אני מוסר אותו לך. היזהר! שוטה מטופש שכמותך, התחזית לואסודוה בנסיון לחקות אותי.״ מדבריו של קרישנה מסתבר שאותו נוכל שמתחזה לאלוהים הינו הסכל שבסכלים. קרישנה המשיך: ״עתה אכריח אותך לשים קץ להצגה האוילית הזאת. רצית שאתמסר לך—הנה ההזדמנות. נילחם יחדיו, ואם אובס, לא אהסס להיכנע.״ אחרי מילות התוכחה, קרישנה, עם חץ אחד בלבד, ניפץ את מרכבתו של הרמאי, ובעזרת גלגלו ערף את ראשו, כמו שאינדרה מקצץ פסגות הרים בנשק הברק. הוא גם הרג את מלך קאשי עם חיציו, ואז, ממש כמו הרוח העזה שמעיפה את עלעלי הלוטוס, הוא השליך את ראש המלך לעירו, כדי שבני המשפחה ומקרוביו כולם יוכלו לראות אותו. ואחרי שהמית את פונדרקה ואת קאשיראג׳ה ידידו, קרישנה שב משדה הקרב לדוארקא, בירתו. שם, עם שובו, כל הסידדהים מכוכבי עדן שוררו את תפארתו.
באשר לפונדרקה, כיוון שהלה הגה תמיד בדרך כלשהי בואסודוה—מתלבש ומתחפש לדמותו—הרי שזכה בגאולת הסארופיה, שהינה אחד מחמשת סוגי הגאולה; הוא התעלה לכוכבי הויקונטהה, שם ניחנים הדבקים באותה צורת גוף כמו זו של וישנו, בעלת ארבע הידיים, גם אוחזים בארבע ידיהם בארבעת הסמלים. הוא הגה בדמותו של וישנו תמיד, אלא שגם חשב עצמו לוישנו, וזו היתה עבירה. מכל מקום, עם מותו נסלחה העבירה; הוא זכה בגאולת הסארופיה, כלומר בדמות זהה לדמות האל.
ובאשר למלך קאשי, כאשר ראשו הושלך אל מעבר לשערי העיר, התקהלו שם אנשים, משתוממים למראה החפץ המופלא. אחר כך, כאשר הבחינו בעגילים, הם הבינו שזהו כנראה ראשו של מישהו. של מי הראש? פתחו כולם בניחושים. היו כאלה שחשבו שזה ראשו של קרישנה, שהיה אויבו של קאשיראג׳ה; המלך מן הסתם השליך אותו כדי שידעו האנשים וישמחו שהאויב הומת. מכל מקום, לבסוף הוכרע שהראש אינו ראשו של קרישנה, אלא ראשו של קאשיראג׳ה. עתה יצאו כל המלכות, נשות המלך, והחלו לקונן על מותו של בעלן. ״אדוננו היקר״, הן בכו, ״עם מותך הפכנו גם אנחנו לגויות מתות.״
למלך קאשי היה בן אחד, סודקשינה. והלה, אחרי שסיים את טקסי הקבורה, נשבע להרוג את קרישנה, שהיה אויב אביו, וכך לשלם את חובו לאב. בלווית איש דת מלומד ומיומן הוא החל לסגוד לשיוה, מהאדוה. וישונאתהה (שיוה) הינו אדון ממלכת קאשי, ועד היום נמצא מקדש של וישונאתהה בואראנסי שמושך אליו אלפי מבקרים מדי יום. שיוה התרצה מאד מסגידתו של סודקשינה וחפץ להעניק ברכה לחסידו. כיוון שסודקשינה רצה להרוג את קרישנה, הרי שהתפלל לכוח מיוחד שיוכל להמית אותו. שיוה יעץ לו לבצע בעזרתם של בראהמנים את טקס הפולחן להמתת אויב. טקס זה נזכר בכמה מן התנתרות. שיוה הסביר שאם יבוצע הטקס כראוי, או אז יופיע שד נורא בשם דקשינאגני, שיהיה נכון לבצע כל פקודה. הוא יהרוג כל איש שיתבקש, לבד מבראהמנים מיומנים. יתלוו אליו גם רוחות הרפאים, בנות לוויתו של שיוה, ואין ספק שמשאלתו של סודקשינה תתגשם.
עתה, עם עידודו של שיוה, נמלא סודקשינה ביטחון שקרישנה מות יומת. עם נדרים וסיגופים קשים הוא החל אז במלאכת האומנות השחורה, מזמר מנתרות שונות בסיוע כוהנים. או אז יצא מתוך האש ענק זדוני ומרושע, ששערו, זקנו ושפמו היו כצבע הנחושת הלוהטת. הוא היה אדיר מימדים ומטיל אימה. להבות אש פרצו משמורות עיניו, ובשעה שהזיז את גבותיו, הוא נראה מפחיד עוד יותר. הוא חשף שינים ארוכות וחדות ושילשל את לשונו הארוכה וליקק את שפתיו. הוא היה ערום ונשא קלשון גדול שלהט כמו אש. הוא יצא מאש הקרבן ונעמד שם, אוחז בקלשונו, ולפקודתו של סודקשינה, החל פוסע לעבר דוארקא העיר, בלווית מאות רוחות רעות. נראה היה שהשד הזה עומד לשרוף הכול, לרבות את החלל החיצון. פני האדמה רעדו מהלמות צעדיו, וכאשר נכנס לדוארקא, נבעתו התושבים מאימה, כמו חיות היער בשעת שריפה.
קרישנה בדיוק שיחק שח באולם האסיפות המלכותי, ותושבי דוראקא מיהרו אליו קוראים, ״הו אדון שלושת העולמות, שד־אש ענק מתכונן עתה לשרוף את כל העיר. הצל אותנו.״ הם פנו אליו והתחננו להגנה מפני השד הנורא שעומד לכלותם.
קרישנה נוטה תמיד לגונן על דבקיו, ועתה, למראה תושבי העיר המפוחדים, הוא חייך וגם הרגיע, ״אל תדאגו, אני אגן עליכם.״ קרישנה, אישיות אלוה העילאי, הינו שורה בכול; הוא מצוי בלב כול, וגם מחוץ לכול בצורת עולם התופעות. הוא הבין ששד־האש הינו יצירתו של שיוה, וכדי להכחידו, הוא קרא לסודרשנה־צ׳קרה שלו והורה לו לנקוט בצעדים הדרושים. סודרשנה־צ׳קרה הופיע אז זוהר כמו מליוני שמשות, חומו עז ועצום כמו חום האש שפורצת בקץ העולם. הוא האיר בזוהרו את היקום כולו—את פני האדמה ואף את החלל החיצון. הוא התחיל אז להקפיא את שד־האש, יציר כפיו של שיוה, וכך בלם את מתקפתו. והלה, מובס בנסיונו להחריב את דוארקא, נאלץ לשוב על עקבותיו.
כיוון שלא הצליח להבעיר את דוארקא באש, הוא שב עתה לואראנסי, ממלכתו של קאשיראג׳ה, ועם שובו שרף כליל את כל אותם הכוהנים שסייעו במנתרות האומנות השחורה, גם שרף את סודקשינה, שהעסיק אותם. על־פי שיטת האומנות השחורה שנלמדת בתנתרה, אם נכשלת המנתרה להרוג את האויב, כיוון שעליה להרוג מישהו, הרי שהיא הורגת את יוצרה. סודקשינה היה בורא השד, וכוהני הדת סייעו בידו; משום כך כולם נשרפו עתה לאפר. כזוהי דרכם של הזדים; תחילה אלה יוצרים משהו כדי להרוג את אלוהים, אלא שלבסוף נהרגים מאותו נשק בעצמם.
בעקבות השד, נכנס עתה גם סודרשנה־צ׳קרה לואראנסי. זו היתה עיר רבת שיפעה והוד. אפילו כיום ואראנסי הינה מפורסמת מאד ועתירת נכסים, ונחשבת לאחת מן החשובות שבערי הודו. היו בה ארמונות למכביר, בתי עם, שווקים ושערים, וליד כל אלה ניצבו אנדרטות גדולות. בצמתי הכבישים ניצבו בימות נואמים, והיה בה בית אוצר, גם סוסים, פילים, מרכבות, אסמים ומקומות לחלוקת מזון. העיר היתה משופעת בכל טוב במשך זמן רב. אולם כיוון שמלכה ובנו יצאו נגד קרישנה, החריב עתה הוישנו־צ׳קרה סודרשנה (נשק הגלגל של קרישנה) את כל העיר ושרף את כל המקומות החשובים הללו. גיחה קצרה זו היתה יותר הורסנית מן ההפצצות של היום. או אז, לאחר שסודרשנה־צ׳קרה השלים את חובתו, הוא שב אל קרישנה, לדוארקא.
סיפור חורבנה של ואראנסי בידי נשק הגלגל של קרישנה, הסודרשנה־צ׳קרה, הינו נשגב ומבורך מאד. כל מי שמספר אותו, גם מי ששומע אותו באמונה וברוב קשב, ישתחרר מכל תגובות החטא. זוהי הבטחתו של שוקדוה גוסואמי שסיפר את הסיפור למהאראג׳ה פריקשית.