לקרישנה היו 16,108 נשים, לכל אחת עשרה בנים, כולם שווים לאביהם בשיפעה, בכוח, ביופי, בחכמה, בתהילה, בעושר ובפרישות. ״כאב כך הבן.״ הנשים כולן היו בנות מלכים, ומאחר שקרישנה שהה במחיצתן תמיד ולא עזב את ארמונן, אלה חשבו שהוא כרוך אחריהן כליל ונתון לשליטתן. כל אחת חשבה שקרישנה הינו בעלה הצייתן, אולם קרישנה לא נמשך אף לאחת מהן; קרישנה הוא אאתמאראמה, או מסתפק בעצמו, ומכאן שאיש אינו יקר לו במיוחד גם איש אינו אויבו, ואף־על־פי־כן חשבה כל אחת מן הנשים שמעמדה שלה יחודי והינה יקרה לו מאד. למעשה, יחסו היה שווה לנשותיו כולן, ורק כדי לשמח אותן הוא נהג עמן כבעל מושלם, אף שלעצמו לא היה זקוק גם לאשה אחת. אלה מכל מקום, כיוון שהיו נשים, הרי שלא הבינו את מעמדו הרם או את האמת אודותיו.
הנסיכות הללו היו כולן יפות להפליא ומאוהבות בקרישנה כליל—מאוהבות בעיניו דמויות עלעלי הלוטוס, בפניו היפיפיות, בזרועותיו הארוכות, באוזניו הרחבות, בחיוכו הענוג, בדיבורו המבדח ובנועם מילותיו. כדי למשוך את לבו הן התלבשו בצורה מצודדת, מנסות לשבות אותו בקסמיהן. הן חייכו אז בחן נשי, גם הזיזו גבותיהן—שולחות חיצי אהבה חדים כדי לעורר את תשוקתו אליהן. ואף־על־פי־כן לא הצליחו להסעיר את רוחו, גם לא לרגש את יצרו המיני. פירושו של דבר שקרישנה לא קיים מעולם יחסי מין עם נשותיו הרבות, אלא לצורך הבאת ילדים.
אפילו אלים־למחצה גדולים כמו ברהמא אינם פוגשים בקרישנה, והנה, מלכות דוארקא בנות המזל זכו בו כבעל וכבן לוויה אישי. הם חיו יחדיו כבעל ואשה, וקרישנה, כבעל מושלם, ידע כיצד להגביר בכל רגע את החדוה הנשגבת שבמגעיהם ההדדיים—כאשר היו מחייכים זה לזה, משוחחים, או סתם מתרועעים. לכל אחת מן הנשים היו מאות ואלפי אמות, אולם כל אחת נהגה לקבל את פניו של קרישנה בעצמה ולהגיש לו מושב נאה, לסגוד לו באביזרי סגידה כפי שנדרש, לרחוץ את כפות רגליו, להציע לו עלי לעיסה, לעסות את רגליו כדי להפיג את עייפותו, לצנן אותו במניפה, לדאוג לנוחיותו, להגיש לו משחת עץ סנדל ובשמים ושמנים ריחניים, לענוד זר פרחים על צוארו, לסרק את שערו, לסייע לו לשכב על יצועו, ולעזור לו ברחצתו. הן בעצמן שירתו אותו בכול, ובמיוחד כאשר אכל, וכך עסקו בשירותו תמיד.
לכל אחת מ־16,108 הנשים היו עשרה בנים, ולהלן רשימת בניהן של שמונה הנשים הראשיות: בניה של רוקמיני היו פרדיומנה, צ׳ארודשנה, סודשנה, צ׳ארודהה, סוצ׳ארו, צ׳ארוגופתה, בהדרצ׳ארו, צ׳ארוצ׳נדרה, ויצ׳ארו וצ׳ארו. אף לא אחד מהם היה נחות במעלותיו מאלה של אביהם האלוהי. גם לסתיבהאמא היו עשרה בנים ושמותיהם בהאנו, סובהאנו, סורבהאנו, פרבהאנו, בהאנומאן, צ׳נדרבהאנו, ברינדבהאנו, אתיבהאנו, שריבהאנו ופרתיבהאנו. המלכה שאחריה היתה ג׳אמבותי, שבכור בניה היה סאמבה. ואלה הם בניה: סאמבה, סומיתרה, פורוג׳ית, שתג׳ית, סהסרג׳ית, ויג׳יה, צ׳יתרקתו, וסומאן, דרוידה וקרתו. קרישנה אהב את עשרת הבנים הללו במיוחד. עשרת בניה של סתיא, בתו של נגנג׳ית היו וירה, צ׳נדרה, אשוסנה, צ׳יתרגו, וגואן, ורישה, אאמה, סנקו, וסו וקונתי. מביניהם קונתי היה רב עוצמה במיוחד. עשרת הבנים של קאלינדי היו שרותה, קוי, ורישה, וירה, סובאהו בהדרה, שאנתי, דרשה, פורנמאסה, והצעיר, סומקה. בניה של לקשמנא, בתו של מלך מדרס היו פרגהושה, גאתרואן, סימהה, בלה, פרבלה, אורדהוגה, מהאשקתי, סהה, אוג׳ה ואפראג׳יתה. בניה של מיתרוינדא היו וריקה, הרשה, אנילה, גרידהרה, ורדהנה, אננאדה, מהאמסה, פאונה, והני וקשודהי. ולבהדרא נולדו הבנים סנגראמג׳ית, בריהתסנה, שורה, פרהרנה, אריג׳ית, ג׳יה, סובהדרה, ואמה, אאיו וסתיקה. בנוסף לשמונה המלכות הראשיות, היו לקרישנה עוד 16,100 נשים, לכל אחת מהן עשרה בנים.
בכורה של רוקמיני, פרדיומנה, נישא ממש עם לידתו למאיאותי, ואחר שב ונישא לרוקמותי, בתו של רוקמי, אחי אמו, וממנה נולד לו אחר כך בנו אנירודדהה. משפחתו של קרישנה—נשים, בנים ונכדים, ולעיתים אפילו גם נינים—מנתה איפוא, יחדיו קרוב למיליארד איש.
רוקמי היה אחיה של רוקמיני, אשתו הראשונה של קרישנה. במלחמתו עם קרישנה הלה נפגע וגם בוזה, אולם לבקשתה של אחותו, ניצלו חייו. מאז שמר האיש טינה עזה לקרישנה וראה אותו אויב מושבע. ואף־על־פי־כן נישאה בתו לבנו של קרישנה, ונכדתו לנכדו של קרישנה, אנירודדהה. זה הפתיע קצת את מהאראג׳ה פריקשית והוא שאל עתה את שוקדוה גוסואמי: ״מפליא שרוקמי וקרישנה, שהיו עוינים כל כך זה את זה, שבו והתאחדו בקשרי נישואים בין צאצאיהם.״ סקרן לגבי המסתורין הזה, מהאראג׳ה פריקשית ביקש עתה הבהרה, כי שוקדוה גוסואמי היה יוגי מושלם שיודע עבר, הווה ועתיד ודבר לא ניסתר מעיניו. יוגי שכזה מסוגל לראות לפרוטרוט כל מה שהתרחש בעבר, מה שמתרחש עכשיו, וזה שעתיד להתרחש, ומשום כך דבר לא נעלם ממנו. וכזו היתה תשובתו:
פרדיומנה, בנו הבכור של קרישנה שנולד לו מרוקמיני, היה אל האהבה עצמו. הוא היה יפה כל כך ומצודד עד כי רוקמותי, בטקס הסוימורה שלה בחרה רק בו לבעל. לנגד עיניהם של קהל הנסיכים היא ענדה לו זר פרחים, ובקרב שהתחולל עמם אחר כך הוא יצא המנצח. בלית ברירה נאלץ אז רוקמי למסור לו את הבת היפיפיה. ולמרות שלא סלח לקרישנה על שחטף את אחותו ולא חדל מללבות את שינאתו, הוא לא יכול היה שלא לאשר את הנישואים, ולו רק כדי לשמח את רוקמיני, וכך הפך פרדיומנה לחתנו. בנוסף לעשרה בנים היתה לרוקמיני גם בת אחת יפה מאד בעלת עיניים גדולות, שנישאה לבלי, בנו של קריתורמא.
רוקמי היה אמנם אויב מושבע של קרישנה, אולם את אחותו אהב מאד וחפץ לשמח אותה מכל בחינה. משום כך, כאשר אנירודדהה, נכדה של רוקמיני, צריך היה להתחתן, הלה הציע לו את נכדתו רוצ׳נא. התרבות הודית אינה מעודדת במיוחד נישואים שכאלה בין בני דודים ישירים, אולם כדי לשמח את רוקמיני, רוקמי מסר את בתו ואת נכדתו לבנו ולנכדו של קרישנה. או אז משתם המשא ומתן ונקבעו נישואיהם של אנירודדהה ורוצ׳נא, יצאה שיירת כלולות גדולה מדוארקא ללוות את החתן. הם יצאו לעבר בהוג׳קטה, שם קבע רוקמי את משכנו אחרי חטיפת אחותו. בראש השיירה עמד הסב, הלא הוא קרישנה, ואליו התלוו בלראמה, גם אשתו הראשונה רוקמיני, בנם פרדיומנה, סאמבה בנה של ג׳אמבותי, ועוד רבים מבני המשפחה.
הם הגיעו בשלום לעיר, גם ערכו ללא כל הפרעה את טקס הנישואים, אלא שאז הסית מלך קלינגה את רוקמי, ידידו, להזמין את בלראמה למשחק שח ולנצחו בהתערבות. התערבויות והימורים שכאלה לא היו בלתי שיגרתיים בין מלכים, ומי שהוזמן להתערבות, לא היה רשאי לסרב. שרי בלראמג׳י לא היה מומחה גדול בשח, דבר שהיה ידוע למלך קלינגה, ומשום כך יעץ לרוקמי לשחק עמו, כדי לנקום במשפחתו של קרישנה. ובלראמה, אף שלא הצטיין במיוחד, היה נלהב מאד לתחרויות ומשחקים. נענה להזמנה, הוא התיישב אז לשחק. הם התערבו על מטבעות זהב; תחילה על מאה מטבעות, אחר כך על אלף, ואחר כך על עשרת אלפים. ורוקמי ניצח בכל פעם ובלראמה הפסיד.
מלך קלינגה, שמח להפסד, ניצל את ההזדמנות כדי לעקוץ את קרישנה ובלראמה. הוא התלוצץ על חשבונם וגם חשף בכוונה שיניים לעבר בלראמה. אלא שבלראמה, בגלל שהפסיד, היה חסר סבלנות מעט והלעג הקניט אותו. שוב התערב רוקמי, ועכשיו על 100,000 מטבעות זהב, אך למרבה המזל, הפעם זכה בלראמה. אולם למרות שבלראמה זכה, רוקמי ניסה בערמומיותו להכריז שבלראמה הפסיד, והוא עצמו זכה. השקר הצית מיד את חמתו של בלראמה. כעסו היה כה פתאומי ועז עד כי דמה לנחשול אדיר בים בליל הירח המלא. ברגיל עיניו של בלראמה אדמדמות מעט, אולם עתה בגלל הכעס אלה התאדמו מאד. הפעם בלראמה הזמין להתערבות וקבע סכום של מאה מליון מטבעות. שוב פעם הוא זכה על־פי כללי השח, ושוב ניסה רוקמי בעורמתו להכריז שהוא עצמו ניצח. הוא פנה אפילו לתמיכתם של הנסיכים ששם, ובמיוחד ציין את שמו של מלך קלינגה. והנה אז נשמעה פתאום בת קול משמים שהכריזה כי על־פי הצדק והיושר בלראמה ניצח במשחק, וטענתו של רוקמי שהוא המנצח הינה שקר וכזב.
אולם למרות הקול האלוהי, רוקמי עמד על דעתו שבלראמה הפסיד, ומעיקשותו ניכר שהמוות מרחף כבר על ראשו. מבוסם מעצתו הנלוזה של ידידו, הוא לא החשיב במיוחד את האותות הפלאיים ופתח גם הוא בעקיצות: ״בלראמג׳י יקר, אתם שני האחים בסך הכול רועי בקר. אתם יודעים אולי לרעות פרות, אולם כיצד הפכתם מיומנים כל כך בשח או בירי חיצים בקרב—אמנויות שנועדו למעמד הנסיכים בלבד?״ למישמע הלעג וצחוקם הרם של שאר הנסיכים בחבורה, היה עתה זעמו של בלראמה נורא. ללא מילה נוספת הוא תפס באלתו והיכה את רוקמי על ראשו. חבטה אחת ודי, ורוקמי צנח ומת. כך הוא נהרג ברגע המבורך של נישואיו של אנירודדהה.
תקרית שכזו אינה חריגה במיוחד בקרב קשתרייות. עתה חשש מלך קלינגה שהוא יהיה הבא בתור וניסה לנוס על נפשו. אולם עוד לפני שהספיק להרחיק כמה פסיעות, תפס אותו בלראמה, וכיוון שהלה חשף קודם שיניו בצחוק, בלראמה ניפץ עתה את כל שיניו עם אלתו. הוא תפס גם את שאר הנסיכים שצידדו ברוקמי ובידידו מלך קלינגה ושבר להם ידיים ורגליים. הם לא ניסו לנקום, גם לא להתנגד, ורק רצו להימלט משם, ממרחץ דמים כזה.
במהלך כל הסיכסוך הזה שבין בלראמה לרוקמי, קרישנה לא פצה את פיו. הוא ידע כי תמיכתו בבלראמה תצער את רוקמיני, ואם יגנה את מעשה ההרג, בלראמה יצטער. משום כך, למרות שכל זה התרחש ביום הנישואים, הוא לא מחה, וכך שמר על יחסים חמים עם בלראמה, גם לא עירער את יחסיו עם רוקמיני. על־פי כללי הטקס הושבו אז החתן והכלה על מרכבה ויצאו לעבר דוארקא בליווי שיירת הכלולות. קרישנה, הורג הזד מדהו, בעצמו גונן על כל השיירה, שעזבה עתה את בהוג׳קטה והתקדמה ברוב שמחה לדוארקא.