פותנא מתה תוך כדי צווחות, ורעש אדיר נשמע אז משמים וארץ ומכל הכיוונים
בדרך חזרה הביתה, שקל ננדה מהאראג׳ה את אזהרתו של וסודוה לגבי הפורענויות בגוקולה. אין ספק שזו היתה עצה ידידותית ומשום כך נכונה, ולכן חשב, ״יש אמת בדבריו.״ בפחדו, פנה לאל. רק טבעי שדבק בסכנה יפנה לחשוב על קרישנה, שהרי אין לו מקלט אחר מלבדו. כמו שילד בסכנה פונה לאמו או לאביו, חוסה הדבק תמיד במקלטו של אלוהים. אולם בשעת סכנה הוא זוכר את האל עוד יותר.
על־פי עצת שריו הדמוניים, הורה קמסה למכשפה פותנא להרוג את כל הילדים שבערים, בכפרים ובאזורי המרעה. היא היתה בקיאה באמנות הכשפים השחורה וידעה להרוג ילדים קטנים בשיטות אימתניות ונפשעות. מכשפות כאלה מסוגלות להפעיל את כשפיהן רק במקומות שבהם לא מזמרים או שומעים את שמו הקדוש של קרישנה. נאמר שכל הדברים הרעים: מכשפות, רוחות רפאים ואסונות, נעלמים מיד כאשר מתחילים לזמר את השם הקדוש, ולו גם בהיסח הדעת. קל וחומר כאשר מזומר השם הקדוש ברצינות רבה – ובמיוחד בורינדאונה, שם נוכח אישיות אלוה בעצמו. חששותיו של ננדה מהאראג׳ה נבעו מאהבתו לקרישנה, כי סכנה ממשית הרי לא נשקפה מפותנא, חרף כוחותיה הרבים. מכשפות כאלה נקראות קהצ׳רי, כלומר שביכולתן לעופף בשמים. ישנן עדיין נשים בחלקה הצפון־מערבי המרוחק של הודו שבקיאות במעשי כשפים כאלה. הן עוברות ממקום למקום על ענף מעץ עקור. גם פותנא ידעה אמנות זו, ולכן היא מתוארת בבהאגותם כקהצ׳רי.
פותנא חדרה ללא רשות אל לבה של גוקולה – מקום מגוריו של ננדה מהאראג׳ה. לבושה כאשה יפיפיה, נכנסה לביתה של אמא ישודא. היא היתה יפה עד מאד עם ירכיה המורמות, שדיה התפוחים, עגיליה והפרחים שבשערה. במיוחד שיוו לה מראה יפיפה מתניה הצרים. היא הביטה בכול במבט מצודד ובפנים חייכניות ששבו כליל את תושבי ורינדאונה. נשות הבוקרים התמימות חשבו אותה לאלת המזל שהופיעה בורינדאונה עם פרח לוטוס בידה. הן סברו שבאה כדי לראות בעצמה את קרישנה, בעלה. בגלל חינה הרב, לא ניסה איש לעצור בעדה, וכך נכנסה בחופשיות לבית. פותנא, שהרגה כבר ילדים רבים מאד, מצאה את קרישנה הפעוט שוכב בעריסה קטנה. מיד הבחינה שתינוק זה מסתיר בחובו אונים מופלאים, וחשבה: ״בעוצמתו הרבה, יכול ילד זה להחריב בין־רגע את היקום כולו.״
הבנה זו של פותנא היא רבת משמעות. אישיות אלוה העילאי, קרישנה, מצוי בלב כול. בבהגוד־גיתא נאמר שהוא זה שמעניק את התבונה הדרושה, כמו גם את השיכחה. פותנא הבינה מיד כי הילד שמצאה בביתו של ננדה מהאראג׳ה הוא אלוה עליון. אף שהיה שרוע שם כעולל פעוט, אין פירושו של דבר שכוחו פחת. אין כל אמת ברעיון החומרני שהסגידה לאלוהים היא צורה של האנשה. שום תרגילי הגות או סיגופים לא יהפכו ישות חיים פשוטה לאלוהים. אלוהים הינו תמיד אלוהים. קרישנה כתינוק פעוט, הוא מושלם כמו במלוא בחרותו. התורה המאיאואדית גורסת שישות החיים היתה בראשיתה אלוהים, אולם נפלה תחת השפעתה של מאיא. מכאן שעכשיו אינה אלוהים, אולם כאשר תשתחרר מהשפעתה של מאיא, היא תשוב ותהיה אלוהים. אלא שהתאוריה הזו לא מתארת נכון את ישות החיים המזערית. ישויות החיים הן חלקיקים מזעריים של האל; חלקיקים קטנטנים או ניצוצות של האש העליונה, אולם אינן האש המקורית, או קרישנה. קרישנה הוא אלוהים כבר מראשית הופעתו בביתם של וסודוה ודוקי.
כטבעו של ילד קטן, עצם קרישנה את עיניו, כמו להימנע מפניה של פותנא. רבים הדבקים שפירשו ולמדו את פשרה של עצימת עיניים זו. יש הטוענים שקרישנה עצם את עיניו כדי לא לראות את פניה של פותנא שהרגה כבר ילדים רבים, ובאה עתה במטרה להרוג גם אותו. יש האומרים שמאחר שהתגלה לה דבר בלתי רגיל, עצימת העיניים נועדה להרגיע אותה ולהסיר את חששה. יש שמסבירים שקרישנה הופיע כדי להרוג את הדמונים ולגונן על הדבקים, כפי שנאמר בבהגוד־גיתא: פריתראנאיה סאדהונאם וינאשאיה צ׳ה דושקריתאם. על־פי הכללים הודיים אסורה הריגתם של אשה, בראהמנה, פרה או ילד. אולם הראשונה מן הדמונים שנועדה למות היתה אשה. ולכן למרות האיסור הזה שבשאסתרה הודית, קרישנה היה חייב להרוג אותה, ולא נותר לו אלא לעצום את עיניו. ישנה פרשנות נוספת שלפיה קרישנה עצם את עיניו משום שקיבל את פותנא כמטפלת שלו. פותנא באה אל קרישנה כדי להניק אותו משדיה, ואף שידע כי היא מבקשת להרוג אותו, הוא קיבל אותה ברוב חסדו כמטפלת או אם.
הודות מורות על שבעה סוגי אמהות: האם האמיתית, אשת המורה או המורה הרוחני, אשת המלך, אשתו של בראהמנה, פרה, המטפלת ואמא אדמה. מאחר שפותנא לקחה את קרישנה אל חיקה והניקה אותו בחלב שדיה, החשיב אותה קרישנה כאחת מאמהותיו. זו אם כן, סיבה נוספת לעצימת העיניים: היה עליו להרוג מטפלת או אם. אך כאשר קרישנה הורג מטפלת או אם, אין זה שונה מאהבתו לאמו האמיתית או לאמו המאמצת ישודא. מן הספרות הודית מסתבר שפותנא זכתה ליחס של אם, כמו גם לאותם תנאים שלהם זכתה אמא ישודא. פותנא נגאלה מן העולם החומרי, בדיוק כמו ישודא.
לאחר שעצם קרישנה הפעוט את עיניו, הרימה אותו פותנא אל חיקה, מבלי לדעת שהיא אוחזת בידיה את התגלמות המוות. מי שמתבלבל וחושב נחש לחבל, סופו למות. וכך פותנא, שלפני פגישתה עם קרישנה כבר הרגה תינוקות רבים, תפסה בנחש שימית אותה.
ישודא ורוהיני נכחו שתיהן בשעה שפותנא הרימה את הילד אל חיקה, אולם, בגלל יפי מלבושיה והאהבה האמהית שגילתה, הן לא עצרו אותה ממעשיה. כיצד יכולות היו לנחש שהיא כחרב המוסתרת בתיבה מפוארת? פותנא משחה את פטמות שדיה ברעל קטלני, ולאחר שהרימה את הילד, דחפה פיטמה אחת לפיו. היא קיוותה שמיד כשיתחיל לינוק – ימות. אולם קרישנה הפעוט מיהר לאחוז בפיטמה בכעס, וינק את החלב־הרעל, כמו גם את אוויר חייה של הדמונית. במילים אחרות, עם יניקת החלב, הוא ינק גם את אוויר חייה והמית אותה. קרישנה מלא חסד, וכיוון שפותנא הציעה לו את חלב שדיה, הוא הגשים את משאלתה וקיבל את הצעתה כמו נעשתה מתוך אהבה אמהית. אולם כדי לשים קץ למעשיה הנפשעים, הוא מיהר גם להרוג אותה. והדמונית, כיוון שהומתה בידי קרישנה, זכתה בגאולה. כך, בעוד קרישנה מוצץ ממנה את אוויר החיים, צנחה פותנא לארץ פשוטת איברים ופרצה בצעקה: ״הו ילד, עזוב אותי, עזוב אותי!״ היא צרחה בקול והזיעה, עד שגופה נטף כולו.
היא מתה תוך כדי צווחות, ורעש אדיר נשמע אז משמים וארץ ומכל הכיוונים. ״כמו רעמים מתגלגלים,״ חשבו האנשים. כך תם חלום הבלהות של המכשפה פותנא והיא שבה לדמותה האמיתית, המפלצתית. היא פערה את פיה האימתני, פשטה אבריה לכל עבר, וצנחה לקרקע כמו וריתראסורה שהוכה ממכת הברק של אינדרה. שערה נפרע והתפזר על גופה שהשתרע עתה על עשרים קילומטרים וריסק את כל העצים תחתיו. האנשים כולם נדהמו למראה גוף ענק מימדים שכזה. שיניה נראו כלהבי מחרשה, ונחיריה כמערות ההרים; שדיה דמו לגבעות קטנות, ושערה לשיח עבות אדמוני. ארובות עיניה דמו לבארות נטושות, ירכיה נראו כמו שתי גדות נהר, ידיה כשני גשרים איתנים ובטנה דמתה לאגם חרב. רועי הפרות ונשותיהם צפו בתדהמה וביראה במחזה. מוחם כמו הוכה בהלם, אוזניהם נחרשו מקול החבטה האדיר ולבם הלם בחוזקה.
הגופיות הבחינו בקרישנה הפעוט משחק ללא פחד בחיקה של פותנא, ומיהרו לאסוף אותו. אמא ישודא, רוהיני ושאר הגופיות המבוגרות ביצעו אז טקסים מבורכים: הן תפסו בזנב פרה והקיפו איתו את גוף הילד, שטפו אותו כליל בשתן פרה וזרו עליו אבק מטלפי פרה. כל זה נועד לגונן על קרישנה הפעוט מפני תקריות מחרידות נוספות. אירוע זה מלמד בבירור על חשיבותה של הפרה לחיי משפחה, לחברה ולכלל ישויות החיים. גופו הנשגב של קרישנה אינו זקוק לשום הגנה. משיחת גופו בגללי פרה, שטיפתו בשתן פרה והשלכת האבק מטלפיה, מלמדים רק על חשיבותה של הפרה.
לאחר טקסי טהרה אלו, זימרו הגופיות, ובראשן אמא ישודא ורוהיני, שנים עשר שמות של וישנו, כדי לגונן על גופו של קרישנה מכל השפעה רעה. הן רחצו ידיהן וכפות רגליהן, ולגמו שלוש לגימות מים, כמקובל לפני זימרת מנתרות. וזימרו: "קרישנה יקר, מי יתן והאל, הידוע גם כמנימאן, יגונן על ירכיך; מי יתן ווישנו, שנקרא גם יג׳נה, יגונן על רגליך; הבה ואצ׳יותה יגונן על זרועותיך; היגריוה יגונן על בטנך, קשוה יגן על לבך; וישנו יגונן על זרועותיך; אורוקרמה יגונן על פניך; אישורה יגן על ראשך; צ׳קרדהרה יגן על חזך; גדאדהרה יגן על גבך; מדהוסודנה, האוחז בקשת, יגונן על ראייתך; וישנו, נושא הקונכיה, יגן על צדך השמאלי; אופנדרה, אישיות אלוה, יגן עליך ממעל; תארקשיה יגן עליך מתחת לאדמה; הלדהרה יגונן עליך מכל הצדדים; אישיות אלוה הרישיקשה יגונן על חושיך; נאראינה יגונן על נשימתך; אדון שותדויפה, נאראינה, יגן על לבך; יוגשורה יגונן על מחשבך; פרישניגרבהה יגונן על תבונתך; ואישיות אלוה העילאי יגונן על נשמתך. בשעת משחקך, מי יתן וגווינדה ישמור אותך מכל צד; ובשנתך, מאדהוה ישמור עליך מסכנות; בשעת עבודה, אדון הויקונטהה יגונן עליך ממעידה; מי יתן ויגונן עליך גם ביושבך; מי יתן ואלוהי ההקרבות יגונן עליך כליל.״
אמא ישודא זימרה את שמותיו השונים של וישנו כדי להגן על אברי גופו השונים של הילד. היא היתה משוכנעת שמחובתה להגן על ילדה מפני מיני השדים והרוחות הרעות, כגון דאקינים, יאתודהאנים, קושמאנדאים, יקשים, ראקשסים, וינאיקים, קוטרא, רותי, ג׳ישטהא, פותנא, מאתריקאים, אונמאדים ודומיהם, שגורמים לאדם לשכוח את קיומו ומשבשים את פעולת אוויר החיים והחושים. לעיתים אלה מופיעים בחלומות ומטילים אימה רבה ולפעמים מופיעים כנשים זקנות שמוצצות את דמם של תינוקות קטנים. אולם כל השדים והרוחות הללו נעלמים מיד למישמע שמותיו של האל. אמא ישודא האמינה באמונה שלמה בהוראות הודיות לגבי חשיבותם של הפרות ושמותיו הקדושים של וישנו, ומצאה באלה מקלט למען שלום ילדה. היא חזרה על שמותיו הקדושים של וישנו כדי להבטיח שיגן על בנה. כבר מראשית הבריאה נהגו בתרבות הודית לגדל פרות ולזמר את שמותיו של וישנו. גם כיום אלו שמקיימים תרבות זו, ובמיוחד בעלי משפחות, מגדלים לפחות תריסר פרות וסוגדים לדמותו של וישנו בביתם.
ברוב אהבתן, ביקשו הגופיות הבוגרות של ורינדאונה להגן על קרישנה, אף שלא לצורך, שהרי כבר גונן על עצמו. זאת משום שלא הבינו שהוא האל העליון שמשחק כילד. משסיימו את טקסי ההגנה, הרימה אמא ישודא את קרישנה ונתנה לו לינוק משדיה. לאחר הטקסים, מוגן על־ידי המנתרות של וישנו, חשה אמא ישודא שהילד בטוח. באותו זמן חזרו הרועים שהלכו לשלם מיסיהם במתהורא ונדהמו למראה גופתה הענקית של פותנא.
ננדה מהאראג׳ה נזכר בנבואתו של וסודוה וחשב אותו לאיש קדוש ויוגי בעל כוחות נסתרים; כי אלמלא כן, כיצד ידע לנבא את התקרית שארעה בהעדרו מורינדאונה. אחר כך חתכו תושבי ורג׳ה את הגוף הענק לחתיכות וערמו אותן עם עצים למדורה. הגוף עלה בלהבות, והעשן שעלה מן האש הדיף ניחוח נעים, זאת משום שהדמונית הומתה בידי קרישנה. פירושו של דבר שהיא היטהרה עתה כליל מחטאיה וזכתה בגוף שמימי. זוהי דוגמה לכך שאלוהים כולו טוב: פותנא באה להרוג אותו, אולם כיוון שינק את חלבה, היא היטהרה מיד וגופה המת הפך נשגב באיכותו. פותנא עסקה בהריגת ילדים קטנים; היא היתה צמאה לדם. אולם למרות שקינאה בקרישנה, זכתה בגאולה, כיוון שנתנה לו את חלבה. קל וחומר, לכן, הוא גורלם של מי שאוהבים את קרישנה כמו אב או אם.
קרישנה הוא אישיות אלוה העילאי ונשמת־העל שבכל ישות חיה. משום כך מבקשים הדבקים הטהורים לשרת אותו באהבה תמיד. מכאן המסקנה שגם מאמץ קטן בשירותו של האל מעניק רווח רוחני עצום. זה מוסבר בבהגוד־גיתא: סולפם אפי אסיה דהרמסיה: השירות המסור לקרישנה הוא זך ונשגב, ודי גם בשירות מזערי, ביודעין או שלא ביודעין, כדי לזכות בגדולה שבברכות. גם העלאת מנחת פרחים לאל מביאה ברכה רבה לישות החיים שכלואה בגופו של אותו צמח; העץ שממנו נקטפים הפירות או הפרחים לצורך המנחה מתברך בעקיפין. תהליך הארצ׳נא, או הסגידה, מבורך לכול. אלים־למחצה חשובים כמו ברהמא ושיוה סוגדים לקרישנה, ופותנא, התמזל מזלה שקרישנה השתעשע כתינוק בחיקה. כפות רגלי הלוטוס שלו, שמהוות מושא סגידתם של קדושים ודבקים דגולים, נחו על גופה. והוא, שאנשים סוגדים לו במנחות מזון, ינק בעצמו מחלבה. לכן מפארים אותו הדבקים בתפילתם: אפילו פותנא, שהציעה לו מנחה כאויב, זכתה והתברכה. מה עצומה איפוא, הברכה שבסגידה לו באהבה!
על כולם לסגוד לקרישנה, ולקרישנה בלבד, ולו רק בגלל הברכה העצומה שצפויה לסוגד. למרות שפותנא היתה שדה מרושעת, היא התעלתה למעמדה של אם לאישיות אלוה. מובן שגם אותן פרות וגופיות בוגרות שהציעו חלבן לקרישנה התעלו למעמד נשגב. ביכולתו של קרישנה להעניק לכל אחד הכול – גאולה, או כל דבר חומרי. מכאן שאין לפקפק בגאולתה של פותנא, שכן קרישנה ינק זמן מה חלב מגופה. כיצד, אם כן ניתן לפקפק בגאולתן של הגופיות שאהבו את קרישנה? אין ספק כי אותם גופיות, נערי הבקר והפרות ששרתו את קרישנה בורינדאונה מתוך אהבה רבה זכו כולם להשתחרר ממצוקת הקיום החומרי.
תושבי ורינדאונה הריחו את הניחוח הנעים שעלה מגופה הבוער של פותנא ותמהו, ״מהיכן בא הריח?״ משוחחים ביניהם, הם הבינו כי זהו העשן שמופץ מן הגוף הבוער. הם אהבו את קרישנה מאד, ומשהבינו כי הדמונית הומתה בידיו, הם הרעיפו ברכותיהם באהבה על הפעוט. כשכבתה השריפה, נכנס ננדה מהאראג׳ה לביתו, הרים את ילדו לחיקו, והחל לרחרח את ראשו, מרוצה שבנו ניצל מאסון גדול. שרילה שוקדוה גוסואמי ברך כל מי ששומע את סיפור הריגתה של פותנא, שיזכה בחסדו של גווינדה.