סיפורו של בהומאסורה—כיצד חטף 16,000 נסיכות מארמונותיהם של מלכים שונים ושמר אותן בשבי וכיצד הומת אחר כך בידי קרישנה, אישיות אלוה המופלא—מתואר כולו על־ידי שוקדוה גוסואמי למלך פריקשית בספר שרימד־בהאגותם. הזדים נוטים תמיד להציק לאלים־למחצה. ואכן, זד זה, בהומאסורה, הפך חזק כל כך, עד שגזל בכוח את המיטריה מכס המלכות של האל־למחצה ורונה. הוא גזל גם את עגיליה של אדיתי, אמם של האלים־למחצה, גם כבש חלק מהר מרו שבעדן והשתלט על האזור הידוע כמניפרותה. אינדרה מלך עדן בא אז אל קרישנה לדוארקא, להתלונן על הרשע.
קרישנה שמע את התלונה ובלווית אשתו סתיבהאמא מיהר אל משכנו של בהומאסורה. על גבו של גרודה שניהם טסו אז לעבר פראגג׳יותישפורה, בירתו של הזד. העיר היתה מבוצרת היטב ולא קל היה לחדור אליה. ראשונים ניצבו ארבעה מבצרים אימתניים ששמרו על ארבעת צדדי העיר. כל צד היה מוגן גם בצבא אדיר. תעלת מים שהקיפה את העיר היוותה מכשול שני עם גדר חשמלית לגדותיה. הביצור הבא היה אנילה, שהינו סוג של גאז, ולבסוף הוקמה שם רשת מתיל דוקרני, יציר כפיו של הזד מורה. אפילו במונחי התחכום המדעי של היום נראה שהעיר היתה מוגנת להפליא.
אולם קרישנה עם בואו ניתץ מיד את ארבעת המבצרים באלתו ואת הצבא הניס לכל עבר במטח חיצים בלתי פוסק. בעזרת גלגל הסודרשנה המהולל הוא פרץ את הגדר החשמלית; נפרצו גם תעלות המים ומכשול הגז, ורשת התיל נופצה כליל. עם צלילי קונכיתו הוא זיעזע את לב הלוחמים והוציא מכלל פעולה את מכונות הירי שהיו שם. ולבסוף נופצה חומת העיר באלתו הבלתי מנוצחת.
קול קונכיתו דמה לקול הרעם האדיר שבזמן חורבנו של היקום. בגלל הרעש האיום, התעורר הזד מורה משנתו ויצא מיד לראות מה קרה. היו לו חמישה ראשים והוא הירבה לחיות בתוך המים. זוהר כשמש בעת החורבן ולוהט כאש, הוא היה כה מסנוור, עד שקשה היה להביט בו בעין גלויה. הוא תפס מיד בקלשונו ופרץ לעבר אישיות אלוה, כאילו היה נחש גדול שמתקיף את גרודה. זעמו היה נורא, כמו עמד לכלות את שלושת העולמות. הוא השליך תחילה את קלשונו לעבר הציפור, נושאו של קרישנה, והשמיע שאגות רמות, כשאגת אריה, מחמשת פיותיו. השאגה האדירה פשטה בחלל ופרצה מתחומי העולם אל החלל החיצון ואל מרחבי היקום כולו—מעלה ומטה ובכל עשרת הכיוונים.
קרישנה ראה את הקלשון המתקדם, ובזריזות שלף שני חיצים בידיו והשליך אותם עליו, מנפץ אותו לרסיסים. בו־זמנית, עם עוד חיצים רבים הוא שיסע גם את פיות הזד. והלה, משנוכח שתכסיסו סוכל, הסתער עם אלתו בזעם. אולם קרישנה עם אלתו שלו היכה בחזרה ושבר את אלתו של מורה עוד בטרם זו פגעה. משולל כל נשק, ניסה עתה הזד להתקיף עם זרועותיו החסונות, אלא שקרישנה עם הסודרשנה־צ׳קרה ערף אז את חמשת הראשים מגוף הזד והלה צנח למים, כמו פסגתו של הר שמתגלגלת אל הים לאחר שנפגעה מברקו של אינדרה.
לזד היו שבעה בנים—תאמרה, אנתריקשה, שרונה, ויבהאוסו, וסו, נבהסואן וארונה. יהירים, מלאי חימה, ותאבי נקם על מות האב, אלה התכוננו עתה לקרב. חמושים בכלי הנשק הדרושים, הם הציבו זד נוסף, פיטהה, כמפקדם במלחמה, ולפקודתו של בהומאסורה כולם פתחו יחדיו במיתקפה.
הם השליכו על האל את כלי נשקם כגון חרבות, אלות, רומחים, חיצים וקלשונים, אלא שלא ידעו שכוחו של אישיות אלוה הינו בלתי מוגבל, גם בלתי מנוצח. וקרישנה אכן, ניפץ בחיציו את כל כלי המשחית של אנשיו של בהומאסורה לרסיסים קטנים, כמו גרגירי תבואה. הוא הטיל אז את נשקו במפקד הצבא ובעוזריו וכולם צנחו לארץ—השריון שלגופם מנותץ, וראשיהם, רגליהם, זרועותיהם וירכיהם קטועים. כך אלה נשלחו כולם לממלכתו של שר המוות, ימראג׳ה.
בהומאסורה נקרא גם נרקאסורה על שהיה בנה של אישיות האדמה. מה רב היה עתה זעמו למראה חיליו, מפקדיו ולוחמיו—כולם שרועים מתים בשדה הקרב ממכות נשקו של אישיות אלוה. הוא יצא אז בעצמו מן העיר עם צבא פילים אדיר שנולדו וגודלו על חוף הים והיו עתה מסוממים מאד. מחוץ לעיר הם ראו את קרישנה ואשתו, שניהם יפיפים להפליא מרחפים במרומים, כמו ענן שחור שמסתיר את השמש ונוצץ בהבזק הברק. בהומאסורה השליך מיד את נשקו, שתגהני, שבמכה אחת בכוחו להמית מאות לוחמים. גם שאר עוזריו השליכו כלי נשקם באל. אלא שקרישנה הדף את כל אלה בחיציו מעוטרי הנוצה. התוצאה היתה שכל החילים והמפקדים צנחו לארץ מבותקי זרועות, רגלים וראשים. גם סוסיהם ופיליהם צנחו עמם וכלי נשקם נופצו כליל.
קרישנה נלחם מעל גבו של גרודה, וגם הלה סייע לו בקרב; הוא היכה עם כנפיו את הסוסים והפילים וסרט את גבותיהם וראשיהם עם ציפורניו ומקורו החד. הכאב הרב הניס את הפילים משדה הקרב, ועתה נותר בהומאסורה לבדו להלחם עם קרישנה. רוגז על גרודה ועל הבהלה שיצר בקרב החילים והפילים, הוא היכה אותו אז במלוא כוחותיו, מכה עזה אף מברק, אלא שגרודה איננו עוף רגיל וחש את המכה כמו שפיל מרגיש טפיחה מזר פרחים.
סוף סוף נוכח בהומאסורה שאינו יכול להביס את קרישנה בתחבולותיו; נסיונותיו להמית אותו סוכלו כולם. רק עוד נסיון אחד ואחרון נותר—לתפוס קלשון ולהשליך אותו באל. אולם אז, עוד לפני שהזד הספיק לגעת בקלשון, קרישנה כבר ערף את ראשו ברוב מיומנות עם גלגל הסודרשנה החד, והראש, מעוטר בעגילים וכתר, צנח על שדה הקטל. קרובי הזד צווחו כולם מאכזבה, ואילו הקדושים נשאו אמרי הלל לגבורתו של קרישנה, והאלים־למחצה מעדן המטירו ממטרי פרחים.
או אז הופיעה אישיות האדמה לפני האל וענדה לו זר ויג׳ינתי עשוי כולו מרגליות. היא החזירה גם את עגיליה של אדיתי המשובצים בזהב ובאבנים יקרות, גם השיבה את מיטריתו של ורונה, ובנוסף נתנה לקרישנה אבן חן אחת. היא נשאה לו אז תפילות—לאישיות אלוה ואדון כל היקום, שהינו מושא סגידתם של הנעלים שבאלים־למחצה. היא השתחוותה לפניו אפיים ארצה ובמסירות רבה אמרה:
״הינני משתחווה לפני האל שנושא תמיד ארבעה סמלים—קונכיה, גלגל, פרח לוטוס ואלה—והינו אדון כל האלים־למחצה. אלי, קבל נא את השתחוותי. אתה הינך נשמת־העל וכדי להיענות לכמיהת דבקיך, אתה יורד עלי אדמות בהתגלויות שונות, נשגבות כולן, שתואמות בדיוק את נטיות הסגידה של הדבקים. שוב קבל נא את השתחוותי לפניך.״
״אלי, פרח לוטוס צומח מטבורך, זר פרחי לוטוס מעטר תמיד את צוארך, ועיניך נפתחות כעלעליו של לוטוס ומסבות לכן שמחה לכול. כפות רגליך דמויות הלוטוס כה רכות ועדינות; הינן מושא סגידתם של דבקיך הטהורים ונוסכות שלווה ורוגע בלבבותיהם דמויי הלוטוס. משום כך, שוב ושוב הריני משתחווה לפניך.״
״דרכי הדת, פרסום, קניינים, ידע ופרישות—חמשת השפעים הללו מצויים בך כליל ואתה הוא מקלטם. אף שאתה שורה בכול, הופעת כבנו של וסודוה. קבל נא את השתחוותי, הו אישיות אלוה העילאי וסיבת כל הסיבות. אתה בלבד הינך מקור ומאגר כל ידע. שוב הריני משתחווה לפניך. אף שאינך נולד, אתה הינך אבי עולם התופעות כולו. אתה גם המקור והמקלט לכל שלל האונים. אתה גורם התגלותן של כלל התופעות, אתה חוק הסיבה והתוצאה שכאן. לכן הינני משתחווה לפניך.״
״ובאשר לשלושת האלים—ברהמא, וישנו ושיוה—אלה אינם בלתי תלויים בך. בשעת הצורך, לצורך בריאת עולם התופעות, אתה בורא את ברהמא, שהינו היבט הלהיטות שלך. לצורך קיום העולם אתה מתרחב בעצמך לוישנו, שהינו מאגר כלל הטובות. ואחר כך אתה מופיע כשיוה, אדון מידת הבערות, וכך מחריב את הבריאה. אולם חרף בריאתן של שלוש מידות הטבע החומרי, מעמדך הנשגב אינו ניפסד; לעולם אינך סבוך, כמו ישות חיים אחרת, בשלוש המידות הללו.״
״למעשה, אתה הינך הטבע החומרי, אתה אבי כל היקום, ואתה גם הזמן הנצחי שגורם לצירופם של הטבע והבורא החומרי. ואף־על־פי־כן אתה נשגב תמיד ומעבר לפעילות החומרית. אלי, הו אישיות אלוה העילאי, אני יודעת שאדמה, מים, אש, אויר, שמים, חמשת מושאי החושים, מחשב, החושים ושליטיהם, זהות עצמית, כמו גם כלל האנרגיה החומרית—כל הנע והדומם בעולם התופעות—נשען למעשה, עליך. ומאחר שהכול נוצר ממך, הרי שדבר אינו נפרד ממך; ובו בזמן אתה נשגב לכול ושום דבר חומרי אינו זהה לאישיותך. מכאן שבו־זמנית הכול זהה לך וגם שונה ממך, וכל אותם הוגי דעות שמנסים להפריד אותך ממשהו, בסך הכול שוגים.״
״אלי היקר, נער זה, בהגדתתה, הינו בנו של בני בהומאסורה. הוא מזועזע עתה מן המוות המחריד ומבולבל מאד וגם נפחד. הבאתי אותו כדי שיכנע לכפות רגלי הלוטוס שלך. אנא, גונן עליו ותן לו את ברכת כפות רגליך. הבאתי אותו אליך כדי שתגאל אותו מן התגובות הנפשעות לחטאי אביו.״
קרישנה הבטיח אז לאמא אדמה חסינות מפני כל פחד. הוא אמר לבהגדתתה, ״אל תירא״. אחר כך הוא נכנס לארמונו של בהומאסורה, אשר שפע כולו בעושר ומותרות. בארמון קרישנה מצא 16,100 נסיכות אותן חטף הזד והחזיק בשבי. עתה, למראה האל נכנס אל הארמון, כל הנערות הללו נשבו כליל ביופיו והתפללו לחסדו נטול הסיבה. הן החליטו בלבן כי רק אותו יקבלו כבעל. כל אחת נשאה תפילה להשגחה העליונה שתגשים את משאלתה. ברצינות ובכנות הן הציעו את לבן לכפות רגלי הלוטוס שלו ברוח של מסירות טהורה. וקרישנה, כנשמת־העל שבלב כול, הבין את תשוקתן הטהורה והסכים לקבל אותן כולן לנשותיו. הוא דאג להן למלבושים נאים ותכשיטים, וכל אחת הושבה על אפיריון ונישאה לדוארקא. נישלחו עמן גם שלל אוצרות אדירים שנאספו מן הארמון ומרכבות, סוסים, אבני חן וממון, כמו גם חמישים פילים לבנים שקרישנה לקח משם, כל אחד בעל ארבעה חתי שנהב.
אחרי כל זה, קרישנה הגיע עם סתיבהאמא לאמראותי, בירת כוכבי העדן, ונכנס לארמונם של המלך אינדרה ואשתו, סצ׳ידוי. אלה ערכו להם קבלת פנים, ואז קרישנה מסר לאינדרה את עגיליה של אדיתי.
מכל מקום, בשובם מבירתו של אינדרה, סתיבהאמא נזכרה בהבטחתו של קרישנה להעניק לה צמח של פרחי פאריג׳אתה. ועתה, מנצלת את ההזדמנות, היא קטפה בעצמה את הצמח ושמרה אותו על גב גרודה. בעבר נארדה הביא פרח שכזה לאשתו הבכירה של קרישנה, רוקמינידוי, וסתיבהאמא משום כך פיתחה מן רגש נחיתות; גם היא חפצה בפרח שכזה מבעלה. וקרישנה, מבין את טבעה של תחרות נשית שכזו, חייך וגם שאל מיד: ״מדוע רק פרח אחד? ברצוני להעניק לך עץ פרחים שלם.״
למעשה, קרישנה לקח עמו בכוונה את סתיבהאמא, כדי שתוכל לקטוף בעדן את הצמח בעצמה. אלא שתושביו של עדן, לרבות אינדרה עצמו, נרעשו מאד בגלל המעשה; סתיבהאמא קטפה בלי רשותם צמח שאינו אמור להימצא על־פני האדמה. אינדרה ועוד אלים־למחצה גילו התנגדותם, אולם קרישנה, כדי לשמח את אשתו האהובה, היה עיקש והחלטי. קרב פרץ אז בין האלים־למחצה וקרישנה, וכמו תמיד, יצא הוא המנצח. ברוב שמחה הובא אז שתיל הפאריג׳אתה שבחרה אשתו לארץ ונשתל בדוארקא בגינת ארמונה של המלכה. בגלל העץ המופלא הפכה גינת ביתה קסומה ויפיפיה. עם הצמח ירד גם ניחוחו המופלא, גם ברבורים שמימיים היגרו לשם, נמשכים לצוף ולניחוח.
החכמים הדגולים, כגון שוקדוה גוסואמי, לא העריכו ביותר את התנהגותו של אינדרה. קרישנה בחסדו הלך אליו, לאמראותי שבעדן, והשיב לו את עגילי אמו, שנגזלו בידי בהומאסורה, והלה שמח מאד לקבל אותם. אולם כאשר אחר כך קרישנה חפץ בצמח הפאריג׳אתה, אינדרה פתח במלחמה. אין ספק שהיתה זו אנוכיות גרידא. הוא התפלל לאל וגם כפף ראשו לפני כפות רגליו, אולם הפך את עורו ברגע שהשיג את מטרתו. כזו דרכם של אנשים חומרניים. אלה מעוניינים רק בתועלתם האישית, ולצורך זה הם נכונים לכפוף ראשם בפני כל איש ואף להתרפס. אולם ברגע שעניינם תם, קצה גם ידידותם. מסתבר שלא רק בקרב עשירי הארץ מצויה התנהגות כזו; זו מצויה אפילו באלים־למחצה כמו אינדרה ודומיו. עושר רב מדי הופך אדם לאנוכי. דבקים גדולים כמו שוקדוה גוסואמי מגנים אדם כזה, כי בגלל אנוכיותו הלה דוחה את תודעת קרישנה. במילים אחרות, עושר רב מדי מהווה מכשול להתקדמות בתודעת קרישנה.
אחר כך קרישנה ערך את נישואיו ל־16,100 הנסיכות שהציל משביו של בהומאסורה. הוא הרחיב עצמו ל־16,100 דמויות ובו־זמנית נישא לכל אחת מהן בארמון נפרד, באותו רגע מבורך. הוא ביסס בזה את העובדה שהוא, ולא איש מלבדו, הינו אישיות אלוה העילאי. ומאחר שהוא הינו האל, הרי שדבר אינו בלתי אפשרי עבורו; הוא בעל כל העוצמה, מצוי בכול, ובלתי נכחד, ומכאן שהתרחשות כזו אינה מפליאה במיוחד. בכל אחד מן הארמונות הללו של יותר מ־16,000 הנסיכות היו גינות יפות, גם רהיטים ואביזרים כמותם אין בנמצא בכל רחבי תבל. אין כל הגזמה בסיפור הזה. מלכותיו של קרישנה כולן הינן התרחבויות של אלת המזל, לקשמיג׳י, וקרישנה חי עמן בארמונות נפרדים ונהג עמן ממש כמו בעל רגיל.
אסור לשכוח שקרישנה, אישיות אלוה, שיחק עתה כבן אנוש; וכמו אדם רגיל, למרות השיפעה המופלאה שהפגין בנישואיו ליותר מ־16,000 נשים ביותר מ־16,000 ארמונות, הוא הקפיד לקיים עם נשותיו יחסי בעל־אשה כנהוג בבתים רגילים. כמה קשה איפוא, להבין את תכונותיו של הברהמן העליון, אישיות אלוה. אפילו אלים־למחצה כברהמא אינם מסוגלים לרדת לפשר עלילותיו. והנה, אפילו שאישיותו הינה סתומה לאלים־למחצה גדולים, כל הנשים בנות המזל הללו זכו באל כבעל.
קרישנה והמלכות, ביחסיהם כבעל ואשה, חייכו זה אל זה, שוחחו, התבדחו, התחבקו וכן הלאה, ואהבתם התהדקה והתעצמה עוד ועוד. כך הם נהנו יחדיו מאושר נשגב בחיי משפחה. אלפי אמות עסקו בשירותה של כל מלכה, אולם היא עצמה עסקה בשירותו של קרישנה. בעצמה נהגה לקבל את פניו כאשר נכנס לארמון, בעצמה הגישה לו כר נאה למושב, הציעה לו את חפצי הסגידה, גם רחצה את כפות רגליו במי גנגס ונתנה לו עלי לעיסה ועיסתה את רגליו. כך היו המלכות מפיגות את עיפותו מן השהות הממושכת בחוץ. הן היו מצננות אותו במשב מניפה, מציעות לו בשמים ריחניים משמני פרחים, מעטרות אותו בזרי פרחים, מסרקות את שערו, מזמינות אותו להשתרע ולנוח, רוחצות אותו במו ידיהן ומגישות לו מאכלים ערבים. הן עשו כל זאת בעצמן, מבלי להסתייע באמות. במילים אחרות, קרישנה ומלכותיו השונות הדגימו עלי אדמה חיי משפחה למופת.