אחרי שובו של אקרורה מהסתינאפורה ודיווחו על מצבם של הפאנדוים, חלו התפתחויות נוספות. הפאנדוים נשלחו לבית עשוי מדונג, שהובער אחר כך באש, והכול חשבו שהם מתו שם יחד עם אמם, קונתי. המידע הגיע לקרישנה ובלראמה, ולאחר התיעצות, שניהם החליטו לצאת להסתינאפורה לנחם את קרוביהם. אין ספק שהם ידעו שהפאנדוים לא ניספו בבערה, ואף־על־פי־כן רצו לנחם את קרוביהם האבלים. בהסתינאפורה הם ביקרו תחילה את בהישמדוה, שהיה ראש המשפחה. הם ביקרו גם את וידורה, את גאנדהארי ואת דרונה, כי פרט לאלה, איש משושלת הקורו לא הצטער על האובדן; השאר למעשה, יחלו למות הפאנדוים. מכל מקום, בפני אותם כמה, ובראשם בהישמדוה, שנעצבו על התקרית, קרישנה ובלראמה הביעו את צערם, מבלי לחשוף את המצב לאשורו.
ובינתיים בדוארקא, נקשר קשר לגזול את אבן הסימנתקה מסתראג׳ית. ראש הקושרים היה שתדהנוא. כמו אחרים, גם הוא רצה להינשא לסתיבהאמא, בתו היפיפיה של סתראג׳ית. סתראג׳ית הבטיח את ידה למועמדים רבים, אולם שינה את דעתו, ולבסוף העניק אותה לקרישנה, יחד עם אבן הסימנתקה. סתראג׳ית לא שמח למעשה, להיפרד מן האבן יחד עם בתו, וקרישנה, קורא את לבו, נאות לקחת את הבת, אולם השיב לו את האבן. עתה מששבה לו האבן, סתראג׳ית המרוצה, לא נפרד ממנה כלל.
מכל מקום, בהעדרם של קרישנה ובלראמה, היו רבים שזממו לגזול ממנו את האבן היקרה, ביניהם אפילו שני דבקים, אקרורה וקריתורמא. אלה הצטרפו לקשר כיוון שחפצו שהאבן היקרה תהיה ברשותו של קרישנה; הם ידעו שקרישנה רצה בה, גם ידעו שסתראג׳ית לא מסר אותה כראוי. האחרים הצטרפו בגלל אכזבה וכעס על שלא זכו בסתיבהאמא. עתה כמה מהם הסיתו את שתדהנוא להרוג את סתראג׳ית ולקחת את האבן.
לרוב עולה השאלה מדוע דבק גדול כמו אקרורה השתתף בקשר? ומדוע השתתף בו קריתורמא, שגם הוא היה דבק? בני הסמכא כגון ג׳יוה גוסואמי, משיבים שאף שאקרורה היה דבק גדול, הוא קולל על־ידי תושבי ורינדאונה, כיוון שלקח מהם את קרישנה. הוא נאלץ ליטול חלק בקשר נפשע בגלל שפגע ברגשותיהם. וקריתורמא, אף שהיה דבק, זכה להתרועעות קרובה עם קמסה, בעטיה הוא נטמא בתגובות נפשעות שגררו אותו לקשר.
לילה אחד, בעידודם של כל המשתתפים בקשר, נכנס שתדהנוא לביתו של סתראג׳ית והרג אותו בשנתו. היה זה איש חוטא ושפל. אולם אף שברוב פשעיו, היו ימיו ספורים עתה, הוא החליט להרוג את סתראג׳ית בעודו ישן. למרות שהנשים בבית כולן התעוררו וצעקו בקול, הוא טבח אותו ללא רחם לעיניהן, ממש כמו שוחט שטובח חיותיו בבית מטבחיים. גם סתיבהאמא, אשתו של קרישנה, היתה שם בליל הרצח, שהרי קרישנה נעדר בדיוק מביתו. היא פרצה בבכי מר ואמרה, ״אבי היקר! אבי היקר! באיזו אכזריות הומתת!״ מכל מקום, גופתו של סתראג׳ית לא הובאה מיד לשריפה, כי תחילה סתיבהאמא רצתה ללכת אל קרישנה להסתינאפורה, לספר לו על המוות הנורא. ובינתיים נשמרה הגופה במיכל שמן. זאת כדי שקרישנה יוכל לראות אותה עם שובו, ולנקוט בצעדים מתאימים נגד שתדהנוא.
בהסתינאפורה סיפרה לו סתיבהאמא על הרצח, וקרישנה, כמו אדם רגיל, קונן מרה על חותנו. אין ספק שצערו היה מוזר, שהרי בעצמו הינו נשגב לפעולות ולתגובות כולן. אולם עתה, בתפקיד אדם, הוא השתתף כליל ביגונה של סתיבהאמא, ועיניו מלאו דמעות, והוא אמר בכאב, ״הו, מאורעות מעציבים התרחשו!״ קרישנה ובלראמה מיהרו אז ושבו עם סתיבהאמא לדוארקא, ושם תיכננו כיצד להרוג את שתדהנוא ולקחת ממנו את האבן. אף שהלה היה פורע חוק ידוע, הוא פחד מקרישנה, וחשש משובו.
עתה, מודע לתכניתו של קרישנה להרוג אותו, הוא חיפש מסתור אצל קריתורמא. אלא שהלה השיב לו, ״לעולם לא אסכים לפגוע בקרישנה ובבלראמה, הם אינם אנשים רגילים; הם אישיות אלוה. מי יוכל להינצל ממוות אם פגע בהם? איש לא יכול להינצל מכעסם.״ קריתורמא עוד הוסיף שקמסה, למרות כל עוצמתו והזדים הרבים שעמדו לעזרתו, לא ניצל מחמתו של קרישנה. גם ג׳ראסנדהה הובס שמונה עשרה פעמים מידו ושב כל פעם מאוכזב מכשלונו.
משלא מצא מקלט בקריתורמא, שתדהנוא התחנן אצל אקרורה לעזרה. אלא שגם הלה השיב לו, ״קרישנה ובלראמה שניהם הינם אישיות אלוה, ומי שמודע לכוחם הבלתי מוגבל לא יעז לפגוע בהם לעולם או להלחם עמם. כוחם אדיר, וברצונם בלבד נברא כל היקום הזה, גם מתקיים ומתכלה. למרבה הצער, אנשים, בתעתועי האנרגיה המשלה, אינם מבינים את עוצמתו של קרישנה, אף שעולם התופעות נתון כליל לשליטתו.״ כדי להדגים זאת הוא תיאר כיצד קרישנה, כשהיה בסך הכול בן שבע, הרים את גבעת גוורדהנה, והחזיק אותה שבעה ימים תמימים, כמו שילד רגיל אוחז במיטריה קטנה. הוא הסביר לשתדהנוא בפשטות שתמיד יוקיר את קרישנה וישתחווה לפניו—נשמת־העל שבכל דבר נברא וסיבת כל הסיבות. עתה, משלא מצא מקלט גם באקרורה, שתדהנוא החליט למסור לו את האבן. הוא עלה אז על סוס מהיר, שמסוגל לדהור שש מאות ק״מ ואף יותר ללא הפסקה, ונס כל עוד נפשו בו מן העיר.
לקרישנה ולבלראמה נודע אז על בריחתו, ומיד עלו על מרכבתם, שדמותו של גרודה חקוקה על דגלה, ויצאו בעקבותיו. קרישנה רגז עליו ורצה גם להמית אותו, במיוחד בגלל שהרג את סתראג׳ית, שהיה בוגר ונעלה ממנו. סתראג׳ית היה חותנו של קרישנה, והשאסתרה מורה להעניש מי שפוגע בנעלה יותר, או גורודרוהה, כמידת פשעו. קרישנה היה נחוש איפוא, להמית עתה את הפושע.
ליד בית־גן אחד בעיר מיתהילא, שבק פתאום סוסו של שתדהנוא והתפגר. ללא סוסו, הלה התחיל עתה לרוץ במהירות. מתוך הגינות, גם קרישנה ובלראמה ירדו ממרכבתם, ורצו אחריו רגלי. או אז קרישנה אחז בנשק הדיסקוס שלו, ותוך כדי מרוצתו ערף את ראשו של הנמלט. אולם אף שחיפש בין בגדיו, הוא לא מצא עליו את אבן הסימנתקה. ״לשוא הרגנו את האיש הזה,״ הוא אמר לבלראמה, ״האבן לא איתו.״ ובלראמה הציע, ״זו מן הסתם שמורה בידיו של מישהו אחר בדוארקא. עדיף שתחזור לשם ותחפש אותה.״ הוא גם הביע את רצונו להישאר כמה ימים במיתהילא, כי מלכה היה חבר קרוב שלו. קרישנה שב איפוא, לדוארקא, ובלראמה נכנס לעיר.
מלך מיתהילא שמח מאד לבואו של בלראמה וקיבל את פניו ברוב כבוד ובהדר. כדי לרצותו, הוא העניק לו מתנות רבות. מספר שנים נשאר שם בלראמה כאורחו של ג׳נקה המלך. באותה הזדמנות, גם בא לשם דוריודהנה, בכורו של דהריתראשטרה, ללמוד ממנו את אמנות קרב האלה.
אחרי מותו של שתדהנוא, קרישנה שב לדוארקא. כדי לשמח את אשתו, הוא סיפר לה שהרג את הרוצח, אולם סיפר גם שאת האבן לא מצא ברשותו. או אז, על־פי כללי הדת, קרישנה ביצע עם סתיבהאמא את טקסי הדת למת, ובטקס נכחו כל בני המשפחה, קרובים וידידים.
אקרורה וקריתורמא, שהיו משתתפים בולטים בקשר, עודדו את שתדהנוא להרוג את סתראג׳ית. ועתה מששמעו על מות האיש ועל שובו של קרישנה, הם שניהם נטשו את דוארקא. בהעדרו של אקרורה חשו לפתע כל תושבי העיר באיומן של מגיפות ושל פורענויות דומות. זו היתה מעין אמונה תפלה, שהרי בנוכחותו של קרישנה לא יתכנו בצורת, מגפה וכיוצא בזה. ואף־על־פי־כן, ניכרו עתה בדוארקא הפרעות כשלהן. פעם במחוז קאשי, על גבול ואראנסי, היתה בצורת חמורה, ללא כל גשמים. מלך קאשי השיא אז את בתו, גאנדיני, לשופהלקה, אביו של אקרורה, על־פי עצתו של אסטרולוג. ואכן, מיד אחרי הנישואים החלו גשמים לרדת במחוז. בגלל כוחו העל־טבעי של האב, גם הבן, אקרורה, נחשב חזק כמותו, ונוצר הרושם שבמקום שבו נמצא הוא או אביו, לא יתרחשו בצורת, מגפה ושאר פורענויות הטבע. מדינה נחשבת למאושרת אם הינה פטורה מבצורת, ממגפות, ומחום או קור עזים, ואם כל אזרחיה מרוצים מבחינה נפשית, רוחנית וגופנית. ואם חלה הפרעה, מבינים האנשים שאישיות מבורכת נעדרת עתה. בדוארקא הילכו עכשיו שמועות שבהעדרו של אקרורה מתחוללים דברים לא מבורכים. זקני העיר הבחינו גם בסימנים רעים שמקורם בהעדרה של אבן הסימנתקה. השמועות הגיעו גם אל קרישנה. הוא החליט לקרוא אז לאקרורה מממלכת קאשי. הלה היה דודו, ועם שובו לעיר, קרישנה כיבד אותו תחילה כמו נעלה יותר. קרישנה הינו נשמת־העל שבלב כול ויודע את המתרחש בכל לב; מובן שגם ידע הכול על מעורבותו של אקרורה בקשר ועתה הוא פנה אליו, מחייך.
הוא כינה אותו הנדיב באנשים ואמר, ״דודי היקר, ידוע לי מזמן ששתדהנוא השאיר את אבן הסימנתקה ברשותך. כרגע אין יורש חוקי לאבן, כי לא היה לסתראג׳ית כל בן. בתו אינה זקוקה אמנם לאבן, אולם בנה שמתעתד לבוא, נכדו של סתראג׳ית, יהפוך ליורש טבעי, אחרי ביצוע כל טקסי הירושה.״ מרמז שסתיבהאמא הרה, קרישנה הסביר שבנה הינו יורש האבן האמיתי, ומן הסתם יקח אותה אליו.
הוא עוד אמר, ״אדם רגיל אינו יכול להחזיק באבן אדירה כזאת. אולם אתה אדם צדיק במעשיך ותוכל איפוא, לשמור עליה. רק בעיה אחת ישנה; אחי בלראמה, אינו מאמין לי שהאבן ברשותך. לכן, הו איש נדיב, הראה נא לי את האבן לעיני קרובי, כדי שירגעו. לא תוכל להכחיש את מציאות האבן אצלך, כי השמועות כולן מספרות שהתעשרת מאד והתחלת לערוך הקרבותיך על במת זהב.״ הכול ידעו על מעלותיה של האבן; זו העניקה לבעליה כמעט תשעה מונדים של זהב טהור מדי יום. ואקרורה חילק את הזהב הרב הזה ברוחב לב בהקרבות. שיפעתו האגדית היוותה עדות וראיה לקרישנה שהאבן ברשותו.
בידידות ובנועם קרישנה כך הצביע על האמת לאמיתה. או אז, מבין שדבר לא ניסתר מידיעתו, אקרורה הביא בפניו את האבן הזוהרת כחמה, מכוסה כולה בבד. קרישנה אחז באבן והראה אותה לקרוביו וידידיו, ובנוכחותם השיב גם את האבן לאקרורה, שידעו כי מעתה זו תשמר ברשותו בעיר.
סיפור אבן הסימנתקה הינו רב משמעות. בשרימד־בהאגותם נאמר שמי ששומע או מספר אותו, או אפילו סתם נזכר בו—ישתחרר מכל קלון, גם מן התגובות לחטאיו, ויזכה בשלוה בשלמותה.