נאמר שקופידון, שהינו חלק ישיר של אישיות אלוה, ואסודוה, שלפנים נשרף לאפר מכעסו של שיוה, נולד עתה לקרישנה מרחמה של רוקמיני. זהו קאמדוה, האל־למחצה מעדן שבכוחו לעורר תשוקות מיניות. קרישנה, אישיות אלוה העילאי, מתרחב להתרחבויות מדרגות שונות. ההתרחבות המרובעת שלו—ואסודוה, סנקרשנה, פרדיומנה ואנירודדהה—הינה מקטגורית וישנו במישרין, בעוד שהאל־למחצה קאמה, או קופידון, שנולד אחר כך מרחמה של רוקמיני, אף שנקרא פרדיומנה, אינו אותו פרדיומנה שמקטגורית וישנו, אלא משתייך לקטגורית הג׳יוה־תתתוה, שלצורך תפקידו כאל־למחצה בעדן, הואצל עליו מכוחו העילאי של פרדיומנה. זוהי גירסת הגוסואמים. משום כך, אחרי שנשרף בכעסו של שיוה, הוא נטמע בגופו של ואסודוה, ושב ונולד לקרישנה וזכה שוב בגופו; הוא הוחדר במישרין מקרישנה לרחמה של רוקמיני. וכיוון שנולד מקרישנה, הרי שדמה לו בתכונותיו עד מאד.
היה זד אחד, שמברה, שנובא שימות בידי פרדיומנה זה, ומאחר שידע על הנבואה, מיד כשנודע לו על הולדת הילד, הוא הופיע שם בדמות אשה וחטף את הפעוט מחדר אמו, עוד בטרם מלאו לו עשרה ימים. אחר השליך אותו הזד לתוך הים. אולם נאמר, שמי שמוגן בידי קרישנה, איש לא יכול להרוג אותו, ומי שקרישנה חפץ להמיתו, איש לא יכול להציל אותו. ואכן, כאשר הושלך הילד, היה שם דג גדול שמיד בלע אותו. אחר כך נתפס הדג בידי דייג ונמכר לזד שמברה ונמסר אז לטבח שיתקין ממנו מאכל ערב. זדים וראקשסים נוהגים לאכול בשר, דגים ושאר מיני מאכלים לא צמחוניים. גם הזדים ראונה, קמסה והירניקשיפו, אף שנולדו לאבות בראהמנים וקשתרייות, נהגו לאכול בשר ללא כל הבחנה. עד היום מכנים בהודו אוכלי בשר ודגים כזדים או ראקשסים.
והנה, כאשר חתך הטבח את הדג, הוא מצא בבטנו תינוק יפיפה. היתה שם במטבח שפחה אחת, מאיאותי. לפנים זו היתה רתי, אשתו של קופידון, והלה מסר מיד את התינוק להשגחתה. מבולבלת ונרעשת היא תמהה, כיצד נשאר בחיים התינוק היפה בקרביו של דג. החכם נארדה הופיע אז והסביר הכול—כיצד נולד פרדיומנה, כיצד נחטף בידי הזד והושלך לים וכו׳. כך נגלה כל הסיפור למאיאותי, שבעבר היתה רתי, אשתו של קופידון. מאיאותי זכרה שהיתה אשתו של קופידון; אחרי שנשרף בזעמו של שיוה, היא ציפתה תמיד לשובו בגוף חומרי. במטבחו של שמברה היא עסקה בבישול הדהל והאורז, אולם עתה, משזכתה בתינוק שכזה, והבינה שהיה זה קופידון, בעלה, רק טבעי שדאגה לו באהבה רבה ורחצה וניקתה אותו. כבדרך פלא, גדל הילד במהירות רבה, ובתוך זמן קצר הפך לעלם יפיפה. עיניו היו כעלעלי הלוטוס, זרועותיו ארוכות, מגיעות עד לברכיו, וכל אשה שראתה אותו נשבתה בקסמיו.
נוכחת שבעלה לשעבר, קופידון, שנולד עתה כפרדיומנה, הפך לעלם יפה תואר, גם מאיאותי נשבתה בהדרגה ביופיו ונמלאה בתאוה; כולה חיוכים ונשיות מצודדת, היא הביעה את תשוקתה להתייחד עמו. מתפלא, פרדיומנה שאל אז, ״תחילה היית כאם אוהבת, ועתה את מתאווה לי כאשה. מדוע חל בך השינוי הזה?״ רתי אז השיבה, ״אדוני היקר, אתה למעשה, בנו של קרישנה. הזד שמברה גנב אותך בטרם מלאו לך עשרה ימים והשליך אותך לים. דג גדול בלע אותך, וכך הגעת אל השגחתי. אלא שלפנים היית קופידון, ואני הייתי אשתך; ומשום כך טבעית משיכתי אליך. שמברה חפץ להמיתך, וברשותו כשפים רבים. השכם איפוא, לפני שישוב וינסה, והרוג אותו בכוחך האלוהי. מאז חטיפתך שרויה אמך, רוקמינידוי, ביגון, כמו ציפור הקוררי שאיבדה את גוזליה. מאז שנעלמת לה היא אינה חדלה מלקונן, כמו פרה שבוכה על עגלה שנלקח.״
למאיאותי היה ידע בכוח על־טבעי. כוחות על־טבעיים ידועים בדרך כלל כמאיא. וכדי לגבור על אלה, ישנו כוח על־טבעי נוסף שנקרא מהאמאיא. מאיאותי הכירה את כוח המהאמאיא, ועתה היא העניקה און מיוחד זה לפרדיומנה כדי שיוכל לגבור על כוח כשפיו של הזד. מצויד בזה, פרדיומנה אז הופיע לפני שמברה והזמין אותו לקרב; במילים פוגעניות הוא ניסה לעורר את חמתו ולהניעו להילחם עמו. ואכן, חש הזד כמו נחש שנבעט. נחשים אינם סובלים בעיטות משום אדם או חיה, ומכישים מיד.
שמברה, שכמו חטף בעיטה מדבריו, אחז מיד באלתו ויצא לקראתו. בחימה שפוכה הוא חבט אז בפרדיומנה, כברק המכה בהר, הוא גם שאג בקול אדיר כרעם. פרדיומנה התגונן באלתו שלו, וגם חבט בזד בעוז, וקרב אדיר החל אז בין השניים.
שמבראסורה, שהכיר כשפים רבים, התרומם אז לאויר ונלחם ממרומים. הוא למד את כשפיו מזד נוסף, מיה. משמים הוא השליך אז נשק גרעיני על גופו של פרדיומנה. ופרדיומנה, כדי להדוף את מתקפתו, נזכר בכוח על־טבעי נוסף, מהאוידיא, השונה מן המגיה השחורה ומבוסס על מידת הטובות. שמברה, שהבין כי אויבו לא יובס בקלות, פנה עתה לכשפים של הגוהיקים, הגנדהרוים, הפישאצ׳ים, הנחשים והראקשסים. אולם את כולם סיקל פרדיומנה בכוח המהאוידיא החזק יותר. הזד הובס עתה כליל, ופרדיומנה שלף את חרבו החדה וערף כהרף עין את ראשו, על קסדתו ושלל אבני החן שעיטרו אותו. וממעל, שמחים על נצחונו ומות הזד, החלו האלים־למחצה מעדן להמטיר פרחים.
מאיאותי, אשתו של פרדיומנה, היתה בקיאה באמנות הריחוף בחלל. וכך הגיעו השניים במהירות לדוארקא העיר. הם חלפו מעל לארמונו של קרישנה, ואז החלו נוחתים, כמו ענן שצונח עם ברק. אגף הארמון הפנימי נקרא אנתהפורה (מדור פנימי). היו שמה נשים רבות, ופרדיומנה ומאיאותי התישבו עתה ביניהן. למראה פרדיומנה, עם לבושו הכחול, זרועותיו הארוכות, שערו המסתלסל, עיניו היפיפיות, פניו הורדרדות המחייכות, ותכשיטיו ועדייו, תחילה סברו כל הנשים שזהו קרישנה. מה רב מזלן, הן חשבו, על שזכו פתאום בנוכחותו, וחיפשו מיד מסתור בפינות הארמון.
מכל מקום, משנוכחו שאינו זהה ממש לקרישנה, מסקרנות הן התקבצו שנית, חפצות להתבונן בו ובאשתו. מיהו היפיפה הזה, הן תמהו, מעלות כל מיני השערות. גם רוקמינידוי היתה שם, יפה ממש כמותו, עם עיניה דמויות הלוטוס. למראהו רק טבעי שנזכרה בבנה שלה, ומוצפת באהבה אמהית, חלב החל ניגר משדיה. ״מיהו העלם היפיפה הזה שעולה ביופיו על כולם?״ היא תמהה. ״מיהי אותה צעירה בת מזל שזכתה לשאת אותו ברחמה ולהיות לו לאם? ומי זו האשה שמתלווה אליו? כיצד הם נפגשו? אם בני שלי, שנחטף ממש מחדר היולדות, עדיין בחיים, הוא מן הסתם נראה כמו נער זה.״ ברגש אמהי היא הבינה כי זהו ילדה האבוד. ובנוסף, הרי דמה כל כך לקרישנה; ממש מפליא כיצד ניכרו בו סימניו כולם. בגלל האהבה העצומה שחשה בטחונה גבר שזה אכן בנה שבגר. גם סמנים מבורכים ניגלו עתה—רעד הופיע בזרועה השמאלית.
קרישנה עם אביו ואמו, וסודוה ודוקי, באו בדיוק לשם. כאישיות אלוה, קרישנה מבין הרי הכול, אולם בחר לשתוק. אך ברצונו הגיע אז גם נארדה החכם וגולל לפניהם את סיפור המעשה כולו—כיצד נחטף פרדיומנה מחדר היולדות, כיצד גדל ובא עתה עם אשתו מאיאותי, שלפנים היתה רתי, אשתו של קופידון. מה רבה היתה תדהמתם—תחילה החטיפה המסתורית, ואז צמיחתו הפלאית, ועתה שיבתו של הבן, שכבר חשבו אותו למת ולא קיוו כמעט עוד לשובו. עתה, נוכחים שזה פרדיומנה, הם החלו מקבלים את פניו בעליצות. בזה אחר זה כל בני המשפחה—דוקי, וסודוה, שרי קרישנה, בלראמה, רוקמיני וכל שאר הנשים—חיבקו אותו וחיבקו גם את אשתו. השמועה פשטה מיד בעיר, ותושבים מלאי פליאה החלו להופיע להוטים לראות אותו. הם כולם אמרו, ״שב הבן המת. מה יותר משמח מזה?״
שרילה שוקדוה גוסואמי הסביר שבתחילה כל בנות הארמון, כולן אמהות ואמהות חורגות של פרדיומנה, חשבו אותו לקרישנה ונבוכו קצת, כי התאוו להתיחד עמו. ההסבר לכך הוא שפרדיומנה דמה ממש לקרישנה, ובנוסף היה הרי גם קופידון עצמו. לא מפליא איפוא, שאמהותיו, גם כל אשה אחרת, יתבלבלו בדרך זו. נאמר שגופו דמה כל כך לקרישנה, שאפילו אמו שלו חשבה אותו לאל.