אחרי שזכה בחסדו של קרישנה, מוצ׳וקונדה, צאצאה המהולל של שושלת איקשואקו, הקיף את האל במערה, ויצא. ובחוץ, כמה הופתע למצוא שמידות האנשים קטנו למימדים ננסיים. גם העצים קטנו מאד, והוא הסיק מכך שהתקופה הינה תקופת קלי. משום כך, מבלי להסיח דעתו, הוא יצא מיד לעבר צפון, ולבסוף הגיע להר גנדהמאדנה. עצים רבים צמחו שם כגון עץ הסנדל ועצי פרחים שונים שניחוחם נסך חדווה בלב כל מי שבא לשם. הוא החליט להישאר בהר הזה ולבצע סיגופים עד סוף ימיו. כנראה שמקום זה מצוי בחלקם הצפוני ביותר של הרי ההימליה, במקום שבו שוכנים נרה־נאראינה. המקום קיים עד עצם היום הזה ונקרא בדריקאשרמה. שם, שוכח כל מכאוב ועונג וכל שאר שניויות העולם החומרי, הוא עסק בסגידה לקרישנה. ואילו קרישנה שב אז לסביבות העיר מתהורא והחל להילחם בחיליו של קאליונה. הוא הרג אותם כולם, בזה אחר זה, ואחר כך אסף את השלל מן הגופות. אנשים גדולי מידות העמיסו אז על־פי הוראתו את השלל על עגלות שוורים ונשאו אותו לדוארקא.
ובינתיים שב ג׳ראסנדהה והתקיף את העיר, הפעם עם צבא אדיר יותר, בן עשרים ושלושה אקשוהינים.
שרי קרישנה, שרצה להציל את מתהורא ממתקפתו השמונה עשרה של צבא עצום שכזה מבלי לגרום למותם של המוני חילים, וגם כדי להתפנות לעיסוק חשוב יותר, נטש אז את המערכה מבלי להילחם. כמובן, הוא לא פחד בכלל. אולם הציג עצמו כמו אדם רגיל שנבהל ממספר רב כל כך של חילים ומשאבים. ללא כל נשק בידו, הוא פרש מקרב, ואף שכפות רגליו היו רכות כעלעלי הלוטוס, הוא צעד רגלי למרחקים.
ג׳ראסנדהה, שחשב שקרישנה ובלראמה נבהלו הפעם מכוחו ונסים עתה, החל לרדוף אחריהם עם כל מרכבותיו, סוסיו וחיליו. הוא חשב שהם סתם אנשים פשוטים וניסה לחשב את מעשיו של האל. קרישנה ידוע כרנצ׳הור, או ״מי שנמלט משדה הקרב״. בהודו, ובמיוחד בגוג׳ראט, ישנם מקדשים רבים של קרישנה שידועים כמקדשים של רנצ׳הורג׳י. ברגיל, מלך שנוטש מערכה מבלי להילחם, נקרא מוג לב. אולם כאשר קרישנה משתעשע כך, סוגדים לו הדבקים. הזדים מנסים תמיד לאמוד את שיפעתו או את כוחו של אלוהים, בעוד שהדבקים רק מתמסרים לו וסוגדים לו. אם נצעד בעקבותיהם של הדבקים הטהורים, גם אנו נבין שקרישנה, רנצ׳הורג׳י, פרש מקרב לא מפחד, אלא משום שעמדה מטרה אחרת לנגד עיניו. המטרה, כפי שעוד יתגלה, היתה להספיק ולקבל את מכתבה הסודי של רוקמיני, אשתו הראשונה לעתיד.
נטישת הקרב הינה ביטוי לאחד מששת שפעיו. קרישנה הינו החזק מכול, העשיר מכול, המפורסם מכול, החכם מכול, היפה מכול, וגם הפרוש מכול. בשרימד־בהאגותם נאמר בבירור שהוא עזב את שדה הקרב למרות כוחו הצבאי הרב. שהרי אפילו לבדו, ללא צבאו, היה יכול להביס את כל צבאו של ג׳ראסנדהה, כמו בשבע עשרה הפעמים הקודמות. מכאן שנטישת הקרב היתה בסך הכול ביטוי לשיפעתו העילאית—מעלת הפרישות.
שני האחים צעדו למרחקים, ואז, כמו התעייפו. כדי להפיג את לאותם, הם טיפסו על הר גבוה שמזדקר אלפי מטרים מעל לפני הים. ההר נקרא פרורשנה בגלל שיורדים בו גשמים בלתי פוסקים. פסגתו היתה מכוסה תמיד בעננים שנשלחו בידי אינדרה. ג׳ראסנדהה חשב כמובן, ששני האחים מפחדים מצבאו ומצאו להם מסתור בהר. תחילה ניסה אמנם למצוא אותם. אולם אחרי חיפושים ממושכים לשוא, הוא החליט לכתר את הפסגה באש וכך ללכוד ולהמית אותם. הוא הקיף את הפסגה בשמן, הוא הצית הכול באש, והלהבות פשטו מהר. אולם קרישנה ובלראמה קפצו אז מראש ההר אל מרגלותיו—מרחק של 140 ק״מ. וכך, בעוד פסגת ההר מיתמרת בלהבות, הצליחו השניים להתחמק מעיניו של ג׳ראסנדהה. והלה, בטוח ששניהם נשרפו לאפר, לא מצא עוד טעם במלחמה. מרוצה מהצלחת מאמציו, הוא עזב את מתהורא ושב לביתו בממלכת מגדהה. ואילו קרישנה ובלראמה שמו פעמיהם לעבר דוארקא, העיר המוקפת בים.
אחר כך נשא בלראמה את רותי, בתו של המלך ריותה, שליט מחוז אאנרתה. זה מסופר בספר התשיעי של השרימד־בהאגותם. אחרי נישואיו של בלראמה, קרישנה נישא לרוקמיני, בתו של המלך בהישמקה, שליט מחוז וידרבהה. קרישנה הינו אישיות אלוה העילאי, ואסודוה, וכמותו, רוקמיני הינה אלת המזל העילאית, מהא־לקשמי. על־פי הצ׳יתניה־צ׳ריתאמריתה, התרחבותם של קרישנה ושרימתי ראדהאראני הינה בו־זמנית; קרישנה מתרחב לדמויות שונות מקטגורית וישנו־תתתוה, ושרימתי ראדהאראני מתרחבת באמצעות אונה הפנימי לדמויות שונות מקטגורית שקתי־תתתוה, או אלות המזל הרבות לאינספור.
שמונה סוגי נישואים מקובלים בתרבות הודית. המכובדים ביותר אלה נישואים שנקבעים על־ידי הורי החתן והכלה. במועד שנקבע, הולך החתן ברוב פאר אל בית הכלה, ושם זו ניתנת לו בנוכחות בראהמנים, כוהנים וקרובי משפחה. אולם ישנן גם שיטות נוספות, כגון נישואי גנדהרוה ונישואי ראקשסה. רוקמיני נישאה לקרישנה בנישואי ראקשסה. כלומר, היה עליו לחטוף אותה לנגד עיניהם של מתחרים רבים, כגון שישופאלה, ג׳ראסנדהה, שאלוה ועוד. אף שרוקמיני יועדה כבר לשישופאלה, קרישנה חטף אותה מזירת הנישואים, ממש כשם שגרודה חטף את כד הנקטר מידיהם של הזדים. רוקמיני, בתו היחידה של המלך בהישמקה, היתה יפה להפליא. היא נודעה כרוצ׳יראננא, או ״מי שפניה היפיפיות נפתחות כמו פרח הלוטוס״.
דבקיו של קרישנה להוטים תמיד לשמוע אודות מעשיו הנשגבים. מעשיו, כגון מלחמה, חטיפה, ומנוסה מקרב, כולם הינם נשגבים ומצויים במישור המוחלט. ומשום כך מעוררים עניין נשגב בדבקים. דבק טהור אינו מבדיל ביניהם; גם לא מעדיף לשמוע אחד מאלה ולדחות אחר. מכל מקום, ישנו סוג של דבקים לכאורה, הפראקריתה סהג׳ייא, שלהוטים מאד לשמוע אודות הראסה־לילא של קרישנה עם הגופיות, אך לא אודות מלחמותיו עם אויביו. זאת משום שאינם מבינים שאלימותו ואהבתו לגופיות שתיהן מתבצעות במישור המוחלט ונשגבות באותה מידה. הדבקים הטהורים שמטים אוזן קשבת לתיאורי עלילותיו של קרישנה שבשרימד־בהאגותם, נהנים ממעשים אלה כולם, ואינם דוחים טיפה אחת מהם.
וזהו סיפור חטיפתה של רוקמיני: המלך בהישמקה, מלך וידרבהה, היה רב כישורים ודבק גדול. היו לו חמישה בנים ובת אחת. בנו הראשון היה רוקמי; השני היה רוקמרתהה; השלישי היה רוקמבאהו; הרביעי והצעיר ביותר נקרא רוקמקשה, והחמישי נקרא רוקממאלי. לאחים היתה גם אחות אחת, רוקמיני, שהיתה יפה וצנועה, ונועדה להינשא לקרישנה. קדושים וחכמים רבים, כגון נארדה מוני, נהגו לבקר בארמונו של בהישמקה, ובאופן טבעי יצא לרוקמיני לשוחח עמם, וכך, לשמוע אודות קרישנה. ופשוט משמיעה, היא החליטה להתמסר לכפות רגלי הלוטוס שלו ולהיות לאשתו. גם קרישנה שמע אודותיה. היא היתה מאגר המעלות הנשגבות כולן: תבונה, רוחב לב, יופי נדיר, והתנהגות צדיקה. וגם הוא החליט שהיא מתאימה להיות לו לאשה. בני המשפחה וקרוביו של בהישמקה כולם חשבו להשיא את רוקמיני לקרישנה. אלא שאחיה הבכור, רוקמי, מתעלם מרצון הכלל, בחר לחתן אותה עם שישופאלה, שהיה אויב מושבע של קרישנה. כמה נעצבה רוקמיני שחורת העינים משנודע לה על ההסדר. אולם כבתו של מלך, היא הבינה בתככים מדיניים, והחליטה שהשתקעות בצער לא תועיל עתה; דרושים צעדים מעשיים. לאחר שיקול דעת היא החליטה לשלוח מסר לקרישנה. וכדי שלא תרומה, היא בחרה בבראהמנה מיומן כשליח. בראהמנה מיומן שכזה הינו איש אמת תמיד ודבק של וישנו. ועתה, הוא נשלח ללא דיחוי לדוארקא.
מיד עם הגיעו לשערי העיר, הוא הודיע לשוער על בואו, והלה הביא אותו אל הארמון, שם ישב קרישנה על כס זהב. מאחר שהבראהמנה שימש כשליחה של רוקמיני, הרי שזכה לראות את קרישנה, אישיות אלוה וסיבת כל הסיבות. הבראהמנה נחשב למורם הרוחני של כל מעמדות החברה. שרי קרישנה, שביקש ללמד את הכללים הודיים כיצד לקבל פניו של בראהמנה, קם מיד ממושבו והציע אותו לאיש. ואז, ישוב על כס זהב, קרישנה החל לסגוד לו ממש כשם שהאלים־למחצה סוגדים לו עצמו. הוא לימד בכך שהסגידה לדבקו חשובה יותר אפילו מן הסגידה לו.
אחר כך התרחץ הבראהמנה, סעד את ארוחתו, ונשכב לנוח על מצע ממשי רך. קרישנה ניגש אליו אז חרש וברוב כבוד הניח את רגליו בתוך חיקו והחל לעסות אותן. הוא גם אמר לו, ״בראהמנה יקר, אני מקווה שאינך מתקשה בקיום כללי הדת, אני מקווה גם שמחשבך שליו תמיד.״ האנשים בחברה נחלקים על־פי מעמדות מקצועיים שונים, וכאשר שואלים לשלומם, זה צריך להיעשות על־בסיס משלח ידם. משום כך, כאשר שואלים לשלומו של בראהמנה, יש לנסח את השאלה בהתאם למצבו ובדרך שלא תטריד אותו. שלוה נפשית הינה בסיס ליושר, לנקיון, ליחס שווה לכול, לשליטה עצמית ולסובלנות. ועם שקונים ידע ויודעים כיצד ליישם אותו בחיים, הופכים משוכנעים לגבי האמת המוחלטת. הבראהמנה ידע שקרישנה הינו אישיות אלוה העילאי, ואף־על־פי־כן קיבל את שירותו, כדי לשמור על מוסכמות החברה הודית. קרישנה שיחק כבן אנוש רגיל, וכקשתרייה ואיש צעיר, היתה זו חובתו לכבד בראהמנה שכזה.
קרישנה המשיך: ״הו הטוב בבראהמנים, היה שמח בחלקך, כי בראהמנה מסופק לא יסטה מחובותיו לעולם; ועצם מילוי החובות, ובמיוחד עבור בראהמנה, די בו כדי להגשים את שלמות המאוויים כולם. אפילו מישהו עשיר כמו אינדרה, מלך עדן, אם אינו מסופק, הרי שיאלץ להתגלגל מכוכב לכוכב, ולעולם לא ימצא את אושרו. בעוד שמי שמסופק בתוכו, גם ללא מעמד גבוה ידע להיות מאושר בכל מקום.״
הוראתו של קרישנה לבראהמנה הינה רבת משמעות. משמעותה שבראהמנה אמיתי אינו נטרד לעולם. כיום, בתקופת קלי, ישנם בראהמנים־כביכול שחיים חיים בזויים כמו שודרות או אף נחותים מאלה, ואף־על־פי־כן מבקשים להיחשב לבראהמנים לכל דבר. למעשה, בראהמנה אמיתי דובק בחובותיו, ולעולם אינו עוסק בחובותיו של שודרה או של נחות מזה. הספרים המוסמכים מורים שבמצבים קשים במיוחד אפשר שבראהמנה יעסוק במשלח ידו של קשתרייה או אפילו של וישיה, אך לעולם לא של שודרה. קרישנה מכריז כאן שבראהמנה שמקפיד לקיים את כללי הדת, לא יטרד גם לנוכח קשיים.
ולסיכום, קרישנה אמר: ״הינני משתחווה לפני הבראהמנים והוישנוים, כיוון שהבראהמנים מסופקים תמיד והוישנוים פועלים תמיד לרווחת כלל החברה. הם ידידיה הטובים ביותר של האנושות, הם פטורים מזהויות כוזבות, ותמיד שלווים.״
עתה ביקש האל לדעת אודות השליטים (הקשתרייות) בממלכתו של הבראהמנה. הוא חקר איפוא, האם האזרחים שמחים שם. כישוריו של מלך נמדדים על־פי מצב האנשים בממלכתו. אם אלה שמחים מכל בחינה, פירושו של דבר שהמלך הינו ישר דרך ומבצע כראוי את חובותיו. קרישנה אמר שאותו מלך שאזרחיו שמחים, הינו יקר לו מאד.
מובן שקרישנה הבין שהבראהמנה נושא עמו מכתב סודי, ומשום כך אמר, ״אם אינך מתנגד, תוכל עתה לדבר על שליחותך.״ הבראהמנה, מאושר ממגעיו הנשגבים עם הריבון, סיפר אז את סיפור משימתו. הוא הוציא את מכתבה של רוקמיני ואמר: ״אלה הן מילותיה של הנסיכה רוקמיני: ׳קרישנה יקר, הו הנקי מרבב והיפה מכול, כל בן אנוש שזכה לשמוע על דמותך הנשגבת ועלילותיך, מיד, דרך אוזניו, נמשך כולו לשמך, לתהילתך ולמעלותיך. מכאוביו החומריים נמוגים כליל, והוא קובע את דמותך בלבו. מתוך אהבה נשגבת שכזו, הוא רואה אותך תמיד בתוכו, וכך מתגשמים מאווייו כולם. גם אני שמעתי אודות תפארת מעלותיך. ואולי אני חסרת בושה ומבטאת את עצמי בצורה ישירה מדי, אולם שבית את לבי. כנערה צעירה ולא נשואה, אפשר שתפקפק ביציבות נפשי. אולם מוקונדה יקירי, מבני האנוש אתה האריה העילאי, אתה הנעלה באנשים. וכל נערה שטרם עזבה את ביתה, גם הצנועה שבנשים, תיפול שבי אחרי אופיך המופלא, חוכמתך, שיפעתך ומעמדך, ותיתאווה להינשא לך. אני יודעת שאתה בעלה של אלת המזל ומלא חסד לדבקיך; משום כך החלטתי להפוך לשפחתך הנצחית. אלי היקר, חיי ונשמתי מוקדשים לכפות רגלי הלוטוס שלך. בחרתי בך לבעל, ולכן אני מתחננת שתקבל אותי לאשה. אתה האדיר מכול, הו בעל עיני הלוטוס. עתה אני שייכת לך. כמה זה בזוי שתן יבוא ויחטוף את טרפו של האריה. מהר איפוא, ובוא לגונן עלי, לפני שאלקח בידי שישופאלה ונסיכים כמותו. אלי, בחיי הקודמים אפשר שהירבתי במעשי צדקה לטובת הכלל כגון חפירת בארות ונטיעת עצים, או שערכתי טקסי פולחן וקרבנות ושרתתי אנשים נעלים כגון המורה הרוחני, הבראהמנים והוישנוים. ואולי ריציתי במעשים הללו את אישיות אלוה, נאראינה. אם זה כך אלי, מי יתן ואתה, קרישנה, אחיו של בלראמה, תבוא לכאן ותתפוס בידי, כדי ששישופאלה ומרעיו לא יוכלו לגעת בי.׳״
נישואיה של רוקמיני לשישופאלה כבר נקבעו. משום כך היא הציעה שרק חטיפתה תוכל לשנות את המצב. נישואים כאלה, שבהם נחטפת הנערה בכוח, נקראים נישואי ראקשסה, והם נהוגים בקרב קשתרייות, כלומר אנשי שררה חדורי רוח קרב. נישואיה נקבעו ליום המחרת, ומשום כך היא הציעה שקרישנה יבוא בהסתר ויחטוף אותה, ואז ילחם עם שישופאלה ובני בריתו, כגון מלך מגדהה. היא ידעה שאיש לא יכול להביס את קרישנה ואין ספק שינצח בקרב, ומשום כך כינתה אותו אג׳יתה—הבלתי מנוצח. כדי שבני משפחתה הרבים, לרבות נשים, לא יפצעו או יהרגו בקרב, אם זה יתרחש בארמון, חשבה רוקמיני בת המלך, כמו מדינאי מיומן בתכסיסים מדיניים, על פיתרון הולם.
היא הסבירה שנהוג במשפחתה לבקר לפני כל נישואים במקדשה של האלה דורגא, שהינה אלת המשפחה. (המלכים הקשתרייות היו ברובם וישנוים שסגדו לוישנו בדמותו כראדהא־קרישנה או לקשמי־נאראינה; רק לרווחתם החומרית הם נהגו לסגוד לאלה דורגא. אף שלעולם לא טעו, כמו שעושים רבים פחותי תבונה, וחשבו שהאלים־למחצה הינם שווים ברמתם לאלוהים ומשתייכים לקטגורית הוישנו־תתתוה). כדי למנוע הרג מיותר של בני משפחה, רוקמיני הציעה לחטוף אותה בדרכה למקדש או בשובה ממנו.
היא גם הסבירה מדוע היא להוטה כל כך להינשא לקרישנה, אף שיועדה לשישופאלה, שהיה כשיר ומתאים בהחלט, כבנו של מלך דגול. היא אמרה שאיש לדעתה אינו גדול מקרישנה. אפילו שיוה, שנודע כמהאדוה וגדול כל האלים־למחצה, אינו גדול ממנו. אפילו הוא מנסה לרצות את קרישנה כדי להשתחרר מהסתבכותו עם מידת הבערות שבטבע החומרי. ולמרות שהוא הגדול שבנשמות הדגולות, המהאתמות, הוא שומר על ראשו את מי הגנגס הטהורים שנובעים מבקע במעטפת היקום שבקעה אגודלו של וישנו. שיוה הינו אחראי למידת הבערות החומרית, וכדי לשמור על מעמדו הנשגב, הוא הוגה תמיד בוישנו. רוקמיני הבינה שלא קל כל כך לזכות בחסדו של קרישנה, שהרי אפילו שיוה צריך להיטהר כדי לזכות בזה; קל וחומר היא, שהינה בסך הכול בתו של מלך קשתרייה. היא היתה מוכנה להקדיש את חייה לסיגופים קשים ולצומות ולחיי צנע. ואם לא יתאפשר לה בחיים אלה לזכות בחסדו של קרישנה, הריהי מוכנה להמשיך בסיגופים חיים אחר חיים. בבהגוד־גיתא נאמר שהדבקים הטהורים מבצעים את שירותם המסור מתוך החלטיות רבה. החלטיות שכזו, כמו החלטיותה של רוקמיני, הינה המחיר היחידי שיש לשלם כדי לזכות בחסדו של קרישנה, וזו הדרך להצלחה העליונה בתודעת קרישנה.
הבראהמנה סיים אז להסביר את דבריה של רוקמיני ואמר: ״קרישנה יקר, ראש שושלת הידו, נשאתי אליך את מכתבה הסודי של רוקמיני; עתה זה נתון לשיקולך, ותחליט כרצונך. מכל מקום, אם ברצונך לעשות משהו, זה חייב להעשות מיד, כי לא נותר זמן רב לפעולה.״