עם מותו של קמסה, הפכו שתי נשותיו לאלמנות. על־פי התרבות הודית, אשה אינה נשארת חופשיה, ללא מגן, לעולם. ישנם שלושה שלבים בחייה. בילדותה היא נתונה להגנת אביה, בצעירותה מגן עליה בעלה, ואם מת הבעל, היא מוצאת מקלט אצל בניה הבוגרים. אם ילדיה אינם בוגרים עדיין, עליה לשוב לבית אביה ולחיות כאלמנה בחסותו. מסתבר שלקמסה לא היו ילדים בוגרים, כי שתי נשותיו שבו לבית אביהן אחרי מותו. נשותיו היו אסתי ופראפתי, שתיהן בנותיו של המלך ג׳ראסנדהה, שליט מחוז ביהאר (שנודע באותם ימים כמגדהראג׳ה). כאשר הגיעו לביתן, שתיהן תיארו את מצבן הקשה, שנגרם עקב מות בעלן. מלך מגדהה, מזועזע ממצבן האומלל ומן הטבח הנורא וממותו של קמסה, החליט מיד לפטור את העולם משושלת הידו; כיוון שקרישנה הרג את קמסה, צריכה השושלת כולה להתחסל.
שלושה עשר חיילות צבא הוא גייס, כל אחד בן אלפי מרכבות, סוסים, פילים וחילים, ועתה היה מוכן לתקוף את ממלכת מתהורא, ולנקום את נקמתו של קמסה. הוא יצא אז עם כל צבאו ותקף את מתהורא, בירתם של מלכי הידו, וכיתר אותה סביב. שרי קרישנה, נראה כמו בן אנוש רגיל, צפה בצבאו הכביר של ג׳ראסנדהה, שהיה כמו ים גדול שעומד לפרוץ ולכסות בן רגע את החוף. מודע לחרדתם הרבה של תושבי העיר, הוא בחן אז את המצב לאור המשימה לשמה הופיע עלי אדמות, ושקל כיצד לפתור את הבעיה המידית. משימתו היתה להפחית את משאה של אוכלוסיה מיותרת בעולם, והיתה זו הזדמנות מצוינת להכחיד בבת אחת אנשים כה רבים, מרכבות, פילים וסוסים. הוא החליט להמית את כל צבאו של ג׳ראסנדהה, כדי שלא יוכל לשוב ולחדש את כוחותיו.
בעודו חושב כך, הופיעו לפתע פתאום מן החלל החיצון שתי מרכבות קרב עם רכביהן, מצוידות בכלי נשק, בדגלים ובשאר אביזרים. ומשהבחין באלה, הוא פנה מיד אל אחיו ובן לוויתו, בלראמה, שידוע גם כסנקרשנה: ״אחי הבכור, אתה הינך הטוב מבין כל האארינים, אתה אדון היקום, ובמיוחד, הינך מגונן שושלת הידו. בני הידו חוששים עתה מאד מחיליו של ג׳ראסנדהה והם מלאי חרדה. הנה מרכבתך כאן, מצוידת בכלי נשק, עלה נא עליה והרוג את כל חילי צבא האויב. שנינו הופענו עלי אדמות כדי להכחיד צבאות תוקפניים, מיותרים, וכדי לגונן על הדבקים ישרי הדרך. והנה עתה מתאפשר לנו להגשים את המשימה. בוא ונעשה זאת.״ קרישנה ובלראמה, צאצאיו של דשארהה, מלך גדהה, החליטו אז לחסל את שלושה עשר גדודי צבאו של ג׳ראסנדהה.
קרישנה עלה על המרכבה אותה נהג דארוקה, ונשף בקונכיתו, ובלווית צבא קטן יצא אז אל מחוץ לעיר מתהורא. למרות שכוחו הצבאי של הצד שמנגד היה גדול לאין ערוך, מעניין שדי היה בצלילי הקונכיה כדי לזעזע את ליבם. ג׳ראסנדהה נמלא חמלה כלשהי למראה קרישנה ובלראמה, שעל־פי קרבת משפחה היו כמו נכדיו. הוא פנה אז אל קרישנה וכינה אותו פורושאדהמה, או הנחות באדם. למעשה, קרישנה נודע בספרות הודית כפורושותתמה, או הנעלה באנשים, ואף שג׳ראסנדהה לא התכוון לכנותו כך, מלומדים גדולים קבעו שמשמעותה האמיתית של המילה פורושאדהמה היא ״מי שגורם לכל השאר לרדת.״ ואכן, אף לא אחד הינו גדול מאישיות אלוה או שווה לו.
ג׳ראסנדהה אמר, ״זו ממש השפלה להילחם עם ילדים כמותכם.״ כיוון שקרישנה הרג את קמסה, ג׳ראסנדהה כינה אותו גם מי שהורג את קרוביו. הוא לא ציין כמובן, שקמסה הרג כה רבים מאחיניו; הוא רק ניסה לבקר את קרישנה, על שהרג את דודו. כזוהי דרכם של זדים. אלה אינם מנסים למצוא את שגיאותיהם שלהם, אולם מחפשים תמיד להצביע על שגיאות זולתם. ג׳ראסנדהה ביקר גם את קרישנה על שאינו אפילו קשתרייה. הוא גדל אצל ננדה מהאראג׳ה, ונחשב משום כך לוישיה. וישיה נקרא בדרך כלל גופתה, שפירושו גם ״חבוי״. ואכן, קרישנה הינו חבוי, וגם גודל על־ידי ננדה מהאראג׳ה. ג׳ראסנדהה טפל על קרישנה שלוש אשמות: שהרג את דודו, שהיה חבוי בילדותו, ושלא היה אפילו קשתרייה. משום כך הוא חש בושה להילחם נגדו.
הוא פנה אז אל בלראמה ואמר לו: ״הי בלראמה! אתה יכול, אם ברצונך, להילחם איתי. ואם תמתין בסבלנות, תזכה אפילו למות מחיצי, ותוכל להתעלות לעדן.״ בבהגוד־גיתא נאמר ששתי ברכות מצפות לקשתרייה בקרב: אם הוא מנצח, הוא זוכה בפירות הנצחון, ואם הפסיד ונהרג, הוא מתעלה לממלכת עדן.
קרישנה השיב אז לדבריו של ג׳ראסנדהה: ״ג׳ראסנדהה יקירי, הגיבורים באמת, אינם מרבים לדבר, אלא מראים את כוחם. מפטפטנותך ניכר שאתה בטוח במותך בקרב. רב לנו מדיבוריך, כי מה ערכן של מילים של אדם על סף מותו או של אדם שרוי במצוקה?״ או אז, פתח ג׳ראסנדהה בקרב וכיתר את קרישנה מכל צדדיו בגייסותיו. השמש כמו כוסתה כולה בענני אבק, וכמותה גם קרישנה, השמש העילאית, כוסה בצבאו הרב של ג׳ראסנדהה. סמלם של גרודה ועץ תמר התנוססו על מרכבותיהם של קרישנה ובלראמה. נשות העיר כולן עלו לגגות הבתים, הארמונות והשערים, וצפו בקרב המופלא. אולם עתה, למראה מרכבתו של קרישנה מוקפת כליל, הן נמלאו אימה וכמה אפילו התעלפו. וקרישנה, שנוכח כי כותר כולו וחיליו הספורים נפגעים, אחז אז בקשתו, שארנגה.
הוא שלף את חיציו מאשפתם ובזה אחר זה הציבם על מיתר הקשת ושלח אותם באויב. פגיעתם היתה מדויקת להפליא, ועד מהרה הומתו רבים מפיליו של ג׳ראסנדהה וסוסיו וחיליו. מטח החיצים הבלתי פוסק דמה למערבולת אש שמכלה את כל צבאו של ג׳ראסנדהה. קרישנה שלח חיציו, ובהדרגה צנחו כל הפילים, ראשיהם מותזים. גם הסוסים נפלו, גם המרכבות עם דגליהן, וגם לוחמי המרכבות וכל הרכבים. חילי הרגלי כמעט כולם היו שרועים עתה על שדה הקרב, ראשיהם, ידיהם ורגליהם מבותרים. דמם של אלפי הפילים והסוסים שנהרגו זרם והפך לנהר שוצף. ובנהר זה אברי אדם מבותקים דמו לנחשים, ראשיהם דמו לצבים, גופות הפילים דמו לאיים קטנים, וגופותיהם של הסוסים דמו לכרישים. ביד הרצון העליון, נוצר שם נהר־דם ענק. ידיהם ורגליהם של החילים צפו כעשבי ים, קשתותיהם דמו לגלי נהר, ושפעת התכשיטים ואבני החן מגופות החילים והמפקדים דמו לבועות רבות.
בלראמה, הידוע גם כסנקרשנה, אחז באלתו ונלחם גם הוא בגבורה ובעוז, וגרם לנהר הדם לגאות על גדותיו. מוגי הלב התחלחלו לנוח המראה המבעית, בעוד שהאמיצים שיבחו ברוב שמחה את גבורתם של שני האחים. למרות שצבאו של ג׳ראסנדהה היה אדיר כמו ים, קרישנה ובלראמה הפכו אותו במלחמתם למחזה מבעית, בלתי שיגרתי לחלוטין. אנשי מחשבה רגילה אינם מסוגלים לתפוס כיצד זה יתכן. אפשר מכל מקום, להבין זאת, אם מבינים שאלה הן עלילותיו של אישיות אלוה העילאי, שברצונו הופך הכול לאפשרי. אישיות אלוה בורא את היקום, מקיים אותו ומחריבו ברצונו בלבד. משום כך אין זה מופלא שיחולל חורבן אימתני שכזה בקרב. אלא שקרישנה ובלראמה נלחמו עם ג׳ראסנדהה כמו בני אנוש רגילים, ומשום כך נראה כל זה מופלא כל כך.
חיליו של ג׳ראסנדהה נהרגו עד אחד; רק הוא נותר בחיים. אין ספק כי רוחו נפלה עתה כליל. שרי בלראמה מיהר אז ולכד אותו, כמו שאריה לוכד בעוז אריה אחר, וכפת אותו בחבליו של ורונה ובחבלים רגילים. אולם קרישנה, טווה במוחו תכנית גדולה יותר לעתיד, ביקש אותו לשחררו. כך ניצל ג׳ראסנדהה בידי קרישנה. מה רבה היתה אז בושתו של הלוחם גיבור החיל ג׳ראסנדהה; הוא החליט לפרוש ממעמדו כמלך ולצאת ליער לתרגל הגות וסיגופים קשים. מכל מקום, עם שובו לממלכתו, יעצו לו ידידי החצר שלא לפרוש, אלא לחדש את כוחותיו ולשוב ולהילחם עם קרישנה בעתיד. הנסיכים, חבריו, הסבירו שברגיל לא יתכן שינחול תבוסה ממלכי הידו; מכאן שזה היה בסך הכול חוסר מזל. כדי לעודדו אלה שיבחו את גבורתו בקרב ויעצו לו שלא יתיחס כה ברצינות אל התבוסה; כי הרי הפסיד רק בגלל כמה שגיאות, ולא בגלל אי יכולת צבאית.
ג׳ראסנדהה, מלך מחוז מגדהה, איבד כך את צבאו כולו וגם הושפל ונאסר, ואחר כך שוחרר, ושב בחוסר כל לממלכתו, ואילו קרישנה, אף שצבאו היה קטן לאין ערוך, יצא המנצח, ולא איבד אפילו חיל אחד מכוחותיו.
תושבי עדן עלצו עד מאד וחלקו כבוד לאל בזמירות הלל ובממטרי פרחים ממעל. הערכתם לנצחונו היתה רבה. ג׳ראסנדהה שב לממלכתו, ומתהורא ניצלה מסכנת מיתקפה. תושבי העיר קיבצו את להקות הזמרים המקצועיים, כגון הסותים המאגדהים ואמני חריזה מוכשרים, וכולם שוררו יחדיו אודות תפארת נצחונו של הריבון. צלילי שופרים, קונכיות ותופי דוד ציינו את כניסתו של קרישנה אל העיר, ואליהם הצטרפו צלילי הבהריה, התוריה, הוינא, החליל והמרידנגה, לקבלת פנים יפיפיה. העיר כולה נוקתה, הרחובות והכבישים הותזו במים, והתושבים קישטו ברוב שמחה את הבתים, את הדרכים ואת החנויות בדגלונים ובסרטים. במקומות רבים זימרו הבראהמנים מזמורים ודיים. הותקנו גם צמתים, כניסות, סמטאות ורחובות. קרישנה נכנס אז אל העיר המקושטת להפליא כמו לרגל פסטיבל גדול, והנשים והנערות, כדי להוסיף ברכה לחג, שזרו זרי פרחים רבים. וכדי להוסיף על הברכה ולהרבות את שמחת הנצחון, הן השליכו לכל עבר יוגורט מעורב בעשב רענן, כמקובל בטקסים הודיים. בשעה שקרישנה פסע ברחובות, כולן הביטו בו באהבה רבה. קרישנה ובלראמה נשאו עמם שלל רב של תכשיטים ואבני חן, שנאספו משדה הקרב, והגישו אותם למלך אוגרסנה. קרישנה השתחווה אז לפני סבו, מלכה המוכתר של שושלת הידו.
לא פעם אחת ניסה ג׳ראסנדהה מלך מגדהה לכבוש את מתהורא; הוא התקיפה שבע עשרה פעמים עם צבא אדיר כמקודם. בכל פעם הוא הפסיד וחיליו נהרגו כולם בידי קרישנה, ובכל פעם נפלה רוחו. בכל פעם גם לכדו אותו נסיכי הידו ואחר כך שיחררו אותו בדרך משפילה. ובכל פעם הוא שב לביתו ללא בושה.
פעם, בשעה שנערך למתקפה חדשה, היה גם מלך יונה אחד ממקום כלשהו דרומית למתהורא, שנמשך לשיפעתה של שושלת הידו וניסה לכבוש את העיר. נאמר שהיה זה נארדה שעודד אותו מלך, קאליונה, לתקוף. סיפור זה מסופר בוישנו פוראנה. גרגמוני היה כוהן משפחת הידו, ופעם אחת ליגלג עליו גיסו בנוכחות נסיכי הידו, ואלה פרצו כולם בצחוק. גרגמוני נמלא חימה והחליט להוליד מישהו שיטיל את אימתו על השושלת. הוא ריצה אז את שיוה וזכה ממנו בבן, קאליונה, שנולד ממנו ומאשתו של מלך יונה אחד. אותו קאליונה שאל פעם את נארדה, ״מיהם המלכים החזקים בעולם?״ ונארדה השיב לו שאלה מלכי הידו. לאור ידיעה זו הוא התקיף אז את מתהורא, במקרה באותו זמן ממש שבו ערך ג׳ראסנדהה את מתקפתו השמונה עשרה. קאליונה, אף שהיה להוט למצוא לו יריב הולם מבין מלכי העולם, לא מצא עד כה אחד כזה. אולם עתה, לאור המידע שקיבל מנארדה, הוא החליט לתקוף את מתהורא. הוא הביא עמו שלושים מליון חילים יונים וכיתר עמם את העיר.
קרישנה החל אז לשקול את מצבה הקשה של שושלת הידו; שני אויבים אימתנים, ג׳ראסנדהה וקאליונה, עמדו להתקיפה. הזמן היה קצר. קאליונה כבר כיתר את העיר מכל אגפיה, ולמחרת גם ג׳ראסנדהה אמור להגיע עם צבא אדיר, לא קטן מזה שבשבעה עשר נסיונותיו הקודמים. אין ספק שג׳ראסנדהה ינצל את ההזדמנות שהעיר מכותרת ויכבוש אותה. קרישנה חשב איפוא, לנקוט באמצעי זהירות מיוחדים ולהגן על נקודות המפתח בעיר. אם קרישנה ובלראמה שניהם ילחמו עם קאליונה במקום אחד, ג׳ראסנדהה עלול לבוא ממקום אחר ולתקוף את משפחת הידו ולנקום את נקמתו. ג׳ראסנדהה היה רב כוח, ולאחר שבע עשרה תבוסות, היה תאב נקם ואפשר שיהרוג את כל בני השושלת או שישבה אותם ויקח אותם לממלכתו. קרישנה החליט משום כך להקים מבצר ענק במקום ששום יצור הולך על שתיים, בין אם אדם ובין אם זד, לא יוכל להגיע אליו. הוא החליט לשמור שם את קרוביו, ואז להתפנות למלחמה באויב. נראה שדוארקא היתה לפנים חלק ממלכת מתהורא, שהרי בשרימד־בהאגותם נאמר שקרישנה הקים את המבצר בלב הים. שרידי המבצר הזה קיימים עד היום במפרץ דוארקא.
תחילה הוא הציב בתוך הים חומה אדירה, שהקיפה 154 קמ״ר. אין ספק שהיה זה מופלא מאד, וזה תוכנן ונבנה בידי וישוקרמא. שום אדריכל רגיל אינו מסוגל להקים מבצר שכזה בלב ים; אלא שוישוקרמא הינו אדריכלם של האלים־למחצה ובכוחו לחולל נפלאות שכאלה בכל מקום ומקום ביקום. אולם מדוע שנתפלא על בניתו של מבצר בן 154 קמ״ר בלב ים? שהרי בכוחו של אותו אישיות אלוה מרחפים בחלל כוכבים אדירים, כאילו היו חסרי משקל.
בשרימד־בהאגותם נאמר שהעיר החדשה הבנויה לתלפיות בלב ים היתה ככל עיר רגילה, עם תשתית מתאימה של כבישים, רחובות וסימטאות. היו בה גם משעולים נאים וגנים מלאים בעצי קלפוריקשה, או עצי משאלות. עצים אלה אינם כמו עצי העולם החומרי; הם מצויים רק בעולם הרוחני. אולם הכול הינו אפשרי ברצונו העילאי של קרישנה, ועצים שכאלה ניטעו בעיר שהקים. העיר שפעה גם בארמונות ובגופורים, או שערים גדולים. ניתן למצוא עדיין גופורים כאלה בכמה מן המקדשים הגדולים. הם גבוהים מאד ומעוטרים בכישרון אמנותי רב. הארמונות והשערים קושטו בכדי מים מזהב (קלשה). כדים שכאלה נחשבו לסימנים מביאי ברכה.
הארמונות היו כמעט כולם גורדי שחקים, ובמרתפיהם אוחסנו כדי זהב וכסף ותבואות. היו גם כדי מים מוזהבים פזורים בחדרים. חדרי השינה היו משובצים באבני חן, והרצפות היו עשויות פסיפס מאבני מרקתה. פסלו של וישנו, מושא סגידתם של בני הידו, הוצב בכל אחד מן הבתים. רובעי המגורים תוכננו על־פי המעמדות השונים—בראהמנים, קשתרייות, וישיות ושודרות—כל מעמד ואגפו שלו. מסתבר ששיטת המעמדות היתה קיימת כבר באותם ימים. במרכז העיר נבנה אגף מגורים מיוחד עבור המלך אוגרסנה, שהיה הנוצץ והמפואר מכל בתי העיר.
לכבוד העיר החדשה שקרישנה בנה לו לעצמו, שלחו לו האלים־למחצה מעדן את פרח הפאריג׳אתה המהולל כדי שישתל בעיר. הם שלחו גם בית אסיפות מיוחד, סודהרמא. תכונתו המיוחדת היתה שהבאים בהיכלו היו פטורים מהשפעתה של נכות שמקורה בזקנה. האל־למחצה ורונה העניק גם סוס, שהיה לבן כולו פרט לאוזניו השחורות ויכול היה לרוץ במהירות המחשבה. קוורה, שר האוצר של האלים, העניק אז את אמנות השגתן של שמונה השלמויות של שפע חומרי. וכמותם כל האלים־למחצה הציגו מתנות בהתאם לכישוריהם השונים. ישנם שלושים ושלושה מליון אלים־למחצה, כל אחד מהם אחראי על מחלקה כלשהי במנהל היקום. עתה ניצלו כולם את ההזדמנות שאישיות אלוה בונה לו עיר משל עצמו והציגו כל אחד את מתנותיו, והפכו כך את דוארקא ליחידה במינה ביקום כולו. מסתבר מכאן שישנם אמנם אלים־למחצה רבים, אלא שכולם תלויים לחלוטין בקרישנה. בצ׳יתניה־צ׳ריתאמריתה נאמר שקרישנה הינו האדון העליון וכל השאר הם משרתיו. עתה ניצלו המשרתים את ההזדמנות שקרישנה נוכח ביקום זה, והעניקו לו שירות כלשהו. הכול צריכים לנקוט על־פי דוגמתם, ובמיוחד מי שמודעים לקרישנה, ולשרת את האל בהתאם לכישוריהם השונים.
משתמה בנית העיר, כמתוכנן, קרישנה העביר לשם את תושבי מתהורא, ומינה את בלראמה לאבי העיר. או אז, לאחר שנועץ עם בלראמה, הוא ענד זר מפרחי לוטוס ויצא מן העיר ללא כלי נשק בידיו, כדי לפגוש את קאליונה, שכבר כיתר את מתהורא כליל.
קאליונה, שלא ראה את קרישנה מעולם, נפעם עתה מקסמו הרב, לבוש במלבושים צהובים. בשעה שפסע בין גדודי החילים, קרישנה נראה כמו הירח בשמים ששט בין קבוצות עננים. קאליונה זכה גם לראות את סימן השריותסה שעל חזהו ואת אבן הקוסתובהה שענד על צוארו. הוא ראה אותו בדמותו כוישנו, מבנה גופו יפיפיה בעל ארבע ידיים, ועיניו כעלעלי הלוטוס בליבלובם. קרישנה נראה מלא חדווה עם מצחו הנאה, פניו הענוגות, עיניו החיכניות המרצדות, ועגיליו המתנועעים כה וכה. קאליונה כבר שמע אודותיו מנארדה, והדמות שראה עתה איששה את התיאורים כולם. הוא ראה את סימניו המיוחדים של קרישנה ואת אבני החן על צוארו, הוא ראה את זר הלוטוסים רב החן, את עיניו דמויות הלוטוס, ואת יפי תארו. הוא הסיק שאישיות יפיפיה זו הינה ואסודוה, כי כל כולה תאמה וחיזקה את תיאוריו של נארדה. מכל מקום, רבה היתה תדהמתו משנוכח שקרישנה סתם פוסע לו ומהלך ללא כל נשק בידיו וללא כל מרכבה. קאליונה בא במטרה להילחם עם קרישנה, אולם נאמן לעקרונות, גם הוא זנח נשקו והחליט להילחם בו בידיו; הוא ניסה עתה ללכוד אותו ולגוררו לקרב.
קרישנה פסע קדימה מבלי לשלוח בו מבט, וקאליונה דלק בעקבותיו, מנסה לתפוס אותו—ללא הצלחה, חרף מרוצתו המהירה. קרישנה, שאפילו היוגים הגדולים אינם מסוגלים לתפוס אותו במהירות מחשבתם, נלכד באמצעות שירות מסור בלבד. אלא שקאליונה ניסה ללכוד אותו ללא שירות מסור, ומשום כך נשאר במרדפו תמיד מאחוריו.
הוא הגביר אז את מרוצתו וחשב, ״עכשיו אני קרוב מאד, ואוכל לתפוס אותו,״ אולם שב ונכשל. קרישנה הוביל אותו הרחק מאד, ולבסוף נכנס למערה בהר. קאליונה, סבור שקרישנה מנסה להימנע מקרב ומשום כך מוצא מסתור במערה, החל לגעור בו ואמר: ״הי קרישנה, שמעתי שאתה גיבור גדול, בן שושלת הידו, אולם עתה, ממש כמו פחדן, אתה נמלט מקרב. אין זה יאה לשמך הטוב ולמורשת משפחתך.״ קאליונה רץ אמנם בכל כוחו, אולם כיון שלא התנקה כליל מטומאת חייו החטאים, הוא לא הצליח לתופסו.
על־פי התרבות הודית, מי שאינו מקיים את כללי החיים שנהוגים במעמדות הגבוהים—הבראהמנים, הקשתרייות, הוישיות ואפילו מעמד העובדים— נחשב למלצ׳צ׳הה. על־פי השיטה הודית, גם שודרה יכול להתעלות בהדרגה למעמד של בראהמנה באמצעות תהליכים מקדמים שנקראים סמסקארה, או טקסי טהרה. הספרות הודית מורה שבראהמנה או מלצ׳צ׳הה אינם נקבעים על־פי לידה, כי בלידתם כולם הינם שודרות, ובאמצעות תהליכי הטהרה עליהם להתעלות לחיים ברהמיניים. מכל מקום, מי שאינו מתעלה, אלא מוסיף ומידרדר, נקרא מלצ׳צ׳הה. קאליונה השתייך למעמד המלצ׳צ׳הים והיונים, ובגלל אורח חייו החוטא, לא יכול היה לקרוב אל קרישנה. כל אותם עקרונות שמהם נמנעים בני המעמדות הגבוהים—כלומר, פריצות מינית, אכילת בשר, הימורים ולקיחת סמים או אלכוהול—מהווים חלק בלתי נפרד מחייהם של המלצ׳צ׳הים והיונים. וכל עוד קשורים לפעילות חטאה שכזו, לא ניתן להתקדם בהבנת אלוהים. הבהגוד־גיתא מאששת שרק מי שהתנקה מכל תגובות החטא, יכול לעסוק בשירות מסור או בתודעת קרישנה.
קאליונה דלק בעקבותיו של קרישנה שנכנס למערה, שולח בו מילים פוגעניות. ואף שלפתע קרישנה נעלם מעיני הזד, הלה המשיך ונכנס בעקבותיו גם הוא. והנה ראה אדם שרוע שם ישן. הוא לא ראה את קרישנה, והנה ראה אדם ישן, ובלהיטותו להילחם חשב שזהו קרישנה שנרדם במערה. ברוב גאותו ויהירותו על עוצמתו, בטוח שקרישנה נמלט מקרב, הוא בעט אז בחוזקה בישן, חושב אותו לקרישנה. האדם הישן היה שרוע שם מזה ימים רבים, וכאשר התעורר מבעיטותיו של קאליונה, הוא פקח מיד את עיניו והחל מביט לכל עבר. או אז הוא הבחין בקאליונה שעמד שם בסמוך. אדם זה התעורר בטרם עת ומשום כך היה נרגז מאד, וכאשר הביט בקאליונה בזעם, רשפי אש פרצו מעיניו, ששרפו את קאליונה לאפר בתוך שניה.