לפקודתו של אישיות אלוה העילאי, שרי קרישנה, אקרורה ביקר אז בהסתינאפורה. נאמר שהסתינאפורה שכנה במקום שבו שוכנת כיום ניו־דלהי. מקובל לחשוב שאותו חלק בניו־דלהי שידוע כיום כאינדרפרסתהה, מציין את בירתם הקדומה של הפאנדוים. עצם השם הסתינאפורה מצביע שהיו שם הרבה הסתי, או פילים. משום שהיו בבירה פילים רבים, זו נקראה הסתינאפורה. החזקת פילים הינה יקרה מאד; כדי לכלכל פילים על הממלכה להיות עשירה מאד. והסתינאפורה היתה משופעת בפילים, בסוסים, במרכבות ובשאר מיני מותרות. עם בואו לשם, אקרורה נוכח בשפעתה הרבה. מלכי הסתינאפורה נחשבו למלכי העולם כולו. שמם נפוץ בכל רחבי תבל, והם ניהלו את שלטונם על־פי הדרכתם של מועצת בראהמנים מלומדים.
לאחר שצפה בשיפעתה של העיר, אקרורה נפגש עם המלך דהריתראשטרה. גם בהישמה הסב ישב שם. אחרי שפגש בהם, הוא ביקר את וידורה, ואז, את אחותו, קונתי. בזה אחר זה הוא פגש אז את סומדתתה, את המלך באהליקה, את דרונאצ׳אריה, את קריפאצ׳אריה, את קרנה ואת סויודהנה (סויודהנה הינו שם נוסף של דוריודהנה). הוא ראה גם את חמשת האחים הפאנדוים ואת שאר קרוביו וידידיו שהתגוררו בעיר. אקרורה נודע כבנו של גאנדי, ומשום כך שמחו הכול לארח אותו, והציעו לו מושב נאה. והוא, אצל כולם, חקר בשלום קרוביו ומעשיהם.
קרישנה שלח אותו לבקר בהסתינאפורה, ומכאן שהיה חכם מאד בהבנת מצבים פוליטיים. אחרי מותו של המלך פאנדו, דהריתראשטרה תפס שלא כחוק את כס השלטון. זאת למרות נוכחותם של בניו של פאנדו. אקרורה קיווה במהלך שהותו שם ללמוד את המצב לאשורו. ברור היה שדהריתראשטרה אינו בעל מניעים טהורים ונוטה מדי לבניו שלו. למעשה, את הממלכה הוא כבר גזל לעצמו, ועתה זמם להיפטר מחמשת הפאנדוים. אקרורה ידע שכל בניו של המלך, ובראשם דוריודהנה, היו מדינאים ערמומיים. ודהריתראשטרה לא האזין לעצתם הטובה של בהישמה ווידורה, אלא לעצותיהם השפלות של אנשים כגון קרנה, שקוני ודומיהם. אקרורה החליט להישאר בהסתינאפורה למשך כמה חודשים, כדי ללמוד את מצב הענינים לאשורו.
בהדרגה נודע לו מקונתי ומוידורה שדהריתראשטרה מקנא ועוין את חמשת הפאנדוים בגלל מיומנותם הנדירה בתורת המלחמה וכוחם הגופני הרב. כולם היו גיבורי חיל אמיצי לב, וניחנו בכל מעלותיהם של קשתרייות. הם היו נסיכים אחראיים וחשבו תמיד על טובת נתיניהם. אקרורה למד גם שבעצת בנו השפל, דהריתראשטרה ניסה אפילו להרעיל אותם.
אקרורה היה בן דודה של קונתי; משום כך היא חקרה אותו בפגישתם לשלום קרוביה מצד אביה, והחלה לבכות, נזכרת במקום הולדתה. היא שאלה האם אביה, אמא, אחיה, אחיותיה ושאר ידידיה מבית—האם הם עדיין זוכרים אותה. היא חקרה במיוחד אודות קרישנה ובלראמה, אחייניה המהוללים: ״קרישנה, אישיות אלוה העילאי, מלא תמיד באהבה לדבקיו. האם הוא זוכר את בני? האם בלראמה זוכר אותנו?״ קונתי חשה עצמה ממש כמו צביה בין נמרים, וכזה היה אכן מצבה. אחרי מות בעלה, המלך פאנדו, חובתה היתה לגונן על ילדיה. אלא שדהריתראשטרה זמם תמיד להרוג אותם. אין ספק שהיא חיה שם כמו חיה עלובה ותמה מוקפת בנמרים רבים. אולם כיוון שהיתה דבקה של קרישנה, תמיד ציפתה ליום שבו יבוא להציל אותם ממצבם המסוכן. היא שאלה את אקרורה האם קרישנה חושב לבוא ולסייע לפאנדוים היתומים מאב להחלץ מתככיהם השפלים של דהריתראשטרה ובניו. שיחתם עוד הגבירה בה את תחושת חוסר הישע והיא קראה: ״קרישנה יקירי, קרישנה יקירי, אתה הינך הקוסם העליון, נשמת־העל של היקום ושוחר טובתו האמיתי. גווינדה שלי, אף שעתה הינך רחוק ממני, הריני מתפללת להתמסר לכפות רגלי הלוטוס שלך. לבי שבור מאד בגלל חמשת בני היתומים, ואני יודעת שאין עוד מקלט ומגן לבד מכפות רגליך. אתה הינך אישיות אלוה, ומשום כך יכולות כפות רגלי הלוטוס שלך לגאול את הנשמות האומללות כולן. רק בחסדך ניתן להשתחרר ממעגל הלידה והמוות. קרישנה יקר, אתה הטהור העליון, נשמת־העל, ואדון כל היוגים. מה עוד ביכולתי לומר? אני רק משתחווה לפניך ומתחננת שתקבל אותי כדבקה מסורה לך כליל.״
אף שקרישנה לא נמצא שם לפני קונתי, היא התפללה אליו כמו ראתה אותו פנים אל פנים. למעשה, כל מי שיצעד בעקבותיה של קונתי יזכה גם הוא בהתרועעות ישירה שכזו. קרישנה אינו צריך להימצא בעצמו. הוא נמצא בכל מקום באמצעות אונו הרוחני, וצריך רק להתמסר לו בכנות. גם וידורה היה שם עם אקרורה, ותפילותיה הנרגשות, ואחר כך, כאשר לא יכלה עוד לעצור בעצמה, בכיה הרם, עוררו את חמלתם. כדי לנחם אותה, הם החלו לפאר את בניה, יודהישטהירה, ארג׳ונה ובהימה. הם הרגיעו אותה ואמרו שבניה ניחנו בכוח אדיר ואל לה לחשוש להם, שהרי נולדו לאלים־למחצה גדולים—ימראג׳ה, אינדרה וואיו.
אקרורה החליט לשוב ולדווח על מצבם הקשה של קונתי וחמשת בניה. אולם תחילה חפץ ליעץ עצה טובה לדהריתראשטרה שנטה מדי לטובת בניו שלו ולרעתם של הפאנדוים. פעם, בשעה שקונתי ודהריתראשטרה ישבו בקרב ידידים וקרובים, אקרורה פנה אליו. הוא כינה אותו ״וארצ׳יתרויריה״, כלומר, בנו של ויצ׳יתרויריה. ויצ׳יתרויריה היה שמו של אביו של דהריתראשטרה, אף שלמעשה הוא לא נולד ממנו, אלא מויאסדוה. לפנים היה נהוג שאחיו של גבר יעבר את אשתו, אם הלה לא יכול היה להוליד. כיום, בתקופת קלי נאסר נוהג זה. השם ״וארצ׳יתרויריה״ נועד לעקוץ את דהריתראשטרה, שהרי לא נולד ממש מאביו; הוא היה בנו של ויאסדוה. ילד שנולד מזיווג שכזה השתייך אמנם לבעל, אף שלא נולד ממנו במישרין. ההערה העוקצנית רמזה איפוא, על בסיסה המעורער של טענתו של דהריתראשטרה לשלטון בתוקף ירושה. למעשה, היה בנו של פאנדו יורש העצר החוקי, וכל עוד חיים בניו של פאנדו, אסור היה לדהריתראשטרה לתפוס את השלטון.
אקרורה אמר: ״בן ויצ׳יתרויריה, השתלטת שלא כחוק על כס מלכותם של הפאנדוים. אולם מאחר שאתה יושב כבר על כס המלכות, רציתי לפחות ליעץ לך למשול בממלכה על־פי כללי המוסר וההגינות. כי אם תעשה זאת ותנסה גם ללמד את נתיניך, או אז יתפרסם שמך לעד.״ אקרורה רמז שלמרות יחסו הרע של דהריתראשטרה, היו הפאנדוים נתיניו. ״גם אם אינך מקבל אותם כיורשי העצר, התייחס אליהם לפחות כאל נתינים, שחובתך לחשוב על טובתם ללא משוא פנים, כאילו היו בניך. מכל מקום, אם תתעלם מעקרון זה ותנהג אחרת, תהפוך בלתי אהוד בקרב נתיניך, ותסבול מתנאי גיהנום בחייך הבאים. אני מקווה משום כך, שתדע להתייחס לפאנדוים ולבניך באופן שווה.״ אקרורה רמז שאם דהריתראשטרה לא יתייחס כראוי, יגרור יחסו למלחמה בין שני מחנות הדודנים. ומאחר שהצדק היה אם הפאנדוים, הרי שינצחו בקרב, ובניו יהרגו כולם. זו היתה נבואתו של אקרורה.
אקרורה יעץ גם, ״איש בעולם החומרי לא נשאר לעד עם איש. ביד המקרה אנשים מתקבצים יחדיו למשפחה, לחברה ולעם. ואז, כיוון שכל אחד נוטש לבסוף את גופו, אלה נאלצים להיפרד. מכאן שאין להתמכר לזיקה עזה מדי לבני משפחה.״ נטייתו של דהריתראשטרה לבניו לא היתה נכונה, גם לא נבונה. אקרורה רמז במילים פשוטות שזיקתו העזה למשפחתו מקורה בבערות לגבי העובדות כמות שהן. נראה אמנם כאילו אנו מאוחדים במשפחה, בחברה או בעם, אלא שלמעשה, לכל אחד מאיתנו גורל משלו; כל אחד נולד על־פי מעשיו בעבר, וכל אחד נהנה או סובל בעצמו מתוצאות הקרמה שלו. חיים משותפים אין ביכולתם לשפר את הגורל. קורה למשל, שאב צובר נכסים בעמל רב ובדרכים לא כשרות, ובנו בא וגוזל ממנו את ממונו כולו. או שדג קטן בים אוכל את גופו של הדג הגדול שהזקין. מכל מקום, איש בסופו של דבר, לא יכול לצבור ממון לא כשר לעינוגו, או לעינוג משפחתו, קהילתו או עמו. והדוגמה היא כל אותן אימפריות ענק שעלו בעבר ואינן קיימות עוד, בגלל שנכסיהן בוזבזו כליל בידי צאצאים מאוחרים. מי שבבערותו לגבי החוק הסמוי הזה של פעולה ותגובה, זונח את כללי המוסר, בסך הכול גורר על עצמו את התגובות למעשיו הנפשעים. אחרים יגזלו את ממונו ואת רכושו המפוקפק, והוא עצמו יוטל לחיי גיהנום. מכאן שאל לו לאיש לצבור יותר משהקצה לו גורלו; כי אלמלא כן, הריהו הופך עיוור לטובתו האמיתית. במקום לפעול לטובתו, הוא פועל לרעתו, וגורם להידרדרותו.
אקרורה המשיך: ״דהריתראשטרה יקר, ברצוני רק לפקוח את עיניך לגבי עובדות הקיום החומרי. השמחה והצער שבחיים החומריים המותנים—צריך להתייחס אליהם כמו אל חלום. חובתו של אדם לנסות ולמשול במחשבו ובחושיו, ובשלוה לחתור להתקדמות רוחנית בתודעת קרישנה.״ בצ׳יתניה־צ׳ריתאמריתה נאמר שהכול בעולם זה מוטרדים בנפשם ומלאי חרדות, למעט מי שמודע לקרישנה. אפילו החותרים לגאולה או להיטמעות בזוהר הברהמן, או היוגים ששואפים לשלמות בכוחות הנסתר—אפילו אלה אינם שלווים. דבקיו הטהורים של קרישנה לעומת זאת, אינם מבקשים ממנו דבר. הם מסתפקים בשירותם לו. מכאן שהשלוה והרוגע הנפשי אפשריים רק בתודעת קרישנה מושלמת.
דהריתראשטרה השיב אז להוראות המוסר של אקרורה: ״אקרורה יקר, ברוב נדיבותך יעצת לי את עצותיך הטובות, אלא שלמרבה הצער, אינו יכול לקבל אותן. מי שנגזר גורלו למות, מה יואיל לו עסיס הנקטר, גם אם יוגש לו? אף שאני מעריך את עצותיך, לחוסר מזלי, אלה אינן מוצאות אחיזה במחשבי ההפכפך, ממש כשם שהבזק הברק בשמים אינו נשאר בתוך הענן. ביכולתי רק להבין שאיש אינו מסוגל לעצור את התקדמותו של הרצון העליון. קרישנה, אישיות אלוה העילאי, הופיע במשפחת הידו כדי לשחרר את האדמה ממשאה הרב.״
דהריתראשטרה רמז למעשה, שהוא מאמין לחלוטין בקרישנה, אישיות אלוה, אלא שבו בזמן הינו נוטה מאד לבני משפחתו. משום כך בעתיד הקרוב קרישנה יכחיד את משפחתו, ובחוסר אונים דהריתראשטרה ימצא אז מקלט בכפות רגלי הלוטוס שלו. קרישנה, כחסד מיוחד לדבקו, לוקח ממנו את כל מושאי זיקתו החומרית. הוא כופה עליו מצב נואש שכזה, ובלית ברירה ובחוסר ישע, נאלץ אז הדבק לפנות לכפות רגלי הלוטוס שלו. וזה אכן קרה לדהריתראשטרה אחרי הקרב בקורוקשתרה.
שני גורמים סותרים פעלו לפניו. מצד אחד הוא הבין שקרישנה הופיע עלי אדמות כדי לשחרר את העולם ממשא מיותר. הוא הבין גם שבניו הינם אותו משא מיותר, וצפה איפוא, את מותם. אלא שבו בזמן לא יכול היה לזנוח את זיקתו הנפשעת אליהם. מבין את שני הגורמים הסותרים הללו, הוא השתחווה אז לפני אישיות אלוה ונשא לו תפילות. ״קשה עד מאד להבין את דרכיו הסותרות של הקיום החומרי; ניתן רק לומר שבדרך בלתי נתפסת אלה מגשימות את הרצון העליון, שבאונו הבלתי נתפס הוא בורא את העולם החומרי ונכנס לתוכו, ומניע את שלוש מידות הטבע לפעולה. אחרי הבריאה הוא נכנס גם לכל ישות חיה ולכל אטום. מי מסוגל לאמוד את תוכניותיו הבלתי נתפסות?״
דבריו הבהירו לאקרורה שהלה אינו עומד לשנות את מדיניותו ולהפסיק ולהפלות את הפאנדוים לטובת בניו. אקרורה מיהר אז ונפרד מידידיו בהסתינאפורה ושב לביתו בממלכת הידו. עם שובו, הוא דיווח לקרישנה ולבלראמה בפרוטרוט על המצב בהסתינאפורה ועל כוונותיו של דהריתראשטרה. אקרורה נשלח בידי קרישנה כדי ללמוד את המצב שם, ובחסדו של האל, הוא הצליח במשימתו ויכול היה לתאר את המצב לאשורו.