במשך ימים קרישנה האזין לפרטי ביקורו של אודדהוה בורינדאונה. הוא שמע אודות מצבם של אביו ואמו, גם אודות מצבם של הגופיות וילדי הרועים. הוא שמח שאודדהוה הצליח לנחם אותם באמצעות הוראותיו והמסר שנשא.
או אז קרישנה החליט לבקר בביתה של קובג׳א, הגיבנת שריצתה אותו במינחת עץ סנדל כאשר נכנס למתהורא. כפי שנאמר בבהגוד־גיתא, קרישנה מנסה תמיד לרצות את דבקיו, ואלה מנסים לרצות אותו. וממש כשם שהדבקים הוגים בו בלבם תמיד, גם הוא הוגה בהם. אחרי שקובג׳א הפכה לנערת חברה יפיפיה, היא הזמינה את קרישנה לבוא ולבקר אצלה, כדי שתוכל לקבל את פניו ולסגוד לו בדרכה שלה. ברגיל נוהגות נערות החברה לספק את הגברים, לקוחותיהן, באמצעות גופן. מכל מקום, אותה נערת חברה, קובג׳א, היתאוותה לספק את חושיה עם קרישנה. קרישנה לא הלך כמובן לביתה של קובג׳א כדי לענג את חושיו; חושיו כבר סופקו כליל ממינחת עץ הסנדל שהציעה לו. עתה, בתואנה של עינוג חושים, הוא הלך לשם, אולם לא כדי להתענג עמה, אלא כדי להפוך אותה לדבקה טהורה. אלפי אלות מזל משרתות אותו תמיד; מדוע שיזדקק לנערת חברה כדי לספק את חושיו? מכל מקום, ברוב חמלה לכול, הוא הלך גם לשם. נאמר שהירח אינו חוסך את אורו מחצרו של נוכל. גם חסדו הנשגב של קרישנה אינו נמנע מאיש, בין אם הלה ביצע את שירותו מתוך תאווה או פחד, ובין אם מתוך אהבה טהורה. בצ׳יתניה־צ׳ריתאמריתה נאמר שכאשר דבק חפץ לשרת את קרישנה, ובו בזמן לספק גם את תשוקותיו החומריות, קרישנה יסדר את הדברים כך שהלה ישכח כליל את תשוקותיו וייטהר, ויעסוק בשירותו של הריבון תמיד.
עתה, כדי לקיים הבטחה נושנה, קרישנה הלך עם אודדהוה לביתה של קובג׳א. כאשר הגיע לבית, הוא נוכח שזה מקושט כולו כדי לעורר תאוותיו של גבר. פירושו של דבר שהיה מלא בתמונות עירום, מעוטרות בחופות ובדגלונים שזורים בשרשראות פנינים. היו שם גם מיטות נוחות ומושבים רכים. החדרים הוארו במנורות יפות וקושטו בזרי פרחים, גם קטורת ריחנית בערה ומי בשמים הותזו.
קובג׳א, שהבחינה בקרישנה שבא לביתה כדי לקיים את הבטחתו, מיהרה אז וקמה ממושבה וניגשה לקבל את פניו. היא וידידותיה הרבות החלו כולן לשוחח עמו מתוך כבוד רב. אחרי שהציעה לו מושב נאה, היא סגדה לו, כיאה למעמדה. גם אודדהוה התקבל בדרך דומה, אולם משום שמעמדו שונה מזה של קרישנה, הוא בחר לשבת על הרצפה.
מבלי לבזבז עוד זמן, כמקובל במצבים שכאלה, קרישנה נכנס אז לחדר המיטות של קובג׳א. זו בינתיים התרחצה ומשחה את גופה במשחת עץ סנדל. היא התלבשה במלבושים מפוארים, עדתה עדיים יקרי ערך וזרי פרחים, היא לעסה גם עלי לעיסה משכרים והתיזה על עצמה בשמים ריחניים, ואז הופיעה לה במלוא הדרה. בשעה שעמדה כך לפני קרישנה, הידוע כמדהוה, או בעלה של אלת המזל, היו מבטה החייכני ותנועות עיניה חדורים בבושה נשית. קרישנה, שנוכח בהיסוסה, תפס אז בידה, המעוטרת בצמידים, ובחיבה רבה משך אותה והושיבה לצידו. רק משום שסיפקה לפנים משחת עץ סנדל לאישיות אלוה, קובג׳א התנקתה מכל תגובה נפשעת וזכתה עתה להתענג עמו. היא הניחה את כפות רגלי הלוטוס של קרישנה על שדיה, שבערו באש התאווה. אולם אז הריחה את ניחוחן, ומיד נמוגה תשוקתה. עתה היתה רשאית לחבק את קרישנה בזרועותיה ולהגשים את כמיהתה הנושנה לזכות בביקורו בביתה.
בבהגוד־גיתא נאמר שרק מי שהשתחרר מכל תגובה חומרית נפשעת, יכול לעסוק בשירות אוהב ונשגב לריבון. קובג׳א נתנה משחת עץ סנדל לקרישנה, וזה היה גמולה. היא לא אומנה לסגוד לאל בשום צורה אחרת, ומשום כך ביקשה לספק אותו על־פי מקצועה. הבהגוד־גיתא מאששת שניתן לסגוד לאל גם באמצעות משלח היד, אם זה מוצע בכנות לתענוגו שלו. קובג׳א אמרה אז לקרישנה, ״ידידי היקר, הישאר איתי לפחות מספר ימים ותבלה עמי, אתה וידידך בעל עיני הלוטוס. איני יכולה להיפרד ממך עתה. מלא נא את משאלתי.״
הודות מורות שאישיות אלוה העילאי הינו בעל אונים לאינספור. לדעת מומחים קובג׳א מיצגת את אנרגית הפורושה־שקתי של קרישנה, ממש כשם ששרימתי ראדהאראני מיצגת את אנרגית הצ׳ית־שקתי שלו. קובג׳א ביקשה אמנם מקרישנה שישאר עמה, אולם קרישנה סירב לבקשתה ברוב נימוס.
בעולם החומרי קרישנה מבקר רק לפרקים, בעוד שבעולם הרוחני הוא מצוי לעד, בכוכבי הויקונטהה ובכוכב גולוקה ורינדאונה. המינוח הטכני לנוכחותו בעולם הרוחני הוא פרקטה־לילא.
או אז, אחרי שפייס את קובג׳א במילים מתוקות, קרישנה שב עם אודדהוה לארמונו. השרימד־בהאגותם מזהיר שלא קל לסגוד לקרישנה. זאת משום שהינו אישיות אלוה העילאי, הראשי מבין כל אישויות הוישנו־תתתוה. אין זו משימה קלה ביותר לסגוד לו או לזכות בחברתו. האזהרה מכוונת במיוחד לאותם דבקים שנמשכים לאהוב את קרישנה באהבת נאהבים; עדיף לאלה שלא להיתאוות לענג את חושיהם במישרין עם קרישנה. למעשה, השבעת החושים זו פעילות חומרית. בעולם הרוחני ישנם אמנם, נישוקים או חיבוקים, אולם לא קיים אותו תהליך לעינוג חושים כמו בעולם החומרי. האזהרה נועדה איפוא לסהגי׳יות, או מי שחושבים את קרישנה לבן אנוש רגיל. אלה מתאווים בדרכם המעוותת להתענג עמו ביחסי מין. ביחסים רוחניים מאבד עינוג החושים כל חשיבות. מכאן שמי שמעונין ביחסים עם קרישנה על בסיס עינוג חושים מעוות—הינו בהכרח סכל שהלך רוחו דורש תיקון.
אחרי זמן כלשהו, קרישנה מילא גם את הבטחתו לבקר בביתו של אקרורה. יחסיו של אקרורה עם קרישנה היו יחסי שירות, וקרישנה רצה עתה שיבצע שירות כלשהו עבורו. הוא הלך לשם בלווית בלראמה ואודדהוה. כאשר הם הגיעו אל הבית, אקרורה יצא אליהם וחיבק את אודדהוה והשתחווה לפני קרישנה ובלראמה. גם קרישנה, בלראמה ואודדהוה השתחוו לפניו, ואז אקרורה הציע להם מושב נאה. אחרי שישבו בנוחיות, הוא רחץ את רגליהם והתיז את המים על ראשו. הוא הציע גם פרחים יפים ומשחת עץ סנדל, על־פי דרכי הסגידה המקובלות. השלושה כולם התרצו מהתנהגותו, ואקרורה השתחוה אז לפני קרישנה, ראשו נוגע בקרקע. הוא הניח את כפות רגליו של קרישנה בחיקו והחל לעסות אותן בעדינות. מסופק כליל בנוכחותם של קרישנה ובלראמה, עיניו מלאו בדמעות אהבה והוא החל לומר תפילות.
״קרישנה אלי היקר, בטובך הרב הרגת את קמסה ומרעיו. הצלת את משפחת הידו משואה גדולה, ואלה לא ישכחו את חסדך לעולם. קרישנה ובלראמה יקרים, אתם שניכם הינכם האישיות המקורית ממנה נובע הכול. אתם הסיבה הראשונית לכול. עוצמתכם הינה בלתי נתפסת ואתם שורים בכול. אין כל סיבה או תוצאה אחרת מלבדכם, גשמית או סמויה. אתם הברהמן העליון, מושא לימוד הודות. באמצעות אונכם הבלתי נתפס אתם נגלים עתה לעינינו. באוניכם שלכם גם בראתם את עולם התופעות, ואחר כך נכנסתם לתוכו. ממש כשם שחמשת היסודות—אדמה, מים, אש, אויר ושמים מצויים בכל מיני הגופים השונים, גם אתם מצויים בכל הגופים, יצירי אונכם. אתם מצויים בגוף כנשמה היחודית, גם כנשמת־העל הבלתי תלוי. הגוף החומרי הינו תוצר אונכם הנחות; ישויות החיים, או הנשמות היחודיות, הינן חלקיקים שלכם; ונשמת־העל הינו יצוגכם המקומי. הגוף החומרי, הנשמה היחודית, ונשמת־העל מרכיבים יחדיו את ישות החיים היחודית, אף שבמקורם אלה בסך הכול אונים שונים של אותו ריבון אחד.״
״אתם בוראים את העולם החומרי, מקיימים אותו ומחריבים, באמצעות פעולת גומלין בין שלוש מידות הטבע—טובות, להיטות ובערות. אולם שלא כמו ישות החיים, אתם אינכם מסתבכים בפעילות הזו. זאת משום שהידע העילאי שלכם אינו מתכסה לעולם.״
ממש כשם שהריבון נכנס לתוך הבריאה החומרית וכך מתחוללים במועדם בריאה, קיום וחורבן, נכנס החלקיק, ישות החיים, לתוך היסודות החומריים וזוכה בגוף שנוצר עבורו. אלא שישות החיים, לעומת האל, הינה חלקיק של העליון ונוטה להתבלבל מפעילותן של המידות החומריות, בעוד שקרישנה הינו פרמברהמן, או הברהמן העליון; הוא שרוי תמיד בידע מלא, ואינו מושפע מפעילות חומרית שכזו לעולם. משום כך שמו גם אצ׳יותה, או מי שאינו מועד לעולם. מודעותו של קרישנה לזהותו הרוחנית אינה מתערערת על־ידי פעילות חומרית, בעוד שישויות החיים המזעריות נוטות להתבלבל בהשפעת הפעילות החומרית. הישויות היחודיות הינן חלקיקים נצחיים של האל, וממש כמו גיצי אש זעירים, גם הן—ניצוצות של האש המקורית, קרישנה— נוטות להכבות.
אקרורה המשיך: ״ אנשים חסרי תבונה חושבים שדמותך הנשגבת הינה תוצר האנרגיה החומרית. אלא שאין זה נכון, כי כולך רוחני, ואין הבדל בינך לבין גופך. משום כך אתה נשגב גם לכל התניה חומרית או גאולה. במצבים כולם אתה בן חורין תמיד. בבהגוד־גיתא נאמר, ׳רק הסכלים חושבים אותך לאדם רגיל.׳ בגלל ידע לקוי אלה חושבים אותך לאחד מאיתנו, מותנה לטבע החומרי. אותם אנשים, שסטו מן הידע המקורי של הודות, מנסים להשוות את ישות החיים הרגילה איתך עצמך. הופעת עלי אדמות בדמותך המקורית כדי לכונן ידע אמיתי—כלומר, שישויות החיים אינן שוות לאלוהים גם לא זהות עמו. אלי, אשר שרוי במידת הטובות הטהורה (שודדהה־סתתוה), הופעתך נחוצה לכינונו של ידע ודי אמיתי; הינה נחוצה כדי לשים קץ לתורות כופרות שגורסות שישויות החיים הינן אלוהים. קרישנה אלי, הפעם הופעת כבנו של וסודוה עם התרחבותך המוחלטת, שרי בלראמה. משימתך היא להכחיד את משפחות המלוכה הכופרות, על חילותיהם האדירים. באת כדי להקל על העולם, אשר כורע תחת העומס הזה. וכדי להגשים את משימתך, הופעת כבן משפחת הידו, ופיארת בכך את השושלת כולה.״
״אלי, בזכות נוכחותך, ביתי טוהר היום, ואני הפכתי למבורך בתבל. אישיות אלוה העילאי, מושא סגידתם של כל מיני האלים־למחצה, הפיתרים, ישויות החיים, המלכים והקיסרים, נשמת־העל שבכול, בא עתה לביתי. מי שהמים שזורמים מכפות רגליו מטהרים את שלושת העולמות, בא עתה ברוב חסד לביתי. מיהו המלומד, בכל שלושת העולמות, שלא יבקש את מקלט כפות רגלי הלוטוס שלך ולא יתמסר לך? מיהו אותו סכל שלא ירצה להפוך לדבקך, למרות שהוא יודע שאיש אינו מסור כמוך לדבקיך? הספרות הודית מלמדת שאתה ידידה היקר ביותר של ישות החיים. גם הבהגוד־גיתא מאששת את זה: סוהרידם סרוה־בהותאנאם. אתה אישיות אלוה העילאי ובכוחך להגשים בשלמות את מאווי דבקיך. אתה ידידו האמיתי של כל אחד. אולם אף שאתה נותן את עצמך לדבקיך, אונך המקורי אינו נפסד. אונך אינו פוחת, גם לא גדל.״
״אלי, גם גדולי היוגים והאלים־למחצה מתקשים להבין את תנועותיך. אלה אינם מסוגלים אפילו לקרוב אליך; והנה ברוב חסדך, הסכמת לבוא לביתי. זהו הרגע המבורך ביותר בכל מסעי בקיום החומרי. בחסדך בלבד ביכולתי להבין עתה שביתי, אשתי, ילדי וכל נכסי הארציים הינם בסך הכול כבלים שקושרים אותי לקיום החומרי. גדע נא את הקשרים הללו והצל אותי מסבך זה של חברה, ידידות ואהבה כוזבים.״
מרוצה מתפילותיו של אקרורה, קרישנה חייך, וחיוכו עוד הוסיף ושבה את לבבו של האיש. הוא השיב: ״אקרורה יקירי, למרות רוחך הכנועה, אני מחשיב אותך לנעלה ממני; כמו אבי ומורי, וידידי שוחר טובתי. חובתי משום כך לסגוד לך. ומאחר שאתה דודי, חובתך לגונן עלי, כמו על אחד מילדיך. אני חפץ שתקיים אותי. גם ללא יחסי משפחה שכאלה, אתה ראוי לסגידה. כל מי שמבקש לו מזל מבורך, צריך לסגוד לאנשים כמוך. אתה נעלה אפילו מהאלים־למחצה. אנשים סוגדים לאלים־למחצה לצורך עינוג חושים כלשהו; ורק כאשר אלה מתרצים מסגידתם, הם מעניקים להם את ברכתם. מכל מקום, דבק כמותך נכון תמיד להציע את הגדולה שבברכות לכלל האנשים. אדם קדוש או דבק הינו חופשי להציע ברכתו לכול, בעוד שהאלים־למחצה מעניקים ברכה רק אחרי סגידה. ניתן לזכות ביתרונותיו של מקום קדוש, רק אם הולכים לשם, והגשמת המאוויים באמצעות סגידה לאל־למחצה מסויים הינה איטית מאד; בעוד שאיש קדוש כמותך, בכוחו להגשים את מאוויי הדבקים מיד. אקרורה יקר, אתה ידידנו ושוחר טובתנו, ונכון ולפעול למעננו תמיד. לך נא איפוא, להסתינאפורה וראה מה עלה בגורלם של הפאנדוים.״
קרישנה חרד לשלומם של בני פאנדו, כיוון שבגיל צעיר התייתמו מאב. כידיד דבקיו, קרישנה רצה לדעת מה עלה בגורלם, ומשום כך שלח את אקרורה להסתינאפורה, לברר את מצבם. קרישנה המשיך: ״שמעתי שאחרי מות המלך פאנדו, מצאו בניו הצעירים, יודהישטהירה, בהימה, ארג׳ונה, נקולה וסהדוה, ואמם מחסה אצל דהריתראשטרה. אולם שמעתי גם שהלה, בנוסף לעיורונו מלידה, הינו עיוור גם באהבתו לבנו האכזר, דוריודהנה. חמשת הפאנדוים הינם בניו של המלך פאנדו, אלא שנראה מתוכניותיו של דהריתראשטרה, שהלה אינו נוטה להם חסד. לך נא לשם ולמד על יחסיו עמם. על סמך דיווחך, אשקול כיצד להיטיב איתם.״ כך ציוה אישיות אלוה, קרישנה, על אקרורה ללכת להסתינאפורה, ואז שב לביתו בלווית בלראמה ואודדהוה.