הגופיות ראו את אודדהוה; הן ראו כמה דמה לקרישנה, והסיקו שהינו דבק מסור מאד לאל. ידיו היו ארוכות מאד, וזרועותיו, כמו עלעלי הלוטוס. מלבושיו היו צהובים, וזר של לוטוסים עיטר את צוארו. פניו היו יפות להפליא. כמי שזכה בגאולת הסארופיה, היה מראהו דומה לזה של קרישנה; הוא נראה כמעט ממש כמותו. מאז נסיעתו של קרישנה הקפידו הגופיות לבקר מדי יום, מוקדם בבוקר, בביתה של אמא ישודא. הן ידעו שננדה מהאראג׳ה ואמא ישודא שרויים בצער מתמיד, ומשום כך הפכו את ביקור הבוקר והשתחוותן לפני הנעלים שבאנשי ורינדאונה לחובתן הראשונה. מראה ידידותיו של קרישנה, שימח את ננדה וישודא כי החיה את זכרונו של בנם, וגם הגופיות מצאו סיפוק בחברתם.
עתה, למראה אודדהוה, שייצג את קרישנה אפילו במראהו, הן חשבו שמן הסתם הינו נשמה מסורה כליל לאישיות אלוה. הן החלו להרהר, ״מיהו עלם זה שנראה ממש כמו קרישנה? כמותו, גם עיניו דומות לעלעלי הלוטוס, גם אפו מורם ופניו יפיפיות. גם חיוכו זהה. הוא ממש דומה לקרישנה, שיאמסונדרה, הנער הכהה היפיפה. הוא אפילו מתלבש כמותו. מאיפה בא? מיהי אותה נערה ברוכת מזל שנישאה לו?״ כך הן שוחחו ביניהן. סקרנותן גברה, ומשום שהיו בסך הכול בנות כפר פשוטות, הן כולן הקיפו אותו.
מה רבה היתה שמחתן של הגופיות כאשר נודע להן שאודדהוה נושא עמו מכתב מקרישנה. הן הזמינו אותו אז לשבת במקום מבודד, כי רצו לשוחח עמו בחופשיות גמורה, ללא כל מבוכה ממבטיהם של אנשים לא מוכרים. הן פנו אליו באדיבות ובהכנעה. ״ניכר עליך שאתה חבר קרוב מאד של קרישנה, ומשום כך שלח אותך לכאן, להביא נחמה לאביו ולאמו. קשרי משפחה הינם חזקים מאד. אפילו חכמים וקדושים שמצויים בשלב הנזירות, מתקשים לנטוש בני משפחה. קרישנה שלח אותך אל הוריו; כי מלבדם, אין לו הרי שום עניין בורינדאונה. הוא נמצא עכשיו בעיר. מדוע שיוסיף ויתעניין בכפר ורינדאונה או בשדות מרעה או בפרות? מאז שהפך לבן כרך, אלה אינם נחוצים לו עוד.״
״אנשים שאינם מחוג משפחתו בודאי חדלו לעניין אותו מזמן, ובמיוחד נשים שנשואות לאחרים. אלה היו דרושות לו כל עוד היה זקוק לעינוג חושים, ממש כמו שדבורה מתעניינת בפרחים כל עוד היא מחפשת צוף. רק טבעי שזונה מאבדת את עניינה במאהב שהתרושש מנכסיו; גם אזרחים נוטשים את ארצם אם מגלים שממשלתם אינה מסוגלת להגן עליהם. התלמיד מנתק עם תום לימודיו כל קשרים עם מוריו ועם בית הספר. כוהן הדת נוטש את מעסיקו עם תום ההקרבה, אחרי שגבה ממנו את גמולו. הציפורים עוזבות את העץ עם תום עונת הפרי. אורח, אחרי שסיים ארוחתו, נפרד ממארחו. הצבאים ושאר בעלי החיים נוטשים יער שעלה בלהבות וצמחיתו נשרפה, וגבר זונח אשה אחרי שסיים להתענג עמה.״ באמצעות הדוגמאות הרבות הללו, הגופיות כמו האשימו את קרישנה בעקיפין.
משיחתן ניכר היה שהן כולן שקועות כליל בקרישנה ובעלילות ילדותו. ועם שהוסיפו ושוחחו, הלכו ונשכחו מהן כל עיסוקי הבית. משיכתן לקרישנה עוד גברה, והן שכחו אפילו את עצמן.
היתה אפילו גופי, שמה שרימתי ראדהאראני, ששקעה כל כך במחשבות על קרישנה, בגלל יחסים מאד קרובים עמו, עד שהתחילה לשוחח עם דבורה שחגה שם, מנסה לגעת בכפות רגלי הלוטוס שלה. בשעה שגופי אחרת שוחחה עם אודדהוה, שליחו של קרישנה, שרימתי ראדהאראני התיחסה אל הדבורה הזו כאילו שהיתה היא שליחתו של קרישנה, ואמרה לה, ״דבורה, את רגילה למצוץ צוף מפרחים. משום כך בחרת לך לשמש כשליחתו של קרישנה, שניחן ממש בטבע כמו שלך. אני רואה על שפמפמיך אבקת קונקומה אדומה. זו התפזרה על זרו של קרישנה בשעה שאימץ את חזה של נערה אחרת, יריבתי. ניכר עליך שאת מתגאה מאד על שזכית לגעת בפרחים הללו שהאדימו את שפמיך. באת עתה עם מסר עבורי, ואת להוטה לגעת בכפות רגלי. אולם אני מזהירה אותך, דבורה יקרה—אל תגעי בי! איני חפצה בשום מסרים מאדונך הבלתי מהימן. את בעצמך בלתי מהימנה, ואדונך מפוקפק.״ אפשר ששרימתי ראדהאראני דיברה בכוונה בעוקצנות כזו אל הדבורה, כמו ביקרה בעקיפין את השליח אודדהוה, שבגלל מראהו, חשבה אותו ממש שווה לקרישנה. היא כמו רמזה שהוא חסר אחריות ממש כמו אדונו. היא ציינה עתה את הסיבות שגרמו לאכזבתה מקרישנה ומשליחו.
היא אמרה אז לדבורה, ״קרישנה אדונך ניחן באותה תכונה כמוך; את נחה על פרח, מוצצת ממנו דבש, ועפה ומתיישבת על אחר. בדיוק כמותך, גם קרישנה נתן לנו לטעום את טעם שפתיו, והסתלק. אני יודעת שלקשמי, אלת המזל, שיושבת בתוך פרח לוטוס, עוסקת תמיד בשירותו. אולם איני מבינה מדוע נשבתה כל כך בקסמו. היא קשורה אליו, למרות שמכירה את טבעו האמיתי. אנחנו מכל מקום, נבונות יותר ממנה; לא ניתן לקרישנה או לשליחיו לרמות אותנו עוד.״
לדעתם של מומחים, לקשמי, אלת המזל, הינה התרחבות משנית של שרימתי ראדהאראני. כשם שקרישנה מתרחב לדמויות רבות של וישנו, אנרגית העונג שלו, ראדהאראני, מתרחבת לאינספור אלות מזל. ומשום כך לקשמיג׳י, אלת המזל, מנסה תמיד להתעלות למעמדן של הגופיות.
שרימתי ראדהאראני המשיכה: ״דבורה מטופשת שכמותך, את מנסה לספק אותי ולשורר את תפארתו של קרישנה כדי לזכות בגמול נאה. אלא שנסיונך הינו חסר תועלת, כי התרוששנו כליל מנכסינו ונטשנו את בתינו ואת משפחותינו. אנחנו יודעות על קרישנה מספיק, אפילו טוב ממך, לכן אל תחשבי שבכוחך עוד לחדש במשהו. קרישנה שוהה עתה בעיר ומוכר יותר כחברו של ארג׳ונה. יש לו ידידות חדשות, ואין ספק שהן מאושרות מאד בחברתו. הן שמחות כיוון שהתאווה שבוערת בחזן מוצאת עתה את סיפוקה. אם תלכי ותשוררי בפניהן את תהילותיו, הן בודאי יפצו אותך בעין יפה. את מנסה לפייס אותי בהתנהגותך החנפנית, ומשום כך שמת את ראשך מתחת לרגלי. אלא שתפסתי את תכסיסך. את שליחתו של תכסיסן גדול, קרישנה, לכן, עזבי אותי.״
״את מומחית אולי באיחודם של שני מחנות מתנגדים, אלא שאני איני בוטחת בך, גם לא באדונך. נטשנו למען קרישנה את בעלינו, את ילדינו ואת קרובינו, והוא לא חש אפילו אסירות תודה. הוא נטש אותנו לאנחות. מדוע שנשוב ונאמין לו? אנו יודעות שמטבעו אינו יכול לחיות זמן רב ללא חברת נשים. במתהורא קשה לו יותר, כיוון שכבר אינו מצוי בכפר, בקרב נערות חולבות תמימות. בחברה רמת היחס ששם, הוא מתקשה בודאי להתידד עם הבנות. באת מן הסתם לשכנע אותנו ללכת לשם. אבל מדוע שיצפה לבואנו? הוא מוכשר דיו להקסים כל בת בורינדאונה ובמתהורא, ובתבל כולה. עם חיוכו הענוג ותנועות גבותיו המצודדות, בכוחו לפתות כל אשה מכוכבי עדן, מן הכוכבים התיכוניים ומכוכבי השאול. אפילו מהא־לקשמי, הראשית מבין אלות המזל, להוטה לעסוק בשירותו. מי אנחנו ומה חשיבותנו בהשוואה לכל הנשים הללו?״
״קרישנה מציג עצמו כנדיב ורחב לב, וגם הקדושים והחכמים כולם מפארים אותו. ואכן, אם רק היה מראה לנו חסד אחרי שפגע בנו ונטש אותנו, היה ביכולתו להפגין את כל המעלות הללו בשלמות. שליחה עלובה שכמותך, את בסך הכול שפחה סכלה. את לא מכירה אותו עדיין, כמה הוא כפוי טובה וקשה לב. ולא רק בחיים אלה; הכול שמענו עליו מסבתא פורנמאסי. היא סיפרה שבחיים קודמים הוא נולד למשפחת קשתרייה ונודע כראמצ׳נדרה. ובמקום להרוג את ואלי, אויב ידידו, כמו קשתרייה—פנים אל פנים—הוא הרג אותו, לעצת הידיד, כמו צייד—שאינו מסתכן ומתחבא מאחורי עץ. הוא סטה בכך מכללי הדת של קשתרייה. הוא גם נמשך כל כך אל סיתא היפה, שבגללה הפך את שורפנקהא, אחותו של ראונה, למכוערת, וחתך את אפה ואת אוזניה. שורפנקהא ביקשה אותו להתייחד עמה, וכקשתרייה, חובתו היתה לספק את רצונה. אולם הוא, ברוב אנוכיותו, לא יכול היה לשכוח את סיתאדוי והפך את שורפנקהא לאשה מכוערת. ולפני שנולד כקשתרייה, הוא נולד כילד בראהמנה, ואמנדוה. הוא ביקש אז תרומה מבלי מהאראג׳ה, והלה, שהיה נדבן גדול, העניק לו את כל שברשותו. ואף־על־פי־כן אסר אותו קרישנה, כואמנדוה, והשליך אותו בכפיות טובה לממלכת פאתאלה. אנחנו יודעות הכול אודות קרישנה, אנחנו יודעות שהוא חסר כל התחשבות ואכזר וקשה לב. אולם הבעיה היא שלמרות שאנחנו יודעות את זה, איננו מסוגלות להפסיק לשוחח אודותיו. וכמותנו, גם קדושים וחכמים דגולים אינם חדלים מלשוחח אודותיו. אנו, הגופיות של ורינדאונה, איננו רוצות כל יחסים עם נער שחרחר זה, אלא שאיננו יודעות כיצד נצליח להוציא אותו מזכרוננו ונחדול מלספר את מעשיו.״
מאחר שקרישנה הינו מוחלט, הרי שמעשיו המגונים לכאורה הינם מענגים ממש כמו מעשיו הטובים. אנשים קדושים ודבקים דגולים כמו הגופיות אינם מסוגלים לנטוש את קרישנה לעולם. שרי צ׳יתניה התפלל, ״קרישנה, אתה חופשי ועצמאי לחלוטין. ביכולתך לחבק אותי או למחוץ אותי תחת רגליך—כרצונך. גם אם תשבור את לבי ותעלם מעיני לכל חיי, אתה הינך מושא אהבתי היחיד.״
״לדעתי,״ המשיכה שרימתי ראדהאראני, ״אל לו לאיש לשמוע אודות קרישנה. כי ברגע שטיפה אחת של מתק עלילותיו חודרת לאוזן, מיד מתעלים מעל למישור השניות של משיכה ודחייה. חופשיים מכל התקשרות חומרית, מוותרים אז על כל זיקה לעולם החומרי, גם למשפחה, לבית, לאשה, לילדים, ולשאר דברים יקרים שכאלה. אדם שזונח קניינים כאלה, גורם עוגמת נפש רבה לקרוביו ולו עצמו. כבן אנוש, או אפילו במיני חיים אחרים, כגון ציפור למשל, הוא משוטט אז, מחפש אחר קרישנה. אלא שקשה מאד להבין את קרישנה או את שמו, מעלותיו, דמותו, עלילותיו, חפציו ובני לויתו.״
״אל נא תדברי על קרישנה עוד,״ המשיכה שרימתי ראדהאראני להגיד לשליחה השחורה. ״עדיף לשוחח על משהו אחר. אנחנו אבודות לחלוטין, ממש כמו אילה שחורת ניקודים ביער שכושפה על־ידי צליליו הענוגים של הצייד. גם אנו כושפנו על־ידי מתק מילותיו וחוזרות שוב ושוב והוגות בזוהר ציפורני רגליו, וכך רק מתאוות יותר לחברתו; משום כך, אנא, אל תדברי עוד עליו.״
שיחתה של ראדהאראני עם הדבורה השליחה והאשמותיה נגד קרישנה, ובו־זמנית אי יכולתה לחדול מלשוחח אודותיו—אלה מסמלים את פסגתה של האקסטזה הרוחנית, שנקראת מהאבהאוה. רק ראדהאראני וחברותיה מסוגלות לחוות אקסטזה שכזו. אאצ׳אריות גדולים כמו שרילה רופה גוסואמי ווישונאתהה צ׳קרורתי טהאקורה ניתחו את דיבורה האקסטתי של שרימתי ראדהאראני ותיארו את הרגשות השונים שמתגלים בו כגון אודגהורנא, או בילבול, וג׳לפפרתיג׳לפה, או דיבור בדרכים שונות. בראדהאראני מתגלם מדע האוג׳ג׳לה, או אבן החן הזוהרת מכול של אהבת אלוהים.
בשעה שראדהאראני שוחחה עם הדבורה, זו חגה לה סביב. אולם לפתע פתאום נעלמה. בגלל געגועים עזים לקרישנה, ראדהאראני היתה עצובה מאד, ונמלאה אקסטזה משיחתה עם הדבורה. אולם עתה, כיוון שזו נעלמה מעיניה, הפכה כמעט למטורפת—חוששת שהדבורה השליחה תחזור לקרישנה ותדווח לו על שיחתה נגדו. ״קרישנה יצטער בודאי לשמוע על כך,״ היא חשבה. וכך הוצפה כולה בסוג חדש של אקסטזה.
והנה, הדבורה שנעלמה שבה והופיעה לפניה. היא חשבה, ״קרישנה עדיין נוטה לי חסד. למרות המסר הפוגעני, הוא שב ברוב חסדו ושלח את הדבורה להביא אותי אליו.״ בפעם הזו נזהרה ראדהאראני שלא לומר דבר נגדו. ״ידידתי היקרה, ברוכה הבאה. קרישנה הטוב שב ושלח אותך. למרבה המזל, ברוב אהבתו אלי, הוא שב ושלח אותך, למרות שנשאת אליו מסר פוגע כל כך. ידידתי היקרה, את רשאית לבקש ממני את כל שברצונך. אני אתן לך כל דבר, כיוון שאת כל כך טובה אלי. באת לקחת אותי אל קרישנה, כיוון שאינו יכול לבוא לכאן, מוקף בידידותיו החדשות ממתהורא. אולם יצור זעיר שכמותך, כיצד תוכלי לשאת אותי לשם? כיצד תוכלי לעזור לי לפגוש את קרישנה, שנח עתה עם אלת המזל ומאמץ אותה לחזו? אין דבר. הבה ונשכח את העניין כולו—את ההליכה לשם ואת שליחותך. ספרי לי כיצד קרישנה מבלה במתהורא. האם הוא זוכר עדיין את אביו המאמץ, ננדה מהאראג׳ה, ואת אמו האוהבת ישודא, את חבריו הרועים ואותנו הגופיות, ידידותיו העלובות? אני בטוחה שהוא שר לפעמים אודותינו. שירתנו אותו כמו אמות, ללא תשלום. האם ישנו סיכוי שיחזור לכאן וישוב ויחבק אותנו בזרועותיו? גופו מדיף תמיד את ניחוח האגורו. שאלי בבקשה את קרישנה את כל השאלות הללו.״
אודדהוה עמד סמוך לשם ושמע את שיחתה—היא יצאה כמעט מדעתה בכמיהתה לקרישנה. הוא נדהם מעוצמת אהבתן של הגופיות—הן הגו בקרישנה ללא הרף באקסטזת האהבה העליונה, או אקסטזת המהאבהאוה. הוא הביא מסר כתוב מקרישנה, ועתה ביקש לקרוא אותו לגופיות, כדי להרגיען. הוא אמר, ״גופיות יקרות, הגשמתן עתה את משימת גופכן האנושי. כולכן דבקות נפלאות של אישיות אלוה, וראויות משום כך להערצת האנשים כולם. הינכן נערצות בשלושת העולמות, כיוון שמחשבכן מפליא להגות כל הזמן בואסודוה, קרישנה. הוא הינו מטרת המעשים הצדיקים וטקסי הפולחן כולם, כגון מתן צדקה, עמידה בנדרים חמורים, ביצוע סיגופים, והצתת אש הקרבן. הוא גם תכלית זימרת המנתרות השונות, קריאת הודות, השליטה בחושים, ומיקוד המחשב בהגות. אלה הינם כמה תהליכים להגשמה עצמית ולהשגת שלמות החיים. אלא שלמעשה, כל אלה נועדו ללמד אותנו אודות קרישנה ולאמן אותנו להשתלב כליל בשירותו המסור. זו גם הוראתה האחרונה של הבהגוד־גיתא; למרות התהליכים השונים להגשמה עצמית, קרישנה מורה בסוף לנטוש הכול, ופשוט להתמסר לו. שאר התהליכים נועדו בסך הכול לסייע לנו להתמסר בסופו של דבר לכפות רגלי הלוטוס שלו. בבהגוד־גיתא נאמר גם שאדם רציני שמחפש הגשמה עצמית בדרך של חכמה וסיגופים, ישיג אחרי לידות רבות מאד התמסרות מושלמת שכזו.
חייהן של הגופיות היוו שלמותם של סיגופים כאלה, ואודדהוה נפעם ממעמדן הנשגב. הוא המשיך: ״גופיות יקרות, אותו הלך רוח שפיתחתן ביחסים עם קרישנה, אפילו החכמים והקדושים מתקשים להשיג. השגתן את שלמות החיים העליונה. זוהי ברכה גדולה—יכולתכן למקד את מחשבכן בקרישנה ולבחור רק בו, ולנטוש למענו משפחה, בית, קרובים, בעל וילדים. כיוון שמחשבכן נתון כולו לו, הנשמה העילאית, מוכנית התפתחה בכן גם אהבה לכול. בחסדכן זכיתי לראות אותכן במצב שכזה, ומשום כך אני סבור שהריני בר מזל עד מאד.״
הגופיות ידעו שאודדהוה נושא עמו מכתב מקרישנה, והשתוקקו הרבה יותר לשמוע את זה, מאשר לשמוע את תפארת מעמדן. הן לא מצאו עניין רב במילות הלל שכאלה, ולעומת זאת היו נרגשות עד מאד לשמוע את המסר. אודדהוה אמר, ״גופיות יקרות, דבקות עדינות ודגולות שכמותכן, נשלחתי במיוחד כדי לשאת אליכן את המכתב הזה. קרישנה שלח אותי כיוון שאני משרת קרוב לו מאד והוא מחשיב אותי לאיש סודו.״
אודדהוה לא מסר את המכתב לגופיות, אלא הקריא אותו בעצמו. תוכנו היה רציני מאד ואף שנכתב לגופיות, נועד גם לכלל אנשי המחשבה והחקר. זאת כדי שיבינו כיצד אהבת אלוהים טהורה מצויה ומשתלבת בכל אוניו השונים של האל. הודות מלמדות שאישיות אלוה ניחן באינסופור אונים, פראסיה שקתיר ויוידהיוה שרויתא. בנוסף, הגופיות היו קרובות ויקרות מאד לקרישנה, ובשעה שכתב את המכתב, הוא התרגש מאד, ולא יכל לכתוב כראוי. אודדהוה, שהיה תלמידו של בריהספתי, ניחן בתבונה חריפה, ובמקום למסור את המכתב, הוא חשב שעדיף לקרוא אותו בקול ולהסביר.
אודדהוה המשיך: ״ואלה הם דבריו של אישיות אלוה העילאי. ׳גופיות יקרות שלי, ידידותי, דעו כי לא יתכן כל פירוד בינינו; לא זמן, לא מקום, ולא שום נסיבות יכולים להפריד בינינו, שהרי אני שורה בכול.׳״
בבהגוד־גיתא, בפרקים השביעי והתשיעי, מוסבר טבעו השורה בכול של האל. קרישנה שורה בכול בהיבטו הבלתי אישי; הכול נח ומצוי בו, אף שהוא עצמו אינו מצוי בכול. בפרק השביעי מוסבר גם שחמשת היסודות הגשמיים: אדמה, מים, אש, אויר ושמים, ושלושת היסודות הסמויים: מחשב, תבונה וזהות עצמית—אלה נחשבים לאונו הנחות. וישנו און נוסף, עילי, שנקרא ישויות החיים. גם אלה הינן איפוא, חלקיקים ישירים שלו. מכאן שקרישנה הינו מקור שני האונים—החומרי והרוחני. הוא מצוי ומעורב בכול כסיבה ותוצאה. וכמו הגופיות, גם כל ישויות החיים הינן קשורות אליו ובלתי נפרדות ממנו לעד. הגופיות מכל מקום, פיתחו את מלוא יחסיהן עם קרישנה ופועלות מתוך שיתוף פעולה הדוק עמו, בעוד שישויות החיים שמכוסות בהשפעתה של מאיא, שכחו את קרישנה; אלה חושבות עצמן לישויות נפרדות ובלתי קשורות אליו.
אהבה לקרישנה, או תודעת קרישנה, מהווה איפוא, שלב השלמות של ידע אמיתי והבנת הדברים כמות שהם. מחשבנו אינו ריק לעולם; תמיד חולפות בו מחשבות כלשהן, שאינן חורגות לעולם מתחומי שמונת היסודות של האנרגיה החומרית. מי שמבין את ההיבט הפילוסופי הזה לגבי מחשבה, הינו חכם באמת. אדם שכזה מתמסר לריבון. הגופיות מהוות דוגמה נפלאה למי שמצוי בשלב מושלם שכזה של ידע. מחשבן אינו עסוק בניחושים והשערות לגבי האמת; הן שקועות כליל בקרישנה. למעשה, המחשב הינו בסך הכול אונו של קרישנה, ובאופן ניפרד מקרישנה לא ניתן בכלל לחשוב, לחוש, לפעול או לרצות. תודעת קרישנה הינה איפוא, אותו שלב שבו מבינים את היחסים הנצחיים עם האל. ואילו מאיא זהו אותו שלב מזוהם וחולה שבו לא מודעים ליחסים הללו. הגופיות מצויות במישור של ידע טהור ונשגב, ומשום כך מחשבן מלא בתודעת קרישנה תמיד. ממש כשם שאש לא קיימת ללא אויר, לא נפרדות ישויות החיים מקרישנה. ובשעה שישות החיים שוכחת את קרישנה, פירושו של דבר שאינה שרויה במצבה הטבעי. הגופיות הוגות בקרישנה תמיד, מכאן שהן שרויות כבר בשלב המוחלט של ידע מושלם. ישנם הוגי דעות לכאורה שגורסים שנתיב הבהקתי נועד לפחותי תבונה. אולם מבלי להתעלות לבהקתי, הידע נשאר בלתי טהור ובלתי מושלם. אהבה מתוך געגועי פרידה מהווה אמנם, שלב השלמות של כל מערכות היחסים עם קרישנה, אלא שגם היא אשליתית. שהרי למעשה אין כל פירוד. הגופיות לא נפרדו מקרישנה מעולם, וזה נכון גם מבחינה פילוסופית.
עולם התופעות גם הוא אינו נפרד מקרישנה. ״דבר אינו נפרד ממני; היקום כולו מצוי בי ובלתי נפרד ממני. לפני הבריאה רק אני הייתי.״ הספרות הודית מאששת: לפני הבריאה היה רק נאראינה. ברהמא ושיוה שניהם לא היו אז לסייע לו. העולם כולו מונע על־ידי שלוש מידות הטבע. ברהמא הינו התגלות מידת הלהיטות, ונאמר שברא את העולם, אלא שהוא בסך הכול בורא משני; הבורא המקורי הינו נאראינה. גם שנקראצ׳אריה אישש את זה: נאראינה פרו׳ויקתאת. נאראינה הינו נשגב ומעבר לבריאה החומרית.
קרישנה מתרחב להתגלויות שונות, ובאמצעותן בורא, מקיים ומחריב את היקום. הוא הינו הכול, והכול נשען עליו, ואף־על־פי־כן לא ניתן לראות אותו בתוך האנרגיה החומרית, שנקראת מאיא, או אשליה. באנרגיה הרוחנית לעומת זאת, הריהו מובחן על כל צעד ובכל מצב. הגופיות הציגו שלב הבנה מושלם שכזה. וממש כשם שקרישנה נבדל מן הבריאה החומרית, אף שזו תלויה בו כליל, נבדלות גם ישויות החיים מחייהן החומריים המותנים. הגוף החומרי מתפתח על בסיס של קיום רוחני. בבהגוד־גיתא מתואר עולם התופעות כאם וקרישנה מתואר כאב. וכשם שהאב מחדיר את ישות החיים לרחמה של אם ומעבר אותה, קרישנה מחדיר את ישויות החיים לרחם הטבע החומרי. או אז אלה יוצאות בגופים שונים, תולדת התגובות למעשיהן השונים. אולם בכל הנסיבות הן נבדלות מחייהן החומריים המותנים.
די ללמוד את גופנו שלנו כדי להבין כיצד ישות החיים הינה נבדלת מכלוב הגוף. פעולת גומלין בין שלוש מידות הטבע היא שמפעילה את הגוף; חלים בו שינויים בכל רגע, אולם הנשמה הרוחנית הינה נבדלת מכל השינויים הללו. איש אינו מסוגל לחולל את פעולות הטבע, גם לא לעצור אותן או להתערב בהן. וכך ישות החיים שלכודה בגוף החומרי הינה מותנית לשלושה מצבים—עירות, שינה וחוסר הכרה. המחשב פועל בשלושת מצבי החיים הללו כולם; בשעת שינה או חלימה רואה ישות החיים משהו כאמיתי, ואחר כך, בעירות, היא חושבת את זה ללא אמיתי. מכאן שבמצב מסוים היא מקבלת משהו כאמיתי, ובמצב אחר היא מקבלת אותו דבר כלא אמיתי. אנשי המחשבה העיונית והסאנקהיה־יוגים מרבים לדון בנושאים הללו. כדי להגיע למסקנה נכונה, מתרגלים הסאנקהיה־יוגים סיגופים חמורים ושליטה בחושים ונזירות.
כל הדרכים הללו למציאת המטרה העליונה משולות לנהרות, וקרישנה הינו הים. וכשם שכל הנהרות זורמים לים, גם נסיונות הידע כולם זורמים לעבר קרישנה. ומי שאחרי לידות רבות של מאמץ הגיע לקרישנה—הרי שהגיע לשלב השלמות. קרישנה אומר בבהגוד־גיתא: ״כל דרכי ההבנה מובילות אלי. אולם מי שבוחר בנתיבים משוללי בהקתי, ימצא את דרכו קשה עד מאד.״ קלשו׳דהיקתרס תשאם: מבלי להגיע לבהקתי, אי אפשר להבין את קרישנה.
הגיתא מורה על שלוש דרכים: קרמה־יוגה, ג׳נאנה־יוגה ובהקתי־יוגה. מי שקשורים מדי לפעילות נושאת גמול—להם מומלץ לבצע פעילות שתרומם אותם לבהקתי. גם מי שקשורים לחקרנות עיונית־נסיינית, מתסכלת, צריכים להגיע לבהקתי. קרמה־יוגה הינה שונה מסתם קרמה, וג׳נאנה־יוגה שונה מג׳נאנה. ובסופו של דבר, קרישנה אומר בבהגוד־גיתא, בהקתיא מאם אבהיג׳אנאתי: רק על־ידי שירות מסור אפשר להבין אותי.
הגופיות השיגו את שלב השלמות של השירות המסור, כיוון שלא ביקשו לדעת דבר לבד מקרישנה. זה מאושש בודות, יסמין אוה ויג׳נאתא סרום אוה ויג׳נתם בהונתי. כלומר, עם שיודעים את קרישנה, יודעים מוכנית את הכול.
קרישנה המשיך: ״אינכן זקוקות לידע נשגב אודות האמת המוחלטת, כי אהבתן אותי כבר משחר ילדותכן.״ מי שמבקשים להשתחרר מן הקיום החומרי, זקוקים לידע על האמת. אולם מי שפיתח אהבה לקרישנה, הינו כבר בן חורין. בבהגוד־גיתא נאמר שמי שעוסק בשירות טהור, הינו שרוי במישור הגאולה הנשגב. הגופיות לא חוו במצוקות הקיום החומרי; הן סבלו מגעגועים לקרישנה. קרישנה אמר להן, ״גופיות יקרות שלי, עזבתי אותכן, רק כדי להגביר את אהבתכן המופלאה אלי. עשיתי זאת בכוונה, כדי שתוכלו להגות בי תמיד.״
הגופיות מצויות גם בהגות מושלמת. היוגים נוטים יותר להגות מאשר לשירות מסור, אלא שאינם יודעים ששלמות המסירות מהווה גם שלמות שיטת היוגה. הבהגוד־גיתא מאששת שהגותן המתמדת של הגופיות בקרישנה מהווה פסגת היוגה. קרישנה היטיב להבין את נפשן של הנשים; כאשר אשה הינה רחוקה מאהובה, היא הוגה בו ללא הפסק, וחווה כך בנוכחותו. קרישנה רצה ללמד דרך התנהגותן של הגופיות. מי ששקוע בהגות רצופה שכזו, כמו הגופיות, אין ספק שיזכה בכפות רגלי הלוטוס של קרישנה.
שרי צ׳יתניה לימד את תהליך הויפרלמבהה, או שירות לאישיות אלוה מתוך געגועי פרידה, והפך אותו לנחלת הכלל. גם ששת הגוסואמים לימדו לסגוד לקרישנה מתוך תחושת געגועים, כמו הגופיות. שריניואסה אאצ׳אריה, בתפילתו לגוסואמים, מסביר בבהירות את הנושא הזה. הוא מתאר שהגוסואמים היו שקועים תמיד בים של רגשות נשגבים, בהלך רוחן של הגופיות. כאשר חיו בורינדאונה, היו מחפשים תמיד אחרי קרישנה וקוראים, ״איפה אתה קרישנה? גופיות—איפה אתן? היכן את שרימתי ראדהאראני?״ מעולם הם לא אמרו, ״עתה ראינו את ראדהא וקרישנה ומטרתנו הוגשמה.״ משימתם לא הושלמה לעולם; הם לא פגשו בראדהא וקרישנה. בעת מחול הראסה, היו גופיות שלא יכלו להצטרף לריקוד ונטשו את גופן, פשוט הוגות בקרישנה. השתקעות מוחלטת בתודעת קרישנה מתוך תחושת געגועים מהווה איפוא, הדרך המהירה ביותר להשגת כפות רגלי הלוטוס של קרישנה. דבריו של קרישנה שיכנעו את הגופיות בכוחה של תחושת הגעגועים. הן חוו בדרך הסגידה העל־טבעית הזו לקרישנה, ושמחו וחשו הקלה רבה עם שהבינו זאת.
הן החלו מדברות: ״שמענו שהמלך קמסה, שהיה מקור לצרות בלתי פוסקות לשושלת הידו, מת עתה. אלה חדשות טובות מאד. אנו מקוות שבני הידו שמחים עכשיו בחברתו של קרישנה. הוא מסוגל הרי להגשים את מאוויי דבקיו כולם. אודדהוה יקר, אמור, האם קרישנה חושב עלינו לפעמים, מוקף בנערות מתהורא המעודנות. הנערות והנשים ששם אינן בנות כפר, אלא נשים יפות ועדינות. מבטיהן המבוישים, החייכניים, ושאר מחוותיהן הנשיות נעימים לו בודאי מאד. קרישנה נמשך מאד לנשים יפות, ונראה שנלכד ברשתן של הנשים הללו. אמור נא אודדהוה, האם הוא זוכר אותנו לפעמים בקרב הנשים האחרות?״
גופי אחרת חקרה: ״האם הוא זוכר אותו לילה—פרחי הקומדיני פרחו ואור הירח הפיץ זוהרו, וורינדאונה כולה עטתה יופי קסום? קרישנה רקד איתנו, והחלל כולו נמלא בצלילי הפעמונים שלרגליו. גם שוחחנו בנעימים. האם הוא זוכר את הלילה ההוא? אנחנו זוכרות, ונתקפות בגעגועים. הגעגועים אליו בוערים בנו כמו אש. הוא הבטיח שישוב לורינדאונה לכבות את הבערה הזו, כמו ענן שמופיע בשמים ומכבה שריפת יער בגשמיו.״
גופי נוספת אמרה, ״קרישנה הרג בגבורה את אויבו, קמסה, וזכה בממלכתו. אפשר שכבר נישא לבת מלך כלשהי וחי לו בנעימים בין קרוביו וידידיו. מדוע שישוב לכפר ורינדאונה?״
עוד גופי אמרה, ״קרישנה הינו אישיות אלוה העילאי, בעלה של אלת המזל, ומסתפק כליל בעצמו. אין לו כל עניין בנו, הבנות מיער ורינדאונה, גם לא בבנות הכרך ממתהורא. הוא נשמת־העל האדיר; משום כך אינו זקוק אף לאחת מאיתנו—כאן או שם.״
היתה גופי שאמרה, ״זה חסר כל הגיון לקוות שקרישנה עוד יחזור לורינדאונה. מוטב במקום זה לנסות ולמצוא את אושרנו בתיסכול. אפילו פינגלא, הזונה המפורסמת, אמרה שאכזבה הינה העונג העליון. אולם אף שכולנו יודעות את זה, קשה מאד לחדול מלצפות לשובו. מי מסוגל לשכוח שיחה ביחידות עם קרישנה? אלת המזל נשארת על חזהו תמיד, אף שהוא אינו אפילו מתאווה לה. אודדהוה יקר, ורינדאונה הינה ארץ של נהרות, של יערות ושל פרות. כאן שמענו את צלילי חלילו, וכאן, באוירה הקסומה הזו, בילינו עמו ועם אחיו הבכור, שרי בלראמה. כל סביבת ורינדאונה מזכירה לנו אותם. עקבות רגליו טבועות עדיין באדמת ורינדאונה—משכנה של אלת המזל—אלא שסימנים אלה אין בכוחם להביא אותו אלינו.״
הגופיות הוסיפו והסבירו שאף שורינדאונה משופעת עדיין בכל טוב ודבר לא חסר בה מבחינה חומרית, הן אינן מסוגלות לשכוח את קרישנה ואת בלראמה.
״אנו נזכרות כל הזמן במראותיו הקסומים, כיצד הלך, כיצד חייך או כיצד נהג להתבדח. אבודות כליל במגעינו עמו, איננו מסוגלות בכלל לשכוח אותו. אנחנו מתפללות תמיד ומתחננות, ׳אל יקר, בעלה של אלת המזל, אדון ורינדאונה, וגואלם של הדבקים בצרה! שקענו כליל בים של צער. שוב נא לורינדאונה וגאל אותנו ממצוקתנו.׳״
אודדהוה למד בדקדקנות את מצבן הנשגב והבלתי רגיל של הגופיות—שקועות בגעגועי פרידה עזים לקרישנה—וחשב כי נבון יהיה לשוב ולחזור ולספר את עלילותיו. אנשים חומרניים בוערים תמיד באש הסבל החומרי. וגם הגופיות בערו באש הגעגועים הנשגבים לקרישנה. אלא שאותה אש שבערה בגופיות הינה שונה מאש הקיום החומרי. הגופיות ביקשו רק את חברתו של קרישנה, בעוד שהחומרני רודף אחר נוחות חומרית.
וישונאתהה צ׳קרורתי טהאקורה הסביר שקרישנה הציל את ילדי הרועים משריפת יער בתוך שניה; הם רק עצמו את עיניהם. ועתה, כדי להציל את הגופיות מאש געגועיהן, אודדהוה מורה להן לעצום את עיניהן ולהגות במעשיו של קרישנה מראשית היכרותן עמו. מבחוץ יכלו הגופיות להמחיש לעצמן את עלילותיו של קרישנה, לצלילי תיאוריו של אודדהוה. ומבפנים יכלו להיזכר בהן. מהוראותיו של אודדהוה הן למדו שקרישנה לא עזב אותן. הן הגו בקרישנה ללא הרף, וגם קרישנה הגה בהן, במתהורא.
המסר של אודדהוה והוראותיו הצילו את הגופיות ממוות מידי, והגופיות ידעו להעריך את חסדו. הוא שימש למעשה כמורן הרוחני, והן סגדו לו כמו שהיו סוגדות לקרישנה. הכתובים המוסמכים מורים לסגוד למורה הרוחני ממש כמו לאלוהים. זאת משום שהוא משרת מסור וקרוב מאד לאל. בני הסמכא הגדולים מסבירים שהמורה הרוחני הינו גילויו החיצוני של קרישנה. ההבנה שקרישנה מצוי עמן, הקלה על אש הגעגועים הנשגבת של הגופיות. בלבן פנימה הן זכרו את יחסיהן עמו, ומבחוץ אודדהוה סייע להן להעריך אותו באמצעות הוראות אודות מעמדו המוחלט.
אישיות אלוה העילאי מתואר בכתבי הקודש כאדהוקשג׳ה, כלומר שהוא מעבר לתפיסה החושית החומרית. אולם אף שהוא אינו נתפס בחושים החומריים, הוא מצוי בלבו של כל אחד. הוא גם נוכח בכל מקום בהיבטו כברהמן השורה בכול. די בלימוד מצבן של הגופיות בעת פגישתן עם אודדהוה, כמתואר בשרימד־בהאגותם, כדי להבין את שלושת היבטיה הנשגבים של האמת המוחלטת (בהגואן—אישיות אלוה, פרמאתמא—נשמת־העל המקומי, וברהמן—ההיבט השורה בכול).
שריניואסה אאצ׳אריה אומר שששת הגוסואמים היו שקועים תמיד במחשבות על מעשיהן של הגופיות. גם שרי צ׳יתניה מהאפרבהו לימד שדרך סגידתן של הגופיות לאל הינה הנעלה מכול. ושרילה שוקדוה גוסואמי מורה שכל מי ששומע ממקור נכון אודות יחסיהן של הגופיות עם קרישנה, וגם מקפיד לקיים את הכללים—הלה יתעלה למעמד העליון של שירות מסור ויזנח כל תאוה לתענוגות חומריים.
הגופיות כולן מצאו נחמה בהוראותיו של אודדהוה וביקשו ממנו שישאר עוד מספר ימים בורינדאונה. אודדהוה נעתר לבקשתן ונשאר עמן אף למספר חודשים—שומר אותן כל הזמן שקועות בהגות במסר הנשגב של קרישנה ובעלילותיו. והגופיות חשו כמו התרועעו עם קרישנה במישרין. תושבי ורינדאונה כולם נהנו משהותו של אודדהוה בכפר. הם שוחחו על מעשיו של קרישנה, והימים חלפו כמו רגעים. אוירתה הטבעית של ורינדאונה—נהר הימונא, הבוסתנים היפים עמוסי הפרי, גבעת גוורדהנה, המערות ושלל הפרחים—הכול הצטרף יחדיו כדי להלהיב את אודדהוה להוסיף ולספר את עלילותיו של קרישנה. והתושבים נהנו מחברתו ממש כמו מחברתו של קרישנה.
אודדהוה הוקסם מהתנהגותן של הגופיות כיוון שהיו קשורות אל קרישנה כליל. הוא שאב השראה עצומה מלהיטותן אל קרישנה. מוקיר ומשתחווה לפניהן, הוא חיבר שירי הלל למעלותיהן הנשגבות: ״מכל ישויות החיים שקיבלו גוף אדם, הגופיות הצליחו במשימתן בצורה המעולה ביותר. הגיגיהן נתונים כליל לכפות רגלי הלוטוס של קרישנה. החכמים והקדושים הדגולים חותרים להשתקעות שכזו בכפות רגליו של קרישנה, שהינו מוקונדה מעניק הגאולה. אולם הגופיות, באהבתן לאל, משיגות את זה מוכנית; הן אינן תלויות בשום תירגול יוגה. מכאן שמי שזכה במעמד של גופי, אינו צריך עוד להיוולד כברהמא, או כבראהמנה, גם אינו זקוק להסמכה של בראהמנה.״
שרי אודדהוה מאשש את דבריו של שרי קרישנה בבהגוד־גיתא; מי שמוצא בו מקלט ומטרתו נכונה—בין אם הוא שודרה, ובין אם נחות מזה—יזכה להגשים את מטרת החיים העליונה. רמת מסירותן של הגופיות מהווה אמת מידה לעולם כולו. ומי שיצעד בעקבותיהן ויהגה בקרישנה תמיד, יזכה בשלב השלמות העליון של חיים רוחניים. הגופיות לא נולדו למשפחות רמות יחס או השכלה; הן נולדו לרועי פרות. ואף־על־פי־כן פיתחו את האהבה העליונה לקרישנה. לידה למשפחה מיוחסת אינה מהווה איפוא, תנאי להגשמה עצמית או להבנת אלוהים. דרוש רק פיתוחה של אהבה אקסטתית לאל. שום כישורים אינם דרושים לצורך השגת שלמות בתודעת קרישנה, לבד מעיסוק מתמיד בשירות אוהב ומסור לקרישנה. קרישנה הינו המתק העילאי, מאגר כל עונג. והשפעת תירגולה של תודעת קרישנה הינו ממש כמו לגימת עסיס הנקטר; זה פועל—בין אם יודעים ובין אם לא יודעים. העקרון הפעיל של תודעת קרישנה יתגלה בכל מקום; אין זה חשוב בכלל כיצד או היכן נולדים. שהרי קרישנה נותן חסדו לכל מי שפונה לתודעת קרישנה. לא אלת המזל, גם לא האלים־למחצה מעדן שגופיהם דומים ללוטוסים, זכו באותה ברכה עילאית שבה זכו הגופיות, אף שנולדו למשפחות של רועי פרות; ברוב מזלן, במהלך מחול הראסה קרישנה חיבק אותן בזרועותיו. קרישנה גם נישק את פניהן. אין ספק כי פרט להן, שום אשה בכל שלושת העולמות לא זכתה בזה.
אודדהוה העריך את מעמדן הנשגב ורצה ליפול לרגליהן ולאבק את ראשו באבקן. אלא שלא העיז לבקש מהגופיות את אבק רגליהן; אפשר שלא יעתרו לו. הוא חשב איפוא, לאבק את ראשו באבק רגליהן ללא ידיעתן. ״אם רק יכול היה להפוך לגבעול עשב חסר משמעות על אדמת ורינדאונה.״
מה רבה היתה משיכתן של הגופיות אל קרישנה! מיד למישמע צלילי חלילו הן נטשו את משפחותיהן, את ילדיהן, גם את כבודן ואת בושתן הנשית, ורצו לעבר המקום שבו עמד. הן לא שמו לב אפילו אם עברו בכבישים או ביערות עד. וכך, מבלי משים, צנח אבק רגליהן על עשבי ורינדאונה. אודדהוה, שלא העיז לפזר את אבק רגליהן על ראשו, ביקש להיוולד בעתיד כעשב, וכך להתברך באבק הזה.
אודדהוה העריך גם את מזלן העצום של הגופיות; הן הניחו על שדיהן הזקופים, היפים, את כפות רגלי הלוטוס של קרישנה, וכך התנקו מכל טומאה חומרית. אף שאותן רגליים הינן מושא סגידתה של אלת המזל, כמו גם של אלים־למחצה אדירים כמו ברהמא ושיוה, ונושא הגותם הפנימית של היוגים הגדולים. אודדהוה ביקש שיוכל להתפלל ללא הרף לבירכת אבק רגליהן של הגופיות. זימרתן של הגופיות אודות עלילותיו הנשגבות של קרישנה הפכה מהוללת בכל שלושת העולמות.
לאחר שאודדהוה שהה זמן מה בורינדאונה, הוא התאווה לשוב אל קרישנה. הוא ביקש אז את רשותם של ננדה מהאראג׳ה וישודא לעזוב. בפגישת פרידה עם הגופיות, הוא ביקש גם מהן רשות, ואז רתם את מרכבתו ויצא לעבר מתהורא.
כל תושבי ורינדאונה, ובראשם ננדה מהאראג׳ה וישודא, באו להיפרד ממנו לשלום, ועמם מתנות יקרות ערך מאוצרות ורינדאונה. בגלל זיקתם העזה לקרישנה הם היו עתה נרגשים עד מאד ואף הזילו דמעות. כולם ביקשו ברכה כלשהי מאודדהוה. הם ביקשו לזכור את מעשיו המפוארים של קרישנה תמיד, להצליח ולמקד את מחשבם בכפות רגלי הלוטוס שלו, לשוחח תמיד על תפארתו מבלי לסטות לשום נושא אחר, ותמיד להשתחוות לפניו ואף פעם לא לשכוח אותו. תפילתם של תושבי ורינדאונה מהווה דוגמה לשלמות העליונה של הגשמה רוחנית. השיטה היא פשוטה: המחשב צריך להתמקד תמיד בכפות רגלי הלוטוס של קרישנה, יש לדבר עליו בלבד, ללא סטייה לשום נושא אחר, ואת הגוף יש להעסיק תמיד בשירותו. במיוחד מי שזכה בגוף אדם צריך להעסיק את חייו, את משאביו, את מילותיו ואת תבונתו בשירותו של האל. כי רק פעילות שכזו בכוחה לרומם אותו לשלב השלמות העליון. זוהי גירסת כל בני הסמכא.
תושבי ורינדאונה אמרו: ״לא אכפת לנו היכן ניוולד בצו ההשגחה העליונה ועל־פי תוצאות פעילותנו. אנחנו רק מתפללים שבכל מקום בו ניוולד נוכל לעסוק בתודעת קרישנה.״ דבק טהור אינו מתאווה להתעלות לכוכבי עדן לעולם. אינו מבקש אפילו להגיע לויקונטהה או לגולוקה ורינדאונה. זאת משום שנטש כל תשוקה לסיפוק אישי. גן עדן או גיהנום הינם שווים בעיניו. ללא קרישנה, גן עדן הינו גיהנום; ועם קרישנה, גיהנום הינו גן עדן. או אז, אחרי שפיאר והביע הוקרה לסגידתם של הדבקים הטהורים מורינדאונה, אודדהוה שב למתהורא לאדונו, קרישנה. הוא השתחווה לפני קרישנה ובלראמה, ואז החל לתאר את מסירותם המופלאה של תושבי ורינדאונה. הוא מסר גם את המתנות ששלחו לוסודוה, אביו של קרישנה, ולאוגרסנה, סבו.