ננדה מהאראג׳ה חזר לורינדאונה בלי קרישנה ובלראמה. רק רועי הבקר והילדים שבו עמו. אין ספק שהיה זה מראה מעציב עד מאד עבור הגופיות, אמא ישודא, שרימתי ראדהאראני ושאר תושבי הכפר. דבקים רבים ניסו להסביר את העדרותו של קרישנה מורינדאונה. כי לדעתם של מומחים, קרישנה, אישיות אלוה המקורי, אינו עוזב את ורינדאונה, ולו בצעד, לעולם. הוא נשאר שם תמיד. אלה מסבירים שקרישנה לא נעדר למעשה מורינדאונה; הוא שב עם ננדה מהאראג׳ה כפי שהבטיח.
כאשר קרישנה עזב למתהורא על מרכבתו של אקרורה, הגופיות ניסו לחסום את דרכו. קרישנה הבטיח להן אז שישוב מיד אחרי שיסיים את עיסוקיו, גם ביקש שלא יצטערו כל כך, ובזכות מילותיו, הן כבשו את יגונן ונרגעו. מכל מקום, כאשר לא שב עם ננדה מהאראג׳ה, נראה היה כאילו רימה אותן או שלא יכול היה לעמוד בהבטחתו. אלא שלדעתם של הדבקים הבקיאים, קרישנה לא רימה, גם לא הפר את הבטחתו. הוא שב עם ננדה מהאראג׳ה בזהותו האמיתית, ונשאר בהתרחבות הבהוה שלו עם הגופיות ואמא ישודא. קרישנה ובלראמה לא נישארו במתהורא בדמותם האמיתית, אלא בהתרחבותם כואסודוה וסנקרשנה. קרישנה ובלראמה האמיתיים נמצאים בורינדאונה בהתרחבות הבהוה שלהם, בעוד שבמתהורא הם מופיעים בהתרחבויות פרבהוה וויבהוה. זו דעתם של דבקים מתקדמים בתודעת קרישנה. מכל מקום, לפני שובו של ננדה מהאראג׳ה לורינדאונה, התנהלה שיחה בינו לבין קרישנה ובלראמה לגבי אפשרות של פרידה, והם כולם הסכימו שזה בלתי נימנע.
וסודוה ודוקי היו הוריהם האמיתיים של קרישנה ובלראמה, ועתה, אחרי מותו של קמסה, הם רצו שישארו איתם. כל עוד הלה חי, נשארו השניים בורינדאונה, תחת השגחתו של ננדה מהאראג׳ה. אולם עתה רק טבעי שהוריהם רצו שישארו עמם, במיוחד לצורך עריכת טקסי ההיטהרות, או טקס החוט הקדוש. הם רצו גם להעניק להם השכלה נאותה, כחובתו של כל אב. שיקול נוסף היה שידידיו של קמסה מחוץ לעיר כולם תיכננו עתה לתקוף את מתהורא. זו היתה סיבה נוספת להישארותו של קרישנה שם. הוא לא רצה שתושבי ורינדאונה יוטרדו מאויבים כגון דנתוקרה וג׳ראסנדהה. כי אם היה שב לורינדאונה, אלה היו מתקיפים גם את ורינדאונה ומפריעים את שלוותה. קרישנה החליט איפוא, להישאר במתהורא, וננדה מהאראג׳ה שב לורינדאונה. תושבי ורינדאונה חשו אמנם געגועים אל קרישנה, אלא שקרישנה היה איתם תמיד בלילא שלו, או בעלילותיו, וכך למעשה, היו שרויים באקסטזה מתמדת.
מאז שקרישנה עזב למתהורא, תושבי ורינדאונה, ובמיוחד אמא ישודא, ננדה מהאראג׳ה, שרימתי ראדהאראני, הגופיות וילדי הרועים, כולם לא חדלו מלהגות בו. הם חשבו: ״קרישנה נהג לשחק כך. כך נשף בחלילו. כך התבדח איתנו וחיבק אותנו.״ זה נקרא לילא־סמרנה. זהו התהליך המומלץ ביותר על־ידי דבקים מתקדמים להתרועעות עם האל; אפילו שרי צ׳יתניה התרועע כך עם קרישנה במשך שהותו בפורי. אותם דבקים שמצויים בשלב הנשגב ביותר של שירות מסור, חיים עם קרישנה תמיד, דרך זכירת עלילותיו. שרי וישונאתהה צ׳קרורתי טהאקורה העניק לנו ספרות נשגבת בשם קרישנה־בהאונאמריתה כולה מלאה בעלילותיו של קרישנה. ועל־ידי קריאת ספרים שכאלה משתקעת המחשבה כליל בקרישנה. כל ספר שמספר את עלילותיו של קרישנה, כמו הספר הזה, ״סיפורי קרישנה״, או הספר ״צ׳יתניה־צ׳ריתאמריתה״, מהווה נחמה לאותם דבקים שחשים געגועים אל קרישנה.
והנה כיצד ניתן להסביר את העובדה שקרישנה ובלראמה לא שבו לורינדאונה: הם לא הפרו את הבטחתם לשוב, הם גם לא נעדרו, אולם נוכחותם היתה נחוצה במתהורא.
ובינתיים בא לבקר את קרישנה אודדהוה, בן דודו מדוארקא. הוא היה בן אחיו של וסודוה וכמעט בן גילו של קרישנה. גם בהופעתו נראה דומה מאד לקרישנה. אחרי שחזר מתקופת לימודיו, קרישנה שמח מאד לראות את חברו הטוב מכול. הוא רצה לשלוח אותו לורינדאונה עם מסר ממנו, כדי להקל על געגועיהם העזים של תושבי הכפר.
בבהגוד־גיתא נאמר, יא יתהא מאם פרפדינתא: קרישנה נענה תמיד. הוא נענה לדבק כמידת התקדמותו בשירות מסור. הגופיות הגו בקרישנה בגעגועיהן עשרים וארבע שעות ביממה. גם קרישנה הגה תמיד בגופיות, באמא ישודא, בננדה מהאראג׳ה ובתושבי ורינדאונה, אף שלכאורה נמצא הרחק מהם. הוא הבין את יגונם הנשגב ובחר לשלוח את אודדהוה עם מסר נחמה.
אודדהוה מתואר כנעלה מכל בני הורישני; שווה כמעט לקרישנה. הוא היה חבר יקר לאל, ומשום שהיה תלמידו של בריהספתי, המורה וכוהן הדת של כוכבי עדן, הרי שהיה גם חכם מאד וחד החלטה. הוא היה איפוא, רב כישורים ושכל, וקרישנה, ידידו האוהב, רצה שילך לורינדאונה ללמוד את רוח המסירות האקסטתית של תושביה. מכאן שגם המשכיל ביותר מבחינה חומרית, ואפילו תלמידו של בריהספתי, יכול עוד ללמוד מן הגופיות ותושבי ורינדאונה מהי דרגת האהבה העליונה לקרישנה. השליחות לורינדאונה עם מסר נחמה, היתה למעשה ביטוי לחסד מיוחד של קרישנה לאודדהוה.
קרישנה נקרא הרי, כלומר מי שמפיג את כל מצוקותיהן של הנשמות המסורות. שרי צ׳יתניה מהאפרבהו קבע ששום סגידה אינה נעלה מזו של הגופיות. קרישנה חרד ליגונן של הגופיות, ומשום כך שוחח עם אודדהוה וביקש ממנו באדיבות ללכת לורינדאונה. הוא הושיט לו ידו ואמר, ״ידידי אציל הנפש, לך מיד לורינדאונה ונסה נא לנחם את אבי ואמי, ננדה מהאראג׳ה וישודאדוי. נסה לנחם גם את הגופיות. מרוב צער, הן כמו מתייסרות במחלה קשה. לך ומסור להן את דברי. אפשר שזה יקל כלשהו על מצבן. הגופיות חושבות עלי תמיד. הן הקדישו לי את גופן, את תשוקתן, את חייהן ואת נשמתן. כמו הגופיות, כל מי שהקריב עבורי חברה, ידידות, אהבה ונוחות אישית—אני דואג תמיד לשלומו. חובתי לגונן על דבקים נעלים שכאלה. הגופיות הינן יקרות לי מכול. אפילו לרגע אינן חודלות מלהגות בי; הן כמעט מתות מחרדה מרוב געגועים אלי, ורק התקווה לשובי הקרוב שומרת אותן בחיים.״
לבקשתו של קרישנה, אודדהוה מיהר אז ויצא על מרכבתו עם מסר לגוקולה. הוא הגיע לורינדאונה עם שקיעה—הפרות שבו בדיוק מן המרעה. אודדהוה ומרכבתו כוסו באבק טלפיהן. הוא ראה את השוורים רודפים אחרי פרות כדי להזדווג; והיו פרות כבדות עטינים שרצו אחרי העגלים כדי להשקות אותם חלב. אדמת ורינדאונה כולה מלאה בפרות לבנות ובעגליהן. הפרות התרוצצו בכל גוקולה וצלילי חליבה נשמעו. בתי המגורים קושטו לצורך סגידה לאל השמש ולאל האש. הם הותקנו גם לקבלת פניהם של אורחים, פרות, בראהמנים ואלים־למחצה. הבתים הוארו במנורות, וקטורת ריחנית הוסיפה טוהר וקדושה. היו גם זרי פרחים לרוב וציפורים חגות וצליל זימזום הדבורים. ובאגמים רבו פרחי הלוטוס, והיו גם ברוזים וברבורים לרוב.
אודדהוה נכנס אז לביתו של ננדה מהאראג׳ה, והתקבל שם כנציגו של ואסודוה. ננדה מהאראג׳ה הציע לו מושב והתיישב לידו. הוא שאל אודות מסר מקרישנה, מבלראמה ומשאר בני המשפחה במתהורא. הוא הבין שאודדהוה הינו קרוב מאד לקרישנה, ובודאי הביא עמו מסר חיובי. ״אודדהוה יקירי, כיצד נהנה ידידי וסודוה מחייו? משוחרר מכלאו של קמסה, הוא שוהה עכשיו עם ידידיו ועם ילדיו, קרישנה ובלראמה; הוא בודאי שמח מאד. ספר לי מה שלומו. אנחנו גם שמחים מאד שקמסה החוטא הגדול כבר מת. תמיד היה מלא איבה כלפי משפחת הידו, גם כלפי ידידיו וקרוביו. מעשיו הנפשעים גרמו עתה למותו, ולמות כל אחיו.״
״אמור נא, האם קרישנה זוכר את אביו ואמו ואת ידידיו וחבריו מורינדאונה? האם הוא מרבה להיזכר בפרותיו, בגופיות שלו, בגבעת גוורדהנה שלו, ובשדות המרעה שלו? או שמא כבר שכח את כל אלה? האם ישנו סיכוי שיחזור אל קרוביו וידידיו, ושוב נזכה לראות את פניו היפות עם אפו החטוב ועיניו דמויות הלוטוס? אנו זוכרים כיצד הציל אותנו משריפת יער, גם כיצד הציל אותנו מן הנחש הגדול קאלייה במי הימונא. חובנו לו עצום—הוא הציל אותנו מזדים וגונן עלינו מסכנות רבות. אודדהוה יקירי, בשעה שאנו מעלים לנגד עינינו את פניו ואת עיניו היפיפיות ונזכרים במעשיו בורינדאונה, מוצפים ברגשות, פעילותנו משתתקת כליל, ואנו רק הוגים בו—כיצד נהג לחייך ולהביט אלינו. בטיולינו לגדות הימונא, או לאגמים אחרים בורינדאונה, או לגבעת גוורדהנה ולשדות המרעה, אנו מוצאים עדיין את טביעות עקבותיו באדמה. הוא הרבה כל כך לבקר בכל המקומות הללו, ואנו נזכרים כיצד השתעשע בהם. כאשר דמותו נגלית כך במחשבנו, זו כובשת אז את מחשבותינו כליל.״
״אנו סבורים שקרישנה ובלראמה הינם אלים־למחצה ראשיים מעדן שבאו לבצע משימה מיוחדת עלי אדמות. גם גרגמוני ניבא את זה כאשר ערך לקרישנה הורוסקופ. אם קרישנה אינו אישיות מיוחדת, כיצד הצליח להרוג את קמסה, שהיה חזק כמו 10,000 פילים? היו שם מתאבקים נוספים אדירי כוח, וגם הפיל הענק, קווליאפידה. וקרישנה הרג את כל החיות והזדים הללו, כמו שאריה ממית חיה סתמית. כמה מופלא כיצד תפס בידו את הקשת הגדולה, שהותקנה משלושה עצי תמר מחוברים יחדיו, ושבר אותה כהרף עין. מפליא כיצד נשא את גבעת גוורדהנה בידו האחת במשך שבעה ימים. הוא הרג זדים כמו פרלמבאסורה, דהנוקאסורה, ארישטאסורה, תרינאורתה ובקאסורה—כולם רבי עוצמה והפילו אימתם אפילו על אלים מעדן, אולם קרישנה המית אותם כלאחר יד.״
ננדה מהאראג׳ה התרגש כל כך מסיפור המעשים המופלאים של קרישנה, עד כי מילותיו נעתקו, ולא יכל עוד להמשיך ולספר. אמא ישודא ישבה לצדו והאזינה לדבריו מבלי להוציא הגה. היא רק בכתה ללא הפסק וחלב ניגר משדיה. אודדהוה, נרעש ממצבם, מעוצמת הגותם בקרישנה, אישיות אלוה העילאי, ומאהבתם העזה אליו, החל אז לדבר: ״אמא ישודא וננדה מהאראג׳ה, אתם הינכם הנעלים באנשים; כי איש מלבדכם אינו מסוגל להגות מתוך אקסטזה נשגבת שכזו.״
קרישנה ובלראמה שניהם הינם אישיות אלוה המקורי, ממנו נובע עולם התופעות. הם הראשיים מבין האישויות כולן. שניהם הינם סיבתה הראשונית של הבריאה החומרית. התגלויות הפורושה, שפועלים תחתם, הם מי שמפעילים את הטבע החומרי. יצוג חלקי שלהם נכנס ללבה של כל ישות חיה. הם גם מקור כל ידע ושיכחה. זה מאושש בפרק החמישה עשר של הבהגוד־גיתא: ״אני נמצא בלבו של כל אחד וגורם לו לזכור וגם לשכוח. אני מחבר הודאנתה המקורי, ואני גם יודע הודות האמיתי.״ מי שבשעת מותו ממקד את מחשבו המטוהר בקרישנה, ולו גם לרגע, הינו זכאי לנטוש את הגוף החומרי ולהופיע בגופו הרוחני, המקורי, אשר זוהר כמו השמש במלוא זריחתה. מי שפורש כך מן החיים, נכנס מיד לממלכה הרוחנית, ויקונטהה. זוהי תוצאתו של תירגול תודעת קרישנה.
אם נתרגל תודעת קרישנה בגופנו הנוכחי, בשעה שבריאותנו ומצבנו הנפשי תקינים, סביר מאד שפשוט על־ידי זימרת המהא־מנתרה הקדושה הרא קרישנה נוכל למקד את מחשבנו בקרישנה בשעת המוות. או אז יהפכו חיינו למוצלחים. לעומת זאת, מי שמחשבו שקוע תמיד בפעילות חומרית, נהנתנית—רק טבעי שגם בשעת המוות יהגה בזה. ואז יאלץ לשוב ולהיכנס לגוף חומרי מותנה, ולסבול משלוש מצוקות הקיום החומרי. מכל מקום, תושבי ורינדאונה, ובמיוחד ננדה מהאראג׳ה, אמא ישודא והגופיות, היו שקועים בתודעת קרישנה תמיד, ואם ננקוט על־פי דוגמתם, ולו גם במידה מזערית, אין ספק שחיינו יהפכו למוצלחים, ונזכה להיכנס לממלכה הרוחנית.
״ישודא וננדה יקרים,״ אודדהוה המשיך, ״מחשבכם ממוקד כולו בדמותו הנשגבת של אישיות אלוה, נאראינה, שהינו מקור הברהמן הבלתי אישי. זוהר הברהמן הינו בסך הכול ההילה שמופצת מגופו של נאראינה. ומאחר ששניכם שקועים תמיד במחשבות אקסטתיות אודות קרישנה ובלראמה, מה עוד נותר לכם לעשות? הבאתי עמי מסר מקרישנה, ובמסר נאמר שישוב במהרה לורינדאונה לשמח את שניכם בנוכחותו. קרישנה הבטיח שישוב לורינדאונה אחרי שיסיים את עיסוקיו במתהורא. ואין ספק שיקיים את הבטחתו. משום כך שניכם, ברוכי המזל מכול, אל נא תתעצבו כל כך על העדרו.״
״כבר עתה אתם חווים את נוכחותו עשרים וארבע שעות ביממה. ואף־על־פי־כן הוא יבוא במהרה לראות אותכם. למעשה, הוא נוכח בכול ומצוי בלב כול, ממש כמו שאש מצויה בעץ. מאחר שהוא הינו נשמת־העל, איש אינו אויבו, גם איש אינו ידידו. אף לא אחד שווה לו, גם לא נחות או נעלה ממנו. למעשה, אין לו אב, אין לו אם, גם לא אחים וקרובים. הוא אינו זקוק לחברה, ידידות ואהבה. גופו אינו חומרי; הוא לא מופיע או נולד כמו בן אדם רגיל. הוא אינו מתגלגל במיני חיים גבוהים או נחותים, כמו ישות חיים רגילה, שנאלצת לקבל את גופה על־פי מעשיה בעבר. הוא מופיע באמצעות אונו הפנימי כדי לגונן על הדבקים. הוא אינו נתון למידות הטבע לעולם, אף שבשעה שהוא מופיע בעולם החומרי, נראה שמעשיו, כמו כל ישות חיים אחרת, מושפעים מן המידות. למעשה, הוא הינו מי שאחראי לתהליכי הבריאה החומרית. הוא בורא את עולם התופעות, מקיים אותו וגם מכחיד. טועה מי שחושב את קרישנה ובלראמה לבני אנוש רגילים; כמוהו כאדם אחוז סחרחורת שרואה את העולם כולו נע סביבו. אישיות אלוה אינו בנו של איש; למעשה, הוא האב של כל אחד, האם, והשליט העליון. אין בזה ספק. כל אשר נחווה, כל הקיים, גם כל אשר אינו קיים, וכל אשר יהיה קיים בעתיד, מן הקטן ביותר עד לגדול—דבר אינו נפרד מאישיות אלוה העילאי. הכול מצוי בו, אולם הוא עצמו נבדל מהכול.״
ננדה מהאראג׳ה ואודדהוה העבירו כך את כל הלילה בשיחה אודות קרישנה. עם בוקר, החלו הגופיות בטקס האאראתריקה. הן הדליקו מנורות והתיזו חמאה מעורבת ביוגורט. אחרי שסיימו את המנגלה־אאראתריקה, הן החלו לחבוץ את היוגורט לחמאה. והמנורות שהשתקפו בתכשיטיהן הפכו אפילו זוהרות עוד יותר. מוט החביצה, זרועותיהן, עגליהן, צמידיהן ושדיהן—הכל זע, ואבקת הקונקומה שיוותה לפניהן גוון אדמדם, כמו השמש בזריחתה. הן חבצו ושוררו על תהילותיו של קרישנה; שני הצלילים השתלבו יחדיו והגיעו למרום וטיהרו את היקום כולו. אחרי זריחת השמש, באו הגופיות, כמנהגן, להשתחוות לפני ננדה מהאראג׳ה וישודא. אולם כאשר ראו את מרכבת הזהב של אודדהוה בפתח ביתם, הן השתאו וחקרו זו את זו: איזו מרכבה זו, ולמי היא שייכת? היו שחשבו שאקרורה, שלקח מהן את קרישנה, שב עתה. הן לא העריכו את אקרורה ביותר; בגלל שירותו לקמסה, הוא לקח את קרישנה למתהורא. הגופיות סברו שמן הסתם הוא בא עתה לעולל שוב משהו אכזרי. אולם הן גם חשבו, ״ללא קרישנה, אדוננו העליון, אנחנו כמו גופות מתות עתה. מה עוד אפשר לעולל לגופות מתות שכאלה?״ ובינתיים אודדהוה סיים את טקסי ההיטהרות, התפילות והזימרה, ויצא אליהן.