קרישנה, שנוכח כי וסודוה ודוקי נשארים על עומדם, אחוזי יראת כבוד, פרש אז את השפעתה של יוגמאיא שלו, כדי שיוכלו להתיחס אליו ואל בלראמה כאל ילדים. בהשפעתה של האנרגיה המשלה, ישויות חיים שונות בעולם החומרי מתיחסות זו אל זו כהורים וילדים. באופן דומה, בהשפעתה של יוגמאיא חושב הדבק את אלוהים לבנו. ואז, לאחר שחולל בעזרתה של יוגמאיא אוירה מתאימה, קרישנה, שהופיע עם אחיו בלראמה כבניה המהוללים של שושלת הסאתותים [שושלת הידו], פנה אל וסודוה ודוקי: ״אבא ואמא, למרות שתמיד חרדתם לשלומנו, לא זכיתם ליהנות מילדותנו כפעוטים, ואחר כך כילדים ונערים.״ קרישנה כמו מפאר בעקיפין את אהבת ההורים של ננדה מהאראג׳ה וישודא, על שזכו ליהנות מעלילות ילדותם, אף שלא הוא, גם לא בלראמה, היו ילדיהם האמיתיים. מדרך הטבע, ילדותה של ישות חיים בעלת גוף הינה מקור עונג להוריה. אפילו בממלכת החיות נמצא שהורים קשורים לצאצאיהם. מוקסמים ממעשיהם, אלה דואגים לגידולם. גם וסודוה ודוקי דאגו לשלום בניהם, קרישנה ובלראמה; וברוב דאגה העבירו את קרישנה מיד עם היוולדו לבית אחר, ובלראמה הועבר מרחמה של דוקי לרחמה של רוהיני.
אולם אף שחרדו לשלומם, לא זכו ליהנות ממשובות ילדותם. קרישנה אמר, ״למרבה הצער, על־פי צו הגורל, לא יכולנו לגדול עם הורינו ולבלות בביתם את ילדותנו. אבא ואמא יקרים, כל אדם הינו בעל חוב להוריו, על שהקנו לו גוף שמאפשר לו ליהנות מכל ברכות הקיום החומרי. בגוף אדם, על־פי הודות, ביכולתו לבצע פעילות דתית, גם להגשים את כל מאווייו ולצבור נכסים וממון. ורק בגוף זה, שנוצר במאמצם המשותף של האב והאם, ביכולתו להיגאל ולפרוש מן הקיום החומרי. משום כך על כל אחד לחוש אסיר תודה להוריו, ולדעת שלעולם לא יוכל לגמול להם כגמולם. ואם, אחרי שגדל, הוא אינו מנסה לשמח אותם במעשיו, או בנכסיו, הרי שיענש אחרי מותו על־ידי נציג המוות ויוכרח לאכול את בשרו שלו. מי שמסוגל לגונן על הוריו הזקנים, על ילדיו, על מורו הרוחני או על הבראהמנים, אולם אינו עושה זאת, הריהו נחשב למת, אף שעודו נושם. הורים יקרים, דאגתם לשלומנו תמיד, אלא שלרוע המזל לא יכולנו להשיב לכם בשירות. עד היום בסך הכול ביזבזנו את חיינו; לא יכולנו לשרת אותכם בגלל סיבות שמעבר לשליטתנו. סילחו נא לנו על חטאנו.״
אישיות אלוה העילאי דיבר כך מילים ענוגות, כמו ילד תם, ווסודוה ודוקי, מוצפים כליל באהבת הורים, חיבקו אותו בנועם רב. משתאים, ללא תשובה בפיהם, הם רק חיבקו אותו ואת בלראמה באהבה רבה, שותקים, ודמעות זלגו ללא הרף מעיניהם.
אחרי שאישיות אלוה, כבנה האהוב של דוקי, ניחם את אביו ואמו, הוא ניגש אל סבו אוגרסנה והכריז שמעתה ימלוך על ממלכת הידו. עוד בעודו בחיים, השתלט קמסה, בנו, על הממלכה, ואותו השליך למעצר. עתה, אחרי מותו של הבן, שוחרר האב, והוכרז למלך הידו. מסתבר שבאותם ימים היו במערב הודו ממלכות קטנות רבות שנשלטו בידי שושלות הידו, האנדהקה, הורישני והבהוג׳ה. מהאראג׳ה אוגרסנה השתייך לשושלת הבהוג׳ה, ומכאן שקרישנה כמו הכריז בעקיפין שמלך שושלת הבהוג׳ה יהפוך לקיסר כל שאר הממלכות הקטנות. קרישנה ביקש אותו לשלוט עליהם, כיוון שהיו נתיניו. המילה פרג׳א מציינת צאצאים ואזרחים, וקרישנה השתייך לפרג׳א, הן כנכדו של מהאראג׳ה אוגרסנה והן כבן שושלת הידו. הוא קיבל מרצונו את שלטונו של אוגרסנה. הוא אמר לו: ״בגלל קללתו של ייאתי, מלכי הידו לא יתמרדו נגד שלטונך. לכבוד יהיה לנו לשמש כמשרתיך. שיתוף פעולה מלא מצידנו יחזק את עמדתך וירומם אותך, ויבטיח ששאר מלכי השושלות ישלמו את מיסיהם ללא היסוס. בזכות הגנתנו, אפילו האלים־למחצה מעדן יכבדו אותך. סבא יקר, מלכי שושלות הידו, הורישני, האנדהקה, המדהו, הדשארהה והקוקורה כולם חיו בחרדה מתמדת מפני קמסה דודי המנוח. עתה תוכל להרגיע אותם ולערוב לבטחונם, ולהשכין שלום בממלכה.״
פוחדים מקמסה, מלכים ששלטו בשכנות כולם נטשו את בתיהם, והסתתרו בחלקי ארץ נידחים. עתה, לאחר מותו, ושיבתו של אוגרסנה לשלטון, אלה חזרו לבתיהם וקיבלו מתנות והטבות רבות. עם הסדר מדיני נאה שכזה, חיו תושבי מתהורא בנעימים בעיר, מוגנים בזרועותיהם האמיצות של קרישנה ובלראמה. תחת השלטון הטוב, בניצוחם של השניים, חשו תושבי העיר כולם מסופקים לחלוטין, על כל צרכיהם ומאווייהם החומריים. וכיוון שמדי יום זכו לראות את קרישנה ובלראמה במו עיניהם, הרי שבמהרה שכחו את כל מצוקות הקיום החומרי. הם צפו בקרישנה ובלראמה, לבושים ברוב חן, פוסעים ברחובות, מחייכים ומביטים לכל עבר. ומיד למראה מוקונדה, היו נמלאים באהבה אקסטתית. מוקונדה הוא מי שמעניק גאולה וחדוה נשגבת. נוכחותו של קרישנה, כמו סם ממריץ, השפיעה נעורים ואון על תושבי העיר כולם, זקנים כצעירים.
ננדה מהאראג׳ה וישודא שהו גם הם במתהורא, עם קרישנה ובלראמה, אולם אחרי זמן מה, ביקשו לשוב לורינדאונה. קרישנה ובלראמה ניגשו אליהם, חיבקו אותם ברגש עז, וקרישנה אמר, ״אמא ואבא יקרים, למרות שנולדתי לוסודוה ודוקי, אתם הינכם למעשה, הורי האמיתיים, כי ממש מלידתנו גידלתם אותנו בחום ובאהבה רבה. אהבתכם עלתה אפילו על אהבתו של הורה אמיתי. אתם הורינו האמיתיים כיוון שדאגתם לנו כמו לילדיכם שלכם, בשעה שכמו התיתמנו מאב ואם. סיבות שונות גרמו להורינו לנטוש אותנו, ואתם גוננתם עלינו. אני יודע שעם שובכם לורינדאונה, תחושו געגועים עזים אלינו. אולם היו בטוחים שאשוב לורינדאונה מיד אחרי שאספק כלשהו את הורי האמיתיים, וסודוה ודוקי, ואת סבי ואת שאר קרובי ובני משפחתי.״ קרישנה ובלראמה ניסו לשמח את ננדה מהאראג׳ה ואת אמא ישודא בדברי נועם, גם במתנות שונות, כגון בגדים, תכשיטים וכלי בית משובחים. הם ניסו לספק גם ככל יכולתם את ידידיהם ושכניהם שבאו איתם מורינדאונה. דמעות של אהבה עזה ניקוו בעיניו של ננדה מהאראג׳ה. הוא חיבק אז את קרישנה ובלראמה ויצא לדרך עם שאר רועי הבקר.
וסודוה ערך אז לשני בניו את טקס ההסמכה לחוט הקדוש, שמחייב את בני המעמדות הגבוהים ומציין את לידתם השניה. הוזמנו כהן המשפחה ובראהמנים מלומדים, ואלה ערכו את טקס החוט הקדוש כהילכתו. במהלך הטקס וסודוה חילק לבראהמנים תכשיטים רבים ופרות מעוטרות בבדי משי ובעדיי זהב. לפנים, בעת לידתם של קרישנה ובלראמה, וסודוה רצה לעניק פרות רבות לבראהמנים, אולם כיוון שהיה אז עצור בכלאו של קמסה, הרי שיכול היה לעשות זאת רק במחשבתו. מכל מקום, עתה, עם מותו של קמסה, ניתנו פרות אמיתיות. טקס מתן החוט הקדוש תם, וקרישנה ובלראמה עמדו עתה לזמר את מזמור הגאיתרי. מנתרה זו ניתנת לתלמיד עם תום הטקס הזה, וקרישנה ובלראמה ביצעו כראוי את חובת הזימרה. זימרת המנתרה הזו כרוכה בכללים ובנדרים שונים, ואף שקרישנה ובלראמה שניהם הינם אישויות נשגבות, הם מילאו את כל הכללים כנדרש. שניהם הוסמכו בידי כהן המשפחה, גרגאצ׳אריה, הידוע בדרך כלל כגרגמוני, שמשמש כאאצ׳אריה של שושלת הידו. על־פי התרבות הודית, כל אדם צריך שיהיה לו אאצ׳אריה, או מורה רוחני. וללא הסמכה והדרכתו של מורה שכזה, אדם אינו נחשב אפילו לבן תרבות. משום כך נאמר, שמי שפונה לאאצ׳אריה, הינו בעל ידע מושלם. קרישנה ובלראמה, הינם אישיות אלוה העילאי, אדוני כל ההשכלה והידע, ומכאן שאינם זקוקים למורה רוחני. ואף־על־פי־כן הם פנו למורה שכזה לצורך התקדמות רוחנית. זאת כדי ללמד בדוגמתם את האדם הפשוט.
מקובל, שאחרי ההסמכה למנתרת הגאיתרי, עוזב התלמיד את ביתו לזמן כלשהו וחי תחת הדרכתו של האאצ׳אריה, לצורך תירגול חיים רוחניים. בתקופה זו על החניך לשמש את מורו הרוחני ממש כמו משרת פשוט. חיי הברהמצ׳ארי [חניך נזיר] תחת השגחתו של האאצ׳אריה כרוכים בכללים רבים, וקרישנה ובלראמה הקפידו לקיים את כולם. מורם היה סאנדיפני מוני, והם שהו בביתו שבצפון הודו. הכתובים מורים לכבד את המורה הרוחני ממש כמו את אלוהים עצמו. וקרישנה ובלראמה מילאו אחר כלל זה במסירות רבה. הם עמדו בכל כללי הברהמצ׳ריה והשביעו את רצון מורם, שהורה להם את הידע הודי. מרוצה מהם כליל, הוא לימד אותם את כל מורכבויותיה של החכמה הודית, גם את הספרות המשלימה, כגון האופנישדים. קרישנה ובלראמה היו שניהם קשתרייות, ומשום כך התמקד חינוכם בתורות לחימה, בפוליטיקה ובמתמטיקה. מדע הפוליטיקה נחלק לשישה נושאים—כריתת שלום, לחימה, פיוס, הפרד ומשול, מתן מקלט וכו׳—וקרישנה ובלראמה למדו את אלה על בוריים.
הים הינו מקור המים שבנהרות. מי הים שמתאדים הופכים לעננים, ואותם מים נופלים אחר כך כגשם על־פני הארץ, ושבים וחוזרים, כנהרות, לים. כמותו, קרישנה ובלראמה הינם מקור כל ענפי הידע. אולם עתה, משחקים כבני אנוש רגילים, הם פנו למורה רוחני, כדי להורות לכול מהו מקור נכון לידע. די היה להם לשמוע פעם אחת אודות נושא כלשהו, כדי להיות בקיאים בו, וכך למדו את כל המדעים והאמנויות. עם תום שישים וארבעה ימים ולילות הם למדו את כל הדרוש לחברה אנושית. בבוקר הם למדו נושא כלשהו ממורם, ועם רדת הלילה כבר היו בקיאים בו כליל.
ראשית הם למדו לשיר, לחבר מנגינות, ולזהות סולמות שונים; הם למדו גם מהם מקצבים והטעמות מבורכים ובלתי מבורכים, כיצד לזמר מקצבים ולחנים שונים, וכיצד ללוות אותם בתיפוף בתופים שונים. הם למדו לחולל למקצבים, למנגינות ולשירים שונים. גם כיצד לכתוב מחזות, ושיטות ציור שונות, החל מאמנויות כפר ועד לשלב השלמות העליון. הם למדו גם כיצד לצייר תילקה על הפנים ולנקד את הלחיים והמצח בנקודות שונות. אחר כך הם למדו את אמנות הציור על רצפה עם בלילת אורז וקמח; ציורים שכאלה הינם נפוצים מאד בטקסים מבורכים שנערכים בבית או במקדש. הם למדו להתקין מקום מרגוע מפרחים, ולעטר בדים ועלים בעיטורים צבעוניים. הם למדו גם לשבץ אבני חן בתכשיטים, גם את אמנות הנגינה על כדי מים. ממלאים את הכדים בכמויות שונות של מים, וכאשר מכים על הכדים, אלה יוצרים צלילים שונים, שמתלכדים יחדיו ללחנים ערבים. הם למדו גם כיצד להתיז מים, בשעה שמתרחצים בנהרות או באגמים עם ידידים. הם למדו לקשט בפרחים. בחודשי הקיץ במקדשי ורינדאונה ניתן עדין לחזות באמנות זו. היא נקראת פהולבאדי. הבמה, הכס, הקירות והתיקרה מקושטים כליל. ומזרקת פרחים קטנה וריחנית מוצבת במרכז. האנשים, תשושים מחום הקיץ, מתרעננים למראה שלל הפרחים.
קרישנה ובלראמה למדו את אמנות עיצוב השיער בסיגנונות שונים, גם כיצד לחבוש כתר או קסדה בזויות שונות. הם למדו את תורת המשחק, קישוט שחקנים בתכשיטי פרחים מעל לאוזנם, והתזת משחת עץ סנדל ומים לצורך יצירת ניחוח נעים. הם למדו את אמנות הכשפים. אחד מענפי הכשפים נקרא בהורופי; זו תורת התחפשות, שאפילו ידיד לא מסוגל לזהות את המתחפש. הם למדו להכין משקאות, כנדרש בזמנים שונים. הם למדו על תרכיזים וטעמים והשפעותיהם של סמים. הם למדו להפעיל בובות חוטים, למתוח מיתרים על כלי נגינה כגון וינא, סיטאר ותמפורה ולנגן עליהם. הם למדו חידות—כיצד לחבר וכיצד לפתור. הם למדו שיטת קריאה שבעזרתה אפילו סכל לא יתקשה ללמוד קרוא וכתוב. אחר כך הם למדו לערוך חזרות ולעלות מחזה על במה. הם למדו גם את אמנות פתירת התשבצים.
הם למדו לרשום סיפורים מצוירים. ישנן ארצות בעולם שסיפורים מצוירים עדין נפוצים בהן. הסיפור מיוצג על־ידי תמונה. מציירים למשל אדם ובית כדי לציין שהאדם הולך לביתו. קרישנה ובלראמה למדו גם אדריכלות—כיצד לבנות בתי מגורים. הם למדו לזהות אבנים יקרות על־פי זוהרן ואיכות צבען. הם למדו שיבוץ אבנים טובות בזהב ובכסף. הם למדו לבחון את הקרקע לצורך מציאת מחצבים. כיום ידוע מדע זה רק למומחים מיוחדים, אולם לפנים זה היה מדע עממי, נחלת הכלל, לרבות האדם הפשוט. הם למדו אודות עשבים וצמחים וכיצד להפיק ולרקוח מהם תרופות, גם כיצד להכליא צמחים שונים לצורך קבלת פירות שונים. הם למדו לאמן כבשים ותרנגולים לקרבות שעשועים. הם למדו כיצד ללמד תוכים לדבר ולהשיב לשאלות.
הם למדו פסיכולוגיה מעשית—כיצד להשפיע על מחשבות הזולת ולגרום לו לפעול כרצונם. לעיתים זה נקרא היפנוט. הם למדו לשטוף את השיער, לצבוע אותו בצבעים שונים ולסלסל אותו באופנים שונים. הם למדו כיצד לדעת מה כתוב בספר מבלי לראות אותו. הם למדו לספר מה מכיל אגרוף זולתם. ילדים מחקים לעיתים אמנות זו, אף שלא בדיוק רב. ילד אוחז משהו באגרופו ושואל את חברו, ״מה יש בפנים?:״ והחבר מנחש, מבלי ממש לדעת. מכל מקום, ניתן ללמוד כיצד ממש לדעת מה נמצא באגרוף.
קרישנה ובלראמה למדו לדבר ולהבין שפות שונות, ולא רק את שפות האדם—קרישנה ידע לדבר אפילו עם חיות וציפורים. ראיות לזה מצויות בספריהם של הגוסואמים. הם למדו להתקין מנשאות ואוירונים מפרחים. בראמאינה מסופר שאחרי תבוסתו של ראונה, ראמה טס מלנקא לבהארתורשה במטוס מפרחים, שנקרא פושפה־רתהה. קרישנה למד אז את תורת גילוי העתידות על־פי סימנים. בספר קהנאר וצ׳נה מתוארים הסימנים והאותות הללו. אם רואים למשל, כשיוצאים מן הבית, אדם נושא דלי מלא מים, זהו סימן מבורך, אולם אם האדם נושא דלי ריק, זה לא סימן טוב ביותר. מבורך גם לראות עגל וחלב פרה. מי שלומד מדע זה, יודע לנבא מה יתרחש, וקרישנה למד את המדע הזה. קרישנה למד גם את אמנות חיבור מאתריקא. מאתריקא הינו סוג של תשבץ בן שלוש אותיות בשורה, כשכל שורה, מכל צד, יוצרת תשע. ישנן מאתריקות שונות למטרות שונות.
קרישנה למד חיתוך אבנים יקרות ויהלומים, ולמד את אמנות השאלות והתשובות בחריזה מידית במוחו. הוא למד את מדע הפעולה והתגובה של צירופים ותמורות פיסיקאליים, גם את מדע הפסיכיאטריה, או הבנת מצביו הנפשיים של הזולת. הוא למד כיצד להשביע תשוקות. קשה מאד לספק את התשוקות; מכל מקום ישנה אמנות באמצעותה ניתן להכניע ולהשביע גם תשוקות בלתי הגיוניות ובלתי ניתנות להגשמה. באמצעות אמנות זו ניתן להכניע גם את הדחף המיני כשזה מתעורר, כפי שקורה אפילו בחיי ברהמצ׳ארי. בעזרת אמנות זו ניתן גם להפוך אויב לידיד או להעביר את פעולתו הישירה של גורם פיסיקאלי מסויים לדברים אחרים.
קרישנה ובלראמה, מקור כל ידע, אמנות ומדע, הציעו אז, כאות להבנתם המושלמת, לגמול למורם כרצונו. הצעה שכזו מצד התלמיד נקראת גורו־דקשינא. חובתו של התלמיד להשביע את מורו ולגמול לו על לימודו, בין אם זה חומרי ובין אם רוחני. או אז, למישמע הצעתם, חשב המורה, סאנדיפני מוני, שנבון יהיה לבקש מהם דבר בלתי רגיל, דבר ששום תלמיד אחר לא יכול לבצע. הוא התייעץ אז עם אשתו מה לבקש. הם כבר חזו ביכולתם הבלתי רגילה של שני הנערים והבינו שהשניים הינם אישיות אלוה העילאי. הם החליטו לבקש מהם להשיב להם את בנם, שטבע בים בחופי פרבהאסקשתרה.
מיד יצאו קרישנה ובלראמה על מרכבתם לעבר פרבהאסקשתרה, וכאשר הגיעו לחוף, הם ביקשו משר הים להשיב את הבן למורם. שר הים בא אז בכפיים צמודות לפני הריבון והשתחווה לפניו בענווה.
הריבון אמר, ״בעבר גרמת לטביעתו של בן המורה שלנו. עתה אני מצווה עליך להחזיר אותו.״
שר הים אמר, ״למעשה, לא אני לקחתי את הילד אלא הזד פנצ׳ג׳נה. זד גדול זה מצוי ברגיל במעמקי הים בצורת קונכיה. הוא בלע את הילד, ואפשר שהלה מצוי עדיין בקיבתו.״
קרישנה צלל מיד לתוך המים, תפס את הזד פנצ׳ג׳נה והרג אותו. אלא שאת בן המורה לא מצא בבטנו. הוא לקח עמו את הזד המת (בצורת קונכיה) ושב למרכבתו שעל חוף פרבהאסקשתרה. משם הוא פנה לסמימני, משכנו של ימראג׳ה שר המוות. עם אחיו בלראמה, שידוע גם כהלאיודהה, הוא הגיע לשם, ונשף בקונכיתו.
לשמע הצלילים, ימראג׳ה יצא אז וקיבל את פניו במלוא כבוד וענוה. הוא ידע מי הם קרישנה ובלראמה, ומיהר איפוא, להציע להם את שירותו. קרישנה הופיע עלי אדמות כבן אנוש רגיל, אף שלמעשה, הוא ובלראמה הינם נשמת־העל שבלב כול חי. הם וישנו עצמו, ששיחק עתה כילדים רגילים. ימראג׳ה הציע לו את שירותו, והאל הורה לו אז להשיב את בן המורה, שהגיע לשם כתוצאה ממעשיו. ״מאחר שאני הוא השליט העליון,״ קרישנה אמר, ״הריני מצווה עליך להשיב מיד את בנו של מורי.״
ימראג׳ה השיב את הילד לאישיות אלוה, וקרישנה ובלראמה השיבו אותו לאביו. האחים שאלו את המורה האם יוכלו לעשות עוד משהו עבורו, והלה השיב, ״ילדי היקרים, עשיתם די עבורי. אני מסופק לחלוטין. מה עוד יכול לבקש מי שיש לו תלמידים כמותכם? שובו עתה לביתכם. בכל רחבי תבל ידברו במעשיכם המהוללים לעד. אתם מעבר לברכות, ואף־על־פי־כן חובתי לברך אותכם. וזוהי בירכתי, שמילותיכם כולן תשארנה רעננות לעד כמו הוראות הודות. ולא רק ביקום זה ולא רק בעידן זה—בכל מקום ובכל התקופות—יעריכו ויכבדו את מדרשיכם, וחשיבותם עוד תגבר ותתחדש עם הזמן.״ בזכות ברכה זו נשארת הבהגוד־גיתא של שרי קרישנה רעננה ואקטואלית, ושמה פשט והתפרסם מעבר לכוכב זה וליקום זה.
לפקודת מורם, מיהרו קרישנה ובלראמה ועלו על מרכבתם, ושבו לביתם. הם נסעו במהירות הרוח, והרעש שהקימו דמה לעננים מתגלגלים. תושבי מתהורא כבר לא ראו אותם זמן רב, ועתה שמחו עד מאד לשוב ולראותם. בשמחתם דמו למי ששב לו רכושו האבוד.