קרישנה ובלראמה סיימו את רחצתם ואת שאר חובות הבוקר, ואז שמעו את הלמות תופי הדוד ממחנה המתאבקים, ומיד התכוננו לצעוד לשם, לחזות בשעשוע. אולם כאשר הגיעו אל פתח המחנה, עמד שם פיל גדול, קווליאפידה, ושומר ניצב עליו. השומר בכוונה הציב את הפיל בחזית, חוסם את הדרך בפניהם. אלא שקרישנה הבין מיד את תכסיסו. מהדק את בגדו, הוא התכונן עתה להילחם בפיל. הוא פנה אל השומר בקול עמוק, מהדהד כרעם: ״הי שומר שפל שכמותך, פנה לי את הדרך ותן לי לעבור בשער. כי אם תפריע בעדי, מיד אשלח אותך ואת פילך למשכנו של אל המוות.״
השומר שנעלב מקרישנה, התמלא חימה, וכדי להתגרות בקרישנה, כמתוכנן מראש, הוא האיץ בפיל להתקיפו. הפיל התקדם אז לעברו של קרישנה, כמו המוות הבלתי נמנע. הוא פרץ בסערה וניסה לתפוס אותו בחדקו, אלא שקרישנה, בזריזות רבה, נע אל מאחוריו. הפיל, שמסוגל לראות רק עד לקצה חוטמו, לא ראה את קרישנה שהתחבא מאחורי רגליו, וניסה לתפוס אותו שוב עם חדקו. אלא שקרישנה שוב הצליח להתחמק מתפיסתו, ושוב הוא רץ מאחורי הפיל ותפס הפעם בזנבו. אוחז בזנב הפיל, הוא התחיל למשוך אותו, ובכוח רב גרר אותו למרחק עשרים וחמישה מטרים, כמו היה גרודה שגורר נחש פעוט. קרישנה גרר את הפיל מצד לצד, מימין לשמאל, כמו שנהג למשוך בזנב העגלים בילדותו. אחר כך הוא נעמד לפני הפיל וסטר לו בחוזקה, ושוב נעלם משדה ראייתו ורץ מאחורי גבו. ואז צנח לאדמה ונשכב ממש לפני רגלי הפיל, גורם לפיל למעוד ולהיכשל, ומיד שב והתרומם. אלא שהפיל חשב שהוא עדיין שרוע שם, וניסה לנעוץ את חתו בגופו, אולם במקום זה דקר באדמה. למרות שהפיל היה רגוז ומגורה דיו, ניסה רוכבו עוד להצית את חמתו. בסערת טירוף הוא רץ עתה לעבר קרישנה, אלא שקרישנה מיהר אז ותפס בחדקו ובמשיכה עזה הפיל אותו לארץ. שרוע על הקרקע, קרישנה קפץ על גבו ושבר אותו, והרג גם את רוכבו. נושא חת שנהב על כתפו ומעוטר באגלי זיעה ובטיפות מדם הפיל, קרישנה חש מלא חדווה, וצעד כך אל תוך המחנה. בלראמה לקח את חת הפיל השניה על כתפו, וכך, בלוית חבריהם הרועים, שניהם נכנסו לזירה.
כאשר קרישנה נכנס עם בלראמה ועם הילדים אל זירת ההתאבקות, כל אחד מן האנשים שנכחו שם, ראה אותו באופן שונה, על־פי יחסיו (רסה) המיוחדים עמו. קרישנה הינו מאגר כל עונג ומקור כל סוגי הרסות, החיוביות והשליליות. בעיני המתאבקים הוא נראה ממש כמו ברק. המוני האנשים חשבו אותו ליפה באנשים. הנשים חשבו אותו למקסים שבגברים—אל האהבה בהתגלמותו—ונוכחותו הציתה את תאותן. רועי הבקר ששם חשבו אותו לחברם מורינדאונה, בן אותו הכפר. המלכים הקשתרייות ראו אותו כחזק בשליטים. הוריו, ננדה וישודא, חשבו אותו לילדם האהוב. עבור קמסה, מלך שושלת הבהוג׳ה, היה הוא התגלמות המוות, והסכלים חשבו אותו למישהו חסר כישורים. ליוגים שהיו שם הוא הופיע כמו נשמת־העל, ובעיניהם של בני שושלת הורישני הוא היה המהולל שבבנים. כך, נראה שונה בעיניהם של אנשים שונים, הוא פסע לו בזירה, עם בלראמה וחבריו. קמסה כבר שמע על מות הפיל קווליאפידה, וידע עתה מעל לכל ספק כמה מחריד הוא קרישנה, והוא נמלא אימה. ידיהם של קרישנה ובלראמה היו ארוכות, ובמלבושיהם היפים הם הקסימו את כל הנאספים. לבושים כמו עומדים להופיע על במת התיאטרון, הם שבו את לב כולם.
תושבי מתהורא צפו בקרישנה, אישיות אלוה, בעונג רב. הם הביטו בפניו, ולא יכלו עוד להסיר את מבטם, כמו לגמו נקטר מתוק מעדן. העונג שהפיקו ממראהו היה כה רב, עד כי נראה היה שלא רק לגמו מנקטר פניו, גם הריחו את ניחוחו וליקקו את מתק גופו וחיבקו אותו ואת בלראמה בזרועותיהם. הם פתחו אז ושוחחו אודות שני האחים הנשגבים. מזה זמן רב הם כבר שמעו אודות יופיים ומעשיהם, אולם עתה זכו לראות אותם ממש. הם חשבו אותם לשני התגלויות מוחלטות של אישיות אלוה, נאראינה, שהופיעו בורינדאונה.
התושבים גוללו את עלילותיו של קרישנה—לידתו כבנו של וסודוה, הבאתו לגוקולה להשגחתו של ננדה מהאראג׳ה ואישתו, וכל אותן תקריות שהובילו לבואו עתה למתהורא. הם סיפרו על הריגת פותנא המירשעת, על הריגת הזד תרינאורתה, שבא כרוח משתוללת. הם הזכירו גם את גאולת שני האחים התאומים מתוך עצי הימלה ארג׳ונה. הם אמרו: ״שנקהאסורה, קשי, דהנוקאסורה ועוד זדים רבים כולם הומתו בידי קרישנה ובלראמה בורינדאונה. קרישנה גם הציל את הרועים משריפת יער. הוא הכניע את הנחש קאלייה במימי הימונא, ודיכא את יוהרתו של אינדרה, מלך עדן. הוא הרים את גבעת גוורדהנה בידו והחזיק אותה במשך שבעה ימים רצופים, כדי לגונן על תושבי גוקולה מפני רוחות עזות ומסופות ברד וגשמים בלתי פוסקים.״ התושבים העלו בזכרונם עוד עלילות מלהיבות שכאלה: ״נערות ורינדאונה, כיוון שנטלו חלק בעלילותיו של קרישנה והתענגו כל כך על יופיו, שכחו כליל את תכלית הקיום החומרי; המחשבות אודותיו ומראהו סילקו מהן כל עייפות חומרית.״ אזרחי העיר שוחחו גם אודות שושלת הידו. הם אמרו שזו תישאר המהוללת שבשושלות היקום, כיוון שקרישנה הופיע בה. ובעודם משוחחים כך במעשיהם של קרישנה ובלראמה, החלו קבוצות הנגינה השונות להשמיע תרועותיהן, מכריזות על תחילת התחרות.
המתאבק המפורסם צ׳אנורה פנה אז אל קרישנה ובלראמה: ״קרישנה ובלראמה יקרים, כולנו שמענו אודות מעלליכם. אתם ידועים כגיבורים גדולים, ומשום כך הזמין אותכם המלך. שמענו שזרועותיכם חזקות מאד. המלך וקהל הנאספים מתאוים לצפות בכם, מפגינים את כשרונכם בהאבקות. חובתו של האזרח לציית למלך ולשמח את לבו; ומי שנוהג כך, ישפר עליו גורלו. בעוד שמי שאינו מציית, יסבול מכעסו של המלך. אתם רועי בקר, ושמענו שבשעה שאתם רועים את הפרות ביער, אתם נוהגים להאבק זה עם זה. עתה אנחנו מזמינים אותכם להצטרף אלינו להיאבקות, להנאתם של המלך ושאר הנאספים.״
קרישנה הבין מיד את כוונתו של צא׳נורה, גם היה נכון להיאבק עמו. אולם בהתאם לזמן ולמקום, הוא אמר: ״ אתה הינך נתינו של מלך הבהוג׳ה, ואתה חי ביער. גם אנחנו נתיניו בעקיפין, ומנסים לענג אותו ככל האפשר. הזמנתו להיאבקות הינה גילוי של חסד מצידו, אלא שלמעשה אנחנו בסך הכול ילדים. לפעמים אנחנו משחקים ביער עם חברינו, בני גילינו. אנחנו מסוגלים להתחרות עם בני אותו הגיל, אולם איני סבור שהקהל ישמח לראות אותנו מתמודדים עם מתאבק גדול כמותך. זה יפגע כליל ברגש הדתי שלהם.״
קרישנה רמז בדבריו שאל להם למתאבקים החזקים הללו להזמין אותו ואת בלראמה לקרב.
צא׳נורה השיב אז על דבריו: ״קרישנה, ברור למדי שאינך ילד, גם לא נער; אתה נשגב לכול, וכמותך גם אחיך הגדול, בלראמה. כבר הרגת את הפיל קווליאפידה, שהביס את כל שאר הפילים בקרב. המתת אותו בדרך מופלאה. בגלל כוחך הרב, מן הראוי שתתחרה עם החזק שבינינו. אני משתוקק להאבק איתך, ואחיך בלראמה יאבק עם מושטיקה.״