קְרּישְׁנַּה ובַּלַרָאמַה סיימו את רחצתם ואת שאר חובות הבוקר, ואז שמעו את הלמות תופי הדוּד ממחנה המתאבקים, ומיד התכוננו לצעוד לשם, לחזות בשעשוע. אולם כאשר הגיעו אל פתח המחנה, עמד שם פיל גדול, קוּוַלְיָאפִּידַּה, ושומר ניצב עליו. השומר בכוונה הציב את הפיל בחזית, חוסם את הדרך בפניהם. אלא שקְרּישְׁנַּה הבין מיד את תכסיסו. מהדק את בגדו, הוא התכונן עתה להילחם בפיל. הוא פנה אל השומר בקול עמוק, מהדהד כרעם: ״הי שומר שפל שכמותך, פנה לי את הדרך ותן לי לעבור בשער. כי אם תפריע בעדי, מיד אשלח אותך ואת פילך למשכנו של אל המוות.״
השומר שנעלב מקְרּישְׁנַּה, התמלא חימה, וכדי להתגרות בקְרּישְׁנַּה, כמתוכנן מראש, הוא האיץ בפיל להתקיפו. הפיל התקדם אז לעברו של קְרּישְׁנַּה, כמו המוות הבלתי נמנע. הוא פרץ בסערה וניסה לתפוס אותו בחדקו, אלא שקְרּישְׁנַּה, בזריזות רבה, נע אל מאחוריו. הפיל, שמסוגל לראות רק עד לקצה חוטמו, לא ראה את קְרּישְׁנַּה שהתחבא מאחורי רגליו, וניסה לתפוס אותו שוב עם חדקו. אלא שקְרּישְׁנַּה שוב הצליח להתחמק מתפיסתו, ושוב הוא רץ מאחורי הפיל ותפס הפעם בזנבו. אוחז בזנב הפיל, הוא התחיל למשוך אותו, ובכוח רב גרר אותו למרחק עשרים וחמישה מטרים, כמו היה גַרוּדַּה שגורר נחש פעוט. קְרּישְׁנַּה גרר את הפיל מצד לצד, מימין לשמאל, כמו שנהג למשוך בזנב העגלים בילדותו. אחר כך הוא נעמד לפני הפיל וסטר לו בחוזקה, ושוב נעלם משדה ראייתו ורץ מאחורי גבו. ואז צנח לאדמה ונשכב ממש לפני רגלי הפיל, גורם לפיל למעוד ולהיכשל, ומיד שב והתרומם. אלא שהפיל חשב שהוא עדיין שרוע שם, וניסה לנעוץ את חתו בגופו, אולם במקום זה דקר באדמה. למרות שהפיל היה רגוז ומגורה דיו, ניסה רוכבו עוד להצית את חמתו. בסערת טירוף הוא רץ עתה לעבר קְרּישְׁנַּה, אלא שקְרּישְׁנַּה מיהר אז ותפס בחדקו ובמשיכה עזה הפיל אותו לארץ. שרוע על הקרקע, קְרּישְׁנַּה קפץ על גבו ושבר אותו, והרג גם את רוכבו. נושא חת שנהב על כתפו ומעוטר באגלי זיעה ובטיפות מדם הפיל, קְרּישְׁנַּה חש מלא חדווה, וצעד כך אל תוך המחנה. בַּלַרָאמַה לקח את חת הפיל השניה על כתפו, וכך, בלוית חבריהם הרועים, שניהם נכנסו לזירה.
כאשר קְרּישְׁנַּה נכנס עם בַּלַרָאמַה ועם הילדים אל זירת ההתאבקות, כל אחד מן האנשים שנכחו שם, ראה אותו באופן שונה, על־פי יחסיו (רַסַה) המיוחדים עמו. קְרּישְׁנַּה הינו מאגר כל עונג ומקור כל סוגי הרַסות, החיוביות והשליליות. בעיני המתאבקים הוא נראה ממש כמו ברק. המוני האנשים חשבו אותו ליפה באנשים. הנשים חשבו אותו למקסים שבגברים—אל האהבה בהתגלמותו—ונוכחותו הציתה את תאותן. רועי הבקר ששם חשבו אותו לחברם מוְרּינְדָאוַנַה, בן אותו הכפר. המלכים הקְשַׁתְרייות ראו אותו כחזק בשליטים. הוריו, נַנְדַה ויַשׂודָא, חשבו אותו לילדם האהוב. עבור קַמְּסַה, מלך שושלת הבְּהוגַ׳ה, היה הוא התגלמות המוות, והסכלים חשבו אותו למישהו חסר כישורים. ליוגִים שהיו שם הוא הופיע כמו נשמת־העל, ובעיניהם של בני שושלת הוְרּישְׁנּי הוא היה המהולל שבבנים. כך, נראה שונה בעיניהם של אנשים שונים, הוא פסע לו בזירה, עם בַּלַרָאמַה וחבריו. קַמְּסַה כבר שמע על מות הפיל קוּוַלְיָאפִּידַּה, וידע עתה מעל לכל ספק כמה מחריד הוא קְרּישְׁנַּה, והוא נמלא אימה. ידיהם של קְרּישְׁנַּה ובַּלַרָאמַה היו ארוכות, ובמלבושיהם היפים הם הקסימו את כל הנאספים. לבושים כמו עומדים להופיע על במת התיאטרון, הם שבו את לב כולם.
תושבי מַתְהוּרָא צפו בקְרּישְׁנַּה, אישיות אלוה, בעונג רב. הם הביטו בפניו, ולא יכלו עוד להסיר את מבטם, כמו לגמו נקטר מתוק מעדן. העונג שהפיקו ממראהו היה כה רב, עד כי נראה היה שלא רק לגמו מנקטר פניו, גם הריחו את ניחוחו וליקקו את מתק גופו וחיבקו אותו ואת בַּלַרָאמַה בזרועותיהם. הם פתחו אז ושוחחו אודות שני האחים הנשגבים. מזה זמן רב הם כבר שמעו אודות יופיים ומעשיהם, אולם עתה זכו לראות אותם ממש. הם חשבו אותם לשני התגלויות מוחלטות של אישיות אלוה, נָארָאיַנַּה, שהופיעו בוְרּינְדָאוַנַה.
התושבים גוללו את עלילותיו של קְרּישְׁנַּה—לידתו כבנו של וַסוּדֵוַה, הבאתו לגוקוּלַה להשגחתו של נַנְדַה מַהָארָאגַ׳ה ואישתו, וכל אותן תקריות שהובילו לבואו עתה למַתְהוּרָא. הם סיפרו על הריגת פֻּוּתַנָא המירשעת, על הריגת הזד תְרּינָּאוַרְתַה, שבא כרוח משתוללת. הם הזכירו גם את גאולת שני האחים התאומים מתוך עצי היַמַלַה אַרְג׳וּנַה. הם אמרו: ״שַׂנְּקְהָאסוּרַה, קֵשׂי, דְהֵנוּקָאסוּרַה ועוד זדים רבים כולם הומתו בידי קְרּישְׁנַּה ובַּלַרָאמַה בוְרּינְדָאוַנַה. קְרּישְׁנַּה גם הציל את הרועים משריפת יער. הוא הכניע את הנחש קָאלייַה במימי היַמוּנָא, ודיכא את יוהרתו של אינְדְרַה, מלך עדן. הוא הרים את גבעת גווַרְדְהַנַה בידו והחזיק אותה במשך שבעה ימים רצופים, כדי לגונן על תושבי גוקוּלַה מפני רוחות עזות ומסופות ברד וגשמים בלתי פוסקים.״ התושבים העלו בזכרונם עוד עלילות מלהיבות שכאלה: ״נערות וְרּינְדָאוַנַה, כיוון שנטלו חלק בעלילותיו של קְרּישְׁנַּה והתענגו כל כך על יופיו, שכחו כליל את תכלית הקיום החומרי; המחשבות אודותיו ומראהו סילקו מהן כל עייפות חומרית.״ אזרחי העיר שוחחו גם אודות שושלת היַדוּ. הם אמרו שזו תישאר המהוללת שבשושלות היקום, כיוון שקְרּישְׁנַּה הופיע בה. ובעודם משוחחים כך במעשיהם של קְרּישְׁנַּה ובַּלַרָאמַה, החלו קבוצות הנגינה השונות להשמיע תרועותיהן, מכריזות על תחילת התחרות.
המתאבק המפורסם צָ׳אנֻּוּרַה פנה אז אל קְרּישְׁנַּה ובַּלַרָאמַה: ״קְרּישְׁנַּה ובַּלַרָאמַה יקרים, כולנו שמענו אודות מעלליכם. אתם ידועים כגיבורים גדולים, ומשום כך הזמין אותכם המלך. שמענו שזרועותיכם חזקות מאד. המלך וקהל הנאספים מתאוים לצפות בכם, מפגינים את כשרונכם בהאבקות. חובתו של האזרח לציית למלך ולשמח את לבו; ומי שנוהג כך, יִשפר עליו גורלו. בעוד שמי שאינו מציית, יסבול מכעסו של המלך. אתם רועי בקר, ושמענו שבשעה שאתם רועים את הפרות ביער, אתם נוהגים להאבק זה עם זה. עתה אנחנו מזמינים אותכם להצטרף אלינו להיאבקות, להנאתם של המלך ושאר הנאספים.״
קְרּישְׁנַּה הבין מיד את כוונתו של צָא׳נֻּוּרַה, גם היה נכון להיאבק עמו. אולם בהתאם לזמן ולמקום, הוא אמר: ״ אתה הינך נתינו של מלך הבְּהוגַ׳ה, ואתה חי ביער. גם אנחנו נתיניו בעקיפין, ומנסים לענג אותו ככל האפשר. הזמנתו להיאבקות הינה גילוי של חסד מצידו, אלא שלמעשה אנחנו בסך הכול ילדים. לפעמים אנחנו משחקים ביער עם חברינו, בני גילינו. אנחנו מסוגלים להתחרות עם בני אותו הגיל, אולם איני סבור שהקהל ישמח לראות אותנו מתמודדים עם מתאבק גדול כמותך. זה יפגע כליל ברגש הדתי שלהם.״
קְרּישְׁנַּה רמז בדבריו שאל להם למתאבקים החזקים הללו להזמין אותו ואת בַּלַרָאמַה לקרב.
צָא׳נֻּוּרַה השיב אז על דבריו: ״קְרּישְׁנַּה, ברור למדי שאינך ילד, גם לא נער; אתה נשגב לכול, וכמותך גם אחיך הגדול, בַּלַרָאמַה. כבר הרגת את הפיל קוּוַלְיָאפִּידַּה, שהביס את כל שאר הפילים בקרב. המתת אותו בדרך מופלאה. בגלל כוחך הרב, מן הראוי שתתחרה עם החזק שבינינו. אני משתוקק להאבק איתך, ואחיך בַּלַרָאמַה יאבק עם מוּשְׁטיקַה.״
