בעוד אקרורה אומר תפילותיו לאל, פתאום נעלם הריבון מן המים, כמו שחקן מיומן שפושט תלבושתו וחוזר לדמותו המקורית. וכאשר נעלמה דמות וישנו, יצא גם אקרורה מן המים. הוא סיים את פולחנו ושב למרכבתם של קרישנה ובלראמה, ושם הוכה בתדהמה. קרישנה שאל אז האם ראה דבר מופלא במים או במרחב, ואקרורה השיב, ״אלי, כל המופלא בעולם זה, בין אם באויר, בין אם באדמה ובין אם במים, מתחולל למעשה בתוך דמותך היקומית. משום כך, מה נשאר מופלא עוד, לאחר שראיתי אותך?״ דבריו מאששים את טענת הודות שמי שיודע את קרישנה, יודע הכול, ומי שראה את קרישנה, כבר ראה הכול, לרבות המופלאים שבדברים. ״אלי,״ אקרורה המשיך, ״דבר אינו מופלא מדמותך הנשגבת, ולאחר שראיתי אותה, מה נותר עוד לראות?״
או אז הוא עלה למרכבה, ויצא מיד לדרך. אולם רק בערוב היום הם הגיעו אל מבואות העיר מתהורא. בדרכם הם חלפו על־פני אנשים רבים, וכל אלה, כאשר ראו את קרישנה ובלראמה, לא יכלו שלא להוסיף ולהביט בהם עוד ועוד. שאר תושבי ורינדאונה, בהנהגת ננדה ואופננדה, בחרו את דרכם בין יערות ונהרות, וכבר הגיעו למתהורא, וציפו עתה לבוא שני האחים. עתה, עם בואם, קרישנה ובלראמה ירדו מן המרכבה. הם לחצו את ידו של אקרורה, וקרישנה גם אמר, ״אתה רשאי עתה לשוב לביתך. אנחנו ניכנס לעיר עם ידידינו.״ אקרורה השיב, ״אלי, איני יכול לעזוב אותך ולהיכנס למתהורא לבדי. הינני משרתך המסור, אל נא תדחה אותי. בוא נא לביתי, עם אחיך הבכור וחבריך, וטהר אותו. כי אם תבוא לביתי, זה יתקדש באבק כפות רגליך. המים שנובעים מהזיעה שעל כפות רגליך, כלומר נהר הגנגס, מטהרים את הכול, לרבות האבות הקדומים, אל האש ושאר האלים־למחצה. המלך בלי מהאראג׳ה התפרסם על שרחץ את רגליך, וכל קרוביו זכו והתעלו לממלכת עדן בגלל שנגעו במי הגנגס. בלי מהאראג׳ה זכה להתענג על שיפעה חומרית לרוב, ואחר כך גם התעלה והפך לבן חורין. מימי הגנגס, שמטהרים את שלושת העולמות, נישאים על ראשו של שיוה. הו אלוה עליון, אדון האדונים! הו ריבון העולם! הריני משתחווה לפניך.״
אישיות אלוה השיב אז לדבריו, ״אקרורה, אני מבטיח לבקר בביתך עם אחי הבכור בלראמה. אולם רק אחרי שאספק את קרובי ואהרוג את כל הרשעים שמתנקלים לשושלת הידו.״ מאוכזב מעט ממילותיו, אולם לא יכול שלא לציית, אקרורה נכנס אז למתהורא והודיע לקמסה על בואו של קרישנה, והלך לביתו.
אחרי שאקרורה עזב, קרישנה ובלראמה ושאר ילדי הרועים נכנסו כולם למתהורא, לצפות במראותיה. הם ראו את שער העיר בנוי להפליא משיש מעולה והדלתות עשויות מזהב טהור. גנים הדורים השתרעו סביב, והעיר כולה הוקפה בתותחים, כדי למנוע חדירת אויבים. גם צמתי הרחובות היו מקושטים בזהב. והיו גם בתי עשירים רבים, כולם אחידים במראם, כמו ניבנו בידי אותו אדריכל. הבתים היו מקושטים באבנים יקרות, וגינותיהם שפעו עצים, פירות ופרחים. הגינות, המסדרונות והמרפסות קושטו בבדי משי ובעבודות רקמה שזורות באבני חן ובפנינים. יונים וטוסים הילכו וקירקרו לפני חלונות הגזוזטראות. חנויות התבואה והדגנים בעיר כולן קושטו בשלל פרחים וזרים, בירק רענן ובורדים בליבלובן. לפני דלתות הבתים הראשיות הוצבו כדים מלאי מים, ותערובת של מים ויוגורט הותזה בכל עבר. הדלתות עוטרו גם בפרחים ובמנורות בוערות מגדלים שונים, וכל דלתות הבתים קושטו בעלי מנגו רעננים ובדגלוני משי.
תושבי מתהורא כולם התקהלו מיד כשנודע להם שקרישנה, בלראמה והרועים משוטטים בעיר. הילדות והנשים מיהרו ועלו על גגות הבתים כדי לצפות בהם. הן ציפו לבואם בכליון עינים, ובכמיהתן העזה לראות אותם, אפילו לא הקפידו להתלבש כראוי. היו שלבשו את הבגד לא כראוי, היו שאיפרו רק עין אחת, או שענדו פעמונים רק על קרסול אחד או עגיל רק על אוזן אחת. נחפזות, אפילו לא מקושטות כראוי, הן עלו לצפות בקרישנה מן הגג. היו כמה שבדיוק אכלו, אולם לשמע השמועה, נטשו הכול ומיהרו לגג. היו כמה שהתרחצו, אולם אפילו לא סיימו ויצאו לראות את קרישנה ובלראמה. וקרישנה, צועד לאיטו ומחייך, שבה מיד את לבבן. בעלה של אלת המזל פסע עתה ברחובות העיר, כמו פיל. זה זמן רב שהן שמעו אודות קרישנה ובלראמה ומעלותיהם המופלאות, ונמשכו והשתוקקו מאד לראותם. והנה עתה, הן רואות אותם פוסעים ומחייכים במתיקות. שמחתן לא ידעה גבול. מביטות בהם בעיניהן, הן אימצו אותם אל לבבן וחיבקו אותם בכל מאודן. שיערן הסתמר מאקסטזה. הן שמעו אודות קרישנה, אולם מעולם לא ראו אותו, ועתה באה ערגתן על סיפוקה. ממרומי הגגות הן המטירו אז פרחים על ראשיהם. גם הבראהמנים שבסביבה יצאו לקראתם, להקביל את פניהם עם פרחים ומשחת עץ סנדל. תושבי מתהורא שוחחו כולם אודות מעשיהם הנעלים והצדיקים של אנשי ורינדאונה; כמה מופלאים מן הסתם היו מעשיהם בחיים קודמים, בזכותם הם רואים עתה את קרישנה ובלראמה מדי יום כילדים רועים.
וקרישנה ובלראמה, בשוטטם כך, פגשו אז בכובס וצובע בדים. קרישנה, במחווה של רצון טוב, ביקש כמה בגדים יפים, והבטיח לכובס שאם יעניק לו את היפה שבבדיו הצבועים, יהפכו חייו למאושרים, הוא גם יזכה ברוב מזל וברכה. קרישנה אינו קבצן, גם אינו זקוק לבגדים. אולם בבקשתו הראה שעל הכול להיות נכונים להעניק לו כל דבר, כרצונו. זוהי תכליתה של תודעת קרישנה.
אלא שלרוע המזל, היה אותו כובס משרתו של קמסה, ולא ידע להעריך את בקשתו של קרישנה, אישיות אלוה. זו השפעתה של חברה רעה; אם רק היה מוסר את הבגדים לאל, היה זוכה ברוב מזל. אולם בגלל שהיה משרת של קמסה, לא יכול היה האיש רב החטאים להיעתר לבקשה. במקום להתרצות, הוא נמלא חימה, והשיב, ״כיצד אתה מעז לבקש בגדים שנועדו למלך?״ ואז הורה לנערים: ״ילדים יקרים, אל תעזו עוד לבקש דברים ששייכים למלך, כי אחרת יענישו אותכם אנשי הממשלה. הם יאסרו אותכם ויענישו אותכם קשות. אני יודע זאת מנסיון אישי. כל מי שמנסה להשתמש ברכושו של המלך—נענש.״
דבריו של הכובס הציתו את רוגזו של קרישנה, בנה של דוקי. עם גב ידו הוא היכה אז בכובס וכרת את ראשו, והלה צנח ומת. קרישנה אישש במעשה הזה את הטענה שכל אחד מאיבריו יכול לעשות כל דבר, כרצונו. בידו, ללא כל חרב, הוא כרת את ראש האיש. זו ההוכחה שאישיות אלוה הינו כל יכול, ואינו זקוק לשום עזרה כדי לבצע משהו.
לאחר האירוע המחריד, עובדיו של הכובס נפוצו לכל עבר, נוטשים מאחוריהם את הבדים. קרישנה ובלראמה בחרו להם מלבושים, הם השאירו גם לילדים, שהתלבשו כרצונם, ואת הנותר הם סתם השאירו שם. הם המשיכו אז בטיולם. דבק־חיט ניצל הזדמנות זו לשירות, ותפר מן הבדים בגדים יפים לקרישנה ולבלראמה. בתלבושתם היפיפיה, הם נראו עתה שניהם כמו שני פילים מעוטרים בבדים צבעוניים בליל ירח מלא. מרוצה מן החיט, קרישנה העניק לו את ברכת הסארופיה־מוקתי, כלומר שאחרי נטישת גופו יהפוך לבן חורין ויזכה בגוף דומה ממש לגופו של נאראינה בעל ארבע הידיים בכוכבי הויקונטהה. הוא גם בירך אותו שכל עוד הינו חי, הוא לא יחסר דבר לעינוג חושיו. התקרית הזו מוכיחה שדבקיו של קרישנה אינם חסרים כל הנאה חומרית או עינוג חושים. בחייהם, יזכו באלה כנדרש, ולאחר מותם יזכו להיכנס לכוכבים הרוחניים—ויקונטהלוקה או קרישנלוקה, גולוקה ורינדאונה.
או אז, אחרי שהתלבשו יפה, קרישנה ובלראמה הלכו אל מוכר הפרחים, סודאמא. עוד בטרם הגיעו אל ביתו, הלה מיהר ויצא לקראתם באהבה רבה והשתטח אפיים ארצה לפניהם. הוא הציע להם מושב נאה ושלח את עוזרו להביא להם פרחים ועלי לעיסה משוחים במשחת צ׳נדנה. קבלת הפנים הזו נעמה מאד לקרישנה.
בענוה רבה אמר אז מוכר הפרחים תפילות לאל: ״אלי, עתה משבאת לביתי, כל אבותי הקדומים, גם כל הנעלים ממני והנערצים עלי, כולם נמלאו סיפוק והפכו לבני חורין. אלי, אתה הינך סיבתן הראשונית של כל סיבות הבריאה החומרית. לטובת תושבי הארץ הופעת עתה עלי אדמות עם חלקך המוחלט, כדי לגונן על הדבקים ולכלות את הרשעים. אתה ידידן של כל ישויות החיים ושווה ביחסך לכול; כנשמת־העל, אינך מפלה בין ידיד לאויב. ואף־על־פי־כן אתה שמח לגמול לדבקיך על שירותם המסור. אלי, אני משרתך הנצחי, ומתפלל רק שתצווה עלי לפעול כרצונך. אם תרשה לי לעשות ולו רק משהו למענך, אראה זאת כחסד גדול.״ מוכר הפרחים, סודאמא, עלץ מאד בלבבו על ביקורם של קרישנה ובלראמה בביתו. הוא בחר אז להתקין שני זרים קסומים משלל פרחים, והגיש אותם לאל. קרישנה ובלראמה שניהם התרצו מאד משירותו המסור, וקרישנה הציע לו אז ברכתו, אותה הוא נכון להציע לנשמות המסורות תמיד. אולם איש הפרחים ביקש רק שיוכל להישאר משרתו של האל לעד ולעסוק תמיד בשירותו המסור, וכך להביא ברכה לכול. בקשתו מלמדת שאל לו לדבק מודע לקרישנה להסתפק בהתקדמותו שלו בשירות מסור; עליו לפעול גם לטובת זולתו. זו היתה דוגמתם של ששת הגוסואמים מורינדאונה. בתפילה להם נאמר, לוקאנאם היתקארינו: הוישנוים, דבקיו של הריבון, אינם אנוכיים. כל חסד וברכה שהם מקבלים מהאל, הם מנסים לחלק לכלל ישויות החיים. זוהי האנושית והחשובה מכל פעולות הצדקה. מרוצה ממוכר הפרחים, קרישנה העניק לו את מבוקשו, ובנוסף גם העניק לו מלוא שיפעה חומרית, שיגשוג משפחתי, חיים ארוכים, והגשמת מאווייו החומריים כולם.