וכך אמר אקרורה תפילותיו: ״אלי היקר, הריני משתחווה לפניך כיוון שאתה הינך סיבת כל הסיבות, נאראינה, האישיות המקורית והבלתי מתכלה. פרח לוטוס צומח מטבורך, ומפרח זה נולד ברהמא, בורא היקום. ברהמא הינו איפוא, סיבתו של יקום זה, ומכאן שאתה הינך סיבת כל הסיבות. יסודות הבריאה החומרית—אדמה, מים, אש, אויר, אתר, זהות עצמית וכלל האנרגיה החומרית, גם טבע, האנרגיה הגבולית, או ישויות החיים, מחשב, חושים, מושאי החושים, והאלים־למחצה שאחראים על תפקודי היקום—כל אלה נוצרו מגופך. אתה גם נשמת־העל שבכול, אולם את דמותך הנשגבת איש לא מכיר. הכול בעולם החומרי מושפעים ממידות הטבע. בהשפעת המידות, אפילו אלים־למחצה כמו ברהמא אינם יודעים בדיוק אודות קיומך הנשגב, שמעבר לבריאה החומרית ושלוש מידותיה. החכמים והיוגים הגדולים סוגדים לך כאישיות אלוה העילאי, מקור כל ישויות החיים, כל עולם התופעות וכל האלים־למחצה. הם סוגדים לך ככולל־כול. ישנם בראהמנים מלומדים שסוגדים לך באמצעות טקסי הריג־ודה. אלה מציעים לך מינחות שונות בשמם של אלים־למחצה שונים. ישנם גם כאלה שסוגדים לידע נשגב. אלה הינם שלוים מאד ושואפים לחדול מכל פעילות חומרית. הם עוסקים בחקר פילוסופי, או ג׳נאנה־יוגה, במטרה למצוא אותך.״
״וישנם גם דבקים, הבהאגותים, שסוגדים לך כאישיות אלוה. אחרי שאלה מוסמכים על־פי שיטת הפאנצ׳ראתרה, הם מקשטים את גופם בתילקה, ועוסקים אז בסגידה לדמויותיך השונות שבמקדש. וישנם עוד אחרים, השיותים, או חסידיהם של אאצ׳אריות שונים שסוגדים לך בדמותו של שיוה.״
בבהגוד־גיתא נאמר שהסגידה לאלים־למחצה הינה למעשה, סגידה לאלוהים בעקיפין. אלא שזו סגידה בלתי מוסמכת, שהרי אלוה עליון, נאראינה, הינו מושא הסגידה היחיד. אלים־למחצה כגון ברהמא ושיוה הינם בסך הכול התגלויות המידות החומרית, ונובעים מגופו של נאראינה. למעשה, לפני הבריאה לא קיים איש מלבד נאראינה. משום כך הסגידה לאלים אינה באותו מישור כמו הסגידה לאישיות אלוה.
אקרורה אמר: ״חסידיהם של האלים־למחצה קשורים אמנם לאל מסוים, אולם כיוון שאתה הינך נשמת־העל של כל ישויות החיים, לרבות האלים־למחצה, הרי שהסגידה להם מגיעה בעקיפין אליך. בעונת הגשמים זורמים הנהרות מן ההרים, ולעיתים ישנם יובלים קטנים שאינם מגיעים לים; ישנם שמגיעים, וישנם שאינם. אלה דומים לסוגדיהם של האלים־למחצה; אפשר שיגיעו אליך ואפשר שלא. אין כל ערובה. הצלחתם תלויה בעוצמת סגידתם.״
הנוהל הודי הוא שבשעת הסגידה לאלים־למחצה, מקדישים גם טקס כלשהו לנאראינה, או יג׳נשורה. בבהגוד־גיתא נאמר שללא אישורו של נאראינה, קרישנה, האלים־למחצה אינם מסוגלים להגשים את מאוויי סוגדיהם. מילות הגיתא הן מייוה ויהיתאן הי תאן, כלומר, שהאל־למחצה יכול להעניק את ברכתו רק עם אישור מנאראינה. משום כך סוגד של האלים־למחצה ששב לשפיות דעתו חושב: ״האלים־למחצה יכולים להעניק ברכות רק עם יפוי כוח מהריבון. מדוע לא לסגוד איפוא, לאלוהים במישרין?״ מכאן שהסוגדים לאלים מגיעים לפעמים לאישיות אלוה—המטרה העליונה, אולם לא אותם סוגדים שחושבים את האלים לכל מכול.
אקרורה המשיך: ״אלי, העולם כולו חדור בשלוש מידות הטבע—טובות, להיטות ובערות. הכול בו מכוסים במידות הללו, החל מברהמא וכלה בצמחים ועצים חסרי תנועה. אלי, הינני משתחווה לפניך, כיוון שאתה בעצמך הינך מעבר להשפעתן של המידות, ומלבדך, כולם אך נסחפים בגליהן. אלי, האש היא פיך, האדמה כפות רגליך, השמש עינך, השמים טבורך, והכיוונים הם אוזניך. החלל הינו ראשך, האלים־למחצה הם זרועותיך, הימים הינם בטנך, והרוחות והאויר הם חוזקך וחיותך. הצמחים והעשבים הם שערות גופך, העננים הינם שערות ראשך, ההרים הם עצמותיך וצפורניך, והימים והלילות הינם מיצמוץ עפעפיך. פרג׳אפתי (המוליד) הינו אבר המין שלך, והגשם הינו זרעך.״
״אלי, כל ישויות החיים, לרבות מיני האלים־למחצה על דרגותיהם השונות, גם השליטים הקטנים והגדולים, המלכים ושאר היצורים, כולם מצויים בך. כחלקיקו של השלם הגדול, איש לא יכול לדעת אודותיך באמצעותו של ידע נסיוני. ביכולתו רק להשוות את קיומך הנשגב לים הגדול שמכיל יצורים חיים לרוב, או לפרי הקדמבה שמהווה מקום תרבית ליתושים קטנים. אלי, דמויותיך הנשגבות והתגלויותיך בעולם זה כולן נועדו לגאול את ישויות החיים מבערות, אשליה וצער. אלה נועדו לכל בני האדם, כדי שיעריכו אותך ואת עלילותיך ויפארו אותך לעד. איש לא מסוגל לאמוד את מספר התגלויותיך, גם איש לא מסוגל למנות את מספר היקומים שקימים בך.״
״הריני משתחווה משום כך להתגלותך כדג, שהופיע בעת החורבן, אף שאתה הינך סיבת כל הסיבות. אני משתחווה גם לפני התגלותך כהיגריוה, שהמית את שני הזדים מדהו וקיטבהה; הינני משתחווה לך בדמותך כצב ענק שנשא את הר מנדרה הגדול, גם לדמותך כחזיר בר שמשה את כדור הארץ ממעמקי ים הגרבהודקה. הינני משתחווה לפניך בהופעתך כנריסימהדוה, גואלם של הדבקים מרדיפותיהם של כופרים. אני משתחווה לפניך כואמנדוה שפשט רגליו וכיסה כך את שלושת העולמות. הריני משתחווה לפניך כאדון הבהריגו שבא לכלות את מנהיגיו הכופרים של העולם. הינני משתחוה גם לפניך בדמותך כראמה שבא להרוג זדים כמו ראונה. הדבקים כולם סוגדים לך כראמצ׳נדרה, ראש שושלת הרגהו. השתחוותי גם לפניך כואסודוה, סנקרשנה, פרדיומנה ואנירודדהה. גם לפני דמותך כבודהה שבא לבלבל את הרשעים וחסרי האמונה. ולבסוף הריני משתחווה לפני דמותך כקלקי שהעניש את מעמד המלכים שהידרדר למעמד נתעב של מלצ׳צ׳הים, שאינם שומרים עוד על שום כללים ועקרונות ודיים.״
״אלי, הכול בעולם החומרי הינם מותנים על־ידי אונך המשלה. מזוהים עם תפיסה עצמית כוזבת ובעלתנות כוזבת על קניניהם, אלה מתגלגלים מגוף לגוף בנתיב הפעילות נושאת הגמול ותגובותיה. אלי, גם אני איני נבדל מהם; כמותם טועה לחשוב עצמי למאושר עם בית, אשה, ילדים, אדמה, נכסים והשפעה, וכך, חי לי כמו בארץ חלומות. שהרי אף לא אחד מאלה ישאר לעד. בסכלותי אני הוגה תמיד באלה וחושב אותם לבני קימא ואמיתיים. אלי היקר, בגלל זהות כוזבת אני שם מבטחי בחולף, כמו הגוף החומרי, שאינו רוחני ובסך הכול מקור למכאובים אינספור. מבולבל מתפיסת חיים כזו, אני רואה הכול מתוך שניות, ואותך, מאגר כל עונג, שכחתי כליל. ללא חברתך הנשגבת, אני כמו יצור מטופש שמחפש אחר מים במדבר, לאחר שנטש מקווה מים עשיר בצמחיה. הנשמות המותנות מבקשות לשבור את צמאונן, אלא שאינן יודעות היכן למצוא מים. הן נוטשות את מאגר המים, ורצות אל המדבר החרב. אלי, גם לשלוט במחשבי איני מסוגל, ועתה זה נסחף אחרי חושים בלתי מרוסנים—נמשך לפעילות נושאת גמול ולפירותיה.״
״אלי, מי שמותנה לקיום החומרי, אינו מסוגל להעריך את כפות רגלי הלוטוס שלך. אולם בדרך כלשהי זכיתי להתקרב לכפות רגליך. מכאן שזהו חסדך נטול הסיבה אלי. ביכולתך לפעול כרצונך, שהרי אתה הינך השליט העליון. אני מבין גם שמי שראוי להיגאל מנתיב הלידה והמוות החוזרים ונשנים—רק בחסדך הוא עוד מוסיף ומתקדם עד שנמשך כולו לשירותך המסור.״
אקרורה השתטח אז לפני הריבון ואמר, ״אלי היקר, דמותך הנשגבת הינה נצחית ומלאת ידע. די למקד את המחשב בדמותך, כדי להבין הכול. כי אתה הינך מקור כל ידע. אתה בעל הכוח העליון, אדון לאינספור אונים. אתה הברהמן העליון והאישיות העליונה, השליט העליון ואדון האנרגיה החומרית. הינני משתחווה לפניך, ואסודוה, מקום מנוחתה של הבריאה כולה. אתה אישיות אלוה השורה בכול, גם נשמת־העל ששוכן בלבה של כל ישות חיה ומכוון פעולותיה. עתה הריני מתמסר לך כליל, אנא, גונן עלי.״