נארדה מוני לא הזכיר את הריגת ויומאסורה. פירושו של דבר שזו התחוללה ביום הריגתו של הזד קשי. קשי נהרג השכם בבוקר. אחר כך הילדים הלכו לרעות את הפרות על גבעת גוורדהנה, ושם הומת ויומאסורה. שני הזדים נהרגו בבוקר. בערבו של אותו יום קמסה ביקש מאקרורה לגשת לורינדאונה, ובבוקר שלמחרת אקרורה יצא לורינדאונה במרכבה. אקרורה היה דבק גדול של הריבון, ובדרכו לא פסק מלפאר את אישיות אלוה. הדבקים הוגים בקרישנה תמיד, וגם אקרורה הגה ללא הרף בעיני הלוטוס של האל.
הוא תמה מה היו אותם מעשים צדיקים שביצע, שזיכו אותו עתה באפשרות ללכת ולראות את קרישנה. אם זהו רצונו של קרישנה, הרי שיוכל לראות אותו. הוא בירך על מזלו הטוב, כי הלך לראות את קרישנה, משאת נפשם והגותם של כל היוגים הגדולים. הוא ידע גם שהיום יימחו כל חטאי עברו ויוכל להגשים בהצלחה את משימת חיי אדם. הוא חשב גם שקיבל מקמסה חסד רב—שהרי הטיל עליו להביא את קרישנה ובלראמה וכך איפשר לו לראות אותם. הוא חשב עוד שבעבר היו החכמים והקדושים הופכים לבני חורין פשוט אם זכו לראות את הציפורנים הזוהרות של כפות רגלי הלוטוס של קרישנה.
״אותו אישיות אלוה הופיע עתה כבן אנוש רגיל, וברוב מזלי אוכל לראות אותו פנים אל פנים,״ הוא חשב. נרגש כולו הוא ציפה בכליון עיניים לראות אותן כפות רגליים שמהוות מושא סגידתם של אלים־למחצה כמו ברהמא, שיוה ונארדה, אותן רגליים שפוסעות על אדמת ורינדאונה ונוגעות בחזן של הגופיות, המשוח קמעה בקונקומה. הוא חשב, ״מה רב מזלי! עוד היום אזכה לראות אותן רגליים. אין ספק כי גם אראה את פניו היפות של קרישנה, אפו ומצחו מעוטרים בתילקה. אני אראה את חיוכו ואת שערו השחור המסתלסל. אני בטוח שזה יקרה, כי היום עוברים כל הצבאים לצדי הימני. היום אזכה לראות את יפי הממלכה הרוחנית, וישנולוקה, כי קרישנה הינו וישנו העילאי שהופיע עתה ברוב חסדו עלי אדמות. הוא הינו מאגר כל היופי; משום כך יוכלו עיני להתמלאות היום עד תום.״
אקרורה היה בטוח שקרישנה הינו וישנו העילאי. וישנו מעיף מבטו לעבר האנרגיה החומרית, וכך מתהווה עולם התופעות. וישנו, אף שבורא את העולם, הינו פטור, באמצעות אונו שלו, מהשפעת האנרגיה החומרית. באמצעות אונו הפנימי ביכולתו לסלק את חשכת האנרגיה החומרית. כך גם קרישנה, שהינו וישנו המקורי, הרחיב את אונו הפנימי וברא את תושבי ורינדאונה. בברהמה־סמהיתא מאושש שחפציו של האל ומשכנו מתרחבים כולם מאונו הפנימי. און זה מתגלה על־פני האדמה כורינדאונה, שם קרישנה מתענג עם הוריו ועם ידידיו, רועי הבקר והגופיות. מדבריו של אקרורה מסתבר שממש כשם שקרישנה הינו נשגב למידות הטבע, נשגבים גם כל תושבי ורינדאונה שעוסקים בשירותו האוהב.
אקרורה הגה גם בחשיבותן של עלילותיו הנשגבות של האל. מעשיו הנשגבים, הוראותיו ומעלותיו כולם הינם רבי ברכה לכלל האנשים; על־ידי שיחה אודות דמותו הנשגבת, מעלותיו, עלילותיו ואביזריו אלה יוכלו להפוך מודעים לו תמיד. או אז תשרור הברכה בכול והעולם יוכל להתפתח בשלוה. בעוד שללא תודעת קרישנה, התרבות לכאורה אינה אלא ככסות מפוארת למתים. גוף מת, גם אם מקושט להפליא, הינו חסר ערך, בגלל העדרה של תודעה. כמותו משוללת ערך וחיים כל חברה אנושית שמשוללת תודעת קרישנה.
אקרורה חשב, ״אותו אישיות אלוה, שרי קרישנה, הופיע עתה כבן שושלת הידו. עקרונות הדת הינם חוקיו, ומי שמצייתים להם הינם אלים־למחצה, ומי שמפרים, הינם זדים. הוא הופיע בעולם כדי לגונן על האלים־למחצה שמצייתים לחוק. האלים־למחצה והדבקים מוצאים עונג בציות לחוקיו של קרישנה, וקרישנה נהנה לגונן עליהם. ועל־פי הבהגוד־גיתא, עצם השמיעה או השיחה אודות מעשים שכאלה—מתן הגנה לדבקים והכחדת הרשעים—הינה רבת ברכה לכול. הדבקים והאלים־למחצה אינם נלאים מלשורר ולפאר את מעשיו המופלאים של הריבון.״
״קרישנה, אישיות אלוה העילאי, הינו מורם הרוחני של המורים הרוחניים כולם; הוא גואל כל הנשמות הכושלות ואדון שלושת העולמות. כל מי שעיניו משוחות באהבת אלוהים, מסוגל לראות אותו. היום אזכה לראות אותו אישיות אלוה, שבקסם יופיו הנשגב משך את אלת המזל לחיות עמו לעד. מיד כאשר אגיע לורינדאונה, ארד מן המרכבה, ואשתטח אפיים ארצה לפני האל, אדון הטבע החומרי ואדון כל ישויות החיים. היוגים הגדולים כולם סוגדים לכפות רגלי הלוטוס שלו. גם אני אסגוד לרגלים אלה ואהפוך לחברו, כמו אחד מילדי הרועים בורינדאונה. בשעה שאשתחוה כך לפניו, הוא יניח את ידו נטולת המורא על ראשי. הוא מושיט את ידו לכל הנשמות המותנות ומזמין אותן לחסות במקלט כפות רגלי הלוטוס שלו. קרישנה הינו מטרת חייהם העליונה של כל אותם אנשים שחוששים מן הקיום החומרי. אין ספק שכאשר אראה אותו, אזכה גם במקלט כפות רגלי הלוטוס שלו. כל שאיפתי היא לזכות במגע ידו דמוית הלוטוס על ראשי.״
אקרורה ציפה כך לברכת ידו של קרישנה. הוא ידע שאינדרה, מלך עדן ואדון שלוש מערכות הכוכבים—העליונה, התיכונה והתחתונה—הציע לריבון מינחה קטנה של מים, וזכה בברכתו. ובלי מהאראג׳ה הציע לואמנדוה חלקת אדמה בת שלוש פסיעות ומעט מים, והאל רומם אותו בזכות מינחתו למעמדו של אינדרה. הגופיות, בשעה שחוללו עם קרישנה את מחול הראסה, התעייפו, וקרישנה ניגב אז בידו, שניחוחה כניחוח פרחי הלוטוס, את אגלי הזיעה דמויי הפנינה שעל פניהן, והן שבו והתרעננו. עתה ציפה אקרורה לברכה מאותה יד עילאית. ידו של קרישנה בכוחה להעניק ברכה לכל אדם שינסה ויתרגל תודעת קרישנה. מי שמחפש אחר אושרו של מלך עדן, יוכל לזכות בברכה כזו מידו של קרישנה; גם מי ששואף להיגאל ממצוקות הקיום החומרי, יוכל לזכות במשאלתו מידו של קרישנה; ומי שחדור באהבה נשגבת ורוצה רק להתרועע עם קרישנה ולגעת בגופו הנשגב—גם הוא יגשים את מאוויו באמצעות ידו של קרישנה.
מכל מקום, אקרורה חשש כלשהו מהיותו שליחו של קמסה, אויבו של קרישנה. הוא חשב, ״אני בא לראות את קרישנה כנציגו של אויב.״ בו בזמן הוא חשב, ״קרישנה יושב בלבו של כל אחד כנשמת־העל; הוא בודאי יודע את לבי.״ אף שאקרורה בא בשליחותו של אויב, לבו היה גלוי וברור. הוא היה דבק טהור של קרישנה. כדי לפגוש בקרישנה, הוא היה נכון להסתכן בזעמו של קמסה. לכן היה בטוח שלמרות שליחותו, קרישנה לא יקבל את פניו כאויב. ״למרות שאני בא בשליחות נפשעת, לפקודתו של קמסה, בשעה שאמצא לפני אישיות אלוה, אעמוד לפניו במלוא הענוה, בכפיים צמודות. אין ספק שיתרצה אז מהתנהגותי המסורה, ואולי גם יחייך אלי באהבה ויביט לעברי, וישחרר אותי כך מן התגובות לחטאי כולם. מיד אתעלה אז למישור של ידע וחדוה נשגבים, וקרישנה שיודע את לבי, יחבק אותי כאשר אתקרב אליו. אני הרי בן שושלת הידו, ובנוסף גם דבק נאמן ומסור לו מאד. חיבוקו הרחום יטהר אז את גופי, את לבי ואת נשמתי מכל הפעולות והתגובות למעשי עברי. וכאשר גופינו יגעו זה בזה, אזדקף מיד בכפיים צמודות בענוה. קרישנה ובלראמה יקראו לי אז ׳דוד אקרורה׳, וברגע זה יהפכו חיי למפוארים. כי ללא הכרה שכזו מצד אישיות אלוה, לא יכול איש להצליח בחייו.״
נאמר כאן בבירור שצריך לנסות ולזכות בהכרתו של אלוהים. זאת באמצעות שירות מסור. וללא הכרה שכזו, חיי אדם בסך הכול מתבזבזים לריק. בבהגוד־גיתא נאמר שהריבון העליון, אישיות אלוה, הינו שווה ביחסו לכול. איש אינו ידידו, גם לא אויבו. ואף־על־פי־כן הוא נוטה לאותם דבקים שעוסקים בשירותו במסירות ובאהבה. הבהגוד־גיתא מעידה גם שהאל גומל לדבק בהתאם למסירותו. אקרורה השווה את קרישנה לעץ המשאלות שצומח בכוכבי עדן, שמעניק פירותיו לסוגדים לו, כלבבם. אישיות אלוה העילאי הינו גם המקור לכול. על הדבק לדעת איפוא, כיצד לשרת את האל בדרך שתמשוך את תשומת לבו. בספר צ׳יתניה־צ׳ריתאמריתה מוסבר שההתקדמות בתודעת קרישנה אפשרית עם שמשרתים את המורה ואת קרישנה בו־זמנית. שירות שמתבצע על־פי הדרכתו של מורה רוחני, הינו מוסמך, כיוון שהמורה הרוחני הינו נציגו החיצוני של קרישנה. שרי וישונאתהה צ׳קרורתי טהאקורה אומר שעל־ידי סיפוק המורה הרוחני, מספקים את הריבון העליון. זה דומה לעבודה במשרד ממשלתי. העובד כפוף למנהל המחלקה, וכאשר הלה מרוצה מעבודתו, העלאה בדרגה ובמשכורת תבוא כמאליה.
אקרורה חשב אז, ״קרישנה ובלראמה יתרצו בודאי מתפילותי, ויאחזו אז בידי ויכניסו אותי לביתם, שם הם יארחו אותי ברוב כבוד. הם גם ישאלו אותי אודות מעשיו של קמסה ומרעיו.״
כך הגה אקרורה, בנו של שופהלקה, בשרי קרישנה במהלך מסעו ממתהורא. המסע עבר עליו מבלי לדעת כמה זמן ארך. ובסופו של היום, הגיע לורינדאונה, בשעה שהשמש כבר עמדה לשקוע. מיד כאשר נכנס לתחומי ורינדאונה, ניגלו לעיניו עקבות רגליהן של הפרות ועקבות רגליו של קרישנה, מוטבעות בסימני הדגל, הקלשון, הברק ופרח הלוטוס. הוא קפץ מיד ממרכבתו ברוב כבוד, נרעש כולו ומוצף בשלל סימנים אקסטתים; הוא התייפח וגופו רעד, ובעליצות, למראה האבק שנגע בכפות רגליו של קרישנה, הוא השתטח על האדמה והחל להתגלגל בעפרה.
מסעו של אקרורה לורינדאונה מהווה דוגמה ומופת. למעשה, כל מי שמתכנן להגיע לורינדאונה, צריך לנקוט על־פי דוגמתו, ולהגות ללא הרף בעלילותיו ובמעשיו של האל. עליו לזנוח כל חישובי מעמד או כבוד חומריים, ומיד עם הגיעו לתחומי ורינדאונה, עליו להתאבק באבקה. נרותתמדאסה טהאקורה שר בשירו המפורסם, וישיה־צ׳הארייא קוא שודדהה הוא מנה: ״כאשר מחשבי ייטהר מזיהום ההתענגות החומרית, רק אז אוכל לבקר בורינדאונה.״ למעשה, לא די בקניית כרטיס כדי להגיע לורינדאונה. אקרורה מלמד אותנו את הדרך לבוא לשם.
ואז, כאשר אקרורה נכנס לורינדאונה, הוא ראה את קרישנה ובלראמה משגיחים על חליבת הפרות. קרישנה לבש בגדים צהובים ובלראמה, כחולים. עיניו של קרישנה דמו לפרחי לוטוס יפיפיים בשיא פריחתם, בעונת הסתיו. קרישנה ובלראמה שניהם היו באביב עלומיהם; זהים במבנה גופם, אולם גון גופו של קרישנה היה שחור, בעוד שבלראמה היה לבן. שניהם היוו משכנה של אלת המזל. גופם היה חטוב להפליא, ידיהם יפיפיות ופניהם ענוגות, והם היו חזקים כמו פילים. אקרורה, לאחר שראה תחילה את עקבותיהם, ראה אותם עתה פנים אל פנים. האישויות רבות ההשפעה בתבל, הביטו בו עתה בפנים חייכניות. אקרורה הסיק כי כבר שבו מן המרעה ביער, התרחצו, התלבשו בבגדים נקיים, וענדו זר פרחים רענן וענק משובץ באבני חן. גופם היה משוח במשחת עץ סנדל, וניחוח גופם מעורב בריח הפרחים ומשחת הסנדל נעם לאקרורה מאד. הוא בירך על מזלו הרב—הוא ראה עתה פנים אל פנים את קרישנה, אישיות אלוה העילאי, ואת בלראמה, התרחבותו המוחלטת. הוא ידע כי שניהם הינם האישויות המקוריות בבריאה.
בברהמה־סמהיתא נאמר שקרישנה הינו אישיות אלוה המקורי, סיבת כל הסיבות. ואקרורה ידע שאותו אישיות אלוה הופיע עתה בעצמו לטובת בריאתו—כדי לשוב ולכונן את עקרונות הדת ולכלות את הזדים.
בזוהר גופם, סילקו שני האחים את כל חשכת היקום, כאילו היו הרים של אבני ספיר וכסף. אקרורה לא השתהה לרגע ומיהר אז וירד ממרכבתו והשתטח כמו מקל, לרגליהם. מיד כאשר נגע בכפות רגלי הלוטוס של אישיות אלוה, הוא נמלא חדוה נשגבת; קולו נשנק ולא יכול היה להוציא מילה מפיו. בגלל נוכחותו הנשגבת של קרישנה, זרם דמעות בלתי פוסק פרץ מעיניו. הוא נאלם דום מהתרגשות, כמו איבד את כוח הראייה והדיבר. אולם קרישנה, שמיטיב תמיד עם דבקיו, הרים אותו אז בידו, וחיבק אותו. נראה היה שקרישנה התרצה ממנו מאד. גם בלראמה חיבק אותו. ושניהם אחזו בידו והובילו אותו אל חדר האורחים. הם הושיבו אותו במושב נאה והציעו לו מים לרחוץ את רגליו. הם גם סגדו לו במינחות של דבש ושאר אביזרים. ואז, יושב בנוחות, שניהם העניקו לו פרה במתנה, גם הגישו לו מאכלים ערבים, והוא אכל. אחרי שסיים את ארוחתו, בלראמה הגיש לו עלי לעיסה ותבלינים, וגם משחת סנדל, כדי להוסיף על הנאתו ונוחותו. קרישנה מילא אחר כל הכללים הודיים להכנסת האורחים. זאת כדי ללמד כיצד לקבל פניו של אורח בבית. הכלל הוא שאפילו אויב יש לארח יפה, ולהסיר ממנו כל חשש לסכנה ממארחו. אם המארח הינו עני, עליו להציע לפחות מחצלת לישיבה וכוס מים. קרישנה ובלראמה קיבלו את פניו של אקרורה כיאה למעמדו הרם.
או אז, כשהוא ישוב כבר בנוחות, פנה אליו ננדה מהאראג׳ה, אביו המאמץ של קרישנה, ואמר, ״אקרורה יקירי, מה אשאל אותך? ידוע לי שאתה שוהה בחסותו של קמסה, האכזר והרשע מכול. הגנתו דומה להגנה שנותן בעל בית מטבחיים לחיות שהוא עומד לטבוח. ברוב אנוכיותו הוא הרג את בני אחותו. כיצד אוכל להאמין שהוא אכן מגונן על אזרחי מתהורא?״ משפט זה הינו חשוב מאד. כאשר מנהיגי המדינה מעוניינים רק בטובת עצמם, אין ביכולתם לדאוג לרווחת האזרחים.
דברי הנועם של ננדה מהאראג׳ה השכיחו מאקרורה לגמרי את עיפותו, לאחר יום של מסע ממתהורא לורינדאונה.