"נהר הימונא הוא ביש מזל כמותנו; כי אינו זוכה בחסדו של קרישנה"
הגופיות של ורינדאונה נמשכו אל קרישנה כל כך, עד כי לא הסתפקו במחול הראסה הלילי; הן רצו ליהנות מחברתו גם בשעות היום. כאשר היה הולך ליער עם חבריו הרועים והפרות, אף שלא יכלו להצטרף אליו בעצמן, ליבן הלך עמו. וכיוון שלבן היה עמו, הן יכלו להתענג על חברתו, דרך געגועיהן העזים אליו. שרי צ׳יתניה מהאפרבהו ותלמידיו הישירים, הגוסואמים, לימדו כיצד לפתח תחושת געגועים עזה שכזו. גם כאשר איננו מצויים עם קרישנה במישרין, ביכולתנו להתרועע עמו, כמו הגופיות, דרך געגועים. דמותו הנשגבת של קרישנה, מעלותיו, עלילותיו וחפציו – כולם זהים לו. ישנן תשע דרכים לשירות מסור. אולם שירות מסור מתוך געגועים מרומם לשלב השלמות העליון – למישור של הגופיות.
שריניואסאצ׳אריה אומר בתפילתו לששת הגוסואמים, שהם נטשו שיפעה חומרית, תפקיד ממשלתי, ומעמד של נסיכים, והלכו לורינדאונה, שם חיו כמו קבצנים רגילים, מבקשים נדבות מדלת לדלת. אולם כיון שהיו חדורים כליל בתחושת הגעגועים של הגופיות, הם חוו כל רגע באושר עילאי. גם שרי צ׳יתניה בג׳גננאתהה פורי, חדור בהלך רוחה של ראדהאראני, חש געגועים עזים אל שרי קרישנה. כמותם, גם כל מי שמשתייכים לשושלת המורים של מאדהוה־גודייה־סמפרדאיה צריכים לחוש געגועי פרידה כאלה אל קרישנה. לסגוד לדמותו הנשגבת, לשוחח אודות בשורתו, עלילותיו, מעלותיו, חפציו ובני לוויתו הנשגבים. תפקידו של המורה הרוחני להוביל את הדבק אל שלב השלמות העליון. ותחושת געגועים מתמדת תוך כדי שירות לאל היא שלמותה של תודעת קרישנה.
הגופיות נהגו לשוחח ביניהן אודות קרישנה. וכזו היתה שיחתן: ״ידידותי היקרות,״ אמרה גופי אחת, ״אתן יודעות שכאשר קרישנה משתרע על הארץ, הוא נשען על מרפקו השמאלי, ואת ראשו הוא מניח על כף ידו השמאלית. בשעה שהוא מנגן בחלילו עם אצבעותיו העדינות, הוא מזיז את גבותיו המצודדות. הצלילים שהוא מפיק יוצרים אוירה מקסימה, ותושבי עדן שטסים בחלל עם נשותיהם ואהובותיהם, עוצרים את אוירוניהם, מאובנים מן הצלילים הקסומים. ישובות באוירונים, נשות האלים נמלאות בושה על כשרונן שלהן לנגן ולשיר. הן גם נמלאות בתשוקה מינית עזה ושערן נפרע ומלבושן ההדוק מתרופף.״
גופי אחרת אמרה, ״ידידותי, כמה יפה הוא קרישנה! אלת המזל אינה נוטשת את חזהו לעולם, וצוארו מעוטר תמיד בענק זהב. קרישנה יפה התואר מנגן בחלילו כדי לנסוך חיים בלב דבקיו הרבים. הוא ידידן היחיד של ישויות החיים הסובלות. בשעה שהוא מנגן בחלילו, הפרות ושאר חיות ורינדאונה, שבדרך כלל שקועות באכילה, מחזיקות רק קמצוץ מזון בפיהן וחדלות ללעוס. אוזניהן מזדקרות אל על והן קופאות על מקומן, כמו לא היו יצורים חיים, אלא חיות מצוירות. אפילו אלה מוקסמות מנגינתו, קל וחומר אנחנו.״
גופי נוספת אמרה, ״ידידותי היקרות, כאשר קרישנה עובר עם נוצות טווס נעוצות לראשו וגופו מעוטר במחצבי ורינדאונה, כל בעלי החיים נאלמים דום. נאלמים דום גם דברים חסרי חיים כגון נהרות ואגמים. הוא נראה ממש כמו גיבור, מקושט בעלים ופרחים לגופו. כאשר הוא מנגן בחלילו וקורא עם בלראמה לפרות, נהר הימונא פוסק מזרימתו וממתין למשב הרוח שישא אליו את אבק כפות רגלי הלוטוס שלו. הנהר הוא ביש מזל כמותנו; כי אינו זוכה בחסדו של קרישנה. הוא נשאר שם, קופא על מקומו ועוצר את גליו, כמו שאנו עוצרות את דמעותינו מרוב תסכול וגעגועים לקרישנה.״
בהעדרו של קרישנה, היו הגופיות מזילות דמעות ללא הרף. רק לעיתים, כשציפו לבואו, היו חדלות. אולם אז, כאשר נוכחו שאינו בא, ברוב תסכול היו שוב מתחילות לבכות.
קרישנה הינו אישיות אלוה המקורי, המקור לוישנו על שלל דמויותיו, וילדי הרועים היו כולם אלים־למחצה. אלים־למחצה כגון שיוה, ברהמא, אינדרה וצ׳נדרה, כולם סוגדים לוישנו ומצויים סביבו. וכאשר קרישנה תר ביערות ורינדאונה, או טיפס על גבעת גוורדהנה, היו ילדי הרועים מתלווים אליו. בשעה שפסע, הוא ניגן בחלילו, כדי לקרוא לפרותיו. ומעצם נוכחותו הפכו העצים, השיחים וכל צמחי היער מודעים לקרישנה. מי שמודע לקרישנה רוצה להקריב לו הכול; ולמרות שצמחים אינם ניחנים בדרך כלל בתודעה מפותחת, בזכות נוכחותו ונוכחות ידידיו, גם הם הפכו מודעים לו וביקשו להעניק לו הכול – כל שיש ברשותם – והשירו מענפיהם פירות, פרחים וצוף לרוב.
כאשר קרישנה פסע על גדות נהר הימונא, תילקה יפיפה קישט את פניו, זר מפרחי יער עיטר את צוארו, ומשחת עץ סנדל ועלי תולסי קישטו את גופו. האוירה, רוויה בנקטר מתוק שכזה, הטריפה את דעתן של הדבורים. וקרישנה, מרוצה מזמזומן, הצטרף בנגינת חלילו, והצלילים היו כה ערבים יחדיו, עד כי כל יצורי המים, גם העגורים, הברבורים, הברוזים וכל מיני הציפורים, כולם היו כמכושפים. הם נאלמו דום, חדלו מכל שחיה או מעוף, עצמו את עיניהם וסגדו בהגות עמוקה לקרישנה.
גופי אחת אמרה, ״ידידותי, קרישנה ובלראמה מקושטים להפליא בעגילים ובענקי פנינים. הם משתעשעים להם על פסגת גוורדהנה, וכאשר קרישנה מנגן בחלילו, כמו מכשף בקסמיו את הבריאה כולה, הכול נמלא בעונג נשגב. העננים חוששים מפניו ופוסקים מלרעום בקול; במקום להפריע לצלילי החליל, הם חוזרים אחריו בקול רעם חרישי, בברכת שלום לקרישנה חברם.״
קרישנה נחשב לחברו של הענן, כיוון ששניהם מפיגים את מצוקתו של הסובל. מי שסובלים בלהט החום, מצנן אותם הענן עם גשמיו. כמותו, מביא קרישנה הקלה למי שנטרדים בעולם החומרי מאש המצוקות החומריות. קרישנה והענן ידידים גם בגלל צבע גופם הדומה. הענן, שמבקש לברך את חברו העילאי, אינו ממטיר מים אלא פרחים קטנים, שמכסים את ראשו של קרישנה ומגינים עליו מפני השמש היוקדת.
"הילוכו של קרישנה רב חן ומצודד עד מאד, ובידו הוא נושא את חלילו. עם מראה שכזה, מיד נעורה בנו תאוה להתענג בחברתו"
אחת הגופיות אמרה לאמא ישודא, ״אמא יקרה, מבין כל ילדי הרועים, בנך מומחה מאד. הוא בקי בכל סוגי האמנויות – מיטיב לרעות את הפרות, וגם נגן מחונן בחליל. הוא מחבר את לחניו בעצמו, ואז מנגן אותם עם החליל בין שפתותיו. וכאשר הוא מנגן, בבוקר או בערב, האלים־למחצה כגון שיוה, ברהמא, אינדרה וצ׳נדרה כולם שחים ראשיהם ומאזינים ברוב קשב. למרות שכל אלה מלומדים גדולים, אין ביכולתם להבין את מבנהו של הלחן. הם מקשיבים ומנסים להבין, אבל רק מתבלבלים.״
גופי אחרת אמרה, ״ידידה יקרה, כאשר קרישנה שב הביתה עם הפרות, טביעות רגליו – המעוטרות בדגל, ברק, קלשון ופרח לוטוס – מפיגות את מכאובה של האדמה, המיוסרת מכובד פסיעותיהן של הפרות. הילוכו רב חן ומצודד עד מאד, ובידו הוא נושא את חלילו. עם מראה שכזה, מיד נעורה בנו תאוה להתענג בחברתו. ואז אנו קופאות על מקומנו ונאלמות דום כמו עצים. אנו שוכחות אפילו את מראנו.״
לקרישנה היו אלפי פרות שנחלקו לקבוצות על־פי צבעיהן. כאשר היה חוזר מן המרעה, היה מקבץ אותן יחדיו. הוישנוים מזמרים על שרשרת בת 108 חרוזים, שמסמלים את 108 הגופיות הראשיות. גם קרישנה נהג למנות 108 קבוצות שונות של פרות.
״כאשר קרישנה שב, הוא עונד זר תולסי,״ תיארה גופי לחברתה. ״הוא מניח ידו על כתף אחד הילדים ונושף בחלילו הנשגב. נשותיהם של הצבאים השחורים מוקסמות כליל מן הצלילים, שדומים לצלילי הוינא. האילות מתקרבות אל קרישנה, ומאובנות כמכושפות, הן שוכחות את בתיהן ובעליהן. אלה נשבות בצלילי החליל כמו שאנו נשבות בים מעלותיו הנשגבות של קרישנה.״
היתה גופי שאמרה לאמא ישודא, ״אמא יקרה, כאשר בנך שב הביתה, הוא מתקשט בניצני פרחי הקונדה, וכדי לשמח את חבריו, הוא נושף בחלילו. משב רוח קליל בא אז מדרום ומענג את האוירה בצינתו ובשלל ניחוחותיו. אלים־למחצה כמו הגנדהרוים והסידדהים מנצלים את האוירה ונושאים תפילות לאל ומנגנים בשופרים ובתופים. מה רב חסדו של קרישנה לתושבי ורג׳בהומי, ורינדאונה! כאשר הוא שב עם הפרות ועם ידידיו, כולם הוגים בו כמרים גבעת גוורדהנה. אלים־למחצה חשובים כמו ברהמא ושיוה מנצלים את ההזדמנות ויורדים כדי לשאת לו תפילת ערב. הם מתלווים אל הילדים ושרים הלל לנפלאותיו.״
״קרישנה משול לירח, שנולד מים רחמה של דוקי. בשובו עם ערב, אף שנראה תשוש, הוא מנסה לשמח את תושבי ורג׳בהומי בנוכחותו המבורכת. בשובו, מעוטר בזר פרחים, נראות פניו יפות להפליא. הוא נכנס לורינדאונה ופסיעותיו כפסיעות הפיל, ובאיטיות הוא נכנס כך לביתו. עם כניסתו, הגברים, הנשים והפרות כולם שוכחים מיד את חומו של היום.״
כך היו מתארות הגופיות ונזכרות בעלילותיו הנשגבות ובמעשיו של קרישנה, כאשר נעדר מורינדאונה. תיאורים כאלה נותנים לנו מושג כלשהו על קסמו של קרישנה. כל דבר וכל אחד נמשכים אליו – זהו התיאור המושלם של כוח משיכתו. מי שמבקש להתמלא כולו בתודעת קרישנה יכול ללמוד רבות מדוגמתן של הגופיות. בקלות רבה אפשר להתרועע עם קרישנה דרך זכירת עלילותיו הנשגבות. כל אחד נוטה לאהוב מישהו. תודעת קרישנה פירושה להפוך את קרישנה למושא האהבה המרכזי. די לזמר את המנתרה הרא קרישנה בדרך קבע ולזכור את עלילותיו הנשגבות, כדי להפוך מודעים לקרישנה כליל, ולחיות חיים נשגבים ורבי ערך.