קרישנה, אישיות אלוה העילאי, שיכך כך במילותיו את כעסן של הגופיות ושימח אותן מאד, ומועקת הפרידה שחשו פגה כולה, כשנגעו בידיו וברגליו. ואז פתח האל העליון במחול הראסה שלו. כאשר גבר רוקד בין נערות רבות, נקרא המחול מחול ראסה. וקרישנה חולל כך בקרב היפות והמבורכות שבבנות תבל. הגופיות של ורינדאונה, שאהבו את קרישנה כל כך, רקדו איתו עתה יד ביד.
הגופיות של ורינדאונה, שאהבו את קרישנה כל כך, רקדו איתו עתה יד ביד
אל לנו להשוות לעולם את מחול הראסה של קרישנה לריקוד ארצי, כמו נשף ריקודים או בילוי חברתי כלשהו. מחול הראסה הוא רוחני לחלוטין. עתה, כדי לאשש עובדה זו, קרישנה, הקוסם העליון, התרחב לדמויות רבות, ונעמד לצידה של כל גופי. הוא הניח את זרועותיו על כתפי הגופיות שמשני צדדיו, ופתח עמן במחול. הגופיות לא חזו בשאר התרחבויותיו הפלאיות, וכל אחת חשבה שקרישנה רוקד רק איתה. תושבי עדן התקבצו ממעל באוירוניהם, להוטים לצפות במחול המופלא. הגנדהרוים והקיננרים פצחו בשיר, ובלווית נשותיהם המטירו פרחים על הרוקדים.
בשעה שקרישנה והגופיות חוללו יחדיו, קישקוש הפעמונים, העדיים והצמידים הפיקו צלילים עליזים. קרישנה היה כמו אבן ספיר כחולה שמשובצת בתוך ענק זהב המעוטר באבני חן רבות. חיטובי גופם בחוללם, הרהיבו ביופיים. תנועות רגליהם, הנחת ידיהם זה על זה, הזזת הגבות, החיוך, רעד חזן של הגופיות, הבגדים, העגילים, הלחיים והשיער המעוטר בפרחים – כל אלה יחדיו דמו בעת השירה והריקוד לעננים, רעמים, שלג וברקים. אברי גופו של קרישנה דמו לקבוצת עננים, שיריהם היו כמו רעמים, יפי הגופיות היה כמו ברק בשמים, ואגלי הזיעה שבצבצו על פניהם נראו כמו פתיתי שלג. כך שקעו לחלוטין קרישנה והגופיות במחולם.
צווארן של הגופיות התאדם קלות, בגלל התשוקה להתענג עם קרישנה עוד ועוד. כדי לשמח אותן, קרישנה מחא כפיים לקצב זימרתן. למעשה, העולם כולו מלא בזימרתו של קרישנה, אולם ישויות חיים שונות חוות זאת בצורה שונה. זה מאושש בבהגוד־גיתא: יא יתהא מאם פרפדינתא. קרישנה רוקד, וגם כל ישות חיים רגילה רוקדת, אלא שהמחול בעולם החומרי שונה מזה שברוחני. מחבר הספר צ׳יתניה־צ׳ריתאמריתה מסביר שקרישנה הוא האדון המחולל, וכל השאר הם משרתיו. כולם מנסים לחקות את מחולו של קרישנה. מי שמודעים לקרישנה מתאימים עצמם למחולו שלו, ואינם מנסים לרקוד באופן עצמאי, בעוד שבעולם החומרי מנסים כולם לחקות אותו ולהפוך בעצמם לאלוה עליון. אף שהם מחוללים לתכתיבי מאיא של קרישנה, הם חושבים את עצמם שווים לקרישנה, למרות שאינם. תודעת קרישנה פירושה השתחררות מתפיסה כוזבת שכזו, שהרי מי שמודע לקרישנה יודע שהוא האדון העליון וכולם משרתיו. עלינו לחולל לתענוגו שלו, ולא לנסות ולחקות אותו או להפוך זהים לו. הגופיות רצו לשמח את קרישנה, וכאשר שר, הן עודדו אותו, ״ממש נפלא, ממש נפלא״. ולעיתים גם היו מזמרות בעצמן לחנים קסומים, וקרישנה היה משבח את שירתן.
כאשר כמה מן הגופיות התעייפו מן המחול ומהנעת גופן, הן הניחו ידן על כתפו של שרי קרישנה. שערן נפרע והפרחים נשרו לארץ. כאשר הניחו את ידן על כתפו, ניחוח גופו – כמו ניחוח פרח הלוטוס מעורב בפרחים ריחניים נוספים ובמשחת עץ סנדל – הציף אותן. משיכתן אליו גברה, ועתה החלו להתנשק עמו. היו גופיות שקרבו את לחיין ללחיו, וקרישנה העביר מפיו לפיהן עלי לעיסה תוך התנשקות – דבר שגרם להן עונג רב. למעשה, עם קבלת עלי הלעיסה הללו, זכו הגופיות בהתקדמות רוחנית עצומה.
עתה הן התעייפו כליל מן המחול והזימרה הממושכים. קרישנה רקד לצידן, וכדי להפיג את עייפותן הן אחזו בידו והניחו אותה על שדיהן הזקופים. ידו של קרישנה, וגם חזן של הגופיות, הם שופעי ברכה לעד. ועתה, בהצטרפם יחדיו, הם נמלאו עוד קסם רוחני. תענוגן עם קרישנה, בעלה של אלת המזל, השכיח מן הגופיות את בעליהן האחרים שבעולם זה, וחיבוק זרועותיו, המחול והשירה עמו השכיחו מהן הכול. השרימד־בהאגותם מתאר את יופיין של הגופיות בשעה שחוללו את מחול הראסה עם קרישנה: פרחי לוטוס היו נעוצים לשני צדי אוזניהן, ופניהן עוטרו במשחת עץ סנדל. הן קושטו בתילקה, ואגלי זיעה בצבצו סביב לפיהן החייכני. צמידי הקרסול והפעמונים קשקשו על רגליהן, ופרחים נשרו משיערן וצנחו על כפות רגלי הלוטוס של קרישנה, לסיפוקו הרב.
בברהמה־סמהיתא נאמר שכל הגופיות הללו הן התרחבות אנרגית העונג של קרישנה, אישיות אלוה העילאי. וקרישנה, נוגע בגופן בידיו ומביט בעיניהן הענוגות, נהנה עמן ממש כמו ילד שנהנה לשחק עם בבואתו שבמראה. בשעה שנגע באברי גופן השונים, נמלאו הגופיות באון רוחני. למרות שניסו לשמור את מלבושן מסודר, הוא התרופף ונשמט. גם שערן נפרע ותכשיטיהן התפזרו, והן שכחו עצמן כליל בחברתו.
בשעה שקרישנה בילה כך במחול הראסה עם הגופיות, נאספו ממעל האלים־למחצה ונשותיהם, משתאים. גם הירח, חדור כלשהו בתאוה, צפה במחול ונאלם דום מתדהמה. הגופיות התפללו לאלה קאתיאיני וביקשו שקרישנה יהיה בעלן, ועתה קרישנה הגשים את תשוקתן והתרחב לדמויות רבות, כמספרן, והתענג איתן כמו בעל.
שוקדוה גוסואמי העיר שקרישנה מסתפק בעצמו, כלומר, הוא אתמאראמה. איש אינו נחוץ לו לסיפוקו. אולם כיוון שהגופיות רצו בו כבעל, הוא הגשים את משאלתן. כאשר קרישנה הבחין שהן עייפו מן המחול, הוא ליטף את פניהן בידיו והפיג את תשישותן. מודות על יחסו העדין, הן שלחו בו מבט רווי אהבה. מגע ידו המבורכת העצים עד מאד את עליצותן. לחייהן החייכניות ברקו בעדנה, ועתה החלו לזמר את תפארתו בעונג נשגב. הן היו דבקות טהורות, ומשום כך, ככל שהתעצם תענוגן בחברתו, רבתה גם הבנתן לגבי תהילותיו, וכך גמלו לו. לסיפוקו, הן החלו לזמר את תהילות מעשיו הנשגבים. קרישנה הינו אישיות אלוה העילאי, אדון כל האדונים, והגופיות ביקשו עתה לסגוד לו על שום החסד הבלתי רגיל שהעניק להן.
כדי להתרענן מן המחול המייגע, הם נכנסו כולם אל מימי הימונא
ואז, כדי להתרענן מן המחול המייגע, הם נכנסו כולם – הגופיות וקרישנה – אל מימי הימונא. זרי שושני המים שהגופיות ענדו לצוארן נקרעו מהחיבוקים עם קרישנה, והפרחים התאדמו מן הקונקומה המשוכה על חזן. דבורים חגו סביבן, נמשכות אל הצוף שבפרחים. קרישנה והגופיות במים דמו לפיל שבא לרחוץ באגם עם נקבותיו הרבות. בשעה ששיחקו במים, ונהנו זה בחברת זה והתרעננו מתשישותם, קרישנה והגופיות, שכחו כליל את זהותם האמיתית. הגופיות חייכו והתיזו מים על גופו של קרישנה, וקרישנה נהנה. ובשעה שהתענג על מילות ההלצה והתזת המים, החלו האלים־למחצה מעדן להמטיר פרחים. הם שיבחו ופיארו את מחול הראסה המופלא של קרישנה, הנהנה העליון, ושעשועיו עם הגופיות במי הימונא.
אחר כך יצאו קרישנה והגופיות מן המים ופסעו לאיטם על גדות הנהר. רוח קלילה נשבה ונשאה עמה ניחוחות של פרחים שונים. כאשר טיילו, קרישנה דקלם קטעי שירה רבים. כך הוא נהנה עם הגופיות בליל ירח ענוג של סתיו.
תשוקות מיניות נעורות במיוחד בעונת הסתיו. אולם המפליא הוא ששום תשוקה כזו לא נעורה ביחסים בין קרישנה לבין הגופיות. שוקדוה גוסואמי מסביר זאת בבהאגותם כאורודדהה־סורתה, כלומר שהיצר המיני היה מרוסן לחלוטין. ריקודו של קרישנה עם הגופיות שונה מסתם מחול של ישויות חיים בעולם החומרי. כדי לסלק כל טעות אפשרית לגבי מחול הראסה ושעשועיו של קרישנה עם הגופיות, אמר אז מהאראג׳ה פריקשית, שומע השרימד־בהאגותם, לשוקדוה גוסואמי: ״קרישנה הופיע עלי אדמות כדי לכונן את עקרונות הדת ולבלום עלייתה של כפירה. אלא שמגעיו עם הגופיות עלולים לעודד אי דתיות בעולם. אני ממש מופתע מהתנהגותו – מתענג בחברת נשותיהם של זרים באישון ליל.״
שוקדוה גוסואמי העריך מאד את דבריו. תשובתו חוזה את התנהגותם המגונה של המאיאואדים האימפרסונליסטים, שמתחזים לקרישנה ומבלים בחברתן של נערות ונשים צעירות.
על־פי הכללים הודיים, רשאי גבר ליהנות ממין עם אשתו בלבד. מכאן שיחסיו של קרישנה עם הגופיות כמו מפירים בבירור כללים אלה. אף שמהאראג׳ה פריקשית הבין לחלוטין את טבע מחול הראסה של קרישנה עם הגופיות, הוא הביע פליאה, כדי ששוקדוה גוסואמי יוסיף ויבהיר את טבעו הנשגב. זאת כדי שלא לתת יד להתרועעותם הנלוזה של אנשי הפרקריתה־סהג׳ייא עם נשים. פריקשית השתמש בדבריו במספר מילים חשובות שדורשות הבהרה. המילה הראשונה היא ג׳וגופסיתם, שפירושה נתעב. הספק הראשון שעלה בלבו היה: קרישנה הינו אישיות אלוה שהופיע עלי אדמות כדי לכונן את עקרונות הדת. מדוע איפוא, התרועע עם נשות זרים באישון ליל ורקד, התחבק והתנשק איתן? הכללים הודיים אוסרים זאת. ובנוסף, כאשר הגופיות רק באו אליו, הוא בעצמו הורה להן לשוב לבתיהן. אין ספק שהודות מגנות כל נסיון להזמין נשים נשואות או נערות צעירות ולבלות עמן בריקודים. מדוע אם כן, קרישנה עשה זאת?
מילה חשובה נוספת היא אאפתקאמה. יש סוברים שקרישנה הוא תאוותן מאד לנשים צעירות. אולם מהאראג׳ה פריקשית אומר כאן שזה בלתי אפשרי. ראשית, אפילו מבחינה חומרית לא יתכן שנמלא תאוה, שהרי על־פי חישוב ארצי היה בסך הכול בן שמונה, ובגיל זה ילדים עדין אינם חדורים בתשוקה מינית. ושנית, אאפתקאמה פירושו שאישיות אלוה מסתפק בעצמו. מכאן שגם אם נמלא תשוקה, אינו זקוק לאיש כדי להשביעה. עתה אולי יכול מישהו לומר שאפילו אם לא היה תאותן בעצמו, הוא התגרה מתשוקתן של הגופיות. אולם המילה הבאה בדבריו של פריקשית היא ידו־פתי, שפירושה שקרישנה הוא האישיות הנעלה מכל בני הידו. המלכים בשושלת הידו נחשבו לצדיקים ולדתיים מאד, וכל צאצאיהם היו כמותם. כיצד יתכן איפוא, שקרישנה, שנולד למשפחה כזו, נפל קרבן לפיתויין של הגופיות? מכאן שלא יתכן שקרישנה יעשה דבר מגונה. למרות זאת, תמה המלך מדוע הוא עשה זאת. מה היתה מטרתו האמיתית? מילה נוספת שמהאראג׳ה פריקשית אמר בפנייתו אל שוקדוה גוסואמי היתה סוורתה, שפירושה להישבע לבצע מעשים צדיקים. שוקדוה גוסואמי היה ברהמצ׳ארי בוגר ומיומן, וככזה, לא יתכן שיתעניין במין. מין אסור לחלוטין לברהמצ׳ארים, וקל וחומר לברהמצ׳ארי כמו שוקדוה גוסואמי. אולם כיוון שהיה ספק כלשהו לגבי מחול הראסה, מהאראג׳ה פריקשית ביקש להבהיר את הנושא.
שוקדוה גוסואמי מיהר והשיב שהפרת עקרונות הדת מעידה על אונו העצום של השליט העליון. אש למשל, בכוחה לכלות כל דבר נתעב; זהו הביטוי לעליונותה. גם השמש בכוחה לאדות מים משתן או מצואה, מבלי שתתלכלך בעצמה; אדרבה, בהשפעת קרני השמש מיטהר המקום המזוהם ומתחטא.
אפשר שיבוא מישהו ויטען שמאחר וקרישנה הוא הסמכות העליונה, הרי שיש לנקוט על־פי דוגמתו. אולם שוקדוה משיב ואומר בבירור שאישוראנאם, או השליט העליון, יכול לעיתים להפר את הוראותיו שלו, אולם רק הוא יכול לעשות זאת, ולא איש מלבדו. לעולם אין לחקות את מעשיו הבלתי רגילים של השליט. שוקדוה גוסואמי מזהיר את אותם נשלטים מותנים, שאינם בעלי הכוח האמיתיים, שלא ינסו ויחקו את השליט, ולו גם בדמיונם. הוגה הדעות המאיאואדי יתכן ויכריז שהוא אלוהים או קרישנה, אולם אינו מסוגל לפעול כמו קרישנה. אפשר שיצליח לשכנע את חסידיו לחקות את מחול הראסה, אך אינו מסוגל להרים את גבעת גוורדהנה. רבות הדוגמאות בעבר לנוכלים מאיאואדים שתעתעו בחסידיהם והתחזו לקרישנה, כדי ליהנות ממחול הראסה. במקרים רבים הם נעצרו בידי הממשלה, נאסרו ונענשו. גם באוריסה, טהאקורה בהקתיוינודה העניש התגלות־לכאורה של וישנו שחיקה את הראסה־לילא עם נערות צעירות. רבים התלוננו נגד האיש, והממשלה מינתה את בהקתיוינודה, שהיה התובע המחוזי, לטפל בנוכל ולהעניש אותו במלוא חומרת הדין. אל לו לאיש לחקות את מחול הראסה. ושוקדוה גוסואמי מזהיר שאין אפילו לחשוב בכיוון זה. הוא מדגיש במיוחד שמי שינסה ברוב איוולת לחקות את המחול, ימות, ממש כמו מי שמנסה לחקות את שיוה ששתה ים של רעל. שיוה שתה ים של רעל ושמר אותו בתוך גרונו. מאז הכחיל גרונו והוא נקרא משום כך נילקנטה. אולם מי שינסה לחקות אותו וישתה רעל או יעשן גנג׳ה, הוא יתכלה וימות בתוך זמן קצר. מחולו של קרישנה עם הגופיות התרחש בנסיבות מיוחדות עד מאד.
רוב הגופיות היו בחייהן הקודמים חכמים דגולים, מומחים בלימוד הודות. כאשר קרישנה הופיע בהתגלותו כראמצ׳נדרה, הן התאוו ליהנות עמו. ראמצ׳נדרה בירך אותם שתשוקתם תתגשם כאשר יופיע כקרישנה. תשוקתן של הגופיות אל קרישנה היתה אם כן, עתיקת יומין. הן התפללו אל האלה קאתיאיני כדי לזכות בו לבעל. ישנם עוד מקרים שמוכיחים את סמכותו העליונה של קרישנה, ומראים שאינו מותנה לכללי העולם החומרי. במקרים מיוחדים, כדי ליטות חסד לדבקיו, הוא חורג ונוהג כרצונו. אלא שהוא בלבד רשאי לנהוג כך, כיוון שהינו השליט העליון. כלל האנשים צריכים לנקוט על־פי ההוראות שנתן בבהגוד־גיתא, ולא לעלות אפילו על דעתם לחקות את ריקוד הראסה.
הרמת גבעת גוורדהנה, הריגת דמונים גדולים כגון פותנא – אין ספק כי אלה כולם מעשים בלתי רגילים. וגם מחול הראסה אינו מעשה רגיל, ואיש אינו רשאי לחקות אותו. אדם רגיל, שקשור עדין לחובות מעמדו, כמו ארג׳ונה, צריך למלא את חובותיו לסיפוקו של קרישנה; פעילות כזו היא בגדר יכולתו. ארג׳ונה היה לוחם וקרישנה רצה שילחם למענו. ארג׳ונה הסכים, אף שתחילה לא נטה לכך. אנשים רגילים זקוקים למערכת חובות; הקפיצה מעבר למעמדם וליכולתם והנסיון לחקות את קרישנה ומחול הראסה שלו, בסך הכול יביאו לחורבנם. מכל מקום, יש לדעת שיחסיו של קרישנה עם הגופיות אינם ביטוי לאנוכיות נהנתנית מצדו, אלא ביטוי לחסדו כלפיהן. בגיתא נאמר, נה מאם קרמאני לימפנתי: קרישנה לעולם אינו נהנה או סובל מתוצאות מעשיו. מכאן שלא יתכן שינהג נגד עקרונות הדת. למעשה, הוא נשגב לעקרונות הדת ולמעשים כולם. הוא גם מעבר להשפעת מידות הטבע. הוא השליט העליון, ששולט בכל ישויות החיים – בין אם אלה בני אנוש, אלים־למחצה בעדן, או צורות חיים נחותות. הוא השולט העליון בישויות החיים ובטבע החומרי; לכן, אין לו כלום עם עקרונות דתיים או כופרים.
שוקדוה גוסואמי אמר עתה לסיכום שקדושים ודבקים דגולים, שהתנקו מכל התניה חומרית, מסוגלים לנוע בחופשיות בעולם מבלי להיטמא בזוהמת החומר, משום שהם נושאים את קרישנה, אישיות אלוה, בתוך לבם. ומאחר שאינם כפופים עוד לחוקי העונג והכאב שמכתיבות מידות הטבע, איך יתכן שקרישנה, המופיע באמצעות אונו הפנימי, יהיה בעצמו כפוף לחוקי הקרמה?
אישיות אלוה אומר בבהגוד־גיתא בבירור שכאשר הוא מופיע, הוא עושה זאת באמצעות אונו הפנימי; לא כמו ישות חיים רגילה שחוקי הקרמה כופים עליה את גופה. גוף זה נכפה עליה על־פי מעשיה בעבר. אולם כאשר קרישנה מופיע, הוא מופיע בגוף שאינו פרי מעשי עברו, אלא כדי לממש את תענוגו הנשגב שמתרחש באמצעות אונו הפנימי. הוא אינו כפוף לחוקי הקרמה. מאחר שהמוניסט המאיאואדי כן כפוף לחוקי הטבע ונאלץ לקבל את גופו המסוים, הרי שטענתו לאלוהות, או לזהות עם קרישנה, היא חסרת בסיס. אנשים הטוענים לזהות שכזו ומחקים את מחול הראסה, הם מסוכנים מאד.
קרישנה מצוי כנשמת־העל בגופן של הגופיות ובגוף בעליהן. הוא מכוון את תנועת כל ישויות החיים. זה מאושש בקטהה אופנישד, ניתיו ניתיאנאם צ׳תנש צ׳תנאנאם. נשמת־העל מכוון את פעולותיה של הנשמה היחודית; למעשה, הוא המבצע והעד של כל פעולה.
בבהגוד־גיתא מאושש שקרישנה מצוי בלב כול, וממנו באים כל מעשה, זיכרון ושיכחה. הוא האישיות המקורית, וכל הידע הודי נועד ללמד אודותיו. הוא מחבר פילוסופית הודאנתה, ומיטיב לדעת אותה. הודאנתים־לכאורה, או המאיאואדים, אינם מסוגלים להבין אותו כמות שהוא; הם מחקים את מעשיו בדרכים לא מוסמכות, ובסך הכול מטעים את חסידיהם. קרישנה הינו נשמת־העל, ומצוי אם כך, בגופו של כל אחד; מכאן שאין כל שאלה של חוסר הגינות כאשר הוא רואה או מחבק מישהו.
מאחר שקרישנה מסתפק בעצמו, יש ששואלים, מדוע עליו להציג את שעשועיו עם הגופיות, אשר מטרידים כל כך את דעתם של אנשי־המוסר־כביכול בעולם? התשובה היא שמעשים כאלה הם ביטוי לחסד מיוחד לנשמות המותנות. גם הגופיות הן גילוי של אונו הפנימי; אולם כיוון שקרישנה חפץ להציג את הראסה־לילא, הן מופיעות כבנות אנוש רגילות. בעולם החומרי, המשיכה המינית בין גבר לאשה נחשבת לשיא העונג. חייו של הגבר מתמקדים במשיכתו לאשה, ואשה מתמקדת במשיכה לגבר. זהו עקרון היסוד של חיים חומריים. ברגע שמשיכות הדדיות כאלה נפגשות, מסתבכים האנשים עוד יותר בקיום החומרי. קרישנה הציג את מחול הראסה רק כדי ליטות להם חסד מיוחד – כדי לשבות את ליבן של הנשמות המותנות. מאחר שאלה נמשכות כל כך למין, הרי שעל־ידי התענגות כזו עם קרישנה הן יוכלו להשתחרר מהתניה חומרית. בספר השני של הבהאגותם פריקשית מסביר שמעשיו ושעשועיו של קרישנה מהווים תרופה לנשמות המותנות. אם רק ישמעו אודות קרישנה, הם ירפאו מן המחלה החומרית. האנשים מכורים לחלוטין לתענוגות חומריים ומרבים לקרוא ספרות מינית. אלא ששמיעה אודות עלילותיו הנשגבות של קרישנה עם הגופיות תטהר אותם מכל זוהמה חומרית.
שוקדוה גוסואמי מסביר גם כיצד עליהם לשמוע וממי. הבעיה היא שהעולם כולו מלא במאיאואדים. אלה הופכים לקרייני בהאגותם מקצועיים, וכאשר אנשים שאינם מודעים להשפעותיה של הפילוסופיה המאיאואדית שומעים אותם, הם רק מתבלבלים. מאחר שכלל הציבור מושפע כיום מתורות מאיאואדיות, הרי שלא מומלץ לדון בראסה־לילא, אלא אם כן הדובר הוא דבק מתקדם. אז מובטח לשומעים להתעלות בהדרגה לתודעת קרישנה ולהשתחרר מזיהום החיים החומריים. נקודה חשובה נוספת היא שהגופיות שרקדו עם קרישנה, לא רקדו עמו בגופן החומרי, אלא בגוף רוחני. כל הבעלים חשבו שנשותיהם ישנות לצידם. בעליהן־כביכול היו נתונים לתעתועי האנרגיה החומרית, ובהשפעתה לא הבינו שנשותיהם הלכו לחולל עם קרישנה. מדוע איפוא, להאשים את קרישנה שחולל עם נשות זרים? אותו גוף שהיה שייך לבעלים, נשאר שרוע במיטה, בעוד שחלקיקיו הרוחניים של האל חוללו עמו. קרישנה הוא האישיות העליונה, הרוח השלמה. ועתה הוא חולל עם גופן הרוחני של הגופיות. טיעון זה משמיט את הקרקע מכל האשמות.
מחול הראסה תם והלילה נכנס לשעות הבראהמה־מוהורתה – כשעה וחצי לפני זריחת החמה. זהו הזמן שמומלץ לקימה. ואז, לאחר רחצה והיטהרות, יש לפנות לפעילות רוחנית – עריכת מנגלה־אאראתריקה וזימרת המנתרה הרא קרישנה. זהו הזמן הטוב ביותר לפעילות רוחנית. וכך, כשהגיע הרגע המבורך הזה, קרישנה ביקש את הגופיות לעזוב. ולמרות שלא רצו לנטוש את חברתו, הן היו כנועות ויקרות לו מאד, ומיד כאשר ביקש, שבו לבתיהן.
לסיכום סיפור הראסה־לילא שוקדוה ציין כי מי ששומע ממקור מוסמך אודות קרישנה, שהוא וישנו עצמו, ושעשועיו עם הגופיות, שהן התרחבות אונו – אדם כזה ירפא מן המסוכנת שבמחלות, ושמה תאוה. מי ששומע כראוי, ישתחרר לגמרי מתשוקות מיניות ויתעלה למישור העליון של הבנה רוחנית. אלא שבדרך כלל האנשים בעצמם מאיאואדים והם שומעים ממאיאואדים, ולכן רק מוסיפים ומסתבכים בתאוה מינית. הנשמה המותנית צריכה לשמוע על מחול הראסה ממורה רוחני מוסמך; על מורה כזה גם לאמן אותה להבין את ההתרחשות כולה. רק כך ניתן להתעלות למישור העליון של חיים רוחניים, ואלמלא כן, מסתבכים. תאוה חומרית היא סוג של מחלת לב. רק שמיעה יכולה לרפא את הנשמה המותנית ממחלת הלב החומרית הזו, אולם לא שמיעה מנוכל אימפרסונליסטי. רק שמיעה ממקור נכון, תוך הבנה נכונה – מועילה.
שוקדוה גוסואמי מכנה שרדדהאנויתה מי שמאומן בחיים רוחניים. שרדדהא, או אמונה, מהווה צעד ראשון. מי שפיתח אמונה בקרישנה, שהוא אלוה העילאי, נשמת־העל – אדם כזה יכול לתאר וגם לשמוע. שוקדוה משתמש גם במילה אנושרינויאת. השמיעה צריכה להעשות דרך שושלת מורים. המילה אנו פירושה לעקוב, ופירושה גם תמיד. מכאן שיש לעקוב תמיד אחר שושלת מורים, ולא לשמוע מסתם קריין מקצועי – מאיאואדי או אדם רגיל. אנושרינויאת פירושה שיש לשמוע מאדם מוסמך שקשור לשושלת מורים ועוסק בתודעת קרישנה תמיד. מי שחפץ לשמוע כך, תוצאתו מובטחת. שמיעת הראסה־לילא תרומם אותו למישור העליון של חיים רוחניים.
שוקדוה גוסואמי השתמש בשתי מילים, בהקתים ופראם. בהקתים פראם פירושן שירות מסור שהתעלה מעבר לשלב ראשוני. מי שנמשכים לסגידה במקדש אולם אינם יודעים את פילוסופית הבהקתי, נחשבים לטירונים. שלב ראשוני שכזה אינו שלב השלמות. בשלב השלמות מיטהרים כליל מן הזיהום החומרי. ותאוה או חיי מין מהווים היבט מסוכן ביותר של הטומאה החומרית. שירות מסור שהוא בהקתים פראם הינו בעל השפעה אדירה, וככל שמוסיפים ומתקדמים בו, מאבדים את המשיכה לחיים חומריים. אין ספק שמי שיודע להפיק תועלת משמיעה אודות מחול הראסה, מצוי במישור הנשגב. גם ברור שלבו התנקה מכל שמץ של תאוה.
שרילה וישונאתהה צ׳קרורתי טהאקורה מציין שעל־פי הבהגוד־גיתא, יומו של ברהמא, על־פי שנות חמה, נמשך 4,300,000 כפול אלף שנים, וכך גם לילו. לפי דבריו, מחול הראסה נמשך לילה אחד של ברהמא, אף שהגופיות לא הבינו זאת. כדי לספק את תשוקתן, קרישנה הרחיב את משכו של הלילה לפרק זמן עצום שכזה. ישאל אולי מישהו כיצד זה אפשרי. אולם וישונאתהה צ׳קרורתי טהאקורה מזכיר לנו שקרישנה, אף שהיה קשור בחבל קטן, הראה לאמו בתוך פיו את היקום כולו. כיצד זה אפשרי? התשובה היא שביכולתו לעשות הכול למען תענוג דבקיו. הגופיות רצו ליהנות עם קרישנה, וזכו להתרועע איתו זמן רב כזה. למעשה, קרישנה בסך הכול מילא את הבטחתו. כאשר הוא גנב את מלבושיהן, בשעה שרחצו בצ׳ירגהת שבנהר הימונא, הוא הבטיח להגשים את משאלתן באחד הלילות בעתיד. לכן, לילה אחד הן נהנו בחברתו כבעלן האהוב. אלא שלא היה זה לילה רגיל, כי אם לילו של ברהמא, שנמשך מליוני על מליוני שנים. קרישנה יכול לעשות הכול, שהרי הוא השליט העליון.