סיפורי קרישנה: פרק 3 – הולדתו של קרישנה

בבהגוד־גיתא קרישנה אומר שהופעתו, לידתו ומעשיו נשגבים כליל, ומי שמבין אותם באמת, זכאי לעבור לעולם הרוחני. הופעתו ולידתו שונות מאלה של אדם רגיל אשר כפוי לקבל גוף חומרי בהתאם למעשי עברו. הנושא מוסבר בפרק השני של ספר זה: הוא מופיע מתוך תענוגו שלו.

כאשר בשל הזמן להופעתו, הפכו כל מערכי הכוכבים למבורכים. באותה עת ניכרה השפעתו של כוכב רוהיני הנחשב למבורך עד מאד ונתון לפיקוחו הישיר של ברהמא. לפי חישובים אסטרולוגיים, בנוסף למערך הכוכבים הנכון, ישנם גם רגעים מבורכים ובלתי מבורכים בהתאם למצבן של מערכות הכוכבים השונות. ברגע הולדתו של קרישנה כל המערכות הסתדרו כמאליהן והכול הפך מבורך מאד.

אווירת שלום ושגשוג שררה בכל עבר—במזרח, במערב, בדרום ובצפון. כוכבים מבורכים נראו בשמים. על פני האדמה; הערים והכפרים, שדות המרעה ומחשביהם של האנשים, הכל עוטר בסימנים מבורכים. הנהרות מלאו מים ברוב שצף והאגמים התהדרו ביפי פרחי הלוטוס. ציפורים רבות חן וטווסים קסומים מילאו את היערות; ציפורי היער צייצו בלחן ערב והטווסים החלו לרקד עם בנות זוגם. הרוח הנעימה במשבה הקליל ונשאה ניחוחות של שלל פרחים. גם המגע הגופני הפך ענוג ולטפני. בבית, הבראהמנים שנהגו להעלות מנחות קרבן לאש מצאו את בתיהם מתאימים מאד לביצוע הקרבות. בגלל הטרדות מצד המלכים הרשעים, כמעט כבתה אש הקרבן כליל בבתי הבראהמנים, אולם עתה הם מצאו את ההזדמנות לשוב ולהצית את האש בשלווה. בגלל האיסור על עריכת קרבנות, נמלאו מחשבם, תבונתם ומעשיהם עוגמה, ועתה, עם הופעתו של קרישנה, שב ועלץ לבבם. הם שמעו קולות נשגבים משמים המכריזים על הופעתו של אישיות אלוה העילאי.

תושבי הכוכבים הגנדהרוה והקיננרה פצחו בזמר, תושבי סידדהלוקה והצ׳ארנים אמרו תפילות בשירותו של האל ובעדן יצאו במחול המלאכים עם נשותיהם בלווית האפסרות. החכמים הדגולים והאלים־למחצה המטירו ברוב שמחה פרחים. בחופי הים המו הגלים בשאון חרישי, ומעל לים נקשרו עננים והרעימו בנועם.

ואז, בחשכת הליל, כשהכול ערוך ומוכן, הופיע וישנו, אישיות אלוה ששוכן בלב כול, לפני דוקי, שנראתה אף היא כאחת האלות. ניתן להשוות את הופעתו בעת ההיא לירח המלא העולה מפאתי מזרח. מאחר והאל הופיע ביום השמיני להתמעטות הירח, יכולים לשאול המתנגדים כיצד היה הירח במלואו. התשובה היא שקרישנה הופיע בשושלת הירח; ומאחר שהופיע בשושלת שמקורה בירח עצמו, נמלא עתה הירח חדווה רבה ובחסדו של האל הוא נראה כמו מלא על אף שביום רגיל היה אמור להתמעט.

ישנו חיבור אסטרונומי, קהמאניקיה, המתאר את מערך הכוכבים בעת הופעתו של קרישנה. חיבור זה מאשש שמי שנולד ברגע מבורך שכזה הוא הברהמן העליון, האמת המוחלטת.

וסודוה ראה כי הילד המופלא שנולד הוא בעל ארבע ידיים ואוחז בקונכיה, אלה, גלגל ופרח לוטוס. חזהו מקושט בסימן השריותסה, על צוארו משתלשל ענק עם אבן הקוסתובהה, בגדיו ממשי צהוב, מראהו קורן כענן שחור וזוהר, הוא חובש קסדה משובצת באבן וידוריה, לגופו צמידים, עגילים ותכשיטים לרוב, ושיפעת שיער מעטרת את ראשו. המראה המופלא הדהים אותו מאד. כיצד תינוק שרק נולד כבר מקושט כל כך? מכאן הבין שזהו קרישנה שנולד עתה, והוא נרעש כולו. בצניעותו גם תמה כיצד אלוה השורה בכול, קרישנה, או וישנו, הופיע כילד בביתו, בדמותו המקורית; הוא עצמו הרי בסך הכול ישות חיים רגילה שמותנית לטבע החומרי ונתונה אפילו בכלאו של קמסה. שום ילד ארצי לא נולד עם ארבע ידיים, מקושט בעדיים ובמלבושים נאים וניחן במלוא הסימנים של אלוהים. שוב ושוב הוא שלח את מבטו בילד ושקל כיצד לחגוג את הרגע המבורך: ״בדרך כלל, כאשר בן זכר נולד״, הוא חשב, ״אנשים חוגגים בעליצות את המאורע, והנה אף שאני נתון במאסר, נולד לי בביתי האל. חגיגותי היו צריכות להיות גדולות פי מליוני מונים!״

לבו של וסודוה, שידוע גם כאנקדונדובהי, גאה משמחה למראה הבן הנולד, ומיד ביקש לתרום אלפי פרות לבראהמנים. בתרבות הודית, נוהגים המלכים להעניק תרומות רבות כל אימת שנחוג אירוע מבורך בארמונם. הבראהמנים והקדושים מקבלים אז פרות מעוטרות בקישוטי זהב. וסודוה חפץ לחגוג את הופעתו של קרישנה באופן דומה, אך זה נבצר ממנו, כי היה אסור באזיקים בכלאו של קמסה. משום כך פשוט חילק אלפי פרות לבראהמנים במחשבו.

מודע שהילד הוא אישיות אלוה העילאי עצמו, וסודוה השתחווה בכפיים צמודות ונשא לו תפילות. שרוי כולו בנשגב, פחדו מפני קמסה נמוג אז כליל. הבן הנולד הפיץ זוהרו סביב ומילא את החדר באורה.

וסודוה אמר: ״אלי היקר, אני מבין את זהותך. אתה אלוה עליון, נשמת־העל שבכל ישויות החיים והאמת המוחלטת. הופעת עתה בדמותך הנצחית ונגלית לפנינו במישרין. אני מבין גם שהופעת כדי לגאול אותי מן הפחד מפני קמסה. אינך שייך לעולם החומרי; אתה הרי הוא מי שמחולל אותו, פשוט עם העפת מבט לעבר הטבע החומרי.״

אפשר לטעון כי לא יתכן שאותו אישיות אלוה, שברא בהעפת מבט את עולם התופעות כולו, יכנס לרחמה של דוקי, אשתו של וסודוה. וסודוה מפריך את הטיעון הזה: ״אלי היקר, לא מפליא בכלל שנכנסת לרחמה של דוקי, כי כך הרי התרחשה גם הבריאה. היית שרוע כמהא־וישנו בים הסיבה, ואז, עם תהליך נשימתך, הופיעו יקומים לאינספור. אז נכנסת לכל אחד מאלה כגרבהודקשאיי וישנו, ושוב התרחבת לקשירודקשאיי וישנו ונכנסת ללבה של כל ישות חיה, ואפילו לכל אטום. גם את כניסתך לרחם של דוקי אפשר להבין בדרך זו; לכאורה נראה שנכנסת אליו, אולם בו־זמנית אתה שורה בכול. ישנן דוגמאות חומריות שממחישות מעט כיצד אתה שרוי בחוץ ובפנים בו־זמנית. כלל האנרגיה החומרית למשל, נשארת בשלמותה גם לאחר שנחלקת לשישה עשר יסודות. הגוף החומרי מורכב מחמישה יסודות גשמיים—אדמה, מים, אש, אויר ואתר. ולמרות שנראה כי אלה נוצרים עם כל גוף חומרי חדש, הם למעשה קיימים מחוץ לגוף תמיד. בדומה לכך, למרות שנולדת מרחמה של דוקי, אתה מצוי גם בחוץ. אתה תמיד מצוי במשכנך, ואף־על־פי־כן מתרחב למליוני דמויות.״

״דרושה תבונה רבה כדי להבין את הופעתך, שהרי גם האנרגיה החומרית נובעת ממך. אתה מקורה, ממש כשם שהשמש היא מקור אורה. כך כשם שאור השמש אינו יכול לכסות את כדור השמש, לא יכולה האנרגיה החומרית, שנובעת ממך, לכסות אותך; אף שאתה נראה כמו מצוי בתוך שלוש מידות הטבע, למעשה, אלה לא יכולות לכסות אותך. כך מבינים זאת הוגי דעות רבי חוכמה ושכל. במילים אחרות, למרות שאתה מופיע בעולם החומרי, הוא אינו מכסה אותך לעולם.״

הספרות הודית מלמדת שהברהמן העליון מפיץ את זוהרו, ומשום כך הכול הופך מואר. בברהמה־סמהיתא מוסבר שהברהמג׳יותי, או זוהר הברהמן, נובע מגופו של אלוהים ומזוהר זה מתחוללת הבריאה כולה. גם בבהגוד־גיתא נאמר שזוהר הברהמן נסמך על אישיות אלוה ואכן הוא המקור לכול. רק מי שתבונתם מעטה סוברים שהאל מקבל תכונות חומריות בשעה שהוא מופיע בעולם החומרי. מסקנה כזו היא בלתי בוגרת ומצביעה על הבנה לקויה.

אלוהים מצוי, בעקיפין ובמישרין, בכול; הוא מחוץ לבריאה החומרית, כגרבהודקשאיי וישנו ובו זמנית מצוי גם בתוכה, בכל אטום. הקיום כולו תלוי בנוכחותו; דבר לא נפרד מקיומו. הודות מורות לחפש אחר אותה נשמה עליונה או הסיבה לכול, שהרי דבר לא קיים בנפרד ממנה או בלתי תלוי בה. מכאן שגם ההתגלות החומרית אינה אלא אונו של האל בשינוי צורה. החומר הדומם וכוח החיות – הנשמה, שניהם נובעים ממנו. רק סכלים סוברים שבשעה שהוא מופיע, הריהו מופיע תחת התנית החומר. כי גם אם לכאורה היה גופו עשוי מחומר, הוא לא היה כפוף להתניה חומרית. קרישנה הופיע והזים את כל המסקנות המוטעות הללו לגבי הופעתו והעלמותו.

״אלי, הופעתך, קיומך והעלמותך אינם מושפעים ממידות החומר. מאחר שאתה שולט בכול וסומך את הברהמן העילאי, הרי שאתה מעבר לכל הבלתי נתפס והסותר. כפי שאמרת, הטבע החומרי פועל תחת השגחתך, ממש כמו פקידי ממשלה שמצייתים להוראות השר. פעולות שכפופות לך אינן יכולות להשפיע עליך. הברהמן העילאי והתופעות כולן מצויים בך, ופעולות העולם החומרי כולן נשלטות בידך.״

״אתה נקרא שוקלם, כי שוקלם, או ׳לובן׳, מסמל את האמת המוחלטת, שאינה מושפעת מהמידות החומריות. ברהמא נקרא רקתה, או אדום, כיוון שמייצג את מידת הלהיטות לצורך בריאה. והחושך הופקד בידי שיוה, שמחריב את היקום. בריאת היקום, קיומו וחורבנו מתבצעים בידי אוניך, אולם אתה בעצמך אינך מושפע מאלה. הודות מאששות, הריר הי נירגונה סאקשאת: אישיות אלוה העילאי פטור מכל איכות חומרית. נאמר גם שקיומו נקי ממידות הלהיטות והבערות.״

״אלי, אתה הוא השליט העליון, אישיות אלוה האדיר מכול שמקיים את סדרי הבריאה. והנה, למרות היותך השליט העליון, הופעת ברוב חסד בביתי. הופעת כדי לשים קץ לחסידיהם של שליטי העולם הרשעים, שאינם אלא זדים שעטו עליהם גלימות מלכות. אין ספק שתהרוג את כל אלה, על חסידיהם וחיליהם.״

״אני מבין שבאת להרוג את קמסה, האיש הגס והנחשל, וגם את חסידיו. אולם מאחר שזה נודע לו, הרי שכבר הרג רבים מאחיך, ועתה הוא רק ממתין לבשורה על הולדתך. ברגע שישמע על כך, הוא יבוא עם שלל כלי נשק להרוג אותך.״

משסיים וסודוה את תפילותיו, פתחה דוקי, אמו של קרישנה, ונשאה תפילה, שכן מעשיו המרושעים של אחיה הפילו עליה אימה רבה. היא אמרה, ״אלי היקר, דמויותיך הנצחיות, כגון נאראינה, ראמה, ששה, וראהה, נריסימהה, ואמנה, בלדוה ועוד מליוני התגלויות כאלה שמקורן בוישנו, כולן מתוארות בספרות הודית כמקוריות. אתה מקורי משום שדמויותיך והתגלויותיך כולן חיצוניות לבריאה החומרית. דמותך היתה קיימת עוד לפני בריאת עולם התופעות. דמויותיך נצחיות ושורות בכול. הן מאירות מעצמן, בלתי משתנות, ובלתי נגועות במידות החומריות. הן מודעות תמיד ומלאות חדווה; הן שרויות בטובות נשגבת ומבלות תמיד בעלילות שונות. אתה אינך מוגבל לדמות אחת בלבד; הדמויות הנצחיות הללו כולן מסתפקות בעצמן. אני מבינה שאתה הוא וישנו העליון.״

״אחרי מליוני שנים, בסוף חייו של ברהמא, מגיעה שעת חורבנו של העולם. אז נכנסים חמשת היסודות – אדמה, מים, אש, אויר ואתר, אל תוך המהת־תתתוה. המהת־תתתוה נכנסת באותו רגע, בכוח הזמן, לכלל החומר הבלתי נגלה; זה נכנס לתוך הפרדהאנה, מקור האון, והפרדהאנה נכנס לתוכך. מכאן שלאחר חורבנה של כלל ההתגלות הקוסמית, אתה לבדך נשאר עם שמך הנשגב, דמותך, איכותך ואביזריך.״

״אלי, אני משתחווה לפניך בהוקרה כיוון שאתה מכוון את כלל האנרגיה הבלתי נגלית, והמאגר העליון של הטבע החומרי. עולם התופעות כולו נתון להשפעת הזמן, החל מרגע ועד למשך של שנה. הכול פועל בהכוונתך. אתה המכוון העליון ומאגר האונים כולם.״

״משום כך אני מבקשת שתציל אותי מידיו האכזריות של קמסה, בנו של אוגרסנה. אני מתפללת שתציל אותי מן האימה הזו, כי אתה נכון תמיד לגונן על משרתיך.״ האל מאשש זאת בבהגוד־גיתא ומבטיח לארג׳ונה, ״הכרז לעולם כולו שדבקי לא יכחד אף פעם.״

לאחר שאמא דוקי התפללה להצלה, היא נתנה ביטוי לאהבתה האימהית: ״אני מבינה שהדמות הנשגבת הזו היא אותה דמות שבה הוגים החכמים הדגולים, אלא שפחד מקנן בלבי; ברגע שיוודע לקמסה על הופעתך, הוא ינסה לפגוע בך. אנא, העלם לזמן מה מעינינו החומריות.״ במילים אחרות, היא ביקשה שיופיע בדמות של ילד רגיל. ״הופעתך בלבד היא שגורמת לי לפחד מפניו של הרשע. מדהוסודנה, אפשר שכבר ידוע לקמסה שנולדת. הסתר עתה את דמותך בעלת ארבע הידיים שאוחזות בארבעת סמליו של וישנו—קונכיה, גלגל, אלה ופרח לוטוס. אלי היקר, למרות שבסוף חורבנו של עולם התופעות, אתה מכניס את העולם כולו לבטנך, נכנסת בחסדך נטול הסיבה לתוך רחמי. מדהים שאתה נכון לחקות מעשיו של אדם רגיל רק כדי לשמח את דבקיך.״

קרישנה  השיב לתפילותיה של דוקי, ״אמי היקרה, בעידנו של סואימבהווה מנו, אבי, וסודוה, חי כאחד הפרג׳אפתים. שמו היה אז סותפא, ואת היית אשתו פרישני. ברהמא, מתאווה להגדיל את האוכלוסיה, ביקש אותכם להביא צאצאים. תוך שליטה בחושים, ביצעתם אז סיגופים קשים, ובאמצעות תירגול הנשימה על־פי שיטת היוגה, הצלחתם שניכם לגבור על השפעותיהם של כל חוקי הטבע—עונות הגשמים, פרצי הרוח העזים, וחום השמש הלוהט. תירגלתם גם את כל כללי הדת. בדרך זו היטהר לבבכם וקניתם שליטה על השפעות הטבע. במהלך סיגופיכם אכלתם רק עלי עצים שנשרו לקרקע. ואז, במחשב יציב ותוך ריסון יצר המין, סגדתם לי מתוך כמיהה לברכה מופלאה. תירגלתם סיגופיכם במשך 12,000 שנים לפי מניינם של האלים־למחצה, ובמשך תקופה זו היה מחשבך שקוע בי תמיד. בשירותך המסור נשאת אותי בלבך תמיד, ומשום כך התרצתי מאד. הו אם נקייה מחטא, משום כך זך לבבך וטהור תמיד. גם אז הופעתי לפניך בדמות זו, כדי להגשים את שאיפתך, והוריתי לך להביע משאלה. את ביקשת שאוולד כבנך. בשעה שהופעתי לפניך, יכולת לבקש גאולה שלמה משיעבוד חומרי, אלא שבהשפעת אוני ביקשת שאהיה לבנך.״

במילים אחרות, האל בחר את אביו ואמו—כלומר את פרישני וסותפא—כדי להופיע בעולם החומרי. כל אימת שאלוהים מופיע כבן אנוש, הוא זקוק גם לאב ואם. פרישני וסותפא נבחרו, לשמש כאמו ואביו לעד ומשום כך לא יכלו לבקש ממנו גאולה. גאולה אינה חשובה כמו השירות האוהב לאל. אף שאלוה העילאי יכול היה להעניק להם גאולה מידית, הוא העדיף לשמור אותם בעולם החומרי לצורך הופעותיו השונות. עניין זה יוסבר בפסוקים הבאים. אחרי שקיבלו את ברכתו של האל להפוך לאביו ואמו, נטשו פרישני וסותפא את סיגופיהם ושבו לחיות כבעל ואשה, כדי להוליד ילד שהוא אלוהים עצמו.

במרוצת הזמן התעברה פרישני וילדה בן. אלוהים אמר לדוקי ווסודוה: ״אז היה שמי פרישניגרבהה. בעידן הבא שבתם ונולדתם כאדיתי וקשיפה, ואני הייתי ילדכם בשם אופנדרה. אז הייתי בצורת גמד ונודעתי משום כך כואמנדוה. בירכתי אותכם שאוולד לכם שלוש פעמים. בפעם הראשונה הייתי פרישניגרבהה, שנולד לפרישני וסותפא, בפעם השניה הייתי אופנדרה שנולד לאדיתי וקשיפה, ועתה, בפעם השלישית, נולדתי לכם, וסודוה ודוקי, כקרישנה. הופעתי בדמות וישנו כדי לשכנע אותכם שהינני אותו אישיות אלוה ששב ונולד. יכולתי אמנם, להופיע כילד רגיל, אלא שאז לא היית מאמינה שאישיות אלוה הופיע מרחמך. אב ואם יקרים, פעמים רבות כבר גידלתם אותי באהבה רבה, ומשום כך אני מרוצה וגם אסיר תודה מאד. מאחר שבצעתם את משימתכם בשלמות, הריני מבטיח כי בפעם הזו תשובו חזרה לאלוהות. ידועה לי גם דאגתכם הרבה לגורלי ופחדכם מפני קמסה. לכן הריני מצווה שתעבירו אותי מיד לגוקולה ותחליפו אותי בבת שנולדה זה עתה לישודא.״

ואז, בנוכחות אביו ואמו, הפך קרישנה  לילד רגיל ונדם. כפקודתו של האל, חפץ עתה וסודוה לקחת את בנו מחדר הלידה. ממש באותה עת נולדה בת לננדה וישודא. היתה זו יוגמאיא, או אונו הפנימי של אלוהים. בהשפעתה נפלו כל תושבי ארמונו של קמסה, ובמיוחד שומרי השער, לשינה עמוקה, ודלתות הארמון נפתחו מעצמן, אף שהיו נעולות בבריחים ובשרשראות ברזל. הלילה היה אפל, אולם ברגע שוסודוה יצא עם קרישנה בזרועותיו, הוא ראה הכול כמו באור יום.

בצ׳יתניה־צ׳ריתאמריתה קרישנה משול לאור השמש, שמסלק בנוכחותו את האנרגיה המשלה שמשולה לחושך. בשעה שוסודוה נשא את קרישנה, חשכת הליל נעלמה כליל ושערי הכלא נפתחו כמו מאליהם. בו בעת, רעמים הרעימו בשמים וגשם זלעפות ניתך. בשעה שוסודוה פסע עם קרישנה בגשם הסוחף, ששה בדמות נחש סוכך על ראשו עם ראשיו הרבים. כאשר הגיע וסודוה לגדות נהר הימונא, מימיו געשו ושצפו בעוז. אולם למרות מראהו הסוער, פתח הנהר פתח לוסודוה לחצות אותו, ממש כשם שהאוקיינוס ההודי פתח נתיב לראמה לבנות מעליו גשר. בעברו השני של הנהר הלך וסודוה לביתו של ננדה מהאראג׳ה שבגוקולה. כל רועי הבקר נמו אז את שנתם ווסודוה ניצל את ההזדמנות ונכנס חרש לביתה של ישודא. ללא קושי הוא החליף שם את הילד בילדה, ושב לכלאו של קמסה. בשקט הוא הניח את הילדה בחיקה של דוקי, וסגר על עצמו את האזיקים, כדי שקמסה לא יחשוד במה שהתרחש.

אמא ישודא הבינה כמובן, שנולד לה ילד, אולם לאחר מכן נרדמה, בגלל התשישות ממאמץ הלידה, וכאשר התעוררה לא זכרה האם היה זה בן או בת.