לפקודתו של אינדרה הופיעו כל העננים המסוכנים מעל לורינדאונה והחלו להמטיר מימיהם בעוז
כאשר נודע לאינדרה שקרישנה מנע מרועי הפרות של ורינדאונה לבצע את טקס הקרבן, הוא נמלא חימה. הוא שלח את כעסו בתושבי הכפר, ובראשם ננדה מהאראג׳ה, למרות שידע כי קרישנה בעצמו מגן עליהם. כמנהיגם של העננים השונים, הוא קרא לענן הסאמורתקה. ענן זה מוזמן בעת חורבן העולם, אולם עתה אינדרה ציווה על הענן לבוא מעל לורינדאונה ולהציף את האיזור כולו בשיטפונות אדירים. ברשעות הוא חשב את עצמו לאישיות העליונה והחזקה מכול. כאשר גוברת עוצמתם של הזדים, הם מתכחשים לקיומו של שליט עליון, אישיות אלוה. אינדרה, אף שלא היה דמון, התמלא בגאווה על מעמדו החומרי, וניסה לקרוא תגר על השליט העליון. הוא חשב את עצמו, לפחות באותה עת, לחזק כמו אלוהים. אינדרה אמר, ״ראו את חוצפתם של תושבי ורינדאונה! אלה בסך הכול יושבי יער, אולם בגלל אהבתם העיוורת לקרישנה ידידם, שהוא סתם בן אנוש רגיל, הם מעיזים עתה להתעלם מן האלים־למחצה.״
קרישנה קובע בבהגוד־גיתא שהסוגדים לאלים־למחצה אינם נבונים ביותר. הוא גם מורה לנטוש כל סגידה שכזו ולהתמקד בתודעת קרישנה. קרישנה עורר את זעמו של אינדרה ואחר כך ייסר אותו, כדי ללמד את דבקיו שמי ששקועים בתודעת קרישנה, אינם צריכים לסגוד לשום אל־למחצה, אפילו אם הוא נמלא בכעס. קרישנה מגונן לחלוטין על דבקיו, ועליהם לסמוך על חסדו בלבד.
אינדרה גינה את מעשיהם של אנשי ורינדאונה, ״בגלל התעלמותם מסמכותם של האלים־למחצה, אלה יאלצו לסבול ממצוקות הקיום החומרי. כיוון שחדלו מטקסי הקרבן לאלים, עתה הם לא יצליחו לגבור על המכשולים שבים היסורים החומרי.״ הוא גם הכריז, ״רועי הבקר הללו התעלמו מסמכותי בגלל עצתו של זאטוט פטפטן. למרות שקרישנה בסך הכול ילד, הם מאמינים לו והעזו להעלות את חמתי.״ הוא ציוה אז על ענן הסאמורתקה להרוס את שיפעתה של ורינדאונה. ״אנשי ורינדאונה,״ הוא אמר, ״הפכו יהירים עד מאד בגלל שיפעתם החומרית וביטחונם בנוכחותו של חברם הפעוט. למרות שהוא חושב את עצמו למתקדם מאד בידע, הוא בסך הכול ילדותי ופטפטן ואינו מבין את המצב העולמי בכללותו. אך הם מתייחסים אליו ברצינות גמורה, ולכן עליהם להיענש. עתה ציוויתי על ענן הסאמורתקה להציף את המקום ולהכחיד אותם ואת פרותיהם.״
מסתבר מכאן שבכפרים מחוץ לעיר, רווחתם הכלכלית של התושבים תלויה באופן מוחלט בפרות, ופגיעה באלה, פוגעת באמצעי המחיה וגורמת למחסור. ענן הסאמורתקה ובני לווייתו חששו מעט למלא אחר הוראתו של אינדרה, אלא שהלה הבטיחם, ״תצאו ראשונים; אני אבוא בעקבותיכם, רכוב על פילי, בלוויית סופות עזות. אני אפעיל את מלוא כוחי נגד אנשי הכפר הללו.״
לפקודתו, הופיעו כל העננים המסוכנים מעל לורינדאונה והחלו להמטיר מימיהם בעוז. ברקים ברקו, רעמים רעמו, רוחות חזקות נשבו וממטרים עזים ניתכו ללא הפסק. הגשם ירד כמו חיצים שנונים, וממטרי הגשם שניתכו בעוז, כמו עמודים, הציפו בהדרגה את אדמת ורינדאונה כולה, עד שלא ניכר עוד הבדל בין איזורים נמוכים לגבוהים. המצב היה מסוכן עתה עד מאד, במיוחד לבעלי החיים. גם רוחות עזות נשבו ויצורי החיים כולם החלו רועדים מקור. ללא מושיע וגואל, פנו כולם אל גווינדה וחיפשו מקלט בכפות רגלי הלוטוס שלו. הפרות, שסבלו במיוחד מן הסופה, כפפו את ראשיהן ועם עגליהן מתחת לגופן, וניגשו אל אישיות אלוה כדי לבקש מחסה בכפות רגליו. תושבי ורינדאונה כולם פנו אליו ואמרו תפילה, ״קרישנה יקר, אתה ניחן בכל האונים, אתה גם מלא חמלה לדבקיך. אנא גונן עלינו מפני זעמו של אינדרה.״
"בואו כולכם וחסו בבטחה מתחת למטרית הגבעה שהרמתי"
למשמע תפילתם, גם לנוכח הגשמים העזים, גושי הקרח והרוחות הנוראות, שלא בעונתם, קרישנה הבין שזהו אינדרה, המפגין עתה את זעמו הרב על חילול כבודו וביטול ההקרבה. הוא הסיק, ״אל זה חושב את עצמו לעליון ומפגין עכשיו את כוחו. אני אשיב לו בהתאם למעמדי; אני אלמד אותו שאינו שולט לבדו ביקום, כי אני הוא השליט העליון ששולט בכול. אני אמחץ את יוקרתו הכוזבת שצמחה מכוחו הרב. האלים־למחצה הם דבקי וזוכרים את עליונותי תמיד, אלא שאל זה נטרפה עליו דעתו מרוב גאווה בגלל עוצמתו החומרית. עתה אפטור אותו מיהירותו הכוזבת. אני אגונן על דבקי הטהורים מורינדאונה, שנתונים כרגע כליל לחסדי ולהגנתי. אני אציל אותם בכוח כשפי.״
ואז קרישנה הרים בידו האחת את גבעת גוורדהנה, ממש כמו שילד קוטף פטריה מן האדמה. כך השתעשע לו האל בהרמת הגבעה. הוא פנה אל דבקיו, ״אחי היקרים, אבי ותושבי ורינדאונה, בואו כולכם וחסו בבטחה מתחת למטרית הגבעה שהרמתי. אל תחששו, הגבעה לא תישמט מידי. די סבלתם מן הגשם העז והסופה; הרמתי את הגבעה כדי שתגונן עליכם כמו מטריה גדולה. נראה שבכוחו של הסידור הזה לחלץ אתכם ממצוקה מידית. לכן, שימחו והישארו תחתיה עם כל בעלי החיים.״ תושבי ורינדאונה שסמכו על מילותיו של קרישנה, נכנסו מתחת לגבעה הגדולה, עם חיותיהם ונכסיהם, בטוחים עתה לחלוטין מפגע.
במשך שבוע ימים נשארו שם כולם מבלי לחוש ברעב, בצמא או באי נוחות כלשהי, רק תהו כיצד קרישנה אוחז בהר עם זרת ידו השמאלית. גם אינדרה נדהם מגילוי עוצמה בלתי רגיל שכזה והחלטיותו התרופפה. הוא קרא לכל העננים והורה להם להתפזר. השמים התבהרו מענן, השמש שבה וזרחה והרוחות פסקו. ואז קרישנה, אישיות אלוה העילאי, שנודע מעכשיו כמרים גבעת גוורדהנה, אמר, ״רועי הבקר, תוכלו עתה לעזוב עם הנשים, הילדים, הפרות והמטלטלים, כי הכול חלף ועבר. גם מי השטפונות יבשו והנהרות כבר אינם גואים על גדותיהם.״
הגברים העמיסו אז את חפציהם על עגלות ולאט לאט פרשו להם עם הפרות וכל כבודתם. ולאחר שפינו את השטח, קרישנה הוריד בזהירות את הגבעה והניחה בדיוק כמו מקודם. ואז, כשהכול תם ונשלם – כל תושבי ורינדאונה חיבקו את קרישנה בעליצות רבה. הגופיות, באהבתן הטבעית אליו, הציעו לו יוגורט מעורב בדמעותיהן והרעיפו עליו ברכות לאינספור. גם אמא ישודא, אמא רוהיני, ננדה ובלראמה, החזק בחזקים, חיבקו אותו בשמחה, ובאהבה עזה ברכו אותו שוב ושוב. וממעל, האלים־למחצה ממערכות הכוכבים השונות, כגון סידדהלוקה, גנדהרולוקה וצ׳ארנלוקה – גם אלה נמלאו סיפוק. הם המטירו ממטרי פרחים על־פני הארץ ונשפו בקונכיותיהם. הם הכו בתופים, ותושבי גנדהרולוקה, בהשראת רגשותיהם הדתיים, ניגנו על טמבורות לשמחתו של האל. ואז שב אישיות אלוה אל ביתו, מוקף בידידיו ובבעלי החיים. והגופיות, כדרכן, זימרו ופיארו את עלילותיו ברגש עז, כי שוררו מלבן.