הבנות היו מתפללות במסירות רבה לאלה קאתיאיני
על־פי התרבות הודית, נערות שטרם נישאו, מגיל עשר ועד ארבע עשרה, אמורות לסגוד לשיוה או לאלה דורגא כדי לזכות בבעל טוב. אלא שהבנות הלא נשואות בורינדאונה נמשכו כבר אחרי יופיו של קרישנה. מכל מקום, בראשית עונת ההמנתה (ממש לפני עונת החורף) הן סגדו כולן לאלה דורגא. החודש הראשון של המנתה נקרא אגרהאינה (אוקטובר־נובמבר), ובתקופה זו נדרו כל הגופיות הלא נשואות בורינדאונה את נדר הסגידה לדורגא. תחילה הן אכלו הוישיאננה, מזון שעשוי מאורז ומונג דהל רתוחים יחדיו, ללא כל תוספת תבלינים או כורכום. הודות ממליצות על מזון זה לצורך טיהור הגוף לפני ביצוע טקסי פולחן. הגופיות הלא נשואות סגדו מדי יום לאלה קאתיאיני השכם בבוקר, אחרי שרחצו בנהר הימונא. קאתיאיני הוא שם נוסף לאלה דורגא. לצורך הסגידה מפסלים את דמות האלה מחול מעורב באדמה מגדות הימונא. על־פי הספרות הודית ניתן ליצור את דמות האל מחומרים שונים; אפשר לצייר אותה, או להתקינה ממתכת, מאבני חן, מעץ, מאדמה או מאבן, ואפילו להגות בה בלב. הוגי הדעות המאיאואדים גורסים שהדמויות הללו הן כולן דמיוניות, אלא שהספרות הודית מורה שאינן שונות מאישיות אלוה עצמו, או מן האל־למחצה שהן מייצגות.
הגופיות הלא נשואות התקינו את דמות האלה ואחר כך סגדו לה עם משחת עץ סנדל, זרים, מנורות קטורת ושאר מינחות – כגון פירות, זרעים וענפי צמחים. אחרי הסגידה נהוג להתפלל לברכה כלשהי, והבנות היו מתפללות במסירות רבה לאלה: ״הו און עליון ונצחי של אישיות אלוה, הו כוח הכשפים העליון, הו שליטת העולם החומרי, הו אלה, עשי נא עמנו חסד והבטיחי שנינשא לבנו של ננדה מהאראג׳ה, קרישנה.״ הוישנוים אינם נוהגים לסגוד לאלים־למחצה. שרילה נרותתמה דאסה טהאקורה אסר לחלוטין על כל סגידה שכזו למי שחפץ להתקדם בשירות מסור. והנה הגופיות, שאהבתן לקרישנה היא ללא השוואה, סגדו לדורגא. הסוגדים לאלים־למחצה אכן מביאים לפעמים את דוגמתן של הגופיות כדי לחזק את עמדתם, אלא שיש להבין את תכליתן של הגופיות. שלא כמו רוב האנשים הסוגדים לדורגא לצורך ברכות חומריות, הן התפללו להפוך לנשותיו של קרישנה. וכאשר קרישנה הוא המטרה, כל אמצעי ראוי. הגופיות היו נכונות לעשות הכול כדי לספק או לשרת את קרישנה, וזו תכונתן המופלאה. במשך חודש שלם הן סגדו לאלה כדי לזכות בקרישנה כבעל. מדי יום היו מתפללות שקרישנה, בנו של ננדה מהאראג׳ה, יהפוך לבעלן.
השכם בבוקר היו הולכות לרחוץ בימונא. הן היו מתקבצות יחדיו, אוחזות יד ביד, ושרות בקול את עלילותיו המופלאות של קרישנה. בהודו נוהגות הנשים, מאז ימי קדם, להשאיר את בגדיהן על גדות הנהר ולטבול במים ערומות. המקום שבו הן נוהגות לרחוץ, אסור לחלוטין לגברים. אלוה העילאי, שידע את לבן של הגופיות הצעירות, בירך אותן והגשים את משאלתן. הן התפללו שקרישנה יהיה להן לבעל, וקרישנה חפץ עתה למלא את תשוקתן.
ואז, בתום החודש, הוא הופיע במקום, מוקף בחבריו. יוגשורה הינו שם נוסף של קרישנה שפירושו אדון כל כוחות הנסתר. אפילו יוגי שמתרגל הגות יודע לנחש את ההתרחשויות הנפשיות של זולתו, ומכאן שקרישנה לא התקשה להבין את תשוקתן של הגופיות. הוא הגיע למקום ומיד ליקט את בגדיהן, טיפס על עץ סמוך, ואמר בפנים מחייכות:
״בנות יקרות, בואו נא אחת אחת, והתפללו לקבל את בגדיכן. אינני מתלוצץ, זו האמת. אין לי כל רצון להתבדח איתכן שהרי קיימתן את כללי הסגידה לאלה קאתיאיני במשך חודש תמים. אל נא תבואו כולכן ביחד. בואו כל אחת לחוד; אני רוצה לראות כל אחת במלוא יופיה, כי לכולכן מתניים צרות. ביקשתי שתבואו לחוד, ועכשיו עשו כדברי.״
קרישנה ליקט את בגדיהן של הגופיות וטיפס על עץ סמוך
למישמע מילים קונדסיות שכאלה, הביטו הבנות שבמים זו אל זו וחייכו. בקשתו של קרישנה שימחה אותן, כי כולן היו מאוהבות בו. אולם בגלל מערומיהן התביישו ולא יצאו מן המים, רק הביטו במבוכה זו בזו. בגלל השהייה הממושכת במים, הן רעדו עתה מקור, אולם מילות הלצון של גווינדה הסעירו את נפשן בגיל. הן אמרו אז לקרישנה, ״הו בן ננדה, אל נא תתבדח עמנו כך. זה בכלל לא הוגן, גם לא יאה לילד מכובד שכמוך, בנו של ננדה מהאראג׳ה. אתה יקר לנו מאד; חדל איפוא, ממעשה המשובה הזה כי כולנו רועדות כבר מקור, ואם לא תמסור לנו את הבגדים, רק נסבול.״ הן התחננו אל קרישנה בענווה, ״שיאמסונדרה יקר, כולנו משרתות נצחיות שלך ומחויבות לבצע ללא היסוס את פקודותיך כולן; אנו מחשיבות את זה לחובתנו הדתית. אולם אם תמשיך ותתעקש לבקש את הבלתי אפשרי, נאלץ לגשת אל ננדה מהאראג׳ה ולהתלונן בפניו, ואם ננדה מהאראג׳ה לא יעשה כלום, נלך בלית ברירה ונספר למלך קמסה על תעלולך החצוף.״
קרישנה השיב לתחינתן של הגופיות, ״בנות יקרות, אם אכן אתן חושבות את עצמכן למשרתותי הנצחיות ונכונות למלא את פקודתי תמיד, עתה אני מבקש ממכן לבוא בזו אחר זו עם פניכן החייכניות ולקחת את בגדיכן. אך אם לא תבואו, ותתלוננו בפני אבי, למי אכפת! אבי הרי זקן ולא מסוגל לעשות לי כלום.״
ואז, משנוכחו הגופיות כי קרישנה נחוש ואיתן בדעתו, לא נותר להן אלא לציית להוראתו. בזו אחר זו הן יצאו ערומות מן המים, מכסות עם ידן השמאלית את ערוותן ורועדות כליל. הופעתן היתה פשוטה וטהורה כל כך, עד כי קרישנה התרצה מהן מיד. הן התפללו אל האלה קאתיאיני שקרישנה יהיה לבעלן, ועתה הוגשמה תפילתן. שום גבר אינו רשאי לראות אשה במערומיה לבד מבעלה. וכך, סיפק קרישנה את תשוקתן של הגופיות הלא נשואות. מרוצה, הוא הניח את בגדיהן על כתפו ואמר, ״ילדות יקרות, התרחצתן ערומות בנהר הימונא וזו עבירה חמורה. ורונדוה, שליט הימונא, כועס עכשיו נורא, וכדי לפייסו, געו במצחיכן עם כפיים צמודות והשתחוו לפניו.״ הגופיות היו נשמות תמימות והאמינו לחלוטין לדברי קרישנה. וכדי להיפטר מכעסו של ורונדוה, ולהגשים את תפילתן עד תום, ובעיקר, כדי לרצות את אדונן הנערץ, קרישנה, הן כולן צייתו לפקודתו. וכך הפכו לאהובותיו הגדולות ולמשרתות הצייתניות מכול.
דבר לא ישווה לתודעת קרישנה של הגופיות. למעשה הן לא חששו מורונדוה, גם לא משום אל־למחצה אחר; ורק רצו לספק את קרישנה. התנהגותן הפשוטה של הגופיות החניפה לו מאד, גם סיפקה אותו כליל, ומיד הוא מסר להן את בגדיהן, בזו אחר זו. למרות שקרישנה שיטה בהן וגרם להן לעמוד ערומות לפניו, למרות שהתבדח על חשבונן והתייחס אליהן כאל פתיות וגנב את מלבושן, הן היו מרוצות ולא התלוננו עליו מעולם. שרי צ׳יתניה מהאפרבהו מתאר את גישתן של הגופיות בתפילתו, ״קרישנה אלי היקר, ביכולתך לחבק אותי או לרמוס אותי ברגליך. אתה יכול גם לשבור את לבי ולהעלם מעיני לעד. אתה חופשי לעשות כרצונך. אך למרות הכול אתה אדוני הנצחי ומושא סגידתי היחיד.״ כזהו יחסן של הגופיות לקרישנה.
קרישנה התרצה מהן, ומאחר שכולן חפצו בו כבעל, הוא אמר, ״ילדות טובות ומחונכות שכמותכן, ידועה לי תשוקתכן אלי, גם מטרת סגידתכן לאלה קאתיאיני, ואני מאשר את זה כליל. מי שתודעתו כולה ממוקדת בי, אפילו בתאווה – יתעלה. ממש כשם שזרעים קלויים אינם יכולים לנבוט, שום תשוקה שקשורה עם שירותי האוהב אינה מניבה תגובה, כמו בקרמה רגילה.״
בברהמה־סמהיתא נאמר: קרמאני נירדהתי קינתו צ׳ה בהקתי־בהאג׳אם. הכול כבולים על־ידי מעשיהם נושאי הגמול. רק הדבקים, שפועלים למען סיפוקו של האל, אינם סובלים מתגובות. מכאן שגם יחסן של הגופיות אל קרישנה, אף שנראה כמו תאווה, אינו דומה לתאוותן של נשים רגילות. קרישנה כבר הסביר את הסיבה; השירות המסור לו, נשגב ופטור מתגובות.
״גופיות יקרות,״ הוא המשיך, ״תשוקתכן לזכות בי כבעל תתגשם, כי עם התשוקה הזו סגדתן לאלה קאתיאיני. אני מבטיח שבעונת הסתיו הבאה נפגש ואתענג עמכן כבעל.״
כשחסה בצל העצים, נמלא קרישנה חדווה. בשעה שהלך הוא פנה אל תושבי ורינדאונה, ״סתוקקרישנה יקירי, ורותהפה יקר, בהדרסנה, סודאמא, סובלה, ארג׳ונה, וישאלה, רישבהה – ראו את עצי ורינדאונה ברוכי המזל. אלה הקדישו את חייהם לעזרה לזולת. אף שבעצמם הם נכונים לשאת בפורענויות הטבע הרבות, כגון סופות חזקות, ממטרי גשם, להט החום וקור עז, עלינו הם חסים ומפיגים את עייפותנו ונותנים לנו מכסה. ידידי, אני סבור שחייהם כעצים הינם מפוארים עד מאד. כמו אנשים אציליים ונדיבים שאינם מסרבים להעניק תרומה לעולם, עצים אלה שוקדים כל כך להעניק מקלט לזולתם. הם מעניקים דברים שימושיים כה רבים לחברה האנושית – עלים, פרחים, פירות, צל, שורשים, קליפת עצים, תמציות טעם וחומר בערה. חייהם הם דוגמה מושלמת לחיים אציליים. כמו איש אציל נפש שהקריב הכול – את גופו, מחשבו, מעשיו, תבונתו ומילותיו,– לטובת כלל ישויות החיים.״
אישיות אלוה העילאי פסע כך על גדות הימונא, ונגע בעלי העצים, בפירות, בפרחים ובענפים, ופיאר את פעילותם החסודה. אנשים שונים, על־פי תפיסתם השונה, מחשיבים פעילות רווחה שונה כחשובה במיוחד לכלל האנושות. אלא שהפצת התנועה למען תודעת קרישנה היא לטובת כל האנשים וברכתה נצחית. לכן, על כולם לסייע בהפצתה של התנועה הזו. שרי צ׳יתניה הורה להיות ענווים מעשב וסובלנים מעץ. קרישנה הסביר בעצמו את סובלנותם של העצים, ומי שעוסקים בהטפת תודעת קרישנה צריכים ללמוד מהוראות אלה של קרישנה ושרי צ׳יתניה. זאת באמצעות שושלת מורים.
קרישנה, שפסע ביער ורינדאונה לגדות הימונא, התיישב אז במקום יפיפה ואיפשר לפרות לשתות ממי הנהר הזכים והצוננים. גם קרישנה, בלראמה והילדים התשושים לחלוטין, שתו. לאחר שקרישנה ראה את הגופיות רוחצות בנהר, הוא בילה את שארית היום עם הילדים.