הגופיות נפרדות מקרישנה היוצא ליער
קרישנה היטיב לנגן בחליל והגופיות נשבו בקסם נגינתו. אולם לא רק הן, כי כל מי ששמע – הוקסם. אחת הגופיות הגידה לחברותיה, ״שלמות העיניים היא לראות את קרישנה ובלראמה נכנסים ליער, מנגנים בחליליהם, ומשגיחים על הפרות עם חבריהם.״
מי ששקועים תמיד בהגות נשגבת ורואים את קרישנה, בפנים ובחוץ, מנגן בחלילו ביער ורינדאונה – אלה אכן השיגו את שלמות הסמאדהי. סמאדהי (טראנס) פירושו מיקוד פעולות החושים כולן במושא אחד ויחיד, והגופיות מורות שעלילותיו של קרישנה מהוות שלמות כל הגות וסמאדהי. גם בבהגוד־גיתא מאושש שמי שהוגה בקרישנה תמיד הינו גדול כל היוגים.
גופי נוספת ציינה שקרישנה ובלראמה יוצאים לרעות את הפרות לבושים ממש כמו שחקני תיאטרון. קרישנה לבוש בצהוב בוהק ובלראמה לבוש בכחול. הם אוחזים בידיהם ענפי מנגו רעננים, נוצות טווס ואגודות פרחים, ולפעמים גם שרים עם חבריהם במתיקות. גופי אחת אמרה לחברתה, ״ידידתי, איך זה שקרישנה ובלראמה נראים יפים כל כך?״ וגופי אחרת אמרה, ״ראו את חליל הבמבוק הזה, איננו יכולות אפילו לשער איזה מעשים צדיקים ביצע כדי לזכות עתה בנקטר שפתותיו של קרישנה.״ קרישנה מנשק לפעמים את הגופיות. רק הן זוכות איפוא, בנקטר הנשגב של שפתותיו, וזה הפך לקניינן הבלעדי. עתה הן שאלו, ״כיצד זכה חליל, שאינו אלא ענף במבוק, ליהנות תמיד מנקטר שפתיו של קרישנה? אין ספק שאביו ואמו של החליל שמחים מאד על שירותו לאל.״
האגמים והנהרות נחשבים לאמהות של העצים, שכן אלה שותים ממימיהם. עתה, גדושים בפרחי לוטוס עליזים, חשבו מקווי המים בורינדאונה, ״כמה מופלא שבננו, ענף הבמבוק, נהנה מנקטר שפתותיו של קרישנה.״ גם עצי הבמבוק שצמחו לגדות המים שמחו למראה צאצאם, עסוק כך בשירותו של האל, ממש כשם שאנשים שמתקדמים בידע שמחים כאשר בנם פונה לשירותו של האל. העצים, מלאי חדווה, הפיקו צוף לרוב, שנטף מיערות הדבש התלויות על ענפיהם.
לעיתים היו הגופיות מדברות ביניהן כך: ״ידידות יקרות, ורינדאונה שלנו נושאת את תפארתה של הארץ כולה, המתהדרת עתה בטביעות רגלי הלוטוס של בנה של דוקי. בנוסף, כאשר גווינדה מנגן בחלילו, נטרפת דעתם של הטווסים. וכאשר בעלי החיים, העצים והצמחים שעל גבעת גוורדהנה או בעמק מבחינים במחולם של הטווסים, כולם נאלמים דום ומאזינים לצלילים הנשגבים ברוב קשב. אנו סבורות שבשום כוכב אחר לא ניתן לזכות בברכה שכזו.״ למרות שהגופיות היו בסך הכול בנות כפר חולבות פרות, הן ידעו אודות קרישנה. כל אחד יכול לכן, ללמוד את האמת העליונה, אם רק ישמע את הודות ממקורות מוסמכים.
גופי אחרת אמרה, ״ידידותי, ראו את האיילות! חיות מטופשות שכמותן, ואף־על־פי־כן הן ניגשות אל קרישנה, בנו של ננדה מהאראג׳ה. הן אינן נמשכות רק לבגדיהם של קרישנה ובלראמה, כי מיד למשמע נגינת החליל, הן משתחוות עם זכריהן לאל, במבט מלא אהבה.״ הגופיות קינאו באילות על שיכלו לשרת את האל עם בעליהן. הגופיות לא היו בנות מזל כמותן, כי כל פעם שרצו ללכת אל קרישנה היו בעליהן מתנגדים לכך.
גופי נוספת אמרה, ״חברותי הטובות, קרישנה בלבושו היפיפה נראה כמו הגורם והמניע לטקסי הפולחן השונים שמבצעות הנשים. אפילו נשות תושבי עדן נמשכות למשמע צלילי חלילו הנשגבים. אף שהן מטיילות באויר באוירונים, בבילוי עם בעליהן, מיד למשמע החליל, הן נסערות כליל. שערן נסתר ובגדן ההדוק נפרע.״ פירושו של דבר שצלילי החליל הנשגבים פושטים לכל פינה ביקום. מעניין גם לציין שהגופיות ידעו אודות האוירונים השונים שטסו בשמים.
גופי אחת אמרה לחברותיה, ״גם הפרות הופכות מכושפות למשמע הצלילים הנשגבים. אלה נשמעים להן כמו נטפי נקטר, והן פושטות את אוזניהן הארוכות, כמו מבקשות ללגום עמן את הנקטר הזך. ואילו העגלים, אף שפטמות אמהותיהם תקועות עדיין בפיהם, הם אינם מסוגלים לינוק את החלב. הם קופאים על מקומם במסירות, והדמעות שזולגות מעיניהם מעידות שהם מחבקים את קרישנה בלבם.״ פירושו של דבר שאפילו הפרות והעגלים בורינדאונה ידעו כיצד לבכות לקרישנה ולחבק אותו בלבם. למעשה, פרץ דמעות שכזה הוא הביטוי העליון למודעות ואהבה עזה לקרישנה.
גופי צעירה יותר אמרה לאמה, ״אמא יקרה, הציפורים יושבות קשובות על ענפי העצים ומביטות בקרישנה כשהוא מנגן בחלילו. הן שקועות לחלוטין בנגינה ונראות כמו שכחו הכול מלבדה. מכאן שאינן ציפורים רגילות; הן קדושים דגולים ודבקים שהופיעו ביער ורינדאונה כציפורים כדי להאזין לחלילו של קרישנה.״ רבים המלומדים והחכמים הגדולים שמוצאים עניין בידע הודי, אלא שתמצית כל הידע הזה מוסברת בבהגוד־גיתא: ודיש צ׳ה סרויר אהם אוה ודיה. כלומר, הידע הודי כולו נועד ללמד אודות קרישנה. מהתנהגותן של הציפורים נראה שהיו מלומדים גדולים בידע הודי שהתמקדו כליל בצלילו הנשגב של קרישנה, ודחו את כל שאר ענפי הידע. גם הימונא ביקשה לחבק את כפות רגלי הלוטוס של קרישנה למשמע צליליו הנשגבים. היא שיככה את גליה העזים וזרמה חרש עם פרחי לוטוס בידיה – נושאת מינחת פרחים למוקונדה ברגש עמוק.
חום שמש הסתיו היה בלתי נסבל לפעמים, ולכן היו עננים אוהדים מופיעים בשמים ומצילים על קרישנה, בלראמה והילדים בשעה שניגנו בחלילים. כאות לידידותם עם קרישנה, הם שימשו עתה כשמשיה מעל לראשיהם. גם בנות המקום המופקרות נמלאו סיפוק כאשר איבקו את פניהן ואת חזן בעפר ורינדאונה, שהפך אדמדם ממגע כפות רגלי הלוטוס של קרישנה. נערות תפוחות חזה אלה היו תאוותניות מאד, וגם בשעה שמאהביהן היו מלטפים את חזן הן לא היו מסופקות. אולם עתה בתוך היער הן הבחינו שקרישנה במהלכו פיזר מעט אבקת קונקומה אדמדמה על העלים והצמחים. הגופיות אימצו את כפות רגלי הלוטוס שלו אל חזן, שהיה משוח באבקת הקונקומה, ובשעה שפסע ביער עם בלראמה וחבריו, התפזרה האבקה על הקרקע. בנות המקום התאוותניות שצפו בקרישנה מנגן בחליל, ראו את האבקה האדומה על האדמה ומיהרו למשוח בה את פניהן ואת חזן – ונמלאו סיפוק, אף שלא מצאו סיפוק ממגע מאהביהן. כל התשוקות החומריות מוצאות את סיפוקן כשבאים במגע עם תודעת קרישנה.
גופי נוספת פיארה את מעמדה המיוחד של גבעת גוורדהנה: ״מה רב מזלה של גבעת גוורדהנה! זו נהנית מחברתם של קרישנה ובלראמה, ומאחר שהם מרבים לפסוע עליה, הרי שהיא זוכה במגע כפות רגלי הלוטוס שלהם תמיד. כאות לאסירות תודה היא מספקת להם פירות שונים, שורשים ועשבים, גם מי אגמים זכים וצלולים.״ מכל מקום, מינחתה החשובה ביותר של הגבעה היתה עשב רענן לפרות ולעגלים. הגבעה ידעה לספק את האל על־ידי סיפוק בני לוויתו האהובים – הפרות, העגלים והילדים.
גופי אחרת אמרה שהכול נראה קסום להפליא בשעה שקרישנה ובלראמה פוסעים להם ביער ורינדאונה, מנגנים בחליליהם ומתרועעים מתוך קרבה רבה עם כל היצורים הנעים והדוממים ששם. כאשר השניים נשפו בחליליהם הנשגבים, היצורים הנעים נאלמו דום וחדלו מפעילות, בעוד שהיצורים הדוממים, כגון עצים ושיחים, החלו לרעוד באקסטזה.
קרישנה ובלראמה נשאו חבלים על כתפיהם ובידיהם, ממש כמו בני רועים רגילים. כשחלבו את הפרות, היו הילדים קושרים את רגליהן האחוריות בחבל קטן. חבל זה היה משתלשל לרוב מכתפיהם של הילדים, ולא נעדר גם מכתפי קרישנה ובלראמה. אף שהם אישויות אלוה, הם שיחקו ממש כמו ילדי רועים, ומשום כך הפך הכול מופלא ורב קסם. בשעה שקרישנה רעה את הפרות ביער ורינדאונה או על גבעת גוורדהנה, היו הגופיות בכפר הוגות בו ומספרות את עלילותיו השונות. זוהי דוגמה מושלמת לתודעת קרישנה: לשקוע תמיד בדרך כלשהי במחשבות אודות קרישנה. הגופיות מהוות דוגמה מושלמת לכך, ומשום כך שרי צ׳יתניה הכריז שאין דרך סגידה נעלה יותר מדרך סגידתן של הגופיות. אלה לא נולדו למשפחות של בראהמנים או של קשתרייות רמי יחס; אלא למשפחות וישיות, וגם לא בקהילת סוחרים גדולה, אלא לרועי פרות. הן לא זכו גם בהשכלה גבוהה, אף שהרבו להאזין לבראהמנים, בני הסמכא בידע הודי. אולם תכליתן היחידה היתה להגות ולחשוב אודות קרישנה תמיד.