קרישנה פוקד על יוגמאיא
המלך קמסה כבש את כל ממלכות הידו, הבהוג׳ה והאנדהקה, כמו גם את ממלכתו של שורסנה. עתה הוא חבר למלכים הרשעים פרלמבה, צ׳אנורה, תרינאורתה, אגהאסורה, מושטיקה, ארישטה, דויוידה, פותנא, קשי ודהנוקה וכרת עמם ברית. ג׳ראסנדהה מלך באותה עת במחוז מגדהה (שידוע כיום כמדינת ביהאר), ותחת הגנתו הצליח קמסה בתכססנותו המדינית לאחד את אנשי שלומו לגדולה ולאדירה שבממלכות בעת ההיא. הוא חבר גם למלכים כבאנאסורה ובהומאסורה, עד שהפך לחזק מכול. אז החל לרדוף את שושלת הידו, שבה יוולד קרישנה.
מלכי הידו, הבהוג׳ה והאנדהקה ברחו מרדיפותיו ומצאו מקלט במדינות שונות כגון מדינת הקורוים, מדינת הפנצ׳אלים וארצות קקיה, שאלוה, וידרבהה, נישדהה, וידהה וקושלה. הוא ניפץ את אחדותן של שושלות הידו, הבהוג׳ה והאנדהקה, והפך לחזק מכול בכל חבל הארץ שנודע בימים ההם כבהארתורשה.
אחרי שהרג קמסה בזה אחר זה את ששת ילדיהם של וסודוה ודוקי, היו כמה קרובים וידידים שפנו אליו וביקשו שיחדל ממעשיו הנפשעים; אלא שאז כולם הפכו לחסידיו.
כאשר התעברה דוקי בפעם השביעית, הופיע ברחמה אננתה, שהוא התרחבות מוחלטת של קרישנה. שמחה וגם צער מילאו את ליבה. היא שמחה כיוון שהבינה כי וישנו מצא מקלט ברחמה, אולם התעצבה על המוות המצפה לו מידי קמסה ברגע שיצא לאוויר העולם. צופה בחרדת בני הידו מרדיפותיו של הצורר, נמלא קרישנה חמלה וציווה על אונו הפנימי, יוגמאיא, להופיע. קרישנה הוא אדון היקום, אך במיוחד אדון שושלת הידו.
יוגמאיא היא האנרגיה הראשית של אישיות אלוה. בודות נאמר שהאל ניחן באונים לאינספור. פרסיה שקתיר ויוידהיוה שרויתא הן אנרגיות הפועלות באופן פנימי ובאופן חיצוני, ויוגמאיא היא הראשית מכולן. הוא ציווה עליה להופיע באדמת ורג׳בהומי, ורינדאונה, שמקושטת תמיד ומלאה בפרות יפיפיות. רוהיני, אחת מנשותיו של וסודוה, התגוררה שם בביתם של המלך ננדה והמלכה ישודא. כמוה, רבים משושלת הידו נסו מפני קמסה והתפזרו לכל עבר. היו אפילו שמצאו מחסה במערות שבהרים.
קרישנה אמר ליוגמאיא: ״וסודוה ודוקי נתונים עתה בכלאו של קמסה, וברחמה של דוקי מצוי חלק מוחלט שלי, ששה. עליך להעביר את ששה מרחמה של דוקי לרחמה של רוהיני, ולאחר שתסדירי זאת, אופיע בעצמי ברחמה של דוקי עם מלוא אוני. אני אופיע כבנם של דוקי ווסודוה, ואת תופיעי כבתם של ננדה וישודא בורינדאונה. מאחר שתופיעי עימי כאחותי, אנשי העולם יסגדו לך במנחות יקרות ערך: קטורת, נרות, פרחים וקרבנות שונים. אלה שחדורים בזיקות חומריות יסגדו לך, על צורותיך והתרחבויותיך השונות – דורגא, בהדרקאלי, ויג׳יא, וישנוי, קומודא, צ׳נדיקא, קרישנא, מאדהוי, קניקא, מאיא, נאראיני, אישאני, שארדא ואמביקא – ועד מהרה את תספקי את תשוקותיהם לעינוג חושים.״
קרישנה ויוגמאיא הופיעו כאח ואחות – בעל האון העליון והאון העליון. יתכן שההבדל בין בעל האון לאון אינו ברור, אך האון כפוף תמיד לבעליו. אנשים חומרניים סוגדים לאון, בעוד שיודעי הנשגב סוגדים לבעל האון. קרישנה הוא בעל האון העליון בעוד שדורגא היא האון העליון בעולם החומרי. בתרבות הודית, יש הסוגדים לאחד ויש לשני. קיימים מאות אלפי מקדשים של וישנו, כמו גם של דוי, ולפעמים הם נסגדים בו־זמנית. הסגידה לדורגא, אונו החיצוני של קרישנה, מקנה אמנם בקלות רבה הישגים חומריים למיניהם, אך מי שמבקש להתעלות לנשגב, חייב לסגוד לבעל האון באמצעות תודעת קרישנה.
קרישנה הוסיף ואמר ליוגמאיא כי חלקו המוחלט, אננתה ששה, מצוי ברחמה של דוקי. כיוון שיימשך בחוזקה לרחמה של רוהיני, הוא יוודע כסנקרשנה. הוא יהיה מקור הכוח הרוחני, בלה, שבאמצעותו ניתן להשיג את חדוות החיים העליונה, רמנה. מכאן שלאחר הופעתו הוא יוודע כסנקרשנה או כבלראמה.
באופנישדים נאמר, נאים אתמה בלה היננה לבהיה. כלומר, שלא ניתן להגיע לעליון או לכל הגשמה רוחנית ללא חסד כלשהו מבלראמה. בלה אין פירושו כוח גופני, שהרי לא ניתן להשיג שלמות רוחנית באמצעות כוח שכזה. שלמות רוחנית מצריכה חוסן רוחני שמקורו בבלראמה, או סנקרשנה. אננתה, או ששה, הוא הכוח שמחזיק את הכוכבים במסלולם. כוח זה ידוע באופן חומרי ככוח המשיכה, אלא שלמעשה, זהו אונו של סנקרשנה. בלראמה או סנקרשנה הוא כוח רוחני, או המורה הרוחני המקורי. ניתיאננדה פרבהו, התגלות של בלראמה, נחשב גם הוא למורה הרוחני המקורי. לכן, כל מורה רוחני מייצג את בלראמה, שהוא אישיות אלוה המעניק כוח רוחני. בצ׳יתניה־צ׳ריתאמריתה מאושש שהמורה הרוחני הוא גילוי החסד של קרישנה.
אחרי שיוגמאיא שמעה את הוראותיו של האל, היא הקיפה אותו מספר פעמים, ואז הופיעה בעולם החומרי כמצוותו. בשעה שאישיות אלוה רב הכוח העביר את ששה מרחמה של דוקי לרחמה של רוהיני, היו שתי האמהות שרויות תחת השפעת יוגמאיא, שנקראת גם יוגה־נידרא. אנשים פירשו זאת כאילו דוקי הפילה את ולדה השביעי. וכך, אף שבלראמה הוא בנה של דוקי, הוא הועבר לרחמה של רוהיני והופיע כבנה. אז אדון כל הבריאה, קרישנה, אישיות אלוה, שנכון תמיד להאציל את מלוא אוניו על דבקיו הטהורים, נכנס למחשבו של וסודוה.
וסודוה, נושא את דמותו של האל בתוך לבו, קרן כמו השמש הזוהרת שלהט חומה ואורה המסנוור הם ללא נשוא לאדם פשוט. דמותו של האל בתוך לבו הטהור של וסודוה אינה שונה מדמותו המקורית של אלוהים. כל מקום שבו מופיעה דמות זו, ובמיוחד בתוככי הלב, נקרא דהאמה. דהאמה אינו מתייחס רק לדמותו של קרישנה, אלא גם לשמו, מעלותיו ונספחיו – הכול מתגלה בו־זמנית.
דמותו הנצחית של אישיות אלוה, על מלוא אוניו, עברה אחר כך ממחשבו של וסודוה למחשבה של דוקי, ממש כשם שקרני השמש השוקעת עוברות לירח המלא שזורח בפאתי מזרח. קרישנה השתכן תחילה בלבה הטהור של דוקי. הוא לא הוחדר לרחמה באמצעות זרע. אישיות אלוה יכול באמצעות אונו הבלתי נתפס, להופיע בכל דרך. הוא אינו זקוק לדרך הרגילה של החדרת זרע לרחמה של אשה.
קרישנה נכנס לגופה של דוקי מגופו של וסודוה. הוא אינו מותנה כמו ישות חיים רגילה. כאשר הוא מופיע, מופיעות עמו גם כל התרחבויותיו המוחלטות, כגון נאראינה, וכן התגלויותיו כנריסימהה, וראהה וכו׳. כל ההתגלויות הללו אינן כפופות להתניית הקיום החומרי. דוקי הפכה למשכנו של אישיות אלוה האחד והיחיד, סיבת הבריאה כולה. אולם אף ששימשה מחסה לאמת המוחלטת, כיוון שהיתה בביתו של קמסה, היא נראתה כמו אש חנוקה, או כמו השכלה מבוזבזת לריק. אש הכלואה בין דפנותיו של סיר או בתוך כד, אינה יכולה להפיץ את זוהרה במלוא תפארתו. גם ידע שאינו משמש לטובת הכלל אינו בעל ערך רב. כמותם היה עתה יופייה הנשגב של דוקי, שנשאה את אלוהים ברחמה; איש לא יכול היה לראות אותו, כי היא נשמרה כלואה בארמונו של קמסה.
אולם קמסה ראה את יופייה הנשגב, ומיד הסיק שאישיות אלוה מצא מקלט ברחמה; היא מעולם לא נראתה כה קסומה ויפה. אין ספק שדבר מופלא מצוי בתוכה. קמסה נבעת כולו. עתה היה בטוח שאישיות אלוה – שימית אותו – נמצא. ״מה לעשות עם דוקי?״ הוא חשב. ״בטוח שוישנו או קרישנה מצוי ברחמה, וברור למדי שבא לסייע במשימתם של האלים־למחצה. אלא שגם אם אמהר להרוג את דוקי, לא אוכל להכשיל את משימתו.״ קמסה היטיב לדעת שלא ניתן להכשיל את תכניתו של וישנו. החכם יודע שלא ניתן להפר את חוקיו של אלוהים, ומטרתו מושגת תמיד, חרף כל המכשולים שמציבים הזדים. קמסה חשב: ״אם אהרוג עתה את דוקי, יאכוף וישנו את רצונו העילאי עוד ביתר שאת. להרוג אותה עתה יהיה מעשה נפשע ביותר. איש אינו חפץ לקלקל את שמו הטוב, אפילו בשעת סכנה; והריגה שכזו תכפיש את שמי לעולמים. דוקי היא אשה,הרה הנתונה לחסותי; אם אהרוג אותה – תהילתי, תוצאות מעשי הטובים ותוחלת חיי יתכלו מיד.״
עוד הוא חשב: ״אדם אכזרי מדי, אפילו בחייו אלה, חשוב כמת. איש אינו אוהב אותו בחיים אלה, ואחרי מותו הכול מקללים אותו. בגלל הזדהות גופנית, הוא מידרדר ומושלך למחשכי הגיהינום.״ בדרך זו שקל קמסה את היתרונות והחסרונות שבהריגה מיידית.
לבסוף החליט לא להרוג אותה, ורק להמתין למתעתד לקרות. הוא יצפה בסבלנות להולדת הילד, ואז יהרוג אותו, כפי שעשה לפנים, עם הבנים הקודמים. אלא שמחשבו נמלא עתה כולו איבה לאישיות אלוה. בים האיבה הזה כלפי האל, הוא החל להגות בקרישנה, וישנו, כאשר ישב, ישן, הלך, אכל ואף בשעת עבודה – למעשה, בכל רגע מחייו. מרוב מחשבות על אלוהים, הוא כמו לא ראה סביבו דבר לבד מקרישנה או וישנו. אך למרות שמחשבו היה ממוקד כולו באל, לא ניתן להחשיב אותו לדבק, כיוון שהגה בו מתוך איבה. גם מחשבם של הדבקים הדגולים שקוע בקרישנה תמיד, אולם הם הוגים בו ברוח חיובית, ולא באיבה. תודעת קרישנה פירושה להגות בקרישנה באופן חיובי; מחשבות עוינות אינן תודעת קרישנה.
ברהמא ושיוה, ועמם חכמים דגולים כמו נארדה ועוד אלים־למחצה רבים, כולם הופיעו, בלתי נראים, בביתו של קמסה, ונשאו שם תפילות מובחרות. תפילותיהם מהוות מקור חדווה ועונג לדבקים ומגשימות את תשוקותיהם כולן. ראשית הם פיארו את אלוהים על נאמנותו לנדרו. בבהגוד־גיתא נאמר, שקרישנה יורד לעולם החומרי כדי לגונן על הצדיקים ולשים קץ לרשעים. זה הנדר שנדר. עתה הבינו האלים־למחצה שמצא מחסה ברחמה של דוקי לצורך קיום הנדר הזה. הוא הופיע כדי לבצע את משימתו, והדבר מילא אותם שמחה. הם כינו אותו סתים פרם, או האמת המוחלטת העליונה.
הכול מחפשים את האמת; זוהי דרכו של אורח חיים פילוסופי. האלים־למחצה מלמדים שקרישנה הוא האמת העליונה. מי שהופך כולו מודע לקרישנה, מגיע לאמת המוחלטת. קרישנה הוא האמת המוחלטת. אמת יחסית אינה נשמרת כאמת בכל שלושת מצביו של הזמן הנצחי. הזמן נחלק לעבר, הווה ועתיד, וקרישנה הינו אמת תמיד – בעבר, בהווה ובעתיד. הכול בעולם החומרי נשלט בידי הזמן העליון, במהלכם של עבר, הווה ועתיד. אולם קרישנה היה קיים לפני הבריאה, הכול חוסה בו כשהיא מתקיימת, והוא יישאר גם אחריה. מכאן שהוא האמת המוחלטת בכל הנסיבות. כל אמת בעולם זה מקורה בקרישנה, האמת העליונה. כל שיפעה בעולם, מקורה בשיפעתו של קרישנה. העוצמה בעולם החומרי, מקורה בזו של קרישנה. גם החוכמה וההשכלה, מקורן באלה של קרישנה. מכאן שהוא מקור האמיתות היחסיות כולן.
העולם החומרי מורכב מחמישה יסודות, או מצבי צבירה בסיסיים: אדמה, מים, אש, אוויר ואתר; וכולם מקורם בקרישנה. מדעני החומר מקבלים אמנם, שחמישה אלה הם יסוד התופעה החומרית, אלא שכל היסודות, בין אם בצורתם הגשמית או בסמויה, מקורם בקרישנה. גם ישויות החיים הפועלות בעולם החומרי הן תוצר אונו – האון הגבולי. בפרק השביעי של הגיתא מוסבר שעולם התופעות מורכב כולו משני אונים – עילי ונחות. ישויות החיים הן האון העילי, ואילו היסודות החומריים משוללי החיים,הן האון הנחות. כל דבר מצוי במצבו הרדום, הבראשיתי, בקרישנה.
האלים־למחצה המשיכו את תפילתם לקרישנה, דמותו העליונה של האל, וניתחו את עולם התופעות החומרי: מהי ההתגלות החומרית? היא דומה לעץ. עץ ניצב על הקרקע, וכמוהו ניצב עץ ההתגלות החומרית על קרקע הטבע החומרי. הבריאה משולה גם היא לעץ משום שעץ נגדע בסופו של דבר. עץ נקרא בסנסקריט וריקשה, או זה שייגדע בסופו. לכן לא ניתן לקבל את עולם התופעות כאמת העליונה. העולם גם נתון להשפעות הזמן, בעוד שגופו של קרישנה הוא נצחי. הוא היה קיים לפני ההתגלות החומרית, הוא ממשיך ומתקיים בשעה שזו מתקיימת, ויוסיף ויתקיים גם אחרי חורבנה.
השניים שחיים על עץ הגוף משולים לשתי ציפורים
גם בקטהה אופנישד משול עולם התופעות לעץ שניצב על קרקע הטבע החומרי. פירותיו הם משני סוגים – שמחה וצער. השניים שחיים על עץ הגוף משולים לשתי ציפורים. האחת היא היבטו המקומי של קרישנה שידוע כפרמאתמא, והשנייה היא ישות החיים. ישות החיים אוכלת את פירות ההתגלות החומרית. לעיתים היא טועמת את פירות האושר, ולעיתים את פירות הצער. הציפור האחרת מסופקת בתוך עצמה ואינה מעוניינת בפירות השמחה והצער. על־פי הקטהה אופנישד, ציפור אחת טועמת מפירות העץ, בעוד שהאחרת רק צופה במעשיה. שורשי העץ מסתעפים לשלושה כיוונים – כלומר, שלוש מידות הטבע: טובות, להיטות ובערות. כשם ששורשיו של עץ מתפשטים, גם ישות החיים, תוך מגעה עם מידות הטבע החומרי (טובות, להיטות ובערות) פושטת ומאריכה את משך קיומה החומרי. ארבעה טעמים לפירות אלה: דתיות, פיתוח כלכלי, עינוג חושים ולבסוף, גאולה. ישויות החיים, בהתאם למידות הטבע שחוברות להן, טועמות באופן שונה את ארבעת הטעמים הללו. למעשה, הפעילות החומרית כולה מתבצעת מתוך בערות. אולם כיוון שישנן שלוש מידות, הרי שלעיתים מתכסה הבערות בטובות או בלהיטות. טעמם של פירות חומריים אלו נחווה באמצעות חמישה אברי חישה לרכישת ידע. חמשת החושים נתונים לשש מצוקות: חמלה עצמית, אשליה, חולי, מוות, רעב וצמא. הגוף החומרי, או ההתגלות החומרית, מכוסה בשבע שכבות: עור, שרירים, בשר, לשד עצמות, עצמות, שומן וזרע. ענפיו של העץ הם שמונה: אדמה, מים, אש, אויר, אתר, מחשב, תבונה והזדהות עצמית. תשעה שערים לגוף: שתי עיניים, שני נחיריים, שתי אוזניים, פה, אבר מין ופי הטבעת. עשרה סוגי אויר עוברים בתוכו: פראנה, אפאנה, אודאנה, ויאנה, סמאנה וכו׳. כמוסבר לעיל, שתי הציפורים היושבות על העץ הן ישות החיים ואישיות אלוה בהיבטו המקומי.
אישיות אלוה מתואר כאן כשורש ההתגלות החומרית. הוא מתרחב והופך אחראי לשלוש המידות. וישנו אחראי למידת הטובות, ברהמא, למידת הלהיטות, ושיוה, לבערות. ברהמא בורא את העולם בעזרת מידת הלהיטות, וישנו מקיים אותו באמצעות מידת הטובות, ושיוה מחריבו באמצעות מידת הבערות. בסופו של דבר, הבריאה כולה נחה באישיות העליונה. הוא סיבת בריאתה, קיומה וחורבנה. כאשר נחרבת, היא נשארת בצורת אנרגיה סמויה בתוך גופו.
״עתה," התפללו האלים־למחצה, ״אותו אישיות אלוה, שרי קרישנה, מופיע לצורך קיום העולם.״ למעשה, הסיבה העליונה היא אחת, אלא שבתעתועי שלוש המידות מוצאים פחותי התבונה סיבות רבות להתגלות העולם. הנבונים לעומת זאת, רואים את הסיבה האחת – קרישנה. בברהמה־סמהיתא נאמר: סרוה־קארנה־קארנם. קרישנה, אישיות אלוה, הוא סיבת כל הסיבות. ברהמא מונה על מלאכת הבריאה, וישנו הוא התרחבות של קרישנה לצורך קיום, ושיוה הוא התרחבות של קרישנה לצורך חורבן.
״אל יקר," התפללו האלים־למחצה, ״קשה עד מאד להבין את דמות אישיותך הנצחית. כיוון שלרוב האנשים היא אינה מובנת בכלל, אתה מופיע ומתגלה בעצמך. אלה יכולים אולי להבין מעט את התגלויותיך השונות, אולם דמותך הנצחית כקרישנה בעל שתי הידיים שנע בקרב האנשים כאחד האדם, מבלבלת אותם כליל. דמות זו מעצימה לאינסוף את חדוותם הנשגבת של הדבקים, בעוד שללא־דבקים היא מסוכנת מאד.״ בבהגוד־גיתא נאמר שקרישנה הוא מקור עונג לסאדהו הקדוש. הוא מכונה שם, פריתראנאיה סאדהונאם. לזדים לעומת זאת, מהווה דמות זו מקור לאימה, שהרי קרישנה מופיע עלי־אדמות כדי להכחיד אותם. כך, בעוד הוא מקור חדווה לדבקים, הוא מסוכן מאד לרשעים.
״הו אל בעל עיני הלוטוס, אתה מקור הטובות הטהורה. רבים החכמים הדגולים שהתמקדו בסמאדהי, או בהגות נשגבת בכפות רגלי הלוטוס שלך. בהגותם בך הפך ים הבערות האדיר, יציר הטבע החומרי, לגומת מים זעירה, בגודל עקבו של עגל.״ תרגול ההגות תכליתו למקד את המחשב באל, החל מכפות רגליו. אכן, רבים החכמים שחצו ללא קושי את ים הקיום החומרי באמצעות הגות שכזו.
״הו המאיר מעצמו, אותם קדושים שחצו את ים הבערות על הספינה הנשגבת של כפות רגליך, לא לקחו עמם את הספינה. זו עדיין מונחת בצד הקיום החומרי.״ הדוגמה שנותנים האלים־למחצה היא יפה מאד. כאשר חוצים נהר בסירה, גם הסירה עוברת לצד השני. כיצד אפשר להגיע עם הסירה ליעד, ובו בזמן גם להשאיר אותה לכל אותם שממתינים עדיין בעבר השני? האלים משיבים על השאלה הזו בתפילתם ואומרים שהספינה לא נלקחה כלל. הדבקים שעומדים לחופיו של ים הקיום החומרי יכולים לחצותו, כיוון שהדבקים הטהורים חוצים אותו מבלי לקחת עמם את הספינה. למעשה, לדבק טהור, מצטמצם ים הקיום האדיר לגומה זעירה כעקבו של עגל, וניתן אז לחצות אותו בקלות, ללא צורך בספינה. ברוב חמלתם לנשמות המותנות, משאירים החכמים את הסירה אצל כפות רגלי הלוטוס של האל. כאשר הוגים בהן, ניתן לחצות את הים האדיר הזה של הקיום החומרי.
הגות פירושה התמקדות בכפות רגלי הלוטוס של האל
הגות פירושה התמקדות בכפות רגלי הלוטוס של האל. כפות רגלי הלוטוס מצביעות על אישיות. האימפרסונליסטים אינם מכירים בכפות רגליו של האל, משום כך מושא הגותם הוא דבר מופשט ומשולל אישיות. לפי שיפוטם הבוגר של האלים־למחצה, מי שנוטים להגות בריקות או במופשט, אינם יכולים לחצות את ים הבערות. אלה רק מדמים לעצמם שהם בני חורין. ״הו אל בעל עיני לוטוס! כיוון שההוגים במופשט נמנעים מלהגות בכפות רגלי הלוטוס שלך, הרי שתבונתם פגומה.״ אף שהאימפרסונליסטים מתעלים לזמן מה למישור ההבנה הבלתי אישי – בגלל התעלמותם מכפות רגליו של האל, עליהם לשוב וליפול לחיים המותנים שבמישור החומרי. לאחר סיגופים רבים הם נטמעים בזוהר הברהמן או בקיום הברהמן הבלתי אישי. אולם מחשבם לא היטהר כליל מזוהמה חומרית; הם מנסים רק לשלול את אורח המחשבה הארצי, אך זו אינה גאולה, ומשום כך הם שבים ונופלים.
בבהגוד־גיתא נאמר שדרכם של האימפרסונליסטים להגשמת המטרה העליונה קשה עד מאד. בראשית השרימד־בהאגותם נאמר כי ללא שירות מסור לאל, לא ניתן להשתחרר מן השעבוד לפעילות אנוכית. בבהגוד־גיתא אומר את זה קרישנה, ובשרימד־בהאגותם אלה דבריו של הקדוש נארדה. עתה, גם האלים־למחצה מאששים: ״מי שאינם עוסקים בשירות מסור, פירושו של דבר שלא הבינו עדיין את תכלית הידע העליונה, ומכאן שלא זכו בחסדך.״ האימפרסונליסטים חושבים את עצמם לבני חורין, למרות שהם משוללי כל רגש כלפי אישיות אלוה. לדעתם, בשעה שקרישנה מופיע בעולם החומרי, הוא בא בגוף חומרי. לכן הם פוסלים את גופו הנשגב. גם זה מאושש בבהגוד־גיתא. אוג׳אננתי מאם מודהאה. למרות שכבשו את התאווה החומרית והתעלו למישור הגאולה, הם שבים ונופלים. מאחר שלימודם תכליתו צבירת ידע ולא שירות מסור לאלוהים, הרי שאינם משיגים את התוצאה הנכספת. כל הישגם הוא הטרחה והעמל הרב שהשקיעו בלבד. הבהגוד־גיתא מסבירה שהבנת העצמי כברהמן אינה הכול. זו עוזרת אולי להתמלא בחדווה, להשתחרר מכל זיקה או דחייה חומרית ולהשיג יציבות נפשית, אלא שאז צריך להתחיל ולתרגל שירות מסור. אם אדם שהתעלה להבנת הברהמן, פונה לשירות מסור, הוא יזכה לשכון קבע בממלכת אלוהים בחברתו של אישיות אלוה. זו התוצאה שמקנה השירות המסור. דבקיו של אלוהים אינם נופלים כמו האימפרסונליסטים, כי גם אם הם מועדים בדרך, הם נשארים קשורים לאדונם. בכוחם לעמוד ללא דאגה או פחד מול המכשולים הרבים שניצבים בדרך לשירות מסור ולגבור עליהם. זאת משום שהתמסרו לאל והם בטוחים שיגונן עליהם תמיד. ואכן, קרישנה מבטיח בבהגוד־גיתא: ״דבקי לא יכחדו לעולם.״
״אל יקר, לטובת כלל ישויות החיים שבעולם החומרי הופעת עתה בדמותך המקורית, הטהורה, דמותה הנצחית של הטובות. זאת כדי להקל עליהם להבין את טבע אישיותך ודמותך. בני ארבעת המעמדות הרוחניים (ברהמצ׳ארים, גריהסתות, ואנפרסתות וסנניאסים) כולם יוכלו להבין אותך עתה.
״אלוה יקר, בעלה של אלת המזל, בניגוד לאימפרסונליסטים, הדבקים שהשתלבו בשירותך אינם מועדים עוד ממעמדם הרם. תחת הגנתך הם מסוגלים לפסוע על ראשיהם של רבים ממפקדי צבאה של מאיא, המציבים תמיד מכשולים על נתיב הגאולה. אתה מופיע בדמותך הנשגבת לטובת כל ישויות החיים. זאת כדי שיוכלו לראות אותך במישרין ולהגיש לך את מנחות סגידתן באמצעות טקסי פולחן ודיים, הגות מיסטית ושירות מסור על־פי כתבי הקודש. אל יקר, אם לא היית מופיע בדמותך הנצחית, המלאה בחדווה וידע – שמפריכה את כל הניחושים הנבערים לגבי מעמדך – היו האנשים ממשיכים ומדמים אותך על־פי השפעתן של מידות הטבע שחוברות להם.״
הופעתו של קרישנה היא התשובה לכל התיאורים הדמיוניים לגבי דמותו של האל. אנשים מדמים את אלוהים בהתאם למידות הטבע שחוברות להם. בברהמה־סמהיתא האל מתואר כקדום מכול, ולכן ישנם אנשי דת שמדמים אותו זקן מאד ומציירים אותו כסב זקן. אולם אותו ברהמה־סמהיתא גם סותר את זה: אף שהינו הקדום מכל ישויות החיים, דמותו נצחית ונשארת תמיד בעלומיה. במילות השרימד־בהאגותם זה מוסבר: ויג׳נאנם אג׳נאנבהיד אפמארג׳נם. ויג׳נאנם פירושו ידע נשגב אודות אישיות אלוה. פירושו גם ידע נחווה. ידע נשגב צריך להגיע דרך שושלת מורים וצריך גם להתאים למסר שמוסר ברהמא בחיבורו ברהמה־סמהיתא. הברהמה־סמהיתא הוא ויג׳נאנם, או ידע שברהמא קנה מתוך חוויה והארה נשגבת. הוא מתאר שם את דמותו של קרישנה ועלילותיו במשכן הנשגב. אג׳נאנבהיד פירושו זה שעונה לכל סוגי הניחושים וההשערות. אנשים נוטים בבערותם לדמיין את דמותו של אלוהים; לעיתים כחסר דמות, לעיתים כבעל דמות, בהתאם לדמיונותיהם. הצגתו של קרישנה בברהמה־סמהיתא לעומת זאת, היא ויג׳נאנם – כלומר, ידע מדעי שמבוסס על התנסות אישית. ברהמא מסר את הידע הזה, ושרי צ׳יתניה מהאפרבהו אישש אותו. מכאן שאינו מוטל בספק. דמותו של שרי קרישנה, חלילו, צבעו – כל אלה הם מציאות קיימת. נאמר כאן שויג׳נאנם מביס כל ידע השערתי. ״מכאן שאם לא היית מופיע כקרישנה, כפי שאתה, הרי שלא ניתן היה להבין מהו אג׳נאנבהיד (הבערות שבידע ספקולטיבי), גם לא מהו ויג׳נאנם. אג׳נאנבהיד אפמארג׳נם – הופעתך שמה קץ לידע ספקולטיבי נבער ומבססת ידע אמיתי שמושתת על התנסותם של בעלי סמכות דגולים, כגון ברהמא. מאחר שהאנשים מדמים את אלוהים בהתאם למידות הטבע שחוברות להם, מצויים תיאורים שונים לאל. אולם הופעתך תבסס את דמותו האמיתית של אלוהים.״
שגיאתם החמורה ביותר של האימפרסונליסטים היא שהם חושבים כי בשעה שאלוהים מתגלה עלי אדמות, דמותו היא מחומר במידת הטובות. למעשה, דמותו של קרישנה או נאראינה היא נשגבת מעל לכל מושג חומרי. אפילו גדול האימפרסונליסטים, שנקראצ׳אריה, הודה – נאראינה פרו׳ויקתאת: הבריאה החומרית מקורה באויקתה, כלומר בגילוי המופשט והבלתי צורני של חומר או במאגר האל־תופעתי של כלל החומר. אולם קרישנה נשגב לתפיסה החומרית הזו. זה מתואר בשרימד־בהאגותם כסודדהה־סתתוה, או נשגב. קרישנה אינו משתייך למידת הטובות החומרית; הוא נשגב ממנה. הוא משתייך למישור הנצחי והנשגב של חדווה וידע.
״אל יקר, בנסיבות שונות אתה מופיע בהתגלויות שונות ומתגלה בצורות ובשמות רבים. שמך קרישנה כיוון שאתה שובה לב כול; שמך שיאמסונדרה בגלל יופייך הנשגב. שיאמה פירושו שחור, אולם נאמר שיפי תארך עולה על יופיים של אלפי קופידונים. קנדרפה־קוטי־קמנייה. צבעך דומה לצבע הענן השחור, אולם אתה המוחלט הנשגב, ומשום כך קסום יופייך פי מאות מונים מגופו הענוג של קופידון. כיוון שהרמת את גבעת גוורדהנה, אתה נקרא לעיתים גירידהארי. אתה נקרא גם ננדננדנה, ואסודוה או דוקיננדנה, כיוון שהופעת כבנם של כל אלה. האימפרסונליסטים לומדים אותך מעמדתו של משקיף חומרי ומסיקים שדמויותיך ושמותיך הרבים הם בסך הכול ביטוי לפעילות או איכות מסויימת.
״הו אלוה יקר, לא על־ידי לימוד שכלתני של טבעך המוחלט, דמותך הנשגבת ומעשיך, ניתן להבין אותך; רק על־ידי שירות מסור ניתן להבין את אלה ואת שמך הנשגב ומעלותיך. למעשה, רק מי שפיתח טעם כלשהו לשירות כפות רגלי הלוטוס שלך יכול להבין אותם. אחרים, גם אם ימשיכו בחיפושם השכלתני במשך מיליוני שנים, לא יוכלו להבין ולו גם במעט מזער את עמדתך האמיתית.״ במילים אחרות, מי שאינו דבק אינו יכול להבין את קרישנה, אישיות אלוה העילאי. זאת משום שמסך של יוגמאיא מכסה את פניו האמיתיות. זה מאושש בבהגוד־גיתא, נאהם פרקאשה סרוסיה. קרישנה אומר: ״איני מתגלה לכל אחד.״ כאשר ירד קרישנה לעולם, הכול ראו אותו בקרב בקורוקשתרה, אולם לא כולם הבינו שהוא אישיות אלוה העילאי. ואף־על־פי־כן, כל מי שמת בנוכחותו זכה בגאולה שלמה משעבוד חומרי ועבר לעולם הרוחני.
״הו אלוה, האימפרסונליסטים או הלא־דבקים אינם מבינים ששמך זהה לדמותך.״ מאחר שאלוהים הוא מוחלט, אין גם הבדל בין שמו לבין דמותו הממשית. בעולם החומרי, שונה השם מהעצם. פרי המנגו למשל, שונה מהשם מנגו; לא די לזמר, ״מנגו, מנגו, מנגו״ כדי לטעום את טעם המנגו. הדבק מודע לזהות הזו שבין השם לדמותו של האל, ולכן מזמר הרא קרישנה, הרא קרישנה, קרישנה קרישנה, הרא הרא/ הרא ראמה, הרא ראמה, ראמה ראמה, הרא הרא, וחווה בנוכחותו של האל תמיד.
ויאסדוה כתב את המהאבהארתה
קרישנה מגלה את עלילותיו הנשגבות עבור מי שאינם מתקדמים בידע מוחלט אודות העליון. אלה הוגים אז בעלילות הללו וזוכים בברכה שלמה. מאחר שאין הבדל בין שמו הנשגב של האל לדמותו, אין גם הבדל בין דמותו לעלילותיו הנשגבות. עבור פחותי התבונה (נשים, ובני מעמדות העובדים והסוחרים) כתב ויאסדוה את המהאבהארתה, שם מתוארים מעשיו השונים של קרישנה. מסופרים שם תולדות העולם, ואלו הלומדים את הספר הזה, מאזינים לסיפוריו וזוכרים את מעשיו הנשגבים של קרישנה, למרות שהם פחותי תבונה, יוכלו להתעלות בהדרגה ולהפוך לדבקים טהורים.
הדבקים הטהורים שהוגים תמיד בכפות רגלי הלוטוס של קרישנה ועוסקים בשירותו המסור בתודעת קרישנה מלאה – הם כמו לא מצויים כלל בעולם החומרי. שרי רופה גוסואמי הסביר שהעוסקים בתודעת קרישנה תמיד – במחשבם, במילותיהם ובמעשיהם – נחשבים בני חורין אפילו בעודם בגוף זה. גם זה מאושש בבהגוד־גיתא: "מי שעוסקים בשירות מסור, הם נשגבים ומעבר למישור חומרי."
הופעתו של קרישנה נועדה לאפשר לדבקים וללא דבקים כאחד להגשים את מטרת החיים העליונה. הדבקים זוכים לראות אותו ולסגוד לו במישרין, ואלה שאינם ברמה כזו, זוכים להתוודע למעשיו; וכך גם אלה מתעלים לעמדה הנשגבת.
״הו אל,״ המשיכו האלים־למחצה, ״אתה בלתי נולד; מכאן שאתה מופיע רק לצורך עלילותיך ובילוייך המענגים, ואין כל סיבה זולת זו.״ בבהגוד־גיתא מוסברת אמנם סיבת הופעתו (הוא יורד כדי לגונן על הדבקים ולהכחיד את הלא־דבקים), אלא שלמעשה הוא יורד לצורך פגישתו המענגת עם דבקיו, ולא ממש לצורך הכחדת הזדים, שכן די בטבע החומרי כדי לכלותם. ״פעולותיו ותגובותיו של האון החיצוני, או הטבע החומרי, (כלומר, בריאה, קיום וחורבן) – אלה מתבצעות כמו מאליהן. הדבקים מכל מקום, תמיד מוצאים מקלט בשמך הקדוש – שאינו שונה ממך עצמך – וכך הם מוגנים כליל.״ ההגנה על הדבקים והכחדת הזדים אינן למעשה, הסיבה האמיתית להופעתו של האל. אלה נועדו בסך הכול להגביר את תענוגו הנשגב; תענוגו הוא הסיבה היחידה להופעתו.
״אתה מופיע כטוב מבני שושלת הידו. הרינו משתחווים לפניך בענווה. לפנים כבר הופעת בדמויותיך כדג, סוס, צב, ברבור, כמלך ראמצ׳נדרה, כפרשוראמה ובהתגלויות רבות נוספות. אתה מופיע כדי לגונן על הדבקים, ומשום כך אנו מבקשים שתגונן גם עלינו בשלושת העולמות כולם ותסלק את כל המכשולים שמפריעים לחיינו להתנהל בשלווה.״
״אמא דוקי היקרה, בתוך רחמך מצוי אישיות אלוה העילאי בלווית כל התרחבויותיו המוחלטות. זהו אישיות אלוה המופיע למען בטחוננו. אל לך לחשוש עוד מאחיך, מלך הבהוג׳ה. בנך שרי קרישנה, אישיות אלוה המקורי, יופיע ויגונן על משפחת הידו הצדיקה, ומתלווה אליו חלקו המוחלט הראשון, בלראמה.״
פחדה של דוקי מאחיה קמסה היה רב מאד, שהרי כבר הרג כה רבים מילדיה. בגלל הדאגה לגורלו של קרישנה היא היתה שקועה בחרדה מתמדת. בוישנו פוראנה נאמר שכדי לעודדה, היו האלים־למחצה מבקרים אותה בדרך קבע עם נשותיהם ומרגיעים אותה שלא תחשוש מקמסה. הילד שברחמה לא ימות; הוא יופיע ויסלק את העומס הרב שהצטבר בעולם, ובמיוחד יגונן על שושלת הידו, ויותר מכול, על דוקי ווסודוה.
בזאת מסתיימת התעמקות בהקתיודאנתה בפרק השני של סיפורי קרישנה, שנקרא ״תפילות האלים־למחצה לקרישנה שברחם.״