פעם, לפני שנים רבות, היה העולם מלא במלכים רבים שהיו למעשה רשעים, אף שהתהדרו בכתרי מלכות. צבאותיהם האדירים הכבידו שלא לצורך והעיקו על האדמה, והעולם חרד כולו. אלת האדמה, בהומי, פנתה והלכה לברהמא לספר על הפרעות שמחוללים הדמונים. היא לבשה דמות פרה והופיעה לפני ברהמא בעיניים דומעות מבכי, וביגון רב ניסתה לעורר את חמלתו. ברהמא נרעש לנוכח מצבה האומלל של הארץ, ומיד יצא לעבר ים החלב, מקום משכנו של וישנו. כל האלים־למחצה התלוו אליו, ושיוה בראשם. גם בהומי צעדה בעקבותיהם. לפנים וישנו, בדמותו הנשגבת כחזיר בר, כבר הציל את כדור הארץ, ועתה, מיד משהגיעו לחופו של ים החלב, פתח ברהמא ונשא לאל תפילות הלל.
מיד משהגיעו לחופו של ים החלב, פתח ברהמא ונשא לאל תפילות הלל
ישנה תפילה בין המנתרות הודיות שנקראת פורושה־סוקתה, באמצעותה נוהגים האלים־למחצה להביע כניעותם לוישנו, אישיות אלוה העילאי. כל אחד משליטי הכוכבים יכול לפנות בשעת צרה לברהמא, אדון היקום הזה, והלה פונה אז לוישנו, אישיות אלוה. למרות שברהמא אינו רואה את אלוהים במישרין, הוא יכול לפנות אליו, בעודו עומד בחופו של ים החלב.
ישנו ביקום כוכב הנקרא שותדויפה, בו מצוי ים של חלב. הספרות הודית מורה על ימים שונים המצויים בכוכבים הרבים, ממש כשם שבכוכב שלנו יש ים של מי מלח; ישנו כוכב עם ים של חלב, כמו גם כוכבים עם ים של שמן, של יין, ועוד סוגי ימים רבים. תפילת הפורושה־סוקתה היא המזמור הקבוע אותו מזמרים האלים־למחצה כדי לרצות את אישיות אלוה, קשירודקשאיי־וישנו. שמו קשירודקשאיי־וישנו כיוון שהוא שרוע בים של חלב. הוא אישיות אלוה העילאי וממנו מופיעות כל התגלויות־אלוה ביקום זה.
לאחר שסיימו האלים־למחצה את תפילתם לאל, כמו לא נשמע כל מענה. לכן התיישב ברהמא בעצמו להגות, ובהגותו שמע מסר מוישנו, אותו העביר לשאר האלים־למחצה. זוהי הדרך לקבלת ידע ודי. הראשון שקיבל את הידע הודי הוא ברהמא, והוא קיבל אותו מאישיות אלוה בתוך לבו. בראשית השרימד־בהאגותם נאמר, תנא ברהמה הרידא: הידע הודי הנשגב נמסר לברהמא בתוך לבו. בדומה לכך, גם כאן רק ברהמא הבין את מסרו של וישנו, ואחר כך הפיץ אותו לשאר האלים־למחצה, לצורך פעולה מיידית. המסר היה, כי אישיות אלוה יופיע במהרה עלי אדמות בלווית אוניו רבי הכוח, לצורך ביצוע משימתו – הכחדת הדמונים וכינון מעמדם של הדבקים. כל עוד ישהה בכדור הארץ, צריכים כל האלים־למחצה להישאר עמו ולסייע במלאכתו. לכן עליהם להיוולד מיד בשושלת הידו, בה יופיע גם האל במרוצת הזמן.
קרישנה, אישיות אלוה, הופיע בעצמו כבנו של וסודוה, ולפני הופעתו, הופיעו כל האלים־למחצה ונשותיהם בקרב משפחות צדיקות שונות בעולם, כדי לסייע במשימתו. המילה הסנסקריטית שמופיעה כאן היא תתפרייארתהם, פירושה שהופעתם של האלים־למחצה עלי־אדמות נועדה לרצות את האל. במילים אחרות, כל ישות חיים שחייה מוקדשים לסיפוקו של אלוהים, היא אל־למחצה. עוד נודע לאלים־למחצה שאננתה, חלקו המוחלט של קרישנה, שבדמותו הנחשית מחזיק את כוכבי היקום על מיליוני ראשיו, יופיע גם הוא בארץ קודם להופעתו של קרישנה. גם מאיא, שהיא אונו החיצוני של וישנו המתעתע בקסמיו את הנשמות המותנות, תופיע ותסייע לאל.
משסיים ברהמא, אבי כל הפרג׳אפתים, מולידי אוכלוסיית היקום, להורות לאלים־למחצה ולבהומי, אלת הארץ, ופייס אותם במילים נאות, הוא שב למשכנו, ברהמלוקה, העליון בכוכבים החומריים.
מנהיג שושלת הידו, המלך שורסנה, משל בארץ מתהורא (מחוז מתהורא של היום) כמו גם במחוז שורסנה. ממשלו האדיר את העיר מתהורא והפך אותה לבירת מלכי הידו כולם. אלה קיבלו אותה כבירה כיוון שהיו מלכים צדיקים וידעו כי ממש כמו דוארקא, גם היא מקום משכנו הנצחי של שרי קרישנה.
יום אחד, מיד אחרי נישואיו לדוקי, עלה וסודוה, בנו של שורסנה, עם אשתו על מרכבה ועמד לצאת לעבר ביתו. דוקה, אבי הכלה, נידב ברוב אהבתו לבתו נדוניה רבה, ובה מאות מרכבות מעוטרות בזהב רב. קמסה, בנו של אוגרסנה, אחז אז במושכות המרכבה, בכדי לשמח את אחותו דוקי ולהקל על כאב פרידתה ממשפחת אביה. בתרבות הודית נהוג שאחיה של הנערה הנישאת מביא אותה עם בעלה לביתם.
הנדוניה שהעניק דוקה כללה: 400 פילים מעוטרים בזרי זהב, 15,000 סוסים מקושטים ו־1,800 מרכבות. הוא גם שלח 200 נערות יפיפיות יחד עם בתו. עד היום נהוג בהודו בנשואי קשתרייה (מעמד האצולה), שכמה תריסרים מחברותיה של הכלה מתלוות אליה לביתו של המלך. אלה נקראות אמות, אף שלמעשה הן ידידותיה של המלכה. זהו מנהג עתיק יומין, הקיים כבר לפחות 5,000 שנה, טרם הופעתו של קרישנה. כך, הביא וסודוה עם אשתו עוד 200 נערות יפיפיות.
קמסה תפס בשערה של דוקי, והניף את חרבו להרוג אותה
בשעה שהחתן והכלה עברו עם מרכבתם, כלי זמר הנעימו בנגינתם לכבוד המאורע המבורך. נשמעו בסך תקיעות קונכיות ושופרים והלמות תופים ותופי דוד. התהלוכה התנהלה בנעימים בעוד קמסה נוהג במרכבה. אולם לפתע נשמעה בת קול פלאית מהשמיים, הפונה במיוחד אל קמסה: ״קמסה, טיפש מטופש שכמותך! אתה נוהג את מרכבת אחותך וגיסך ואינך יודע שבנה השמיני של אחות זו יהרוג אותך.״
קמסה היה בנו של אוגרסנה משושלת הבהוג׳ה, ונאמר עליו שלא היה רשע כמותו בכל מלכי הבהוג׳ה. מיד למישמע הנבואה השמימית, הוא תפס בשערה של דוקי, והניף את חרבו להרוג אותה. וסודוה, נרעש מהתנהגותו, ניסה לפייס את גיסו האכזר וחסר הבושה במילות הגיון ודעת. הוא אמר: ״קמסה גיסי היקר, בכל מלכי הבהוג׳ה אתה המהולל ביותר: ידוע כגדול הלוחמים ומלך אמיץ לב. כיצד נמלאת כעס שכזה עד כי נכון אתה להרוג אשה, את אחותך שלך, ברגע המבורך של נישואיה? מדוע אתה מפחד כל כך מן המוות? הרי המוות כבר נולד עם לידתך, מאותו רגע התחלת כבר למות. אם אתה למשל, בן עשרים וחמש, הינך מת כבר עשרים וחמש שנה. אתה מת בכל רגע, בכל שניה; מדוע אם כן, לחשוש כל כך מהמוות? המוות הסופי הוא בלתי נמנע. אפשר שתמות היום, ואפשר שבעוד מאה שנה; אולם לא תוכל להתחמק ממוות. מדוע לכן, לפחד כל כך? מוות פירושו למעשה, כליון הגוף הנוכחי. אלא שכאשר זה חדל לתפקד ומתערב בחמשת יסודות הטבע החומרי, ישות החיים שבגוף עוטה גוף אחר, בהתאם למעשיה העכשוויים ולתגובות להם. דבר זה דומה לאדם הצועד ברחוב; הוא שולח רגלו ומציבה על הקרקע, ורק אז מרים את רגלו השניה. בדרך זו עוברת הנשמה מגוף לגוף. ראה כיצד נזהרת התולעת בעוברה מענף לענף! כמוה, גם ישות החיים עוקרת מגופה רק אחרי שההשגחה העליונה קבעה את גופה הבא. כל עוד מותנית ישות החיים לעולם החומרי, היא ממשיכה ועוברת מגוף לגוף. חוקי הטבע קובעים את גופה הבא בהתאם למעשיה בחיים אלה ולתגובות להם.״
״גוף זה כמוהו כאחד הגופים שאנו רואים בחלום. בשעת השינה אנו יוצרים בחלומותינו גופים רבים בכוח הדמיון. אם במהלך היום ראינו זהב, וראינו גם הר – בחלום הם מצטרפים יחדיו להר של זהב. לעיתים בחלום, אנחנו מצויים בגוף שמעופף בשמיים, ושוכחים כליל את גופנו זה. באופן דומה גם גוף זה ישתנה. בעודך בגוף אחד, אתה שוכח את גופך הקודם. בחלום אפשר שנתקשר לגופים שונים ומשונים, אולם כאשר אנו מתעוררים אנו שוכחים את כולם. כל הגופים החומריים הללו, אף שכרגע איננו זוכרים את גופינו הקודמים, הם בסך הכול יציר היפעלויותיו של המחשב.״
״המחשב הפכפך מטבעו; לעיתים מקבל דבר כלשהו, ומיד דוחה את אותו הדבר עצמו. כל עיסוקו במגעו עם חמשת מושאי עינוג החושים – צורה, טעם, ריח, צליל ומגע – הוא לקבל ולדחות. על־פי נטיותיו נמשך המחשב אחר מושאי חושים מסויימים, וישות החיים זוכה אז בגוף מסויים המתאים לממש את תשוקותיה. חוקי הטבע החומרי הם אלה שמעניקים לנו את גופנו. ישות החיים זוכה בגוף ושבה ונהנית בעולם החומרי או סובלת בהתאם למבנה גופה. ללא גופנו המסויים, איננו יכולים ליהנות או לסבול בהתאם לנטיות הנפשיות שירשנו מחיים קודמים. למעשה, מצב מחשבנו ברגע המוות הוא שהכתיב את גופנו העכשווי.״
״המאורות שבשמיים, כגון השמש, הירח והכוכבים, משתקפים בנוזלים שונים כמו מים, שמן או גהי ובבואתם נעה עם תנועת הנוזל. השתקפותו של הירח במים נעה עם תנועתם ונראה שהירח נע, אף שהוא נשאר יציב במקומו. כמותו גם ישות החיים; אף שזו עוטה גופים שונים פרי היפעלויות מחשבה, למעשה, היא אינה קשורה אליהם. רק בגלל אשליה, בתעתועיה של מאיא, היא מזדהה עם גוף מסויים. זוהי דרך החיים המותנים. ישות חיים שמצויה למשל, בגוף אדם, חושבת שהיא משתייכת לחברה האנושית, או לארץ או למקום מסויים. בשל ההזדהות הזו, היא כבר קובעת את גופה הבא, שבעצם מיותר לה לחלוטין. מכאן שהתשוקות והיפעלויות המחשב הן סיבת הגופים השונים. בהשפעתו המכסה של הטבע החומרי, ישות החיים מרוצה בכל גוף שבו היא זוכה, ומזדהה עמו בעונג רב. לכן אני מתחנן שלא תיכנע לתכתיבי מחשבך וגופך.״
וסודוה ביקש מקמסה שלא יקנא באחותו שרק נישאה. אין לקנא באיש, שכן הקנאה היא מקור לפחד בעולם זה, כמו גם בבא, כאשר נעמוד לפני ימראג׳ה (האל שמעניש אחרי המוות). וסודוה התחנן אל קמסה על חייה של דוקי ואמר שהיא אחותו הצעירה. והרי על אדם לגונן על אחותו או אחיו הצעירים כמו על ילדיו שלו. ״המצב בכללותו עדין כל כך,״ נימק וסודוה, ״כי הריגתה יכולה לפגוע בשמך הטוב.״
וסודוה ניסה לפייס את דעתו של קמסה בהוראות טובות ובאמצעות הבנה פילוסופית, אלא שהלה, בגלל התרועעותו עם רשעים, לא התרצה. בגלל חברתם הרעה, הוא הפך לדמון גמור, אף שנולד למשפחת מלוכה רמת יחס. דמון אינו מאזין לעולם לעצה טובה. הוא ממש כמו גנב נחוש החלטה: כפי שהלה לא יקשיב להוראות מוסר, גם דמונים או כופרים מטבעם, לא ישעו להוראה טובה, אפילו אם היא רבת סמכא. זהו ההבדל שבין אל־למחצה לבין דמון. אלים־למחצה שומעים לעצה טובה ומעצבים את חייהם בהתאם, ואילו מי שאינם מסוגלים לקבל עצה שכזו הם דמונים. לאור כשלונו בנסיון לפייס את קמסה, תמה עתה וסודוה כיצד יוכל לגונן על אשתו דוקי. בשעת סכנה צריך אדם נבון לנסות ולמנוע את הסכנה כמידת האפשר. אולם אין לגנות אותו אם חרף מאמציו ותבונתו, הוא נכשל במשימתו. בכוחנו רק לנסות כמיטב יכולתנו לבצע את חובותינו, בעוד שההצלחה או הכישלון אינם בידינו.
וסודוה חשב: ״עכשיו, הבה ואציל את אשתי דוקי. אחר כך, אם יהיו ילדים, כבר אראה כיצד להציל גם אותם.״ כמו כן חשב, ״אם בעתיד יוולד לי בן שיהרוג את קמסה – כפי שקמסה סובר – הרי שביד ההשגחה העליונה הבלתי נתפסת, הילד ודוקי שניהם ינצלו. אולם עתה עלי לנסות בדרך כלשהי להציל את חייה שלה.״
לא ברור כיצד ישות החיים מתקשרת לצורת גוף מסוימת, ממש כשם שלא ידוע בשעת שריפה איזה עץ מעצי היער תשרוף האש. כאשר פורצת שריפה ביער, לעיתים בהשפעת הרוח, זו מדלגת על עץ כלשהו ופוגעת בשכנו. בדומה לכך, אפילו ישות חיים שמקפידה ונזהרת מאד בביצוע חובותיה, אינה בטוחה באיזה גוף תזכה בחייה הבאים. כמו במקרה של מהאראג׳ה בהרתה אשר מילא בנאמנות את חובות ההגשמה העצמית, אולם במקרה נקשר בחיבה זמנית לצבי, ובחייו הבאים קיבל גוף צבי.
וסודוה, לאחר ששקל כיצד להציל את אשתו, שב ודיבר אל קמסה בכבוד רב, אף שהאיש היה נפשע מאין כמותו. לפעמים איש צדיק כמו וסודוה נאלץ להחניף לאדם מושחת כמו קמסה; כזהו טבעם של המגעים המדיניים. אף שבתוכו חרד מאד, כלפי חוץ דיבר וסודוה במאור פנים. זאת משום שקמסה היה חסר בושה, רע ואכזר מאד. הוא פנה אליו ואמר: ״גיסי ראה נא, למעשה, לא נשקפת לך כל סכנה מאחותך. לפי הקול הנבואי משמיים, אפשר שצפויה לך סכנה כלשהי, אלא שזו אמורה לבוא מבניה של אחותך, שטרם נולדו. ומי יודע? אפשר שיהיו בנים, ואפשר שלא. לאור השיקולים הללו, אתה בטוח כרגע. ובכלל, אחותך אינה מהווה שום סכנה, כי אם ייוולדו לה בנים, אני מבטיח להביא אותם אליך, כדי שתעשה את הדרוש.״
קמסה, היודע את ערך מילת הכבוד של וסודוה, השתכנע הפעם מן הטיעון, וחדל מיד מניסיונו הנפשע להרוג את אחותו. וסודוה התרצה ושיבח אותו על החלטתו, ואז שב לביתו.
לוסודוה ודוקי נולדו במרוצת הזמן שמונה בנים ובת אחת. וסודוה שמר על מילתו, ומיד עם הולדת הבן הראשון, הוא מיהר והביא אותו לקמסה. נאמר על וסודוה שהיה אציל רוח ונאמן לדברתו. כדי לשמור על שמו הטוב, הוא הביא לקמסה את ילדו הרך, למרות הכאב שבדבר. קמסה עלץ לקבל את הילד, אף שהתנהגותו של וסודוה ריככה את לבו כלשהו. אירוע זה מלמד מאד. אדם דגול כוסודוה נכון לשאת בכל כאב, כל עוד יצליח לעמוד בחובתו. איש מלומד שכזה ממלא את חובותיו ללא היסוס, בעוד שרשע כמו קמסה לא יהסס לבצע מעשה נפשע. נאמר משום כך שקדוש מסוגל לשאת בכל סבלות החיים. מלומד מבצע חובותיו אפילו בתנאים קשים. רשע כמו קמסה נכון לכל פשע, ודבק מקריב הכול לסיפוקו של אישיות אלוה העילאי.
קמסה התרצה ממעשהו של וסודוה. הוא הופתע שהלה עמד בהבטחתו, וברוב סיפוק וגם חמלה אמר: ״וסודוה יקירי, אינך צריך לתת לי את הילד הזה, שהרי ילד זה אינו מסכן את חיי. שמעתי כי ילדה השמיני של דוקי הוא שיהרוג אותי. מה הצורך איפוא, בילד זה? תוכל להשיב אותו אליך.״
וסודוה שב לביתו, מרוצה מהתנהגותו של קמסה. אלא שלא האמין לו לגמרי, כיוון שהכיר את אופיו הבלתי מרוסן. אדם כופר אינו איתן במילתו, כי מי שאינו מסוגל לשלוט בחושיו, לא יכול גם להיות יציב בהחלטיותו. המדינאי הדגול, צ׳אנקיה פנדיט, אמר, ״לעולם אין לבטוח בפוליטיקאי או באשה.״ מי שמכורים לעינוג חושים שלוח רסן, אינם אמינים בכלל, ולא ניתן לבטוח בהם.
ממש אז הגיע הקדוש נארדה לביתו של קמסה
ממש אז הגיע הקדוש נארדה לביתו של קמסה. נודע לו שהלה חמל על וסודוה והשיב לו את בנו הראשון. להוט לזרז את הופעתו של קרישנה כמידת האפשר, הוא סיפר לקמסה שאנשים כמו ננדה מהאראג׳ה ושאר רועי הפרות ונשותיהם מורינדאונה, כמו גם וסודוה, אביו שורסנה, וכל קרוביו בני משפחת הורישני משושלת הידו – מתכוננים כבר להופעתו של קרישנה. נארדה הזהיר אותו מפני ידידים ושוחרי טוב שכאלה, ומפני כל האלים־למחצה שנולדו במשפחות הללו. קמסה, מרעיו ויועציו היו כולם דמונים, ואלה פוחדים תמיד מהאלים. עתה, משנודע לו על הופעתם של האלים במשפחות השונות, הוא נדרך כולו. הופעתם סימנה עבורו שגם הופעתו של וישנו מתקרבת. לכן מיהר ואסר את גיסו וסודוה ואת דוקי והשליך אותם לכלא.
בבית הכלא, כבולים באזיקי ברזל, הביאו וסודוה ודוקי בן, שנה אחר שנה, וקמסה המית את כולם, שנה אחר שנה – חושש שכל אחד מהם הוא אולי התגלות של וישנו. קמסה פחד במיוחד מן הילד השמיני, אולם אחרי ביקורו של נארדה הסיק שכל אחד מאלה יכול להיות קרישנה, ועדיף משום כך להרוג את כולם.
מעשיו של קמסה אינם מיוחדים במינם או בלתי מובנים; רבים בתולדות העולם בני משפחות מלוכה שהרגו אב, אח, או אפילו משפחה שלמה וידידים, למען סיפוק שאפתנותם האנוכית. אין זה מפתיע כלל, שהרי רשעים נכונים להרוג כל אחד לצורך שאיפותיהם הדמוניות.
מנארדה גם נודע לקמסה אודות לידתו הקודמת; הוא למד בחסדו, שלפנים היה דמון בשם קאלנמי שנהרג בידי וישנו. ועתה נולד למשפחת הבהוג׳ה כדי להפוך לאויבה הרצחני של שושלת הידו. קרישנה עמד להיוולד בשושלת זו, וקמסה חשש כי ישוב וימות בידיו, כפי שמת לפנים.
הוא אסר את אביו, אוגרסנה, שהיה ראש מלכי שושלות הידו, הבהוג׳ה והאנדהקה. הוא כבש גם את ממלכתו של שורסנה, אביו של וסודוה, והכתיר עצמו למלכם של מקומות אלה כולם.